Étape 1 sur 137 · Parabole et avertissement sur le retour du Messie Jésus

  1. Étape 1 : Parabole et avertissement sur le retour du Messie Jésus
  2. Étape 2 : Le complot contre le Messie Jésus
  3. Étape 3 : Que dit le centurion quand Jésus meurt ?
  4. Étape 4 : La parabole de l'ivraie et du froment
  5. Étape 5 : Le baptême du Messie Jésus
  6. Étape 6 : La parabole du grain de sénevé
  7. Étape 7 : La rencontre avec Philippe
  8. Étape 8 : La rencontre du Messie Jésus avec Nathanaël
  9. Étape 9 : Explication le soir de différentes paraboles (l'ivraie)
  10. Étape 10 : La première fête de Pâque
  11. Étape 11 : Les résultats à Jérusalem
  12. Étape 12 : L'accomplissement de la prophétie d'Esaïe
  13. Étape 13 : Début de prédication en Galilée
  14. Étape 14 : L’officier du roi à Cana en Galilée
  15. Étape 15 : La confirmation de l’appel des disciples
  16. Étape 16 : La première pêche miraculeuse
  17. Étape 17 : Le sermon sur la montagne (6), le meurtre, l’offrande et le pardon
  18. Étape 18 : Le sermon sur la montagne (9), La vengeance
  19. Étape 19 : L'éloge de Jean le baptiste
  20. Étape 20 : Le Messie Jésus blâme plusieurs villes
  21. Étape 21 : La relation personnelle du disciple avec son Seigneur
  22. Étape 22 : La parabole de la perle de très grand prix
  23. Étape 23 : La guérison de deux aveugles
  24. Étape 24 : La guérison d'un démoniaque
  25. Étape 25 : Le jugement des pharisiens
  26. Étape 26 : La réaction de la foule
  27. Étape 27 : Nombreuses guérisons à Génésareth
  28. Étape 28 : Enseignement du Messie Jésus à propos du pain de vie
  29. Étape 29 : Question des disciples au sujet du prophète Elie
  30. Étape 30 : Parabole de la brebis perdue
  31. Étape 31 : La fête des Tabernacles
  32. Étape 32 : Le différent du Maître avec ses frères
  33. Étape 33 : Départ pour Jérusalem et départ définitif de la Galilée
  34. Étape 34 : Le retour des 70 disciples
  35. Étape 35 : Guérison d'une femme le jour du Sabbat
  36. Étape 36 : Enseignements du Messie Jésus sur la route de Jérusalem
  37. Étape 37 : Lamentations sur Jérusalem
  38. Étape 38 : Repas chez un pharisien
  39. Étape 39 : Guérison d'un homme atteint d'hydropisie
  40. Étape 40 : Malédiction du figuier stérile
  41. Étape 41 : Annonce de la destruction de Jérusalem
  42. Étape 42 : Purification du Temple (seconde fois)
  43. Étape 43 : Enseignement journalier dans le Temple
  44. Étape 44 : Le figuier est sec
  45. Étape 45 : L’autorité du Messie Jésus contestée
  46. Étape 46 : La parabole du festin des noces
  47. Étape 47 : Les questions des étrangers au Messie Jésus
  48. Étape 48 : Les questions des pharisiens et des hérodiens
  49. Étape 49 : Les questions des pharisiens et des hérodiens
  50. Étape 50 : Les questions des docteurs de la loi
  51. Étape 51 : Réquisitoire contre les responsables religieux
  52. Étape 52 : L’incrédulité des Juifs
  53. Étape 53 : La parabole du figuier
  54. Étape 54 : Le chemin qui mène au ciel
  55. Étape 55 : La présentation à Ponce Pilate
  56. Étape 56 : La fin tragique de Judas l'Iscariot
  57. Étape 57 : Présentation au "roi" Antipas
  58. Étape 58 : Le retour devant Ponce Pilate
  59. Étape 59 : Les différents sévices et la flagellation
  60. Étape 60 : Les efforts de Pilate pour sauver Jésus
  61. Étape 61 : Le titulus de Pilate
  62. Étape 62 : Le chemin jusqu’au Mont Golgotha, aide de Simon de Cyrène
  63. Étape 63 : Le partage des vêtements et les moqueries
  64. Étape 64 : Le dialogue avec les deux malfaiteurs qui l’entouraient
  65. Étape 65 : La nuit à midi
  66. Étape 66 : La mort du Messie Jésus
  67. Étape 67 : Les signes extraordinaires accompagnant la mort de Jésus
  68. Étape 68 : Les disciples présents à la crucifixion
  69. Étape 69 : Joseph d’Arimathée demande le corps de Jésus
  70. Étape 70 : Joseph d’Arimathée et Nicodème mettent le corps de Jésus dans le tombeau
  71. Étape 71 : La visite des représentants du Sanhédrin chez Pilate
  72. Étape 72 : Les femmes se rendent au Tombeau
  73. Étape 73 : La pierre est roulée, le tremblement de terre
  74. Étape 74 : Le message des anges
  75. Étape 75 : Les femmes avertissent les disciples
  76. Étape 76 : La réaction de Pierre et de Jean
  77. Étape 77 : Marie de Magdala reste au tombeau
  78. Étape 78 : Première apparition du Messie Jésus à Marie de Magdala
  79. Étape 79 : Seconde apparition du Messie Jésus aux autres femmes
  80. Étape 80 : L’apparition du Messie Jésus à Pierre
  81. Étape 81 : Les gardes avertissent les autorités juives
  82. Étape 82 : Pourquoi et comment Luc a-t-il écrit son Évangile ?
  83. Étape 83 : Le témoignage de la famille du Messie Jésus
  84. Étape 84 : Résurrection de la fille de Jaïrus
  85. Étape 85 : Guérison de la femme hémorroïsse
  86. Étape 86 : Multiplication des pains et des poissons
  87. Étape 87 : Marche sur l'eau
  88. Étape 88 : Nourriture des 4 000
  89. Étape 89 : Guérison de l'aveugle de Bethsaïda
  90. Étape 90 : La transfiguration
  91. Étape 91 : Le bon grain et l’ivraie
  92. Étape 92 : Les noces de Cana
  93. Étape 93 : Un passage à Capernaüm
  94. Étape 94 : Les marchands chassés du Temple
  95. Étape 95 : La seconde fête de Pâque à Jérusalem
  96. Étape 96 : La guérison de l’infirme à la piscine de Bethesda
  97. Étape 97 : Prédication en Galilée continue
  98. Étape 98 : Les paraboles du drap neuf et du vin nouveau
  99. Étape 99 : Jésus est le maître du sabbat
  100. Étape 100 : La guérison de l’homme à la main paralysée
  101. Étape 101 : Guérison du paralytique de Bethesda
  102. Étape 102 : Les pharisiens envisagent d’assassiner le Messie Jésus
  103. Étape 103 : Guérison de l’homme à la main desséchée
  104. Étape 104 : Nombreuses guérisons en Galilée
  105. Étape 105 : Le choix des 12 Apôtres
  106. Étape 106 : Proclamation de l’Evangile
  107. Étape 107 : Le sermon sur la montagne (16), les soucis et les inquiétudes
  108. Étape 108 : Guérison de l'homme possédé et muet
  109. Étape 109 : Le Messie Jésus calme la tempête
  110. Étape 110 : Exorcisme du démoniaque de Gadara
  111. Étape 111 : Guérison à Génésareth
  112. Étape 112 : Guérison de la fille de la femme cananéenne
  113. Étape 113 : Le départ du Messie Jésus vers d’autres villes
  114. Étape 114 : La question de Jean le baptiste
  115. Étape 115 : Le Messie Jésus dans la maison du pharisien
  116. Étape 116 : Les esprits impurs
  117. Étape 117 : Une femme interrompt le Messie Jésus
  118. Étape 118 : La question de Pierre
  119. Étape 119 : Le Messie Jésus objet de divisions
  120. Étape 120 : La comparaison avec la croissance de la semence
  121. Étape 121 : D'autres paraboles non rapportées
  122. Étape 122 : La parabole du trésor caché
  123. Étape 123 : Conclusion du Messie Jésus
  124. Étape 124 : Le Messie Jésus apaise la tempête
  125. Étape 125 : La guérison du démoniaque de Gadara
  126. Étape 126 : La guérison de la fille de Jaïrus interrompue
  127. Étape 127 : La guérison de la fille de Jaïrus
  128. Étape 128 : Envoi des douze apôtres
  129. Étape 129 : Mort de Jean le baptiste
  130. Étape 130 : Rappel de l'arrestation de Jean le baptiste
  131. Étape 131 : Rappel des conditions de l'assassinat de Jean le baptiste
  132. Étape 132 : Le retour des apôtres
  133. Étape 133 : Le Messie Jésus s'isole avec ses disciples
  134. Étape 134 : Départ pour Béthanie au-delà du Jourdain
  135. Étape 135 : Le vrai nom de Matthieu ?
  136. Étape 136 : Jésus le Messie, le Verbe incarné et Jean le Baptiste, le Précurseur
  137. Étape 137 : Le village de Sychar en Samarie

Articles du parcours

  1. משל ואזהרה על שובו של המשיח ישוע

    המאמר בוחן משל על שובו של המשיח ישוע ומדגיש את מוכנות התלמידים וערנותם. באמצעות לוקס, מתי ומרקוס הוא עוסק בצורך בחיים המכוונים לרוחניות לנוכח אי־הוודאות לגבי מועד שובו של המשיח.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.35-40 (תנ״ך עברי מודרני) :
    מתניכם יהיו חגורים והנרות דלקים׃ואתם היו דמים לאנשים המחכים לאדניהם מתי ישוב מן החתנה וכאשר יבוא ודפק יפתחו לו כרגע׃אשרי העבדים ההם אשר בבוא האדון ימצאם שקדים אמן אמר אני לכם כי יתאזר ויושיבם וילך לשרת אותם׃ואם יבוא באשמרה השנית או באשמרה השלישית וכן ימצא אשרי העבדים ההם׃וזאת דעו אשר אם ידע ידע בעל הבית באי זו שעה יבוא הגנב כי עתה שקד שקוד ולא יתן לחתר את ביתו׃לכן גם אתם היו נכונים כי בשעה אשר לא פללתם יבוא בן האדם׃
    Lire la suite
  2. המזימה נגד המשיח ישוע

    המזימה נגד ישוע נרקמת בידי הרשויות הדתיות לפני הפסח, בעזרת יהודה. קיפא מכנס את הסנהדרין כדי לגזור את דינו של ישוע, הנחשב לאיום, בעזרת עדי שקר. פילטוס מקבל הודעה כדי להקל על המעצר בהר הזיתים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.47-48 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו׃ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו׃
    Lire la suite
  3. מה אומר שר המאה כאשר ישוע מת?

    L'article explore l'apparente contradiction dans les Évangiles concernant les paroles du centurion à la mort de Jésus. Tandis que Luc insiste sur l'innocence, Marc souligne la reconnaissance de Jésus comme Fils de Dieu. Ces perspectives révèlent la pluralité théologique des Évangiles, rendant compte de l'innocence de Jésus et de sa mort salvatrice. Les évangélistes rapportent des paroles significatives selon leurs objectifs théologiques.

    יְשַׁעְיָהוּ 53.11 (תנ״ך עברי מודרני) :
    מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונתם הוא יסבל׃
    Lire la suite
  4. משל הזונין והחיטה

    משל העשבים הרעים והחיטה (מתי 13.24-30), המופיע רק במתי, מלמד על הקיום המשותף של הטוב והרע בעולם עד לדין האחרון. ישוע ממחיש בו את אורך רוחו של אלוהים, הדוחה את ההפרדה בין צדיקים לרשעים עד לקציר אחרית הימים, המופקד בידי המלאכים. משל זה משתלב בעיון מקראי מעמיק בשגשוגם לכאורה של הרשעים, המשותף לחבקוק, לאסף, לירמיהו ולאיוב.

    תְהִלִּים 73.3-12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה׃כי אין חרצבות למותם ובריא אולם׃בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינגעו׃לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו׃יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב׃ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו׃שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ׃לכן ישיב עמו הלם ומי מלא ימצו למו׃ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון׃הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל׃
    Lire la suite
  5. טבילת ישוע המשיח

    המאמר מפרט את טבילת ישוע בידי יוחנן המטביל, אירוע משמעותי המסמן את תחילת שירותו המשיחי של ישוע. הטבילה, המתרחשת בבית עניה שמעבר לירדן, מבטאת את ההמשכיות בין מעשי יוחנן וישוע ומסמלת את שליחותם הרוחנית. השילוש מתגלה במעשה זה ומדגיש את חשיבותו התאולוגית ואת היותו דוגמה לדורות הבאים.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.9-11 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בימים ההם ויבא ישוע מנצרת אשר בגליל ויטבל על ידי יוחנן בירדן׃ויהי אך עלה עלה מן המים וירא את השמים נבקעים והרוח כיונה ירדת עליו׃ויהי קול מן השמים אתה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו׃
    Lire la suite
  6. משל גרגר החרדל

    משל גרגר החרדל (מתי 13.31-32; מרקוס 4.30-32; לוקס 13.18-19) ממחיש את מלכות האלוהים באמצעות זרע זעיר ההופך לעץ גדול. הוא נאמר ליד כפר נחום בשנת 31 לספירה ומלמד שראשיתה של המלכות צנועה, אך צמיחתה יוצאת דופן והיא מעניקה מחסה ומקבלת את כולם. הוא מזמין לאמונה, לסבלנות ולביטחון באלוהים לשם צמיחה רוחנית.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31-32 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לגרגר של חרדל אשר לקחו איש ויזרעהו בשדהו׃והוא קטן מכל הזרועים וכאשר צמח גדול הוא מן הירקות והיה לעץ עד אשר יבאו עוף השמים וקננו בענפיו׃
    Lire la suite
  7. המפגש עם פיליפוס

    PER034 מספר על מפגש ישוע עם פיליפוס, שעליו מדווח רק יוחנן (יוחנן 1,43–46), בבית עניה שמעבר לירדן ב־6 באוקטובר בשנת 29. פיליפוס, לשעבר תלמיד יוחנן המטביל כמו אנדרי, יוחנן ושמעון פטרוס, נעשה לתלמידו הרביעי של ישוע. המאמר בוחן את מעברם הטבעי של תלמידים אלה אל המשיח, שכן יוחנן המטביל ראה עצמו כמבשר ולא כמורה מתחרה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.43-46 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי ממחרת ויואל ישוע לצאת הגלילה וימצא את פילפוס ויאמר אליו לך אחרי׃ופילפוס היה מבית צידה עיר אנדרי ופטרוס׃ויפגע פילפוס את נתנאל ויאמר אליו מצאנו אתו אשר כתב משה בספר התורה והנביאים את ישוע בן יוסף מנצרת׃ויאמר אליו נתנאל המנצרת תצא לנו טובה ויאמר אליו בא וראה׃
    Lire la suite
  8. מפגש ישוע המשיח עם נתנאל

    קטע 35 בוחן את מפגש ישוע עם נתנאל (יוחנן 1.47–51), המסופר רק בבשורת יוחנן ומתוארך ל־23 בנובמבר בשנת 29 בנצרת. ישוע מפגין ידיעה על־טבעית על נתנאל, הנעשה לראשון המצהיר בפומבי שהוא בן האלוהים ומלך ישראל. נתנאל, המזוהה עם ברתולומיאוס ומוצאו מקנה, קשור לחתונה בקנה המופיעה בהמשך סיפור יוחנן.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.2 (תנ״ך עברי מודרני) :
    שמעון פטרוס ותומא הנקרא דידומוס ונתנאל מקנה אשר בארץ הגליל ובני זבדי ועוד שנים אחרים מתלמידיו ישבו יחדו׃
    Lire la suite
  9. הסבר בערב למשלים שונים (הזונין)

    PER146 מביא את ההסבר שנתן ישוע לתלמידיו על משל הזונין (מתי 13.36-43), עדות ייחודית למתי. ישוע חושף בו שיטת פרשנות בשלושה צירים: זיהוי סמלי של האלמנטים, ממד של אחרית הימים ויישום מעשי. קטע זה משתלב בנאום שבעת המשלים על מלכות אלוהים שמתי אסף בפרק 13.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.36-43 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אז שלח ישוע את המון העם ויבא הביתה ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו באר נא לנו את משל זוני השדה׃ויען ויאמר אליהם הזורע את הזרע הטוב הוא בן האדם׃והשדה הוא העולם והזרע הטוב בני המלכות הם והזונין בני הרע המה׃והאיב אשר זרעם הוא השטן והקציר הוא קץ העולם והקצרים הם המלאכים׃והנה כאשר ילקטו הזונין ונשרפו באש כן יהיה בקץ העולם הזה׃בן האדם ישלח את מלאכיו ולקטו ממלכותו את כל המכשלות ואת כל פעלי האון׃והשליכו אתם אל תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים׃אז יזהירו הצדיקים כשמש במלכות אביהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
    Lire la suite
  10. חג הפסח הראשון

    הקטע PER038 מנתח את חג הפסח הראשון בבשורת יוחנן (יוחנן 2.13), המתוארך במדויק ל־7 באפריל בשנת 30. המאמר מציג שלוש תצפיות: ערכו הכרונולוגי של החג לתיארוך שירות ישוע לשלוש שנים וחצי, ההבחנה של יוחנן ב״פסח של היהודים״, וציות ישוע לטקסי היהדות. רק יוחנן מתעד תקופה זו שלפני מעצר יוחנן המטביל.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.13 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויקרבו ימי חג הפסח אשר ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃
    Lire la suite
  11. התוצאות בירושלים

    קטע 40 מנתח את תוצאות הטפתו הראשונה של ישוע בירושלים בפסח שנת 30, לפי יוחנן 2.23–25. אף שרבים האמינו בזכות הנסים, ישוע נשאר מסויג כלפי אמונה שטחית זו המבוססת על המרהיב ולא על תשובה כנה. יוחנן מדגיש את יכולתו האלוהית של ישוע להכיר את לב האדם. המאמר מציין שתי נקודות מרכזיות: הארכת השהות בירושלים והטבע האלוהי של הבחנת המשיח.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.23-25 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בהיתו בירושלים בחג הפסח האמינו רבים בשמו כי ראו האתות אשר עשה׃והוא ישוע לא הפקיד את עצמו בידם על אשר ידע את כלם׃ולא הצטרך לעדות איש על האדם כי הוא ידע מה בקרב האדם׃
    Lire la suite
  12. התגשמות נבואת ישעיהו

    מתי 4.13–16 מספר על שיבת ישוע לכפר נחום ומפרשה כהגשמת נבואת ישעיהו על האור בארץ זבולון ונפתלי. רק מתי יוצר את הקשר ומוכיח שישוע הוא המשיח המובטח. יוחנן ישוב לנושא האור בפתיחתו. האירוע מתוארך לפברואר–מרץ 31.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.9 (תנ״ך עברי מודרני) :
    האור האמתי המאיר לכל אדם היה בא אל העולם׃
    Lire la suite
  13. תחילת ההטפה בגליל

    PER052 מסמן את תחילת הטפת ישוע הרשמית בגליל לאחר מעצר יוחנן. מתי מדגיש את המשכיות המסרים הקוראים לתשובה. המפנה בכפר נחום בפברואר–מרץ 31 מאשר את הגשמת הנבואות ואת כניסתו המלאה לשירות הציבורי.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.17 (תנ״ך עברי מודרני) :
    מן העת ההיא החל ישוע לקרא קרוא ואמור שובו כי הגיעה מלכות השמים׃
    Lire la suite
  14. פקיד המלך בקנה שבגליל

    קטע 53 מספר על נס ישוע בקנה לבן פקיד המלך שבא מכפר נחום (יוחנן 4.46–54), בפברואר–מרץ 31. זהו האות השני בקנה אצל יוחנן. זהות הפקיד אינה ודאית, אך המחבר נוטה למוצא רומי המדגים את כלליות הישועה. אין לבלבלו עם שר המאה בקטע 110.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.46-54 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבא ישוע עוד הפעם אל קנה אשר בגליל מקום שומו המים ליין ואיש היה מעבדי המלך ובנו חלה בכפר נחום׃ויהי כשמעו כי בא ישוע מיהודה לארץ הגליל וילך אליו וישאל מאתו לרדת ולרפא את בנו כי קרב למות׃ויאמר אליו ישוע אם לא תראו אתות ומופתים לא תאמינו׃ויאמר אליו האיש אשר מעבדי המלך אדני רדה נא בטרם ימות בני׃ויאמר אליו ישוע לך לך בנך חי והאיש האמין לדבר אשר דבר אליו ישוע וילך׃ויהי ברדתו ויפגעו בו עבדיו ויבשרו אתו כי חי בנו׃וידרש מאתם את השעה אשר בה רוח לו ויאמרו אליו תמול בשעה השביעית עזבתו הקדחת׃וידע אביהו כי היתה השעה אשר דבר לו ישוע בנך חי ויאמן הוא וכל ביתו׃זה הוא האות השני אשר עשה ישוע בבאו מיהודה לארץ הגליל׃
    Lire la suite
  15. אישור קריאת התלמידים

    על שפת ים הגליל, בסביבות מרס שנת 31, מאשר ישוע את קריאתם של ארבעה דייגים: שמעון פטרוס, אנדרי, יעקב ויוחנן. בניגוד לקריאה הראשונה בבית עניה, הוא מזמין אותם כעת לעזוב הכול ולהקדיש את עצמם אך ורק לבשורה. תגובתם המיידית והמלאה משקפת אמון שנבנה במהלך החודשים שבילו לצדו. מתי (4.18-22) ומרקוס (1.16-20) מספרים על אירוע יסוד זה של השירות בגליל.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.18-22 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בהתהלכו על יד ים הגליל וירא שני אנשים אחים את שמעון הנקרא פטרוס ואת אנדרי אחיו והמה משליכים מצודה בים כי דיגים היו׃ויאמר אליהם לכו אחרי ואשימכם לדיגי אנשים׃ויעזבו מהרה את המכמרות וילכו אחריו׃ויהי כעברו משם וירא שני אנשים אחים אחרים את יעקב בן זבדי ואת יוחנן אחיו באניה עם זבדי אביהם מתקנים את מכמרותם ויקרא אליהם׃ויעזבו מיד את האניה ואת אביהם וילכו אחריו׃
    Lire la suite
  16. דיג הפלאים הראשון

    פרשה 55 מספרת על דיג הפלאים הראשון, שמובא רק אצל לוקס (לוקס 5.1-11), בתחילת שירותו של ישוע בגליל. אחרי לילה של דיג עקר, ישוע מורה לשמעון פטרוס להשליך את הרשתות, ונתפס דג רב באורח יוצא דופן. נראה שמעשה פלא זה, השונה מזה שביוחנן 21, אִפשר לתלמידים לפרנס את משפחותיהם לפני שעזבו הכול כדי ללכת אחרי ישוע, והוא ממחיש את ההשגחה האלוהית המלווה כל קריאה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-14 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי אחרי כן ויסף ישוע הגלות אל תלמידיו על ים טיבריה וכה נגלה אליהם׃שמעון פטרוס ותומא הנקרא דידומוס ונתנאל מקנה אשר בארץ הגליל ובני זבדי ועוד שנים אחרים מתלמידיו ישבו יחדו׃ויאמר אליהם שמעון פטרוס הנני הלך לדיג ויאמרו אליו גם אנחנו נלך עמך ויצאו וימהרו לרדת אל האניה ובלילה ההוא לא אחזו מאומה׃הבקר אור וישוע עמד על שפת הים ולא ידעו התלמידים כי ישוע הוא׃ויאמר אליהם ישוע בני היש לכם אכל מאומה ויענו אתו אין׃ויאמר להם השליכו המכמרת מימין לאניה ותמצאו וישליכו ולא יכלו עוד למשך אתה מרב הדגים׃ויאמר התלמיד ההוא אשר ישוע אהבו אל פטרוס זה הוא האדון ויהי כשמע שמעון פטרוס כי הוא האדון ויחגר את מעילו כי עירום היה ויתנפל אל הים׃והתלמידים הנשארים באו בספינה כי לא הרחיקו מן היבשה כי אם כמאתים אמה וימשכו את המכמרת עם הדגים׃ויהי כצאתם אל היבשה ויראו שם גחלי אש ערוכים ודגים עליהם ולחם לאכל׃ויאמר אליהם ישוע הביאו הלם מן הדגים אשר אחזתם עתה׃ויעל שמעון פטרוס וימשך את המכמרת אל היבשה והיא מלאה דגים גדולים מאה וחמשים ושלשה ולא נקרעה המכמרת אף כי רבים היו׃ויאמר אליהם ישוע באו ברו לחם ואין גם אחד בתלמידים אשר מלאו לבו לשאל אתו מי אתה כי ידעו אשר הוא האדון׃ויבא ישוע ויקח את הלחם ויתן להם וגם את הדגים׃וזאת היא הפעם השלישית אשר נגלה ישוע אל תלמידיו אחרי קומו מעם המתים׃
    Lire la suite
  17. הדרשה על ההר (6), רצח, קורבן וסליחה

    בחלק השישי של הדרשה על ההר, מתי ה׳ 21–26, נבחנת הוראת ישוע על רצח, קורבן וסליחה. ישוע מעמיק בדיבר החמישי ומראה שכעס ובוז כלפי אח חמורים מבחינה רוחנית כרצח עצמו. הוא מעמיד את לשון החוק הפרושית מול רוח אלוהים המקורית וקובע שרק סליחה כנה, ולא הקורבן, משיבה יחסים תקינים. האזהרה נוגעת לאחרית הימים: בלי התפייסות, התוצאה היא גיהינום.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.9-14 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃
    Lire la suite
  18. הדרשה על ההר (9), הנקמה

    PER093 בוחן את תורת ישוע על הנקמה בדרשה על ההר (מתי 5.38-42). ישוע מפרש מחדש את דין עין תחת עין (שמות 21.24 ; ויקרא 24.20 ; דברים 19.21) וקורא לתלמידיו לאי־אלימות, לסליחה ולאהבת האויבים. הוראה זו, המיוחדת למתי, אינה מטיפה לסבילות מוחלטת אלא לתגובה שוחרת שלום החורגת מהיגיון הנקמה, בהתאם לרומים 12.17 ולפטרוס א 3.9.

    וַיִּקְרָא 24.20 (תנ״ך עברי מודרני) :
    שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו׃
    Lire la suite
  19. דברי השבח על יוחנן המטביל

    ישוע חולק כבוד ליוחנן המטביל בכפר נחום (מאי–יוני 31), על פי מתי 11.7-19 ולוקס 7.24-35. בלי לנסות לגייס את תלמידיו, הוא מכריז על גדולתו של יוחנן כנביא, מזהה אותו עם אליהו שעליו ניבא מלאכי ומציין את סיומה של הברית הישנה. הוא מעמיד את מלכות האלוהים מול המלכות שבנו הפרושים על פי כלליהם שלהם.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ומימי יוחנן המטביל עד הנה מלכות השמים נתפשה בחזקה והמתחזקים יחטפוה׃
    Lire la suite
  20. ישוע המשיח מוכיח כמה ערים

    ישוע מוכיח את הערים כורזין, בית צידה וכפר נחום על שלא חזרו בתשובה למרות הנסים הרבים שנעשו בהן. הוא משווה אותן לרעה לערי הגויים צור, צידון ואפילו סדום, וקובע שאלו היו חוזרות בתשובה. הקטע הזה מדגיש שהאחריות תואמת את מידת ההתגלות שהתקבלה, ואת המשמעות הנצחית של דחיית הבשורה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.20-24 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אז החל לגער בערים אשר רב גבורותיו נעשו בתוכן ולא שבו׃אוי לך כורזין אוי לך בית צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן לו בצור ובצידון נעשו הלא כבר שבו בשק ואפר׃אבל אני אמר לכם כי ביום הדין יקל לצור וצידון יותר מכם׃ואת כפר נחום המרוממה עד השמים עד שאול תורדי כי הגבורות אשר נעשו בתוכך לו בסדום נעשו כי עתה עמדה על תלה עד היום הזה׃אבל אני אמר לכם כי ביום הדין יקל לאדמת סדום ממך׃
    Lire la suite
  21. הקשר האישי של התלמיד עם אדונו

    יחידת הטקסט 116 בוחנת את הקשר האישי בין התלמיד לאדונו מתוך מתי 11.25-30 ולוקס 10.21-24. לאחר שגינה את הערים חסרות האמונה, ישוע שמח שהענווים מבינים את דברו במקום שבו החכמים נכשלים. הוא מכריז שהוא בן האלוהים ומזמין את כל העייפים לבוא אליו, ומבטיח מנוחה ונועם תחת העול המשותף עמו, לעומת המשאות שהפרושים מטילים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.13 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי׃
    Lire la suite
  22. משל המרגלית היקרה מאוד

    משל הפנינה היקרה (מתי 13,45-46), המובא רק אצל מתי, מציג סוחר שמוכר את כל אשר לו כדי לרכוש פנינה נדירה. הוא מלמד שמלכות השמיים עולה בערכה על כל רכוש ארצי, וקורא להקרבה מרצון, הנחווית בשמחת הגילוי הרוחני.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.45-46 (תנ״ך עברי מודרני) :
    עוד דומה מלכות השמים לסחר המבקש מרגליות טבות׃וכאשר מצא מרגלית אחת יקרה מאד הלך לו וימכר את כל אשר לו ויקן אתה׃
    Lire la suite
  23. ריפוי שני עיוורים

    ריפוי שני העיוורים בכפר נחום, המסופר רק אצל מתי (מתי 9.27-31), ממחיש את האמונה המשיחית: שני הגברים מכירים בישוע כ״בן דוד״. ישוע מרפא אותם לפי אמונתם ומבקש מהם לשתוק, מתוך רצון להפנות את ההמונים אל הישועה הנצחית ולא אל הריפויים הגופניים. סיפור זה מכין את תשובתו של ישוע ליוחנן המטביל במתי 11.5.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.27-31 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויעבר ישוע משם וילכו אחריו שני אנשים עורים והמה צעקעם ואמרים חננו בן דוד׃וכבואו הביתה נגשו אליו העורים ויאמר אליהם ישוע המאמינים אתם כי יש לאל ידי לעשות זאת ויאמרו אליו כן אדנינו׃ויגע בעיניהם ויאמר יעשה לכם כאמונתכם׃ותפקחנה עיניהם ויגער בם ישוע ויאמר ראו פן יודע לאיש׃והמה בצאתם השמיעו את שמעו בכל הארץ ההיא׃
    Lire la suite
  24. ריפוי אחוז שד

    הפריקופה 157 מספרת על ריפוי אחוז שד אילם בידי ישוע בכפר נחום, המסופר רק אצל מתי (מתי 9,32-33). פרק זה מדגיש את סמכותו של ישוע על כוחות השדים, את תפקידה של אמונת השתדלות ואת הניגוד בין התפעלות ההמון לבין חוסר האמונה של הפרושים. מתי בונה כאן טיעון משיחי מתקדם, המציג את ישוע כמי שנסיו אין להם תקדים בישראל.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.32-33 (תנ״ך עברי מודרני) :
    המה יצאו והנה הביאו אליו איש אלם אחוז שד׃וכאשר גרש השד וידבר האלם ויתמה המון האנשים ויאמרו מעולם לא נראתה כזאת בישראל׃
    Lire la suite
  25. משפט הפרושים

    הפריקופה PER158 בוחנת את תגובת הפרושים לניסי ישוע בכפר נחום (מתי 9.33-34). בעוד ההמון מכיר במעשה אלוהי, הפרושים מייחסים את מעשי ישוע לשטן. דחייתם מכוונת: קבלת ישוע פירושה אובדן הפריבילגיות שלהם. ובכל זאת, יש שבחרו ללכת אחריו, כמו ניקודימוס, יוסף איש הרמתיים ושאול איש טרסוס. האילם שנרפא, מצדו, הולך בשמחה ובהכרת תודה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.33-34 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וכאשר גרש השד וידבר האלם ויתמה המון האנשים ויאמרו מעולם לא נראתה כזאת בישראל׃והפרושים אמרו על ידי שר השדים מגרש הוא את השדים׃
    Lire la suite
  26. תגובת ההמון

    לאחר ריבוי הלחם, ההמון מזהה את ישוע כנביא שמשה הכריז עליו ורוצה להמליכו למלך. רק יוחנן מספר על אירוע זה. ישוע נסוג אל ההר ודוחה מלכות פוליטית. קטע זה חושף את המתח בין הציפיות המשיחיות העממיות לבין שליחותו הרוחנית של המשיח, שמסרב להתאים עצמו לתקוות הלאומניות של זמנו.

    דְּבָרִים 18.15 (תנ״ך עברי מודרני) :
    נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך יהוה אלהיך אליו תשמעון׃
    Lire la suite
  27. ריפויים רבים בגינוסר

    הפריקופה 173 מספרת על הריפויים הרבים שעשה ישוע בגינוסר (הגליל) באפריל 32 לספירה, על פי מתי 14.34-36 ומרקוס 6.53-56. עם בואו מזהים אותו מיד, והמוני חולים ממהרים לגעת בציצית בגדו ובכך זוכים לריפוי. הניתוח הסינופטי מגלה הסכמות מרכזיות בין שני המבשרים וגם הבדלי גוון משלימים. פרק זה ממחיש את אמונת העם ואת כוחו האלוהי של ישוע, ומבשר את המתחים ההולכים וגוברים עם הרשויות הדתיות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.56 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃
    Lire la suite
  28. הוראת המשיח ישוע על לחם החיים

    יוחנן 6.22-59 מביא את נאום ישוע על לחם החיים, שנישא בבית הכנסת של כפר נחום בשבת אחת במאי 32 לספירה. לאחר ריבוי הלחם, ישוע מתגלה כ"לחם החיים" וקורא להמון להאמין בו כדי לזכות בחיי נצח. קטע זה, שמופיע רק אצל יוחנן, מציג עושר כריסטולוגי וסעודתי רב, מול חוסר ההבנה והתלונות של שומעיו.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.30-31 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמרו אליו מה אפוא האות אשר תעשה למעננראה ונאמין בך מה תפעל׃אבותינו אכלו את המן במדבר כאשר כתוב לחם מן השמים נתן למו לאכל׃
    Lire la suite
  29. שאלת התלמידים על אליהו הנביא

    לאחר ההשתנות, התלמידים שואלים את ישוע על הנבואה בדבר אליהו. ישוע מגלה שיוחנן המטביל מגשים נבואה זו, קשר שהבשורות מפתחות בהדרגה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.17 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב את לב אבות על בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד ליהוה עם מתקן׃
    Lire la suite
  30. משל הכבשה האבודה

    משל הכבשה האבודה (מתי 18.10-14 ; לוקס 15.3-7) נמסר על ידי ישוע בכפר נחום בספטמבר 32 לספירה, זמן קצר לפני עזיבתו הסופית את הגליל. מתי מדגיש את ההגנה על ה״קטנים״ ואת רצון האל שלא לאבד אף אחד מהם, ואילו לוקס מדגיש את השמחה בשמים על החוטא החוזר בתשובה. דמות הרועה מפנה אל שליחותו המשיחית של ישוע, הרועה הטוב, המכין את תלמידיו להעדרו בהבטיחו להם מדריך רוחני.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.11 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אנכי הוא הרעה הטוב הרעה הטוב יתן את נפשו בעד צאנו׃
    Lire la suite
  31. חג הסוכות

    הפרשה 206 עוסקת בחג הסוכות (סוכות), המסופר רק אצל יוחנן (7,2-10). ישוע מחליט לעלות בסתר לירושלים באוקטובר שנת 32 לספירה, שישה חודשים לפני מעצרו. יוחנן חושף את המתח עם הרשויות הדתיות ואת חוסר האמונה של אחי ישוע, מרכיבים שאינם מופיעים אצל הסינופטיים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אחרי הדברים האלה הלך ישוע בארץ הגליל הלוך ועבור כי לא אבה להתהלך ביהודה על אשר בקשו היהודים להרגו׃
    Lire la suite
  32. המחלוקת בין המורה לאחיו

    יוחנן 7.3-9 מתאר את המתח בין ישוע לאחיו לפני חג סוכות (אוקטובר 32 לספירה). מבלי להבין את שליחותו המשיחית, הם מפצירים בו להתגלות בפומבי בירושלים. ישוע בוחר בזהירות, מודע לסכנת המעצר. מרים נשארת מן הצד. פרק זה, הייחודי ליוחנן, ממחיש את חוסר ההבנה המשפחתי כלפי טבעו האלוהי של ישוע, ואחיו באים לאמונה רק לאחר התחייה.

    מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.14 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כל אלה היו שקדים יחדו בלב אחד להתפלל ולהתחנן ועמהם הנשים ומרים אם ישוע וגם אחיו׃
    Lire la suite
  33. יציאה לירושלים ועזיבה סופית של הגליל

    PER208 מתאר את יציאתם הסופית של ישוע ותלמידיו מן הגליל ב-3 באוקטובר שנת 32 לספירה, בדרכם לירושלים לחג סוכות. לפי סיפורו של לוקס, הם עוברים דרך שומרון ולא בדרך הרגילה לאורך הירדן. הם מגיעים בליל שישי, 8 באוקטובר, מלמדים ברחבת המקדש, וישוע נושא את נאומו על המים בהושענא רבה ב-13 באוקטובר. הקבוצה תישאר באזור ירושלים שישה חודשים, עד חג הפסח ב-1 באפריל שנת 33 לספירה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.37 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי ביום החג האחרון הגדול עמד ישוע ויקרא לאמר איש כי יצמא יבא נא אלי וישתה׃
    Lire la suite
  34. שובם של 70 התלמידים

    שובם של שבעים התלמידים (לוקס 10.17-24) מבטא את התפעלותם לאחר שליחותם. ישוע מחזיר אותם אל העיקר: לשמוח על כך ששמותיהם כתובים בשמים. הוא מכריז על ריבונותו של אלוהים בהתגלות, הניתנת לענווים ולא לחכמים. ההכרזה בפסוק 22 מדגישה את הקרבה הייחודית בין האב לבן, ועושה את ישוע למתווך היחיד של הידיעה האלוהית. כך מדגיש לוקס את המשכיות מפעל הבשורה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.25-27 (תנ״ך עברי מודרני) :
    בעת ההיא ענה ישוע ואמר אודך אבי אדון השמים והארץ כי הסתרת את אלה מן החכמים והנבונים וגליתם לעוללים׃הן אבי כי כן היה רצון לפניך׃הכל נמסר לי מאת אבי ואין מכיר את הבן בלתי האב ואין מכיר את האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו׃
    Lire la suite
  35. ריפוי אישה בשבת

    הפריקופה 231 מספרת על ריפוי אישה חולה זה שמונה עשרה שנה בידי ישוע, ביום שבת באחד מבתי הכנסת בירושלים (לוקס 13.10-17). מעשה זה מעורר את זעמן של הרשויות הדתיות, וישוע מבייש אותן בהצביעו על סתירותיהן. ההמון, לעומת זאת, מתפעל ומפאר את האלוהים. הפרק ממחיש את המתח בין המסורת הפרושית לבין היישום האותנטי של התורה האלוהית, ומאיר גם את אמונתה העקשנית של אישה זו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.21-28 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבאו אל כפר נחום וימהר לבוא בשבת לבית הכנסת וילמד׃וישתוממו על תורתו כי היה מלמדם כבעל גבורה ולא כספרים׃ואיש היה בבית כנסתם אשר רוח טמאה בו ויצעק לאמר׃אהה מה לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתי מי אתה קדוש האלהים׃ויגער בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו׃ויסחבהו רוח הטמאה ויצעק בקול גדול ויצא ממנו׃ויבהלו כלם וישאלו איש את רעהו לאמר מה זאת מה היא התורה החדשה אשר אף לרוחות הטמאה בגבורה הוא מצוה והנה שמעות לו׃ויצא שמעו מהר בכל מקמות ארץ הגליל׃
    Lire la suite
  36. תורתו של המשיח ישוע בדרך לירושלים

    הפריקופה PER233 מתארת את הוראותיו של ישוע במהלך מסעו לירושלים, שמובאות רק אצל לוקס (לוקס 13.22-33), בדצמבר 32 לספירה. ישוע עובר בערים ובכפרים ומלמד על השער הצר ועל מלכות אלוהים. המאמר מציב בהקשרם את המסעות החוזרים בין בית עניה לירושלים, באווירה של מתח גובר עם הפרושים ועם הורדוס אנטיפס.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.22-33 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויעבר בערים ובכפרים עבור ולמד וישם את דרכו לבוא ירושלים׃וישאלהו איש לאמר אדנינו המעט הם הנושעים׃ויאמר אליהם התאמצו לבוא בפתח הצר כי אמר אני לכם רבים יבקשו לבוא ולא יוכלו׃והיה מיום אשר יקום בעל הבית וסגר את הדלת ותחלו לעמד בחוץ ולדפק על הדלת לאמר אדנינו אדנינו פתח לנו וענה ואמר אליכם אינני יודע אתכם מאין אתם׃אז תחלו לאמר אכלנו ושתינו לפניך וברחבותינו למדת׃ויאמר אני אמר לכם אינני יודע אתכם מאין אתם סורו ממני כל פעלי האון׃ושם תהיה היללה וחרק השנים כאשר תראו את אברהם ויצחק ויעקב ואת כל הנביאים במלכות האלהים ואתם מגרשים החוצה׃ויבאו ממזרח וממערב ומצפון ומדרום ויסבו במלכות האלהים׃והנה יש אחרונים אשר יהיו ראשונים וראשונים אשר יהיו אחרונים׃ביום ההוא נגשו מן הפרושים ויאמרו אליו צא ולך מזה כי הורדוס מבקש להרגך׃ויאמר אליהם לכו ואמרו אל השועל הזה הנני מגרש שדים ופעל רפואות היום ומחר ובשלישי אבא עד קצי׃אבל הלוך אלך היום ומחר וממחרתו כי לא יתכן אשר יאבד נביא מחוץ לירושלים׃
    Lire la suite
  37. קינה על ירושלים

    הקינה על ירושלים (מתי 23.37-39; לוקס 13.34-35) מציגה את ישוע בוכה על העיר הקדושה, כמה ימים לפני ייסוריו. באמצעות המטפורה של התרנגולת המגינה על אפרוחיה הוא מבטא את האהבה האלוהית שנדחתה, מגנה את רצח הנביאים ומבשר את חורבן המקדש, ובכל זאת משאיר פתוחה תקווה לפיוס אחרון.

    אֵיכָה 2.15 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ספקו עליך כפים כל עברי דרך שרקו וינעו ראשם על בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש לכל הארץ׃
    Lire la suite
  38. סעודה בבית פרוש

    הפרשה PER235 מתארת את הארוחה של ישוע בבית אחד מראשי הפרושים ביום שבת (לוקס 14.1), על רקע עימות הולך ומחריף. הפרושים מבקשים לאסוף ראיות נגדו עבור הסנהדרין. למרות המתיחות, ישוע מקבל את ההזמנה, מחזיק בעמדותיו ומתקן את תורותיהם. לוקס הוא האוונגליסט היחיד המספר על מאורע זה, שככל הנראה התרחש בארוחת יום שבת בצהריים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃
    Lire la suite
  39. ריפוי איש חולה מיימת

    איש חולה מיימת מתרפא על ידי המשיח ישוע במהלך סעודת שבת בבית פרוש בירושלים. מול מומחי התורה שואל ישוע שאלה על כשרות הריפוי בשבת, ואז פועל בלי להמתין לתשובתם. בני שיחו, שאינם מסוגלים להשיב, שותקים. לוקס הוא האוונגליסט היחיד המספר את המאורע הזה (לוקס 14.2-6), והוא מתוארך ל-4 בדצמבר 32 לספירה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.2-6 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃
    Lire la suite
  40. קללת התאנה העקרה

    ביום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה, בדרך מבית עניה לירושלים, המשיח ישוע מקלל תאנה מכוסה עלים אך חסרת פרי, והיא יבשה מיד. מעשה זה, המסופר אצל מתי ומרקוס, הוא נס-משל המסמל את ישראל: הרבה מראית עין דתית, אך אין פוריות אמיתית. האירוע מסגר אצל מרקוס את טיהור המקדש, ובכך הוא מבשר את המשפט האלוהי על אדיקות עקרה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 11.12-14 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי ממחרת בצאתם מבית היני וירעב׃וירא תאנה מרחוק ולא עלים ויבא לראות הימצא בה פרי ויקרב אליה ולא מצא בה כי אם עלים לבד כי לא היתה עת תאנים׃ויען ויאמר אליה מעתה איש אל יאכל פרי ממך עד עולם וישמעו תלמידיו׃
    Lire la suite
  41. הכרזה על חורבן ירושלים

    בלוקס 19.41-44 ישוע מתקרב לירושלים, בוכה על העיר ומנבא בדייקנות את חורבנה העתידי בידי הרומאים בשנת 70 לספירה. רק לוקס מוסר את הפרשה הזאת בצורה זו. ישוע מקונן על כך שירושלים לא הכירה בפקודה האלוהית שלה. קטע זה מגלה גם את חמלת המשיח וגם את חומרת הדחייה של ההתגלות האלוהית, והוא נמצא בשבוע האחרון שלפני מעצרו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.32-34 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בדרך בעלותם ירושלים וישוע הולך לפניהם והמה נבהלים ויראים בלכתם אחריו ויוסף לקחת אליו את שנים העשר ויחל להגיד להם את אשר יקרהו לאמר׃הנה אנחנו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים וירשיעהו למות וימסרו אתו לגוים׃ויהתלו בו ויכהו בשוטים וירקו בפניו וימיתהו וביום השלישי קום יקום׃
    Lire la suite
  42. טיהור המקדש (בפעם השנייה)

    טיהור המקדש השני בידי ישוע, ביום שני ה-28 במרץ בשנת 33, הוא מעשה נבואי וסמלי. בגרשו את המוכרים מחצר הגויים ובציטוטו את ישעיהו ואת ירמיהו, ישוע מוקיע את השחתת הפולחן, קובע את סמכותו המשיחית ומבשר את המשפט הבא על המקדש. אירוע זה מחיש את החלטת מנהיגי הדת להמית אותו.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.45-46 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים׃
    Lire la suite
  43. הוראה יומית במקדש

    פרשה 286 מתארת את הוראתו היומית של ישוע במקדש בירושלים במהלך שבוע הפסח (יום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה). בהתבסס בעיקר על לוקס 19,47-48, היא מציגה את ההתנגדות הגוברת בין ההמונים המעריצים לבין הרשויות הדתיות העוינות — הסופרים, ראשי הכוהנים, הצדוקים והפרושים — המבקשים להשתיק את ישוע, שבשורת מלכות אלוהים שלו מאיימת על שלטונם המבוסס.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.47-48 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו׃ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו׃
    Lire la suite
  44. עץ התאנה יבש

    למחרת קללת התאנה, התלמידים מוצאים את העץ יבש לגמרי. ישוע מנצל את ההזדמנות כדי ללמד על כוחה של האמונה ועל חשיבות הסליחה. מעבר ללימוד זה, התאנה מסמלת בכתובים את ישראל, ויבושה מבשר את המשפט שיבוא על האומה ארבעים שנה מאוחר יותר עם חורבן בית המקדש. אמונה וסליחה נותרות הערכים הבלתי מעורערים שישוע מעמיד בראש.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 11.20-26 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי הם עברים בבקר ויראו את התאנה כי יבשה עם שרשיה׃ויזכר פטרוס ויאמר אליו רבי הנה התאנה אשר אררתה יבשה׃ויען ישוע ויאמר אליהם תהי נא בכם אמונת אלהים׃כי אמן אמר אני לכם כל אשר יאמר אל ההר הזה הנשא והעתק אל תוך הים ואין ספק בלבבו כי אם יאמין כי יהיה כאשר אמר כן גם יהיה לו׃על כן אני אמר לכם כל אשר תשאלו בהתפללכם האמינו כי תקחו ויהי לכם׃וכי תעמדו להתפלל תסלחו לכל איש את אשר בלבבכם עליו למען יסלח לכם אביכם שבשמים אף הוא את פשעיכם׃ואתם אם לא תסלחו אף אביכם שבשמים לא יסלח לכם את פשעיכם׃
    Lire la suite
  45. סמכותו של המשיח ישוע מוטלת בספק

    במקדש בירושלים, ראשי הדת מערערים בפומבי על סמכותו של ישוע. בשאלת נגד ממולחת על טבילתו של יוחנן הוא משתיק אותם וחושף את חוסר תום לבם. פרק זה, המשותף לבשורות הסינופטיות (מתי 21.23-27 ; מרקוס 11.27-33 ; לוקס 20.1-8), ממחיש את ההתנגדות הגוברת של השלטונות למשיח בשבוע האחרון שלפני המעצר.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.46 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויענו העבדים מעולם לא דבר איש כאיש הזה׃
    Lire la suite
  46. משל סעודת החתונה

    משל סעודת החתונה (מתי 22,1-14 ; לוקס 14,15-24) מלמד שאלוהים מזמין את כל בני האדם אל מלכותו, אך דחיית ההזמנה הזאת גוררת משפט חמור. המשל נאמר במקדש בירושלים ביום שלישי של שבוע הייסורים, והוא מבשר בנבואה את חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה. האיש שאינו לבוש בגד חתונה מזכיר שהכניסה למלכות מחייבת שינוי רוחני אמיתי, המתקבל באמצעות האמונה במשיח.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.1-14 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
    Lire la suite
  47. שאלות הזרים אל המשיח ישוע

    אירוע ייחודי לבשורת יוחנן (יוחנן 12.20-50), המתרחש ביום שלישי של שבוע הייסורים בחצר הגויים. יוונים מבקשים לראות את ישוע, וכך מתחילה ההכרזה על שעת הכבוד שלו. בדימוי של גרגיר החיטה מגלה ישוע שמותו הוא מקור חיים לכול. הצלב מוצג כהרמה מכובדת המושכת אליו את כל בני האדם ופותחת את הישועה לפני כל העמים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.20-50 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ובתוך העלים להשתחות בחג היו אנשים יונים׃ויקרבו אל פילפוס איש בית צידה אשר בארץ הגליל וישאלו ממנו לאמר אדני לראות את ישוע חפצנו׃ויבא פילפוס ויגד זאת אל אנדרי ואנדרי ופילפוס הגידו אל ישוע׃ויען אותם ישוע ויאמר באה השעה שיפאר בן האדם׃אמן אמן אני אמר לכם אם לא יפל גרגר החטא אל תוך האדמה ומת ישאר לבדו וכאשר מת יעשה פרי הרבה׃האהב את נפשו יאבדנה והשנא את נפשו בעולם הזה ינצרה לחיי נצח׃החפץ לשרתני ילך אחרי ובאשר אהיה שם יהיה גם משרתי ואיש אשר ישרתני אתו יכבד אבי׃עתה נבהלה נפשי ומה אמר הושיעני אבי מן השעה הזאת אך על כן באתי אל השעה הזאת׃אבי פאר את שמך ותצא בת קול מן השמים גם פארתי וגם אוסיף לפאר׃והעם העמדים שמה כשמעם אמרו רעם נשמע ואחרים אמרו מלאך דבר אתו׃ויען ישוע ויאמר לא למעני היה הקול הזה כי אם למענכם׃עתה משפט בא על העולם הזה עתה ישלך שר העולם הזה חוצה׃ואני בהנשאי מעל הארץ אמשך כלם אלי׃וזאת דבר לרמוז אי זה מות הוא עתיד למות׃ויענו אתו העם ויאמרו הנה שמענו בתורה כי המשיח יכון לעולם ואיך אמרת כי בן האדם צריך להנשא ומי בן האדם הלזה׃ויאמר אליהם ישוע אך למצער יהיה האור עמכם התהלכו בעוד לכם האור פן ישופכם חשך וההלך בחשך לא ידע אנה הוא הלך׃בעוד לכם האור האמינו באור למען תהיו בני האור את הדברים האלה דבר ישוע וילך לו ויסתר מפניהם׃רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל זאת לא האמינו בו׃למלאת דבר ישעיהו הנביא אשר אמר יהוה מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה׃על כן לא יכלו להאמין כי עוד אמר ישעיהו׃השע עיניהם והשמין לבבם פן יראו בעיניהם ולבבם יבין ושבו ורפאתי להם׃כזאת דבר ישעיהו בראותו את תפארתו וינבא עליו׃אולם רבים אף מן השרים האמינו בו אך בגלל הפרושים לא הודו למען אשר לא ינדו׃כי אהבו כבוד אנשים יותר מכבוד האלהים׃ויקרא ישוע ויאמר המאמין בי לא בי הוא מאמין כי אם בשלח אתי׃והראה אתי את אשר שלחני הוא ראה׃אני באתי לאור אל העולם למען כל אשר יאמין בי לא ישב בחשך׃והשמע את דברי ולא ישמרם אני לא אשפט אתו כי לא באתי לשפט את העולם כי אם להושיע את העולם׃ואיש אשר יבזני ולא יקח אמרי יש אחד אשר ידין אתו הדבר אשר דברתי הוא ידין אתו ביום האחרון׃כי אני לא מלבי דברתי כי אם אבי השלח אתי הוא צוני את אשר אמר ואת אשר אדבר׃ואני ידעתי כי מצותו חיי עולם לכן כל אשר אדבר כאשר אמר אלי אבי כן אני מדבר׃
    Lire la suite
  48. שאלות הפרושים וההרודיאנים

    הפרושים וההרודיאנים מנסים ללכוד את ישוע בפח בשאלה אם יש לשלם את המס לקיסר. תשובתו — "תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים" — מסכלת את הפח ומציבה את ההבחנה היסודית בין סמכות אזרחית לריבונות אלוהית, ומזכירה שהאדם, הנושא את צלם אלהים, שייך לו כולו.

    בְּרֵאשִׁית 1.26-27 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ׃ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃
    Lire la suite
  49. שאלות הפרושים וההרודיאנים

    במקדש בירושלים מנסים הצדוקים ללכוד את ישוע בשאלה על התחייה, הנוגעת לאישה שהיו לה שבעה בעלים. ישוע משיב וחושף את בורותם בכתבי הקודש ובכוחו של אלוהים: בחיים הבאים כבר אין נישאים. הוא מוכיח את התחייה מן התורה בציטוטו את שמות 3.6: אלוהים הוא אלוהי החיים ולא של המתים. יריביו מושתקים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.25-26 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃
    Lire la suite
  50. שאלות חכמי התורה

    בשבוע האחרון שלפני ייסוריו, ישוע נשאל על ידי מורי התורה על המצווה הגדולה ביותר. הוא מסכם את התורה כולה בשני עקרונות: לאהוב את אלוהים ולאהוב את רעהו. סופר כן מכיר בצדקת התשובה הזאת, וישוע אומר לו שאינו רחוק ממלכות אלוהים. המאמר מדייק את התפיסה לגבי הפרושיות ומזמין לאמונה החיה באהבה ולא בחוקיות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.28-34 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ואחד מן הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה היא הראשנה לכל המצות׃ויען ישוע וידבר אליו הראשנה לכל המצות היא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך ובכל מאדך זאת היא המצוה הראשנה׃והשנית הדמה לה היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה׃ויאמר אליו הסופר אמנם רבי יפה דברת כי אלהים אחד הוא ואין עוד מלבדו׃ולאהבה אתו בכל לבב ובכל מדע ובכל נפש ובכל מאד ולאהבה את הרע כנפשו גדולה היא מכל עלות וזבחים׃וירא ישוע כי ענה בדעת ויאמר אליו לא רחוק אתה ממלכות האלהים ואיש לא ערב עוד את לבו לשאל אותו שאלה׃
    Lire la suite
  51. כתב אישום נגד המנהיגים הדתיים

    בחצר בית המקדש בירושלים, ביום רביעי שלפני ייסוריו, ישוע נושא כתב אישום חריף נגד הסופרים והפרושים. באמצעות שמונה הכרזות של ‘אוי לכם!’ הוא מוקיע את צביעותם, את גאוותם ואת דתיותם החיצונית, ובה בעת מביע כאב עמוק על ירושלים. הוא קורא לתלמידיו לאמונה אמיתית, צנועה ומשרתת את הזולת.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.45-47 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃
    Lire la suite
  52. חוסר האמונה של היהודים

    פריקופה 300 עוסקת בחוסר האמונה של היהודים נוכח האותות שעשה ישוע, אירוע המסופר רק אצל יוחנן (יוחנן 12,37-50), המתרחש במקדש בירושלים ביום רביעי, 30 במרץ, שנת 33 לספירה. לעומת זאת, תרומת האלמנה הענייה ממחישה אמונה אמיתית. ישוע הופך את אמות המידה האנושיות: נדיבות אמיתית נמדדת לא בכמות הניתנת אלא בנטיית הלב, המגישה לאלוהים את כל מה שאדם הוא.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.37-50 (תנ״ך עברי מודרני) :
    רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל זאת לא האמינו בו׃למלאת דבר ישעיהו הנביא אשר אמר יהוה מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה׃על כן לא יכלו להאמין כי עוד אמר ישעיהו׃השע עיניהם והשמין לבבם פן יראו בעיניהם ולבבם יבין ושבו ורפאתי להם׃כזאת דבר ישעיהו בראותו את תפארתו וינבא עליו׃אולם רבים אף מן השרים האמינו בו אך בגלל הפרושים לא הודו למען אשר לא ינדו׃כי אהבו כבוד אנשים יותר מכבוד האלהים׃ויקרא ישוע ויאמר המאמין בי לא בי הוא מאמין כי אם בשלח אתי׃והראה אתי את אשר שלחני הוא ראה׃אני באתי לאור אל העולם למען כל אשר יאמין בי לא ישב בחשך׃והשמע את דברי ולא ישמרם אני לא אשפט אתו כי לא באתי לשפט את העולם כי אם להושיע את העולם׃ואיש אשר יבזני ולא יקח אמרי יש אחד אשר ידין אתו הדבר אשר דברתי הוא ידין אתו ביום האחרון׃כי אני לא מלבי דברתי כי אם אבי השלח אתי הוא צוני את אשר אמר ואת אשר אדבר׃ואני ידעתי כי מצותו חיי עולם לכן כל אשר אדבר כאשר אמר אלי אבי כן אני מדבר׃
    Lire la suite
  53. משל התאנה

    המאמר מנתח את משל התאנה, שבו מלמד ישוע ערנות רוחנית כלפי אותות העתים. האירועים המבשרים את התקרבות המלכות נתפסים לא כאיומים אלא כקריאה להתכוננות ולאמונה. מודגשת יציבות דבריו של ישוע לעומת אופיו החולף של העולם.

    1 סלוניס 5.6 (תנ״ך עברי מודרני) :
    לכן אל נא נרדם כמו האחרים כי אם נשקד וננזר׃
    Lire la suite
  54. הדרך המובילה לשמים

    המאמר מפענח את יוחנן 14.1-15, שבו ישוע מנחם את תלמידיו ומבטיח להכין להם מקום אצל האב. הוא מדגיש את תווכו הייחודי ואת אחדותו עם אלוהים, ובה בעת מבטיח את רוח הקודש שתדריך את השליחים.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.20 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בערב ויסב עם שנים העשר׃
    Lire la suite
  55. ההבאה לפני פונטיוס פילאטוס

    הפריקופה PER341 משחזרת את הבאתו של ישוע לפני פונטיוס פילאטוס בבוקר יום שישי, בסביבות השעה 6:45, לאחר שנידון בלילה בידי הסנהדרין. תוך השוואה בין מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן, המאמר מנתח את הכרונולוגיה המדויקת, את תפקידו של קיפא, את סירובם של ראשי הדת להיכנס לפרטוריון ואת השיחה בין ישוע לפילאטוס, שהיה היחיד המוסמך לגזור עונש מוות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישכימו ראשי הכהנים עם הזקנים והסופרים וכל הסנהדרין בבקר ויתיעצו ויאסרו את ישוע ויוליכהו משם וימסרהו אל פילטוס׃
    Lire la suite
  56. סופו הטרגי של יהודה איש קריות

    רק מתי מספר על סופו הטרגי של יהודה איש קריות. לאחר שישוע נידון, יהודה, שנכבש בחרטה, משליך את שלושים הכסף אל היכל המקדש ומתאבד. הכוהנים קונים בכסף הזה את שדה היוצר, הנקרא חקל דמא. פרק זה ממחיש את אי־הפיכותה של הבגידה ואת ייאושו של אדם שלא היה מסוגל לקבל סליחה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.59-68 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והכהנים הגדולים והסופרים וכל הסנהדרין בקשו עדות שקר בישוע להמיתו ולא מצאו׃ואף בעמד שם עדי שקר רבים לא מצאו ובאחרונה נגשו שני עדי שקר׃ויאמרו זה אמר יש ביכלתי להרס את היכל האלהים ולשוב לבנותו בשלשת ימים׃ויקם הכהן הגדול ויאמר אליו האינך משיב דבר על אשר ענו בך אלה׃וישוע החריש ויען הכהן הגדול ויאמר לו משביעך אני באלהים חיים שתאמר לנו אם אתה הוא המשיח בן האלהים׃ויאמר אליו ישוע אתה אמרת אבל אני אמר לכם כי מעתה תראו את בן האדם ישב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים׃ויקרע הכהן הגדול את בגדיו ויאמר הוא גדף ומה לנו עוד לבקש עדים הנה עתה שמעתם את גדופו׃מה דעתכם ויענו ויאמרו איש מות הוא׃וירקו בפניו ויכהו באגרוף ואחרים הכהו על הלחי׃ויאמרו הנבא לנו המשיח מי הוא המכה אותך׃
    Lire la suite
  57. ההבאה לפני ה״מלך״ אנטיפס

    ישוע נשלח בידי פילטוס אל הורדוס אנטיפס, טטרארך הגליל, ששהה בירושלים. הורדוס, שהמראות המרשימים מרתקים אותו, מקווה לראות נס, אך נתקל בשתיקתו המוחלטת של ישוע. נעלב, הוא לועג לו, מלביש אותו גלימה מרהיבה ושולח אותו חזרה אל פילטוס. באירוניה, פרק זה מפיס בין פילטוס להורדוס. רק לוקס מספר על ההופעה הזאת (לוקס 23.6-12), שהתרחשה בסביבות השעה 7:30 בבוקר יום שישי של ייסורי ישוע.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.17-28 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃
    Lire la suite
  58. החזרה לפני פונטיוס פילאטוס

    הפריקופה PER344 מנתחת את חזרתו של ישוע אל פונטיוס פילטוס לאחר הופעתו לפני הורדוס אנטיפס, אירוע שמסופר רק אצל לוקס. פילטוס, שאינו מוצא כל עוון שדינו מוות לפי החוק הרומי, מנסה לעמוד בפני לחצם של המנהיגים הדתיים היהודים. המאמר מציע שחזור כרונולוגי מדויק של בוקר יום שישי של הייסורים ומעלה את השאלה הלשונית של השיחות בין ישוע לפילטוס, שככל הנראה התנהלו ביוונית.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.13-25 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויקרא פילטוס את ראשי הכהנים ואת השרים ואת העם׃ויאמר אליהם הבאתם לפני את האיש הזה כמסית את העם והנה אני חקרתיו לעיניכם ולא מצאתי באיש הזה אשמת מאומה מן הדברים אשר אתם טוענים עליו׃וגם הורדוס לא מצא כי שלחתי אתכם אליו והנה אין בו חטא משפט מות׃על כן איסרנו ואפטרנו׃ועליו היה לפטר להם איש אחד בימי החג׃ויצעקו כל המונם ויאמרו הסר את זה ופטר לנו את בר אבא׃והוא היה משלך בית האסורים על דבר מרד אשר נהיה בעיר ועל דבר רצח׃ויסף פילטוס לשאת קולו כי חפץ לפטר את ישוע׃והמה צעקו אליו לאמר הצלב אותו הצלב׃ויאמר אליהם פעם שלישית מה אפוא עשה זה רעה כל אשמת מות לא מצאתי בו על כן איסרנו ואפטרנו׃ויפצרו בו בקול גדול ויבקשו כי יצלב ויחזק קולם וקול הכהנים הגדולים׃ויגזר פילטוס כי תעשה בקשתם׃ויפטר להם את המשלך בית האסורים על דבר מרד ורצח את אשר שאלו ואת ישוע מסר לרצונם׃
    Lire la suite
  59. ההתעללויות השונות והמלקות

    PER347 מנתח את ההלקאה ואת ההתעללויות שנעשו בישוע בפרטוריון של פונטיוס פילאטוס, בבוקר יום שישי של ייסורי ישוע. זהו נוהג רומי מקובל שקדם לצליבה, והעינוי מלווה בלעג החיילים (כתר קוצים, גלימת ארגמן). המאמר משווה בין הסיפורים של מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן בגישה סינופטית, ומדגיש את האלימות המוסדית הרומית ואת הכבוד ששמר ישוע למרות ההשפלות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.23 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויפצרו בו בקול גדול ויבקשו כי יצלב ויחזק קולם וקול הכהנים הגדולים׃
    Lire la suite
  60. מאמצי פילטוס להציל את ישוע

    הפריקופה PER348 בוחנת את ניסיונותיו החוזרים של פונטיוס פילטוס להציל את ישוע בעת המשפט מול הפרטוריון בירושלים, בבוקר של יום שישי. בהתבסס בעיקר על יוחנן 19.4-15, היא מתחקה אחר הלחצים הפוליטיים והדתיים שמביאים את פילטוס לגזור את דינו של ישוע חרף הכרתו בחפותו. קטע זה חושף את המתח בין צדק, כוח פוליטי וסמכות דתית בימי ייסורי המשיח.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.11-15 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת לו כסף ויבקש תאנה למסרו׃ויהי בראשון לחג המצות עת זבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את הפסח ונלכה ונכין׃וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ויפגע אתכם איש נשא צפחת המים לכו אחריו׃ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשת אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו׃
    Lire la suite
  61. הכתובת של פילטוס

    הטיטולוס של פילטוס הוא השלט שהוצב על צלבו של ישוע ועליו הכתובת 'ישוע מנצרת, מלך היהודים', שנכתבה בעברית, בלטינית וביוונית. פילטוס כופה את הנוסח הזה חרף מחאת הכוהנים הגדולים, ובכך הוא מחזיק בסמכות סמלית לאחר שנכנע בעניין גזר הדין. מעשה זה מגלה אירוניה טרגית: הכתובת מכריזה בפומבי על מלכותו של ישוע ברגע מותו ממש.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.17 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישא את צלבו ויצא אל המקום הנקרא מקום הגלגלת ובלשונם גלגלתא׃
    Lire la suite
  62. הדרך אל הר גולגולתא, עזרתו של שמעון הקירוני

    PER350 בוחן את דרכו של ישוע אל הר גולגותא, מן הפרטוריון של פילטוס. ישוע, שנחלש מההלקאה, אינו יכול עוד לשאת את צלבו לבדו. החיילים מגייסים בכפייה את שמעון הקורנאי. לוקס מזכיר נשים בוכיות בקהל, ומתי מספר על סירובו של ישוע לשתות משקה מרדים. מרקוס מציין את שמעון כאביהם של אלכסנדר ורופוס, דמויות מוכרות בקהילות הנוצריות הראשונות. סינופסיס של מתי, מרקוס ולוקס מאיר את הפרק הזה, הקודם מיד לצליבה, שזמנה ביום שישי בבוקר, בסביבות השעה 9.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.26 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וכאשר הוליכהו משם ויחזיקו באיש אחד הבא מן השדה ושמו שמעון איש קוריני וישימו עליו את הצלב לשאת אחרי ישוע׃
    Lire la suite
  63. חלוקת הבגדים והלעג

    הפריקופה PER353 מנתחת את חלוקת בגדי ישוע ואת הלעג בעת צליבתו בגולגותא. ארבע הבשורות מתאימות זו לזו באפיזודה הזאת: החיילים מפילים גורל על הכתונת האחידה שאין בה תפר, ובכך מתקיים תהילים 22.19. לוקס מספר על תפילת הסליחה של ישוע בעד מענּיו, מרקוס על זעקת הנטישה שלו, ומתי על לעג העוברים והשבים והמנהיגים הדתיים. מאמר סינופטי זה מבליט את העושר התאולוגי של כל אחד מסיפורי הבשורה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.39-44 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והעברים גדפו אותו ויניעו את ראשם׃ויאמרו אתה ההרס את ההיכל ובנהו בשלשת ימים הושע לנפשך ואם בן האלהים אתה רדה מן הצלב׃וכן הלעיגו גם ראשי הכהנים עם הסופרים והזקנים לאמר׃את אחרים הושיע ולעצמו לא יוכל להושיע אם מלך ישראל הוא ירד נא עתה מן הצלב ונאמין בו׃בטח באלהים עתה יפלטהו אם חפץ בו כי אמר בן האלהים אני׃וגם הפריצים הנצלבים אתו חרפהו כדברים האלה׃
    Lire la suite
  64. השיחה עם שני העבריינים שהיו לצדו

    פריקופה 354 מנתחת את השיחה היחידה במינה שלוקס מוסר בין ישוע לבין שני הפושעים שנצלבו לצדו (לוקס 23,39-43). האחד מלעיג על ישוע; השני מכיר באשמתו, מעיד על חפותו של ישוע ומבקש להתקבל במלכותו. ישוע מבטיח לו את גן העדן „היום”. קטע זה מגלה פרדוקס תיאולוגי מרכזי: ישוע מושיע מן הצלב, ומגלה סמכות רוחנית דווקא במקום שבו הכול נראה כסותר אותה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.31-56 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ואחרי התלוצצם בו הפשיטו אותו את המעיל וילבישהו את בגדיו ויוליכהו לצלב׃ויהי בצאתם וימצאו איש קוריני ושמו שמעון ויאנסו אתו לשאת לו את צלבו׃ויבאו אל המקום הנקרא גלגלתא הוא מקום גלגלת׃ויתנו לו לשתות חמץ מזוג במרורה ויטעם ולא אבה לשתות׃ויהי כאשר צלבו אותו ויחלקו להם את בגדיו וגורל הפילו למלאת את אשר נאמר בפי הנביא יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל׃וישבו שמה וישמרו אותו׃וישימו את דבר אשמתו כתוב ממעל לראשו זה הוא ישוע מלך היהודים׃ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו׃והעברים גדפו אותו ויניעו את ראשם׃ויאמרו אתה ההרס את ההיכל ובנהו בשלשת ימים הושע לנפשך ואם בן האלהים אתה רדה מן הצלב׃וכן הלעיגו גם ראשי הכהנים עם הסופרים והזקנים לאמר׃את אחרים הושיע ולעצמו לא יוכל להושיע אם מלך ישראל הוא ירד נא עתה מן הצלב ונאמין בו׃בטח באלהים עתה יפלטהו אם חפץ בו כי אמר בן האלהים אני׃וגם הפריצים הנצלבים אתו חרפהו כדברים האלה׃ומשעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית׃וכעת השעה התשיעית ויצעק ישוע בקול גדול אלי אלי למה שבקתני ותרגומו אלי אלי למה עזבתני׃ויאמרו מקצת העמדים שם כשמעם את זאת לאמר אל אליהו הוא קורא׃וימהר אחד מהם וירץ ויקח ספוג וימלא אתו חמץ וישימהו על קנה וישקהו׃ושאר האנשים אמרו הניחו לו ונראה אם יבוא אליהו להושיעו׃וישוע הוסיף לקרא בקול גדול ותצא רוחו׃והנה נקרעה פרכת ההיכל מלמעלה למטה לשנים קרעים והארץ נרעשה והסלעים נבקעו׃והקברים נפתחו ורבים מגופות הקדושים ישני אדמת עפר נעורו׃ויצאו מן הקברים אחרי הקיצו ויבאו אל העיר הקדושה ויראו לרבים׃ושר המאה והאנשים אשר אתו השמרים את ישוע כראותם את הרעש ואת אשר נהיתה נבהלו מאד ויאמרו אכן זה היה בן אלהים׃ותהיינה שם נשים רבות הראות מרחוק אשר הלכו אחרי ישוע מן הגליל לשרתו׃ובתוכן מרים המגדלית ומרים אם יעקב ויוסי ואם בני זבדי׃
    Lire la suite
  65. הלילה בצהריים

    הפריקופה 356 בוחנת את הופעת החושך בעת צליבתו של ישוע, מהצהריים עד השעה 15:00, כפי שמדווחים שלוש הבשורות הסינופטיות. אירוע קוסמי זה נלמד בממדיו הכרונולוגיים והתיאולוגיים: אות למשפט אלוהי, הגשמת נבואה (עמוס 8.9, ישעיהו 53) ומסך צנוע על חרפת הצלב. הוא קודם לדבריו האחרונים של ישוע ולמותו.

    יְשַׁעְיָהוּ 52.13-14 (תנ״ך עברי מודרני) :
    הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד׃כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם׃
    Lire la suite
  66. מותו של המשיח ישוע

    הפריקופה PER357 מנתחת את מותו של ישוע על הצלב בגלגלתא, ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33, בסביבות השעה 15:00, על פי ארבעת סיפורי הבשורות. מתי ומרקוס קרובים מאוד זה לזה; לוקס מוסר את דבריו האחרונים של ישוע ואת תגובת שר המאה; יוחנן, עד ראייה, מבהיר את האירועים שלאחר המוות ואת התגשמותם הנבואית. המאמר כולל כרונולוגיה מדויקת של שלושת הימים ושלושת הלילות לפי הלוח העברי.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ולמען לא תשארנה הגויות על הצלב ביום השבת כי ערב שבת היה וגדול יום השבת ההוא שאלו היהודים מן פילטוס לשבר את שוקיהם ולהוריד אתם׃
    Lire la suite
  67. האותות יוצאי הדופן שליוו את מות ישוע

    במות ישוע בגולגותא מתרחשים כמה אותות יוצאי דופן: פרוכת המקדש נקרעת מלמעלה עד למטה, והדבר מסמל גישה ישירה אל אלוהים; רעידת אדמה מזעזעת את האזור; סלעים נבקעים וקברים נפתחים. תופעות אלה, שמתי מדווח עליהן בעיקר, מבטאות את סופה של הברית הישנה, את בואה של ברית חדשה ואת ניצחונו של המשיח על המוות, כפי שאושר בהודאתו של שר המאה הרומי.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.51-54 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והנה נקרעה פרכת ההיכל מלמעלה למטה לשנים קרעים והארץ נרעשה והסלעים נבקעו׃והקברים נפתחו ורבים מגופות הקדושים ישני אדמת עפר נעורו׃ויצאו מן הקברים אחרי הקיצו ויבאו אל העיר הקדושה ויראו לרבים׃ושר המאה והאנשים אשר אתו השמרים את ישוע כראותם את הרעש ואת אשר נהיתה נבהלו מאד ויאמרו אכן זה היה בן אלהים׃
    Lire la suite
  68. התלמידים שנכחו בצליבה

    PER360 בוחן את התלמידים שנכחו בצליבתו של ישוע בגולגותא, תוך השוואה בין ארבע הבשורות. רובם היו נשים — מרים אמו של ישוע, מרים המגדלית, שלומית, מרים אשת קלופס — והשליח יוחנן, הגבר היחיד שמוזכר. אומץ ליבן מנוגד לבריחת התלמידים הגברים. ישוע מפקיד את אמו בידי יוחנן, מחווה של אנושיות עמוקה. חשכה על-טבעית מכסה את המקום מהצהריים ועד השעה 15:00, ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.49 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וכל מידעיו עמדו מרחוק וגם הנשים אשר הלכו אתו מן הגליל ועיניהן ראות את אלה׃
    Lire la suite
  69. יוסף מארימתיה מבקש את גופת ישוע

    יוסף מארימתיה, חבר נכבד בסנהדרין ותלמיד סמוי של ישוע, מבקש באומץ מפילטוס למסור לו את גופת הצלוב. בלוויית נקדימון הוא דואג לקבורה מכובדת בקברו החדש שלו, לפני תחילת השבת. פרשה זו, המתועדת בכל ארבע הבשורות, ממחישה את המעבר מהסתייגות למעשה פומבי של אמונה, ברגע שבו התלמידים הקרובים נשארים נסתרים.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ובהיות השעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית׃
    Lire la suite
  70. יוסף מארימתיה ונקודימון מניחים את גופת ישוע בקבר

    יוסף מארימתיה ונקדימון, שני חברי הסנהדרין שהיו אוהדים את ישוע, קוברים את גופתו ביום שישי, 1 באפריל שנת 33, לפני השבת. נקדימון מביא כמות גדולה של בשמים, ויוסף מעמיד לרשותם את קברו החדש. מעשיהם האמיץ והפומבי, שנעשה על פי המנהגים היהודיים, מקנה לקבורת המשיח ממד מלכותי ומכובד, ומסמן את יציאתם מן הצניעות לאחר הצליבה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42-47 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ועת הערב הגיע ומפני אשר ערב שבת היה הוא היום שלפני השבת׃ויבא יוסף הרמתי יועץ נכבד אשר היה מחכה גם הוא למלכות האלהים ויתחזק ויבא אל פילטוס וישאל את גופת ישוע׃ויתמה פילטוס על אשר הוא כבר מת ויקרא אל שר המאה וישאלהו הגוע כבר׃וידע מפי שר המאה כי כן ויתן את גופתו מתנה ליוסף׃והוא קנה סדין ויורד אתו ויכרכהו בסדין וישימהו בקבר חצוב בסלע ויגל אבן על פתח הקבר׃ומרים המגדלית ומרים אם יוסי היו ראות את המקום אשר הושם שמה׃
    Lire la suite
  71. ביקורם של נציגי הסנהדרין אצל פילטוס

    פרשה זו מופיעה רק אצל מתי, והיא מספרת על ביקורם של נציגי הסנהדרין אצל פילטוס בשבת בבוקר כדי לקבל משמר לקברו של ישוע. מתוך חשש משמועה על תחייה הם מורים לחתום את הקבר. פילטוס, בגישה פרגמטית, נעתר לבקשתם. פרשה זו חושפת את המתח בין הסמכות הדתית היהודית לבין השלטון הרומי, ומכינה ישירות את סיפור התחייה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50-56 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והנה איש ושמו יוסף והוא מן היעצים איש טוב וצדיק מן הרמתים עיר היהודים׃אשר לא הסכים לעצתם ולפעלם ומחכה גם הוא למלכות האלהים׃ויגש אל פילטוס וישאל ממנו את גוית ישוע׃ויורד אתה ויכרכה בסדינים וישימה בקבר חצוב בסלע אשר עדן לא הושם בו אדם׃ויום ערב שבת היה והשבת הגיעה׃ותלכנה אחריו מן הנשים אשר באו אתו מן הגליל ותחזינה את הקבר ואת אשר הושם בו גויתו׃ואחרי שובן הכינו סמים ומרקחות ובשבת שבתו כפי המצוה׃
    Lire la suite
  72. הנשים הולכות אל הקבר

    הפריקופה 364 מספרת על יציאת הנשים אל קברו של ישוע, מוקדם בבוקר יום ראשון, כפי שמעידות ארבע הבשורות. מתוך נאמנותן והתקשרותן לישוע הן מביאות בשמים מבלי לצפות לתחייה. המאמר מדגיש את עקביותן לנוכח כשלונם של השליחים, את אי־הבנתן את ההכרזות על התחייה ואת בורותן בנוגע לשומרים שהוצבו ליד הקבר. ניתוח סינופטי קפדני במסגרת ייסורי ישוע ותחייתו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והנה רעש גדול היה כי מלאך יהוה ירד מן השמים ויגש ויגל את האבן מן הפתח וישב עליה׃ויהי מראהו כברק ולבושו לבן כשלג׃ומפחדו נבהלו השמרים ויהיו כמתים׃
    Lire la suite
  73. האבן נגללת, רעידת האדמה

    בבוקר חג הפסחא נשים נאמנות הולכות אל קברו של ישוע כדי להשלים את טיפולי הקבורה. הן מגלות את האבן המגולגלת ואת הקבר הריק. המאמר מנתח את נאמנותן, העומדת בניגוד לבריחת השליחים, את התקשרותן לישוע ואת חוסר ההבנה הכללי נוכח ההכרזות על התחייה. גישה סינופטית משווה בין מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן באשר לאירוע מכונן זה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.55-56 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ותהיינה שם נשים רבות הראות מרחוק אשר הלכו אחרי ישוע מן הגליל לשרתו׃ובתוכן מרים המגדלית ומרים אם יעקב ויוסי ואם בני זבדי׃
    Lire la suite
  74. בשורת המלאכים

    הפרשה PER366 מנתחת את מסר המלאכים לנשים שליד הקבר, בבוקר יום ראשון של התחייה. בהשוואה בין מתי, מרקוס ולוקס היא בוחנת את ההבדלים במספר המלאכים, באוצר המילים ובמקומן של הנשים כעדות הראשונות. שינויים אלה משקפים את חירותם הסיפורית של המבשרים ומהווים סימנים לאמינותו ההיסטורית של סיפור התחייה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.1-3 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי אחרי כן ויעבר מעיר אל עיר ומכפר אל כפר קורא ומבשר את מלכות האלהים ושנים העשר אתו׃ונשים אשר נרפאו מרוחות רעות ומחליים מרים הנקראה מגדלית אשר גרשו ממנה שבעה שדים׃ויוחנה אשת כוזא סוכן הורדוס ושושנה ואחרות רבות אשר שרתהו מנכסיהן׃
    Lire la suite
  75. הנשים מתריעות בפני התלמידים

    פריקופה 367 בוחנת את הרגע שבו הנשים מודיעות לתלמידים על התחייה, תוך השוואה בין מתי 28.8, מרקוס 16.9-11, לוקס 24.9-11 ויוחנן 20.2. מתגלה פער בולט: מרים המגדלית נראית כמי שאינה מכירה את בשורת המלאכים, בניגוד לשאר הנשים. ההשערה שמרים יצאה מוקדם, לפני הופעת המלאכים, מאפשרת ליישב בין התיאורים ולהסביר את חוסר ההבנה המתמשך שלה מול הקבר הריק.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-13 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ומרים עמדה בוכיה מחוץ לקבר ויהי בבכותה ותשקף אל תוך הקבר׃ותרא שני מלאכים לבושי לבנים ישבים במקום אשר שמו שם את גופת ישוע אחד מראשותיו ואחד מרגלותיו׃ויאמרו אליה אשה למה תבכי ותאמר אליהם כי נשאו מזה את אדני ולא ידעתי איפה הניחהו׃
    Lire la suite
  76. תגובתם של פטרוס ויוחנן

    פרשה 368 מנתחת את תגובתם של פטרוס ויוחנן לאחר עדותה של מרים המגדלית על הקבר הריק. שני השליחים רצים אל הקבר, מגלים שם את התכריכים ואת המטפחת המקופלת, אך עדיין אינם תופסים את מציאות התחייה. המאמר מתאם בין הסיפורים שבלוקס 24.12 וביוחנן 20.3-12, מבחין בין שתי בשורות עוקבות שנמסרו לתלמידים, ומדגיש את חוסר ההבנה הראשוני נוכח נבואות ישוע על תחייתו.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.22 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר מן הצרך הוא אשר בן האדם יענה הרבה וימאס מן הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויהרג וביום השלישי קום יקום׃
    Lire la suite
  77. מרים המגדלית נשארת ליד הקבר

    פרשה זו, שמופיעה רק אצל יוחנן (יוחנן 20.11), מתארת את מרים המגדלית נשארת לבדה ליד הקבר לאחר שפטרוס ויוחנן הלכו. כעדה נאמנה מימי שירותו של ישוע, היא מפרשת תחילה את היעלמות הגופה כנטילה, ולאחר מכן היא נעשית האדם הראשון שהמוקם לתחייה מופיע לו באופן אישי. המאמר מציע ניתוח כרונולוגי והרמוניזציה של סיפורי הבשורות על התחייה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי באחד בשבת לפנות הבקר בעוד חשך ותבא מרים המגדלית אל הקבר ותרא את האבן מוסרה מעל הקבר׃
    Lire la suite
  78. הופעה ראשונה של המשיח ישוע למרים המגדלית

    הפריקופה PER370 מנתחת את ההופעה הראשונה של המשיח שקם לתחייה למרים המגדלית, בבוקר יום ראשון, 3 באפריל שנת 33, ליד הקבר בירושלים. המפגש הזה, המסופר בעיקר אצל יוחנן (יוחנן 20,11-18) ומאושר אצל מרקוס (מרקוס 16,9), מגלה את בערותה הראשונית של מרים לגבי התחייה, את טעותה כשחשבה את ישוע לגנן, ואת אופיין המיוחד של ההופעות של חג הפסחא. המאמר נוקט שיטה סינופטית מדוקדקת בהשוואה בין הבשורות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26-31 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי מקצה שמונת ימים ותלמידיו שנית פנימה ותומא עמהם ויבא ישוע והדלתות מסגרות ויעמד ביניהם ויאמר שלום לכם׃ואחר אמר אל תומא שלח אצבעך הנה וראה את ידי ושלח את ידך הנה ושים בצדי ואל תהי חסר אמונה כי אם מאמין׃ויען תומא ויאמר אליו אדני ואלהי׃ויאמר אליו ישוע יען ראית אתי האמנת אשרי המאמינים ואינם ראים׃והנה גם אתות אחרים רבים עשה ישוע לעיני תלמידיו אשר לא נכתבו בספר הזה׃אך אלה נכתבו למען תאמינו כי ישוע הוא המשיח בן אלהים ולמען יהיו לכם המאמינים חיי עולם בשמו׃
    Lire la suite
  79. הופעה שנייה של המשיח ישוע לנשים האחרות

    הפריקופה PER371 מנתחת את ההופעה השנייה של ישוע המוקם לתחייה לנשים (מתי 28.9-10), ביום ראשון בבוקר ליד הקבר בירושלים. המאמר מיישב את המתח הלכאורי בין מרקוס (שתיקת הנשים ופחדן) לבין מתי (המפגש עם ישוע), ומראה שהתיאורים הללו משלימים זה את זה: מרקוס מתאר את תגובת התדהמה המיידית, ומתי מוסיף עליה את השמחה. רק מתי מספר על הופעה מסוימת זו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9-10 (תנ״ך עברי מודרני) :
    הנה הלכות להגיד לתלמידיו והנה ישוע נקרה אליהן ויאמר שלום לכן ותגשנה ותאחזנה ברגליו ותשתחוין לו׃ויאמר אליהן ישוע אל תיראן לכנה והגדן לאחי וילכו הגלילה ושם יראוני׃
    Lire la suite
  80. הופעת המשיח ישוע לפטרוס

    הופעתו של ישוע המשיח שקם לתחייה לשמעון פטרוס מעוּדת בלוקס 24.34 ובקורינתים א׳ 15.3-5, אך אף אחד מהמבשרים אינו מתאר את תוכנה. מפגש אינטימי זה, שזמנו ביום ראשון, 3 באפריל שנת 33 לספירה, לאחר ההופעות לנשים ולפני ההופעה לתלמידי אמאוס, נראה כפיוס אישי בין ישוע לפטרוס לאחר הכחשתו. כך היה פטרוס השליח הראשון שראה את האדון שקם לתחייה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19-23 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי לעת ערב ביום ההוא והוא אחד בשבת כאשר נסגרו דלתות הבית אשר נקבצו שם התלמידים מיראת היהודים ויבא ישוע ויעמד ביניהם ויאמר אליהם שלום לכם׃ובדברו זאת הראה אתם את ידיו ואת צדו וישמחו התלמידים בראותם את האדון׃ויסף ישוע לדבר אליהם שלום לכם כאשר שלח אתי האב כן אנכי שלח אתכם׃ויהי בדברו זאת ויפח בהם ויאמר אליהם קחו לכם את רוח הקדש׃והיה כל אשר תסלחו את חטאתם ונסלח להם ואשר תאשימו יאשמו׃
    Lire la suite
  81. השומרים מתריעים בפני הרשויות היהודיות

    מתי 28.11-15 מספר ששומרי הקבר, עדים בעל כורחם לתחייה, הלכו אל הרשויות היהודיות. אלה שיחדו אותם כדי שיפיצו את הטענה שהתלמידים גנבו את הגופה. המאמר בוחן את הערך האפולוגטי של עדות זו, שמקורה מחוץ למעגל הנוצרי, ואת הסתירות שבגרסה הרשמית, ומדגיש שפרק זה, המופיע רק במתי, משתלב בכרונולוגיית הפסחא של יום ראשון, 3 באפריל שנת 33 לספירה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.36-49 (תנ״ך עברי מודרני) :
    עודם מדברים כדברים האלה והוא ישוע עמד בתוכם ויאמר אליהם שלום לכם׃והמה חתו ונבעתו ויחשבו כי רוח ראו׃ויאמר אליהם מה זה אתם נבהלים ועל מה זה מחשבות עלות בלבבכם׃ראו את ידי ואת רגלי כי אנכי הוא משוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם ראים שיש לי׃ואחרי אמרו את זאת הראה אתם את ידיו ואת רגליו׃והם עוד לא האמינו משמחה ותמהו ויאמר אליהם היש לכם פה דבר אכל׃ויתנו לפניו חלק דג צלוי ומעט צוף דבש׃ויקח ויאכל לעיניהם׃ויאמר אליהם אלה הם הדברים אשר דברתי אליכם בעוד היותי עמכם כי המלא ימלא כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים׃אז פתח את לבבם להבין את הכתובים׃ויאמר אליהם כן כתוב וכן נגזר אשר יענה המשיח ויקום מן המתים ביום השלישי׃ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל הגוים החל מירושלים׃ואתם עדים בזאת׃והנני שולח עליכם את הבטחת אבי ואתם שבו בעיר ירושלים עד כי תלבשו עז ממרום׃
    Lire la suite
Compléments
  • ANN056 הבשורות במספרים

    L'article analyse les Évangiles à travers la lente exploration des péricopes, discutant de l'antériorité et de la dépendance des récits. Basé sur un découpage…

Présentation des quatre Évangiles

Ce parcours constitue une porte d'entrée essentielle pour quiconque souhaite s'initier à la lecture des textes évangéliques. Il pose les fondements nécessaires à la compréhension des quatre récits de la vie de Jésus, en examinant leur origine, leur structure et les intentions propres à chacun de leurs auteurs.

Matthieu, Marc, Luc et Jean ont chacun écrit pour un public différent, avec un style et une théologie qui leur sont propres. Cette présentation permet de saisir ces particularités avant d'entrer dans le détail des récits, en montrant ce qui distingue ces textes tout autant que ce qui les unit autour d'un même personnage central.

Ce parcours prépare également à la lecture synoptique, c'est-à-dire à la mise en parallèle des Évangiles, une approche au cœur de nombreuses études proposées sur ce site. Comprendre les quatre Évangiles dans leur singularité, c'est mieux apprécier la richesse et la profondeur du témoignage qu'ils portent ensemble sur la vie et l'enseignement de Jésus.

  1. מדוע וכיצד כתב לוקס את בשורתו?

    מאמר זה מפרט את הסיבות ואת השיטה שבה נקט לוקאס בכתיבת הבשורה שלו, ומדגיש את גישתו הקפדנית וההיסטורית באיסוף סיפורים אמינים על חייו של ישו.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו׃כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר׃חשבתי לטוב גם אני החפש כל הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר׃למען תדע קשט האמרים אשר חנכת בם׃
    Lire la suite
  2. En complément
    • ANN001 הבשורה על פי לוקס

      L’Évangile selon Luc forme avec les Actes des Apôtres une œuvre en deux volumes consacrée aux origines du christianisme. Luc n’a pas été témoin…

מחג הפסח השני לשלישי

Ce parcours couvre une période charnière du ministère public de Jésus, comprise entre deux célébrations annuelles de la Pâque juive. Il s'inscrit dans la démarche synoptique qui consiste à lire et comparer les récits des quatre Évangiles en parallèle, afin de reconstituer la chronologie de la vie et de l'enseignement du Messie.

Durant cet intervalle, Jésus intensifie sa mission en Galilée et au-delà : il enseigne les foules, forme ses disciples, accomplit des signes et pose les bases de ce qui deviendra le Sermon sur la montagne. Ces événements représentent le cœur de son action publique, là où sa parole et ses actes se déploient avec le plus d'ampleur.

Lire les articles de ce parcours permet de saisir la progression dramatique du ministère de Jésus, entre acceptation populaire croissante et premières oppositions religieuses. La structure calée sur les fêtes de Pâque offre un repère temporel concret, ancré dans le calendrier liturgique juif que les Évangiles eux-mêmes utilisent pour rythmer leur récit.

  1. עדותה של משפחת ישוע המשיח

    מאמר זה בוחן את היחסים המתוחים בין ישוע, משפחתו והרשויות הדתיות, בעיקר על סמך הבשורה על פי מרקוס. לצד תיאור יחסה הספקני של משפחתו בראשית הדרך, הוא מדגיש את הדינמיקה עם הפרושים ואת אמונתם של אחדים מבני משפחתו לאחר תחייתו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.20-21 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבאו הביתה וישב המון העם להתאסף עד כי לא יכלו אף לאכל לחם׃וישמעו קרוביו ויצאו להחזיק בו כי אמרו יצא מדעתו׃
    Lire la suite
  2. הקמת בת יאיר

    L'article explore la résurrection de la fille de Jaïrus et la guérison d'une femme malade par Jésus, selon les évangiles de Matthieu, Marc et Luc. L'importance de la foi dans ces récits est soulignée, ainsi que les différences et similitudes dans les détails des événements. Ces miracles illustrent la compassion de Jésus et sa puissance de guérison.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.40-56 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בשוב ישוע ויקבל אתו העם כי כלם היו מחכים לו׃והנה בא איש ושמו יאיר והוא ראש בית הכנסת ויפל לרגלי ישוע ויתחנן לו לבוא אתו אל ביתו׃כי בת יחידה כשתים עשרה שנה היתה לו והיא נוטה למות ויהי בלכתו שמה וידחקהו המון העם׃ואשה זבת דם שתים עשרה שנה אשר הוציאה כל קנינה לרפאים ואין איש יכל לרפאתה׃היא קרבה מאחריו ותגע בציצת בגדו וזוב דמה עמד פתאם׃ויאמר ישוע מי זה נגע בי וכלם כחשו ויאמר פטרוס והעמדים אצלו מורה המון העם דחקים ולחצים אתך ואתה תאמר מי נגע בי׃ויאמר ישוע נגע בי אדם כי ידעתי אשר יצאה ממני גבורה׃ותרא האשה כי לא נסתרה ממנו ותחרד לקראתו ותפל לפניו ותגד באזני כל העם על מה נגעה בו ואיך נרפאה פתאם׃ויאמר אליה חזקי בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃עודנו מדבר ואיש בא מבית ראש הכנסת ויאמר מתה בתך אל תטריח את המורה׃וישמע ישוע ויען ויאמר לו אל תירא אך האמן והיא תושע׃ויבא הביתה ולא הניח לאיש לבוא אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן ולאבי הילדה ולאמה׃וכלם בכים וספדים לה ויאמר אל תבכו כי לא מתה אך ישנה היא׃וישחקו עליו באשר ידעו כי מתה׃והוא אחז בידה ויקרא לאמר הילדה קומי׃ותשב רוחה ותקם פתאם ויצו לתת לה לאכול׃וישתוממו אביה ואמה והוא צוה אתם לבלתי הגיד לאיש את אשר נעשה׃
    Lire la suite
  3. ריפוי האישה זבת הדם

    L'article explore l'histoire d'une femme souffrant de saignements, guérie par sa foi en touchant le vêtement de Jésus. Cet acte manifeste la puissance de guérison et la compassion de Jésus envers ceux qui croient en lui, comme rapporté dans les Évangiles de Matthieu, Marc et Luc.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.43-48 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ואשה זבת דם שתים עשרה שנה אשר הוציאה כל קנינה לרפאים ואין איש יכל לרפאתה׃היא קרבה מאחריו ותגע בציצת בגדו וזוב דמה עמד פתאם׃ויאמר ישוע מי זה נגע בי וכלם כחשו ויאמר פטרוס והעמדים אצלו מורה המון העם דחקים ולחצים אתך ואתה תאמר מי נגע בי׃ויאמר ישוע נגע בי אדם כי ידעתי אשר יצאה ממני גבורה׃ותרא האשה כי לא נסתרה ממנו ותחרד לקראתו ותפל לפניו ותגד באזני כל העם על מה נגעה בו ואיך נרפאה פתאם׃ויאמר אליה חזקי בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃
    Lire la suite
  4. ריבוי הלחם והדגים

    La Multiplication des pains et des poissons est un miracle rapporté dans les Évangiles où Jésus nourrit une foule de milliers avec juste cinq pains et deux poissons. Cette histoire symbolise la compassion et la puissance divine de Jésus, tout en soulignant l'importance de la foi et de la reconnaissance de son véritable rôle spirituel.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.13-21 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי כשמעו את זאת ויסר משם באניה אל מקום חרבה לבדד וישמעו המון העם וילכו אחריו ברגליהם מן הערים׃ויצא ישוע וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם וירפא את החלשים אשר בהם׃ויהי לפנות ערב ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו המקום חרב וגם נטה היום שלחה את המון העם וילכו אל הכפרים לקנות להם אכל׃ויאמר אליהם אינם צריכים ללכת תנו אתם להם לאכל׃ויאמרו אליו אין לנו פה כי אם חמשת ככרות לחם ושני דגים׃ויאמר הביאום אלי הלם׃ויצו את העם לשבת על הדשא ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס ויתן את הלחם לתלמידים והתלמידים נתנו לעם׃ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שנים עשר סלים מלאים׃והאכלים היו כחמשת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃
    Lire la suite
  5. הליכה על המים

    L'article analyse comment les évangiles décrivent Jésus marchant sur l'eau, soulignant sa divinité et la foi des disciples. Matthieu inclut l'épisode de Pierre marchant aussi sur l'eau, tandis que Marc et Jean décrivent l'émerveillement des disciples. L'événement illustre le pouvoir de Jésus sur la nature et la nécessité de croire en lui.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.22-33 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאץ ישוע בתלמידיו לרדת באניה לעבר לפניה אל עבר הים עד אשר ישלח את העם׃ואחרי שלחו את העם עלה ההרה בדד להתפלל ויהי ערב והוא לבדו שמה׃והאניה הלכה בתוך הים ותטרף מן הגלים כי הרוח לנגדה׃ויהי באשמרת הרביעית ויבא אליהם ישוע מתהלך על פני הים׃והתלמידים בראתם אותו מתהלך על פני הים נבהלו לאמר מראה רוח הוא ויצעקו מפחד׃וידבר ישוע פתאם אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃ויען פטרוס ויאמר אליו אם אתה הוא אדני צוה נא כי אבא אליך על המים׃ויאמר בוא וירד פטרוס מן האניה ויתהלך על המים לבוא אל ישוע׃ויהי כראתו את הרוח כי חזקה היא ויירא ויחל לטבע ויצעק לאמר אדני הושיעני׃וימהר ישוע לשלח את ידו ויחזק בו ויאמר אליו קטן האמונה למה לחק לבך׃הם עלו אל האניה והרוח שככה׃ואנשי האניה נגשו וישתחוו לו לאמר באמת בן אלהים אתה׃
    Lire la suite
  6. הזנת ה־4000

    L'article relate la multiplication des pains où Jésus nourrit miraculeusement quatre mille personnes. Les récits de Matthieu et Marc décrivent la compassion de Jésus pour la foule affamée, la multiplication de sept pains et quelques poissons, et le ramassage de sept paniers de restes. Les différences incluent les destinations post-événement : Magadan pour Matthieu et Dalmanutha pour Marc.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.1-10 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם׃נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק׃ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם׃וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע׃ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה׃ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים׃והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם׃אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא׃
    Lire la suite
  7. ריפוי העיוור מבית צידה

    Jésus guérit un aveugle à Bethsaïda dans un processus en deux étapes, symbolisant la progression de la foi. L'utilisation de la salive et du toucher physique souligne l'implication directe de Jésus. Le récit met en lumière la compassion de Jésus et offre un symbole profond de la croissance spirituelle.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.22-26 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק׃וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר׃
    Lire la suite
  8. ההשתנות

    La Transfiguration, relatée dans Matthieu, Marc et Luc, révèle la divinité de Jésus. Il est transfiguré devant Pierre, Jacques et Jean sur une montagne. Moïse et Élie apparaissent, et une voix céleste déclare Jésus comme le Fils bien-aimé. Ces récits soulignent l'importance de Jésus et son enseignement.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 17.1-13 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ומקץ ששת ימים לקח לו ישוע את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן אחיו ויעלם בדד על הר גבוה׃וישתנה לעיניהם ויזהירו פניו כשמש ובגדיו כאור הלבינו׃והנה נראו אליהם משה ואליהו מדברים אתו׃ויען פטרוס ויאמר אל ישוע אדני טוב היותנו פה אם תחפץ נעשה נא פה שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת׃עודנו מדבר והנה ענן אור הצל עליהם והנה קול מתוך הענן אמר זה בני ידידי אשר רציתי בו אליו תשמעון׃ויהי כשמע התלמידים ויפלו על פניהם וייראו מאד׃ויגש ישוע ויגע בם ויאמר קומו ואל תיראו׃וישאו עיניהם ולא ראו איש בלתי את ישוע לבדו׃וברדתם מן ההר צוה ישוע אתם לאמר לא תגידו לאיש את דבר המראה עד אם קם בן האדם מעם המתים׃וישאלהו תלמידיו לאמר למה זה אמרים הסופרים כי אליהו בוא יבוא בראשונה׃ויען ישוע ויאמר אליהם הנה אליהו בא בראשונה והשיב את הכל׃אבל אמר אני לכם כי אליהו כבר בא ולא הכירהו ויעשו בו כרצונם וכן גם בן האדם יענה על ידם׃אז הבינו התלמידים כי על יוחנן המטביל דבר אליהם׃
    Lire la suite
  9. החיטה הטובה והזונין

    L'article analyse la parabole du bon grain et de l'ivraie où Jésus explique la coexistence du bien et du mal dans le monde. Cette histoire souligne la patience divine et l'idée d'un jugement final. Les leçons tirées offrent des perspectives spirituelles importantes pour les croyants.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24-30 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לאיש אשר זרע זרע טוב בשדהו׃ויהי בנפל תרדמה על האנשים ויבא איבו ויזרע זונין בתוך החטים וילך לו׃וכאשר פרח הדשא ויעש פרי ויראו גם הזונין׃ויגשו עבדי בעל הבית ויאמרו אליו אדנינו הלא זרע טוב זרעת בשדך ומאין לו הזונין׃ויאמר להם איש איב עשה זאת ויאמרו אליו העבדים היש את נפשך כי נלך ונלקט אתם׃ויאמר לא פן בלקטכם את הזונין תשרשו גם את החטים׃הניחו אתם ויגדלו שניהם יחד עד הקציר והיה בעת הקציר אמר לקוצרים לקטו בראשונה את הזונין ואגדו אתם אגדות לשרפם ואת החטים אספו לאוצרי׃
    Lire la suite
  10. החתונה בקנה

    החתונה בקנה (יוחנן 2.1–11) היא האות הראשון שעשה ישוע, בהפכו מים ליין בחתונה בקנה שבגליל בנובמבר בשנת 29. רק יוחנן מספר על האירוע. המאמר בוחן השערות על נוכחות משפחת ישוע, מציע שנתנאל אולי היה החתן, ומדגיש שהנס מחזק את אמונת התלמידים בהגלותו את כבוד המשיח.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וביום השלישי היתה חתנה בקנה אשר בגליל ואם ישוע היתה שם׃
    Lire la suite
  11. ביקור בכפר נחום

    לאחר החתונה בקנה מבקר ישוע המשיח בכפר נחום עם משפחתו בסביבות 1 בדצמבר בשנת 29. רק יוחנן מספר על אירוע זה (יוחנן 2.12). שם הוא פוגש את תלמידיו פטרוס, אנדרי, יעקב ויוחנן, ונקשר לזבדי ולשלומית. עיר זו תהיה בהמשך מרכז שירותו בגליל. לאחר הביקור הוא חוזר לנצרת ואחר כך מצטרף ליוחנן המטביל בעינון.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי אחרי כן וירד אל כפר נחום הוא ואמו ואחיו ותלמידיו ולא ארכו ימי שבתם שם׃
    Lire la suite
  12. גירוש הסוחרים מהמקדש

    קטע 39 בוחן את טיהור המקדש בידי ישוע כפי שמספר יוחנן (יוחנן 2.14–22). המחבר תומך בטענה לשני אירועים נפרדים בהפרש של שלוש שנים. הראשון חל בפסח הראשון בשירות ישוע, ב־7 באפריל בשנת 30. המאמר בוחן את ההקשר ההיסטורי של מקדש הורדוס, את תפקיד קיפא והסנהדרין ושני לקחים מרכזיים: קנאת ישוע לבית אלוהים והודעתו הנבואית על תחייתו.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.45-46 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים׃
    Lire la suite
  13. חג הפסח השני בירושלים

    המאמר מנתח את עליית ישוע השנייה לפסח בירושלים ביוחנן 5:1. אף שהפסח אינו מצוין, ההקשר הכרונולוגי מרמז עליו. ישוע מנצל את ההזדמנות להטפה ולדיון עם הרשויות ברחבת המקדש, מול קהל עולי רגל מגוון.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.23 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בהיתו בירושלים בחג הפסח האמינו רבים בשמו כי ראו האתות אשר עשה׃
    Lire la suite
  14. ריפוי הנכה בבריכת בית חסדא

    המאמר מנתח את ריפוי הנכה בשבת בבית חסדא, את מעמד ישוע כאדון השבת ואת המתח עם הפרושים. יוחנן מתאר מעשה מכוון המעורר מחשבה על חוקי היהדות וחושף את סטיית פרשנות הרשויות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.2-16 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית חסדא ולה חמשה אלמים׃שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים׃כי מלאך ירד במועדו אל הברכה וירעש את מימיה והיה הירד ראשון אל תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל מחלה אשר דבקה בו׃ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה׃וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא׃ויען החולה אדני אין איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני׃ויאמר אליו ישוע קום שא את משכבך והתהלך׃וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה׃ויאמרו היהודים אל האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את משכבך׃ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את משכבך והתהלך׃וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את משכבך והתהלך׃והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך בהיות המון רב במקום ההוא׃ויהי אחרי כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא לך אל תוסיף לחטא פן תאנה אליך רעה גדולה מזאת׃וילך האיש ויגד ליהודים כי ישוע הוא אשר רפאו׃ועל כן רדפו היהודים את ישוע ויבקשו המיתו על כי עשה כזאת בשבת׃
    Lire la suite
  15. ההטפה בגליל נמשכת

    המאמר עוסק בהטפת ישוע בגליל בשנת 31 ובפרסומו הגובר למרות דחיית הרשויות. הבשורות מראות שפעל בעיקר בכפר נחום, הטיף בבתי כנסת ועשה נסים רבים. השירות משך קהל גם מעבר לגליל.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.23-25 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויסב ישוע בכל הגליל וילמד בבתי כנסיותיהם ויבשר בשורת המלכות וירפא כל מחלה וכל מדוה בעם׃ויצא שמעו בכל ארץ סוריא ויביאו אליו את כל החולים המענים בכל חלים ומכאובים ואחוזי שדים ומכי ירח ונכי אברים וירפאם׃וילכו אחריו המנים המנים מן הגליל ומן עשר הערים ומירושלים ויהודה ומעבר לירדן׃
    Lire la suite
  16. משלי הבד החדש והיין החדש

    משלי הבד החדש והיין החדש ממחישים את הנתק היסודי בין היהדות לנצרות. ישוע אמר אותם בתשובה לתלמידי יוחנן המטביל בעניין הצום, והבהיר שאי אפשר לערבב את הישן והחדש. השינוי הנדרש אינו תיקון אלא תמורה שלמה, המזמינה כל אדם לבחור באדון שילך אחריו.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.36-39 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וידבר אליהם גם אם המשל הזה אין איש מעלה מטלית של בגד חדש על בגד בלוי כי אז גם החדש יקרע וגם לא תשוה מטלית החדש לבלוי׃ואין איש נתן יין חדש בנאדות בלים כי אז היין החדש יבקע את הנאדות והוא ישפך והנאדות יאבדו׃אך יתן היין החדש בנאדות חדשים ושניהם יחדו ישמרו׃ואשר שתה יין ישן איננו חפץ עוד ביין חדש כי יאמר הישן הוא נעים ממנו׃
    Lire la suite
  17. ישוע הוא אדון השבת

    ישוע ותלמידיו עוברים בשדה חיטה ביום שבת, ב־5 באפריל 31 בגליל. הפרושים מאשימים אותם בהפרת חוקי השבת. ישוע משיב בדוגמה של דוד ומכריז על סמכותו המוחלטת: בן האדם הוא אדון השבת. הוא מגנה את הסטיות בפרשנות הפרושית, המנוגדת לרוחה המקורית של תורת משה, ותובע את הזכות להשיב את השבת האמיתית.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.23-28 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי כעברו בשבת בין הקמה ויחלו תלמידיו לקטף מלילת בלכתם׃ויאמרו אליו הפרושים ראה מה המה עשים בשבת דבר אשר לא יעשה׃ויאמר אליהם הכי לא קראתם את אשר עשה דוד בהיתו חסר ורעב הוא ואשר היו אתו׃כי בא אל בית אלהים בימי אביתר הכהן הגדול ויאכל את לחם הפנים אשר לא נכון לאכלה כי אם לכהנים ויתן גם לאנשים אשר אתו׃ויאמר אליהם השבת נעשה בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת׃לכן בן האדם אדון הוא גם לשבת׃
    Lire la suite
  18. ריפוי האיש שידו משותקת

    יחידת הסיפור 77 מתארת את ריפויו של איש שידו משותקת בבית הכנסת בכפר נחום, ביום שבת בשנת 31. האירוע, המסופר אצל מתי, מרקוס ולוקס, חושף את המתח הגובר בין ישוע לפרושים. הם מחפשים עילה להאשימו ומסרבים לראות את הניסים שנעשו. שנת 31 מסתיימת בנתק בין ישוע לרשויות הדת היהודיות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.6-10 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בשבת אחרת בא אל בית הכנסת וילמד ושם איש אשר יבשה ידו הימנית׃ויארבו לו הסופרים והפרושים לראות אם ירפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃והוא ידע את מחשבותם ויאמר אל האיש אשר ידו יבשה קום ועמוד בתוך ויקם ויעמד׃ויאמר אליהם ישוע אשאלה אתכם דבר הנכון בשבת להיטיב אם להרע להציל נפש אם לאבד׃ויבט סביב אל כלם ויאמר לאיש פשט את ידך ויעש כן ותרפא ידו ותשב כאחרת׃
    Lire la suite
  19. ריפוי המשותק בבית חסדא

    Cet article discute la guérison du paralytique de Bethesda par Jésus, qui illustre la compassion et l'autorité divine de Jésus. Le miracle, survenant un jour de sabbat, incite au conflit avec les autorités juives rigides sur les lois du sabbat. Jésus, par cet acte, souligne l'importance de la foi, de la guérison spirituelle et de la rédemption au-delà des restrictions légales.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.1-15 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית חסדא ולה חמשה אלמים׃שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים׃כי מלאך ירד במועדו אל הברכה וירעש את מימיה והיה הירד ראשון אל תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל מחלה אשר דבקה בו׃ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה׃וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא׃ויען החולה אדני אין איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני׃ויאמר אליו ישוע קום שא את משכבך והתהלך׃וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה׃ויאמרו היהודים אל האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את משכבך׃ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את משכבך והתהלך׃וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את משכבך והתהלך׃והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך בהיות המון רב במקום ההוא׃ויהי אחרי כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא לך אל תוסיף לחטא פן תאנה אליך רעה גדולה מזאת׃וילך האיש ויגד ליהודים כי ישוע הוא אשר רפאו׃
    Lire la suite
  20. הפרושים שוקלים לרצוח את ישוע המשיח

    יחידת הסיפור 78 מספרת על החלטת הפרושים לרצוח את ישוע המשיח בעקבות ריפוי האיש שידו משותקת ביום שבת. בשנת 31 בכפר נחום ניצבים זה מול זה בבירור רשויות הדת העוינות והעם המעריץ. קולות חולקים, כגון נקדימון וגמליאל, מעידים על התנגדות בתוך הסנהדרין. למרות המזימה, ישוע ממשיך בשירותו בנחישות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.6 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והפרושים יצאו מהרה ויתיעצו עליו עם ההורדוסיים לאבדו׃
    Lire la suite
  21. Guérison de l’homme à la main desséchée

    L'article explore le miracle de Jésus guérissant un homme à la main desséchée, illustrant sa confrontation avec les Pharisiens sur le sens du sabbat. Les Évangiles de Matthieu, Marc et Luc relatent chacun cet événement avec des nuances, soulignant la compassion de Jésus et la rigidité des autorités religieuses.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.9-13 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויעבר משם אל בית כנסתם׃והנה שם איש אשר ידו יבשה וישאלוהו לאמר המתר לרפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃ויאמר אליהם מי האיש בכם אשר לו כבש אחד ונפל בבור בשבת ולא יחזיק בו ויעלנו׃ומה יקר אדם מן הכבש לכן מתר להיטיב בשבת׃ויאמר אל האיש פשט את ידך ויפשט אתה ותרפא ותשב כידו האחרת׃
    Lire la suite
  22. ריפויים רבים בגליל

    יחידת הסיפור 79 מתארת את הריפויים הרבים שחולל ישוע בגליל, סביב כפר נחום, בשנת 31. לנוכח המונים שהגיעו מכל ישראל, ישוע מרפא חולים ומכריז על הישועה, ומבקש לשמור על צנעה. מתי מקשר את האירועים לנבואת ישעיהו מ״ב 1–4 ורואה בהם גילוי של השילוש. תהילתו הגוברת עומדת בניגוד להתנגדותם המתחזקת של הפרושים, המקנאים בהשפעתו על העם.

    יְשַׁעְיָהוּ 42.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא׃לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו׃קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה לאמת יוציא משפט׃לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחילו׃
    Lire la suite
  23. בחירת שנים עשר השליחים

    ישוע בוחר שנים עשר תלמידים מקרב ההולכים אחריו ומעניק להם את התואר שליחים, מונח יווני שפירושו ״נשלח למשימה״. הבחירה, שנעשית אחרי ליל תפילה, תואמת למספר שבטי ישראל. השנים עשר מקבלים סמכות לרפא ולהכריז על הישועה, ומהווים את יסוד הקהילה העתידית. המאמר בוחן את מקור המונח, תפילת ישוע, שאלת ידיעת־הכול שלו ואת המקרה של יהודה איש קריות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויקרא אליו את שנים עשר תלמידיו ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה לגרשם ולרפוא כל חלי וכל מדוה׃ואלה שמות שנים עשר השליחים הראשון שמעון הנקרא פטרוס ואנדרי אחיו יעקב בן זבדי ויוחנן אחיו׃פילפוס ובר תלמי תומא ומתי המוכס יעקב בן חלפי ולבי המכנה תדי׃שמעון הקני ויהודה איש קריות אשר גם מסר אתו׃
    Lire la suite
  24. הכרזת הבשורה

    המאמר ״PER082 - הכרזת הבשורה״ בוחן את הנחיותיו הנבואיות של ישוע לתלמידיו, המודיעות להם על רדיפות עתידיות. על בסיס מתי י׳ 16–23 הוא מדגיש את תפקיד רוח הקודש. ההכשרה הזאת בגליל מכינה את השליחים לאתגרים הבאים.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.16-23 (תנ״ך עברי מודרני) :
    הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים לכן היו ערומים כנחשים ותמימים כיונים׃והשמרו לכם מבני האדם כי ימסרו אתכם לסנהדריות ויכו אתכם בשוטים בבתי כנסיותיהם׃ולפני משלים ומלכים תובאו למעני לעדות להם ולגוים׃וכי ימסרו אתכם אל תדאגו איך ומה תדברו כי ינתן לכם בשעה ההיא את אשר תדברו׃כי לא אתם הם המדברים כי רוח אביכם הוא המדבר בפיכם׃והיה אח ימסר את אחיו למות ואב ימסר את בנו וקמו בנים באבותם וימיתו אותם׃והייתם שנואים לכל אדם למען שמי והמחכה עד עת קץ הוא יושע׃ואם ירדפו אתכם בעיר אחת נוסו לעיר אחרת כי אמן אמר אני לכם לא תכלו לעבר ערי ישראל עד כי יבוא בן האדם׃
    Lire la suite
  25. הדרשה על ההר (16), טרדות ודאגות

    המאמר בוחן את הדרשה על ההר של ישוע, מדגיש את האמונה על פני הדאגות החומריות, ומסתמך על הוראות שנלקחו בעיקר ממתי ומלוקס ועל האופן שבו ישוע הפציר בתלמידיו לבטוח באלוהים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.22-34 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אל תלמידיו לכן אני אמר לכם אל תדאגו לנפשכם מה תאכלו ולגופכם מה תלבשו׃הנפש יקרה היא מן המזון והגוף יקר מן המלבוש׃התבוננו אל הערבים אשר אינם זרעים ואינם קצרים וגם אין להם מגורה ואוצר והאלהים מכלכל אותם ומה מעלים אתם מן העוף׃ומי זה מכם אשר בדאגתו יוכל להוסיף אמה אחת על קומתו׃ועתה הן מעט מזער אין ביכלתכם וליותר מה תדאגו׃התבוננו אל השושנים הצמחות ואינן טות ואינן ארגות ואני אמר לכם כי גם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחת מהנה׃ואם ככה ילביש אלהים את חציר השדה אשר היום ישנו ומחר ישלך לתוך התנור אף כי אתכם קטני האמונה׃גם אתם אל תדרשו מה תאכלו ומה תשתו ואל תהלכו בגדלות׃כי את כל אלה מבקשים גויי הארץ ואביכם הוא יודע כי צריכים אתם לאלה׃אך בקשו את מלכות האלהים ונוסף לכם כל אלה׃אל תירא העדר הקטן כי רצה אביכם לתת לכם את המלכות׃מכרו את רכושכם ותנו צדקה עשו לכם כיסים אשר לא יבלו ואוצר בשמים אשר לא יגרע לעולם אשר גנב לא יקרב אליו וסס לא יאכלהו׃כי במקום אשר אוצרכם בו שם יהיה גם לבבכם׃
    Lire la suite
  26. ריפוי אחוז השד האילם

    L'article décrit la guérison d'un homme muet par Jésus dans Luc 11.14-15, montrant sa puissance sur les démons. La foule réagit par émerveillement et scepticisme. Comparé à Matthieu 12.22-23, l'article illustre les perceptions divergentes de Jésus. Les récits soulignent son autorité divine et les tensions de son ministère.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.22-23 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אז הובא אליו איש עור ואלם אשר אחזו שד וירפאהו וידבר האלם וגם ראה׃וישתוממו כל המון העם ויאמרו הכי זה הוא בן דוד׃
    Lire la suite
  27. המשיח ישוע משקיט את הסערה

    Cet article examine comment, à travers Matthieu 8.23-27, Marc 4.35-41 et Luc 8.22-25, Jésus calme une tempête, montrant sa puissance divine. Les récits soulignent la réaction effrayée des disciples et l'importance de la foi, avec des variations reflétant les perspectives uniques de chaque évangéliste.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 8.23-27 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וירד אל האניה וירדו אתו תלמידיו׃והנה סער גדול היה בים ותכסה האניה בגלים והוא ישן׃ויגשו אליו תלמידיו ויעירו אותו לאמר הושיענו אדנינו אבדנו׃ויאמר אליהם קטני האמונה למה זה יראתם ויקם ויגער ברוחות ובים ותהי דממה גדולה׃ויתמהו האנשים ויאמרו מי אפוא הוא אמר גם הרוחות והים לו ישמעון׃
    Lire la suite
  28. גירוש השדים מאחוז השד מגדרה

    L'exorcisme de Gadara montre Jésus exorcisant des démons dans les Géraséniens, selon Matthieu, Marc, et Luc. Les démons reconnaissent Jésus comme le Fils de Dieu et demandent à entrer dans un troupeau de porcs qui se noiera ensuite. Cet acte démontre l'autorité et le pouvoir rédempteur de Jésus.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 5.1-20 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים׃והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו׃כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים׃ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים׃וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם׃ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך׃וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃
    Lire la suite
  29. ריפוי בגנסרת

    L'article explore les récits de Matthieu 14.34-36 et Marc 6.53-56, décrivant les guérisons opérées par Jésus à Génésareth. Les habitants reconnaissent Jésus et s'empressent de rassembler les malades pour qu'ils puissent toucher son vêtement, démontrant leur foi en sa capacité de guérir. Ces récits soulignent la puissance miraculeuse de Jésus et l'importance de la foi des guéris.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.53-56 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃
    Lire la suite
  30. ריפוי בת האישה הכנענית

    Cet article analyse la guérison de la fille de la femme cananéenne par Jésus, en mettant en lumière sa foi et l'expansion du message de Jésus aux Gentils.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 7.24-30 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃
    Lire la suite
  31. יציאת ישוע המשיח לערים אחרות

    יחידת הטקסט 112 מנתחת את יציאתו של ישוע למסע בערי הגליל ובכפריו (מתי 11.1), המתוארך למאי–יוני 31. בשונה מיוחנן המטביל, שנשאר במקום קבוע, ישוע סייר באופן פעיל באזור כדי להכריז על מלכות השמים, בהדרכת רוח הקודש, כדי להגיע גם לעניים ביותר שלא יכלו לבוא אליו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי ככלות ישוע לצות את שנים עשר תלמידיו וילך משם ללמד ולקרא בעריהם׃
    Lire la suite
  32. שאלתו של יוחנן המטביל

    יוחנן המטביל, בהיותו אסור, שולח את תלמידיו לשאול את ישוע אם הוא אכן המשיח המצופה. ישוע משיב במעשיו — ריפויים, הקמות לתחייה ובשורה לעניים — בהסתמך על ישעיהו 35.5. המאמר מנתח את ההבדל בין שני השירותים, את היגיון העריכה של מתי ואת הרמז רב העוצמה לזהותו של המשיח הטמון בהפניה לנבואה: ישוע הוא אלוהים הבא להושיע את עמו (ישעיהו 35.4).

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 8.5-13 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי כבאו אל כפר נחום ויגש אליו שר מאה אחד ויתחנן לו לאמר׃אדני הנה נערי נפל למשכב בביתי והוא נכה אברים ומענה עד מאד׃ויאמר ישוע אליו אבא וארפאהו׃ויען שר המאה ויאמר אדני נקלתי מבאך בצל קורתי אך דבר נא רק דבר ונרפא נערי׃כי אנכי איש נתון תחת השלטון וגם יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה׃וישמע ישוע ויתמה ויאמר אל ההלכים אחריו אמן אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת׃ואני אמר לכם רבים יבאו ממזרח וממערב ויסבו עם אברהם ויצחק ויעקב במלכות השמים׃אבל בני המלכות המה יגרשו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרוק השנים׃ויאמר ישוע אל שר המאה לך וכאמונתך כן יהיה לך וירפא נערו בשעה ההיא׃
    Lire la suite
  33. ישוע המשיח בבית הפרוש

    בכפר נחום ישוע נענה להזמנתו של פרוש בשם שמעון. במהלך הסעודה אישה חוטאת מושחת את רגליו בדמעות ובבושם. לנוכח הבוז שמביע שמעון, ישוע מספר משל על סליחה ומכריז שהאישה נושעה בזכות אמונתה. האירוע הזה, המסופר רק בלוקס (7,36-50), ממחיש את הניגוד בין הגאווה הדתית של הפרושים לבין הענווה החוזרת בתשובה והפותחת דרך לישועה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.39 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא׃
    Lire la suite
  34. הרוחות הטמאות

    מאמר זה בוחן את הוראתו של ישוע על הרוחות הטמאות, ומדגיש את חשיבותן של קבלת אמונה אמיתית ושל נוכחות רוח הקודש כדי להימנע מהידרדרות רוחנית מחודשת לאחר השחרור.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 8.24-34 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והנה סער גדול היה בים ותכסה האניה בגלים והוא ישן׃ויגשו אליו תלמידיו ויעירו אותו לאמר הושיענו אדנינו אבדנו׃ויאמר אליהם קטני האמונה למה זה יראתם ויקם ויגער ברוחות ובים ותהי דממה גדולה׃ויתמהו האנשים ויאמרו מי אפוא הוא אמר גם הרוחות והים לו ישמעון׃ויהי כבאו אל עבר הים אל ארץ הגרגשים ויפגשוהו שני אנשים אחוזי שדים יצאים מבתי הקברות והמה רגונים מאד עד אשר לא יכל איש לעבר בדרך ההוא׃והנה הם צעקים לאמר מה לנו ולך ישוע בן האלהים הבאת הלם לענותנו בלא עתנו׃ועדר חזירים רבים היה שם במרעה הרחק מהם׃ויתחננו אליו השדים לאמר אם תגרשנו שלחנו בעדר החזירים׃ויאמר אליהם לכו לכם ויצאו ויבאו בעדר החזירים והנה השתער כל עדר החזירים מן המורד על הים וימותו במים׃וינוסו הרעים ויבאו העירה ויגידו את הכל ואת אשר נעשה לאחוזי השדים׃והנה כל העיר יצאה לקראת ישוע וכראותם אתו ויבקשו ממנו לעבר מגבולם׃
    Lire la suite
  35. אישה קוטעת את דברי ישוע המשיח

    מאמר זה מנתח מקרה שמספר עליו לוקס, שבו אישה מביעה את הערצתה לישוע, ובכך מבליט את השינוי החברתי באותה תקופה. ישוע משיב בהדגשת חשיבותם של השומעים את תורתו ומיישמים אותה, מעבר לקשרי המשפחה המסורתיים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.19-21 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבאו אליו אמו ואחיו ולא יכלו לגשת אליו מפני העם׃ויגד לו לאמר אמך ואחיך עמדים בחוץ והם חפצים לראותך׃ויען ויאמר אליהם אמי ואחי הם השמעים ועשים את דבר האלהים׃
    Lire la suite
  36. שאלתו של כיפא

    המאמר עוסק בשאלתו של פטרוס על קהל היעד של משלי ישוע. האירוע מתרחש סמוך לכפר נחום, ומדגיש את קשיי התלמידים להבין את תורתו ואת חשיבות הבנת המסר האוניברסלי של מלכות אלוהים. לוקס הוא היחיד מבין מחברי הבשורות שמציין את התערבותו המסוימת הזאת של פטרוס.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.41 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר פטרוס אדנינו הלנו אתה אמר את המשל הזה אם גם לכל אדם׃
    Lire la suite
  37. המשיח ישוע כמקור לפילוג

    המאמר בוחן כיצד תורתו של ישוע יוצרת פילוגים, על פי הבשורות. המסר המרכזי הוא שהליכה בעקבות ישוע עשויה להוביל לעימותים אישיים ורוחניים, אך היא מציעה הזדמנות ייחודית לישועה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.34-39 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אל תחשבו כי באתי להטיל שלום בארץ לא באתי להטיל שלום כי אם חרב׃כי באתי להפריד איש מאביו ובת מאמה וכלה מחמותה׃ואיבי איש אנשי ביתו׃האהב את אביו ואת אמו יותר ממני איננו כדי לי והאהב את בנו ובתו יותר ממני איננו כדי לי׃ואשר לא יקח את צלבו והלך אחרי איננו כדי לי׃המצא את נפשו יאבדנה והמאבד את נפשו למעני הוא ימצאנה׃
    Lire la suite
  38. ההשוואה לצמיחת הזרע

    קטע 142 מנתח את ההשוואה לצמיחת הזרע (מרקוס 4.26-29), המשל היחיד המופיע רק במרקוס. הוא נאמר ליד כפר נחום שבגליל בסביבות נובמבר–דצמבר 31, ומלמד על סוד מלכות האלוהים: צמיחה אלוהית שאינה נתפסת, תפקידו של האדם הזורע, התפתחות הדרגתית של החיים הרוחניים והמבט אל הקציר האחרון באחרית הימים.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.26-29 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר מלכות האלהים היא כאשר ישליך איש זרע על האדמה׃וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע׃כי הארץ מאליה מוציאה פריה את הדשא ראשונה ואחריו את השבלת ואחרי כן את החטה המלאה בשבלת׃וכאשר גמל הפרי ימהר לשלח את המגל כי בשל הקציר׃
    Lire la suite
  39. משלים נוספים שלא נמסרו

    קטע PER144 עוסק במרקוס 4.33-34, שם נאמר שישוע סיפר משלים רבים שמחברי הבשורות לא מסרו. הקטע מתרחש ליד כפר נחום בנובמבר–דצמבר 31 וחושף את דרך ההוראה ההדרגתית של ישוע: התגלות המותאמת לשומעים, הכשרה מעמיקה של התלמידים וחשיבות ההבנה הרוחנית. יוחנן עצמו מודה (יוחנן 20.30; 21.25) שהבשורות כוללות רק חלק קטן מתורת ישוע.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.34 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ובבלי משל לא דבר אליהם והיה בהיותו עם תלמידיו לבדם יבאר להם את הכל׃
    Lire la suite
  40. משל האוצר הטמון

    משל האוצר הטמון (מתי 13,44), המובא רק אצל מתי, מלמד שמלכות השמיים היא בעלת ערך שאין דומה לו. אדם מוצא אוצר קבור, מכסה אותו שוב, ואז מוכר את כל אשר לו כדי לקנות את השדה. משל זה ממחיש את שמחתו ואת נחישותו של מי שמכיר בערכה העליון של המלכות ומוכן להקריב הכול כדי להשיגה. הוא מהדהד במיוחד עם דרכו האישית של מתי, שהוא עצמו עזב הכול כדי ללכת אחרי ישוע.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.44 (תנ״ך עברי מודרני) :
    עוד דומה מלכות השמים לאוצר טמון בשדה אשר מצאו איש ויטמנהו ובשמחתו ילך ומכר את כל אשר לו וקנה את השדה ההוא׃
    Lire la suite
  41. מסקנת המשיח ישוע

    פריקופה 150 חותמת את נאום המשלים שבמתי 13. ישוע שואל את תלמידיו אם הבינו, ואחר כך מתאר את התלמיד האידיאלי כסופר שהוכשר למלכות, היודע להוציא מאוצרו דברים חדשים וישנים. קטע זה מדגיש את ההשלמה ההדדית של הברית הישנה והברית החדשה ואת אחריותם של המורים להעביר בנאמנות את תורתו של המשיח.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.52 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אליהם על כן כל סופר המלמד למלכות השמים דומה לאיש בעל הבית המוציא מאוצרו חדשות וישנות׃
    Lire la suite
  42. המשיח ישוע מרגיע את הסערה

    לאחר יום לימוד אינטנסיבי, ישוע חוצה את הכינרת עם תלמידיו. סערה עזה פורצת ומאיימת להטביע את הסירה. התלמידים המבוהלים מעירים את ישוע, והוא מצווה על היסודות לשתוק, ומיד משתררת דממה גדולה. פרק זה, המסופר אצל מתי, מרקוס ולוקס, מגלה את סמכותו האלוהית של ישוע על הטבע ומלמד את חשיבותה של אמונה שאינה מתנדנדת, גם בלב הנסיונות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.22-25 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי היום וירד אל אניה הוא ותלמידיו ויאמר אליהם נעברה אל עבר הים וישוטו הימה׃ויהי בלכתם באניה וישכב ויישן ורוח סערה ירדה על הים וישטפו עליהם המים ויהיו בסכנה׃ויגשו ויעירו אותו לאמר מורה מורה אבדנו ויעור ויגער ברוח ובמשברי ים וישתקו ותהי דממה׃ויאמר אליהם איה אמונתכם וייראו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא המצוה גם את הרוחות ואת המים וישמעו לו׃
    Lire la suite
  43. ריפוי אחוז השד מגדרה

    הפריקופה 152 מספרת על ריפוי אחוז השד מגדרה, כפי שמובא אצל מתי (8.28-34), מרקוס (5.1-20) ולוקס (8.26-40). ישוע מגיע לאזור גדרה, פוגש אנשים אחוזי שד החיים בין הקברים, ומשחרר אותם מן השדים בשלחו אותם אל עדר חזירים הטובע באגם. אירוע זה מגלה את שלטונו הריבוני של המשיח על כוחות השדים ואת שירותו המתפשט מעבר לגבולות ישראל.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 5.1-20 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים׃והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו׃כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים׃ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים׃וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם׃ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך׃וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃
    Lire la suite
  44. ריפוי בתו של יאיר נקטע

    פריקופה 153 מתארת את תחילת פרשת בתו של יאיר בכפר נחום (פברואר–מרץ 32 לספירה). יאיר, ראש בית הכנסת, מפציר בישוע לרפא את בתו היחידה, בת 12. אולם ישוע, שההמון עיכב אותו, אינו מגיע בזמן: הילדה מתה. סיפור סינופטי זה (מתי 9.18-19 ; מרקוס 5.21-24 ; לוקס 8.40-42) מעלה את שאלת אמונתו של יאיר נוכח מבחן המוות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 5.21-24 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישב ישוע לעבר באניה אל עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על שפת הים׃והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו׃ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה׃וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו׃
    Lire la suite
  45. ריפוי בת יאיר

    הפריקופה 155 מספרת על הקמתה של בת יאיר על ידי המשיח ישוע בכפר נחום (פבר׳–מרץ 32). יאיר, ראש בית הכנסת, משתחווה לפני ישוע ומתחנן על ריפוי בתו הגוססת. למרות העיכוב שנגרם בגלל ריפויה של אישה זבת דם, ישוע הולך אל הבית, אומר "טליתא קומי" ומקים את הנערה. הנס הזה מעיד על סמכותו על המוות וקורא לאמונה גם במצבים חסרי תקווה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 5.35-43 (תנ״ך עברי מודרני) :
    עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה׃וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה׃ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב׃ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה׃ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא׃וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה׃ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃
    Lire la suite
  46. שליחת שנים עשר השליחים

    הפריקופה 162 מספרת על שליחת שנים עשר השליחים בידי ישוע בגליל, כמה שבועות לפני חג הפסח (מרץ 32 לספירה). אירוע זה, המובא אצל מתי (10.1-15), מרקוס (6.6-13) ולוקס (9.1-6), מציג את התלמידים הנשלחים שניים שניים להטיף על המלכות, לרפא ולגרש שדים. כל אחד מהאוונגליסטים מוסיף את נקודת המבט שלו על הוראות הדרך ועל אופייה של השליחות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.1-15 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויקרא אליו את שנים עשר תלמידיו ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה לגרשם ולרפוא כל חלי וכל מדוה׃ואלה שמות שנים עשר השליחים הראשון שמעון הנקרא פטרוס ואנדרי אחיו יעקב בן זבדי ויוחנן אחיו׃פילפוס ובר תלמי תומא ומתי המוכס יעקב בן חלפי ולבי המכנה תדי׃שמעון הקני ויהודה איש קריות אשר גם מסר אתו׃את שנים העשר האלה שלח ישוע ויצו אתם לאמר אל דרך הגוים אל תלכו ואל עיר השמרונים אל תבאו׃כי אם לכו אל הצאן האבדות לבית ישראל׃ובלכתכם קראו לאמר למכות השמים קרבה לבוא׃רפאו את החולים טהרו את המצרעים הקימו את המתים ואת השדים גרשו חנם לקחתם חנם תתנו׃לא תקחו זהב ולא כסף ולא נחשת בחגוריכם׃ולא תרמיל לדרך ולא שתי כתנות ולא נעלים ולא מטה כי שוה הפעל די מחיתו׃וכל עיר וכפר אשר תבאו שמה דרשו מי הוא הראוי לזה בתוכה ושם שבו עד כי תצאו׃ובבואכם אל הבית שאלו לו לשלום׃והיה אם ראוי הבית יבוא עליו שלומכם ואם איננו ראוי שלומכם אליכם ישוב׃וכל אשר לא יקבל אתכם ולא ישמע לדבריכם צאו לכם מן הבית ההוא ומן העיר ההיא ונערו את עפר רגליכם׃אמן אמר אני לכם כי יקל לארץ סדום ועמרה ביום הדין מן העיר ההיא׃
    Lire la suite
  47. מותו של יוחנן המטביל

    פריקופה 163 מנתחת את תגובתו של הורדוס אנטיפס לתהילתו של ישוע, שאותו הוא מזהה עם יוחנן המטביל שקם לתחייה. באמצעות השוואה סינופטית של מתי 14.1-2, מרקוס 6.14-16 ולוקס 9.7-9, המאמר בוחן את נקודות הדמיון וההבדלים בין שלושת הסיפורים, את ההקשר הפוליטי בגליל במרץ שנת 32 לספירה, ואת כובד אשמתו של הורדוס לאחר רצח יוחנן המטביל.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.7-9 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישמע הורדוס שר הרבע את כל אשר נעשה על ידו ותפעם רוחו כי יש אשר אמרו יוחנן קם מן המתים׃ויש שאמרו אליהו נראה ואחרים אמרו נביא קם מן הקדמונים׃ויאמר הורדוס הן אנכי נשאתי את ראש יוחנן מעליו ומי אפוא הוא אשר אני שמע עליו כזאת ויבקש לראותו׃
    Lire la suite
  48. תזכורת למאסרו של יוחנן המטביל

    הפרשה PER164 מזכירה את נסיבות מעצרו של יוחנן המטביל, כפי שסיפרו מתי (14.3-5) ומרקוס (6.17-20). יוחנן נאסר משום שגינה בפומבי את נישואיו האסורים של הורדוס אנטיפס להרודיה, אשת אחיו לשעבר. מרקוס מציג דיוקן מורכב של הורדוס, דו-ערכי ומוקסם מיוחנן, ואילו מתי מדגיש את פחדו מן ההמון. הרודיה היא שדוחפת להריגת הנביא, שהוחזק במכוור במרץ 32 לספירה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.17-20 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃
    Lire la suite
  49. תזכורת לנסיבות רציחתו של יוחנן המטביל

    הפריקופה 165 מנתחת את נסיבות רצח יוחנן המטביל לפי מתי (14.6-12) ומרקוס (6.21-29). בגליל, במרץ שנת 32 לספירה, הורדוס אנטיפס נכנע למניפולציה של הורדיה באמצעות הריקוד של שלומית ומצווה לערוף את ראש הנביא. המאמר מדגיש את ההקבלה בין מות הקדושים של יוחנן לזה של ישוע, שתי דמויות משיחיות שנדונו שלא בצדק ונקברו בקבר.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.14-29 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃
    Lire la suite
  50. שובם של השליחים

    לאחר משימת ההכרזה בגליל, חוזרים השליחים אל ישוע ומדווחים לו על פעילותם. מרקוס מדגיש את תשישותם ואת הצורך שלהם במנוחה במקום שומם, ואילו לוקס מציין שההסתלקות נעשית לכיוון בית צידה. פרשה זו מבליטה את רחמיו של ישוע על תלמידיו, את חשיבות המנוחה בשירות ואת הנוהג של מתן דין וחשבון שליחי. האירוע מתרחש בגליל במרץ שנת 32 לספירה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.10 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישובו השליחים ויספרו לו את כל אשר עשו ויקחם אליו ויסר לבדד אל מקום חרב אשר לעיר הנקראה בית צידה׃
    Lire la suite
  51. המשיח ישוע פורש עם תלמידיו

    PER167 מתאר את פרישתם של ישוע ותלמידיו אל בית צידה כדי לנוח לאחר משימת בשורה אינטנסיבית בגליל, זמן קצר לפני הפסח של אפריל שנת 32 לספירה. הניתוח הסינופטי של מתי 14,13-14, מרקוס 6,31-32, לוקס 9,10-11 ויוחנן 6,1-4 מראה נקודות התכנסות וניואנסים: הרצון בבדידות, ההמון הנוהה אחריו, ריפויים והוראה. פרק זה קודם ישירות לריבוי הלחם.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי אחרי כן ויצא ישוע אל עבר ים הגליל אשר לטיבריה׃וילכו אחריו המון עם רב כי ראו אותתיו אשר עשה עם החולים׃ויעל ישוע על ההר וישב שם הוא ותלמידיו׃וימי הפסח חג היהודים קרבו לבוא׃
    Lire la suite
  52. יציאה לבית עניה שבעבר הירדן

    המאמר מתאר את מסעו של ישוע מירושלים לבית עניה, עם תחנות בבית עניה שבעבר הירדן וביריחו, שבהן הוא עושה נסים. ישוע מתעכב במכוון, מגיע ומחיה את אלעזר, ובכך מעורר תגובה מצד הרשויות הדתיות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.1-10 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבוא ויעבר ביריחו׃והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר׃ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה׃ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה׃ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך׃וימהר וירד ויאספהו בשמחה׃וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא׃ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים׃ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא׃כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד׃
    Lire la suite
Compléments

Étude de Matthieu

L'Évangile de Matthieu est l'un des quatre récits canoniques de la vie de Jésus et constitue le premier livre du Nouveau Testament. Rédigé à l'intention d'un lectorat d'origine juive, il présente Jésus comme le Messie annoncé par les prophètes, en tissant de nombreux liens avec l'Ancien Testament. Ce parcours propose une lecture approfondie de ce texte fondateur, en éclairant ses particularités narratives et théologiques.

Les articles regroupés ici abordent des passages essentiels de l'Évangile, depuis le contexte de la naissance de Jésus et les récits de la Nativité jusqu'aux grands discours comme le Sermon sur la montagne. Ils s'inscrivent dans une démarche de synopse évangélique, permettant de comparer Matthieu avec les autres Évangiles pour mieux saisir les choix rédactionnels propres à cet auteur.

Ce parcours intéressera aussi bien le lecteur débutant que celui qui souhaite approfondir sa connaissance des Évangiles. Chaque étude offre des clés de lecture historiques, culturelles et théologiques pour entrer plus pleinement dans le message de ce texte.

  1. שמו האמיתי של מתי?

    L'article discute de l'identité du disciple Matthieu, également appelé Lévi dans certains Évangiles. Il explique que cette variation de nom est due aux pratiques onomastiques du 1er siècle, où les gens avaient souvent plusieurs noms selon les contextes sociaux et religieux.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.16 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויכנה את שמעון בשם פטרוס׃
    Lire la suite
Compléments
  • ANN008 הבשורה של מתי

    L’Évangile selon Matthieu est l’œuvre de l’apôtre, ancien collecteur d’impôts de Capernaüm, désigné par les Douze pour consigner leur témoignage collectif. Il veut montrer…

Introduction à Jean

L'Évangile de Jean occupe une place singulière parmi les quatre Évangiles. Contrairement aux évangiles synoptiques de Matthieu, Marc et Luc, qui partagent une structure narrative commune et font l'objet d'une étude comparée approfondie, Jean propose une approche théologique distinctive, centrée sur la révélation de l'identité divine de Jésus. Ce parcours d'introduction invite le lecteur à entrer dans l'univers propre à cet écrit avant d'en explorer le contenu verset par verset.

Cette entrée en matière couvre les questions essentielles de contexte : qui est l'auteur, à qui s'adresse cet évangile, dans quel cadre historique et géographique a-t-il été composé, et quelles sont ses particularités littéraires et théologiques par rapport aux trois autres récits évangéliques. Ces éléments de cadrage sont indispensables pour lire Jean avec discernement.

S'initier à Jean, c'est aussi découvrir un vocabulaire spirituel riche — lumière, vie, vérité, témoignage — qui structure l'ensemble du récit. Ce parcours constitue ainsi une porte d'entrée idéale pour quiconque souhaite aborder cet évangile avec une compréhension solide de ses intentions et de sa profondeur.

  1. ישוע המשיח, הדבר שנהיה בשר, ויוחנן המטביל, מבשר בואו

    המאמר בוחן כיצד הבשורה על פי יוחנן קובעת שישוע הוא הדבר שנהיה בשר ושהוא אלוהים, ויוחנן המטביל הוא מבשר בואו. יוחנן השליח מבקש להראות שישוע, הן כמשיח מלכותי והן כדמות אלוהית, ממלא את הציפיות המשיחיות היהודיות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.25-29 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי ריב בין תלמידי יוחנן ובין היהודים על דבר הטהרה׃ויבאו אל יוחנן ויאמרו אליו רבי האיש אשר היה עמך בעבר הירדן ואשר העידת לו הנו טבל וכלם באים אליו׃ויען יוחנן לא יוכל איש לקחת דבר בלתי אם נתן לו מן השמים׃ואתם עדי כי אמרתי אנכי אינני המשיח רק שלוח אני לפניו׃אשר לו הכלה הוא החתן ורע החתן העמד ושמע אתו שמוח ישמח לקול החתן הנה שמחתי זאת עתה שלמה׃
    Lire la suite
  2. הכפר סוכר שבשומרון

    המאמר דן במפגש ישוע עם השומרונית בסוכר ובחשיבותו לשירות בגליל. קבלת האמונה בכפר ממחישה את מסרו האוניברסלי.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.27-42 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי הוא מדבר ככה ותלמידיו באו ויתמהו על דברו עם אשה אך לא אמר לו איש מה זה תשאל או מה תדבר עמה׃ותעזב האשה את כדה ותלך העירה ותאמר אל האנשים׃באו וראו איש אשר הגיד לי כל אשר עשיתי הכי זה הוא המשיח׃ויצאו מן העיר ויבאו אליו׃טרם יבאו ותלמידיו בקשו ממנו לאמר אכל נא אדני׃ויאמר אליהם יש לי אכל לאכל אשר אתם לא ידעתם׃ויאמרו התלמידים איש אל רעהו הכי הביא לו איש לאכל׃ויאמר אליהם ישוע מאכלי הוא לעשות רצון שלחי ולהשלים מעשהו׃הלא אתם תאמרו כי עוד ארבעה חדשים והקציר בא הנה אני אמר לכם שאו עיניכם וראו בשדות כי כבר הלבינו לקציר׃והקוצר יקח שכרו ויאסף תבואה לחיי עולמים למען ישמחו יחדו גם הזרע גם הקוצר׃כי בזאת אמת המשל כי זה זרע ואחר יקצר׃אנכי שלחתי אתכם לקצר את אשר לא עמלתם בו ואחרים עמלו ואתם נכנסתם בעמלם׃ויאמינו בו שמרנים רבים מן העיר ההיא על דבר האשה אשר העידה לאמר הוא הגיד לי את כל אשר עשיתי׃ויהי כאשר באו אליו השמרנים וישאלו ממנו לשבת אתם וישב שם יומים׃ועוד רבים מהמה האמינו בו בעבור דברו׃ויאמרו אל האשה מעתה לא בעבור מאמרך נאמין כי באזנינו שמענו ונדע כי אמנם זה הוא המשיח מושיע העולם׃
    Lire la suite

Introduction à Luc

L'Évangile de Luc occupe une place singulière parmi les quatre récits évangéliques. Rédigé par un médecin et compagnon de l'apôtre Paul, il se distingue par sa rigueur historique, son souci du détail et sa sensibilité particulière aux personnes marginalisées, aux femmes et aux pauvres. Cette introduction propose d'entrer dans l'univers littéraire et théologique de Luc avant d'en parcourir le contenu.

Dans le cadre d'une étude synoptique, comprendre les particularités de Luc est indispensable. Là où Matthieu s'adresse en priorité à un public juif et Marc privilégie l'action, Luc construit un récit ordonné et universel, destiné à un lectorat grec cultivé. Son prologue solennel annonce d'emblée une enquête menée avec soin à partir de témoins oculaires.

Cette introduction aborde également le contexte historique et géopolitique dans lequel Luc situe son récit, notamment autour de la naissance et de l'enfance de Jésus. Les récits de la Nativité, propres à Luc, révèlent une théologie de l'incarnation riche et nuancée.

Lire Luc, c'est donc découvrir un Évangile à la fois ancré dans l'histoire et profondément humain, qui invite à saisir qui est Jésus à travers les yeux d'un observateur attentif et passionné par la condition humaine.

  1. מדוע וכיצד כתב לוקס את בשורתו?

    מאמר זה מפרט את הסיבות ואת השיטה שבה נקט לוקאס בכתיבת הבשורה שלו, ומדגיש את גישתו הקפדנית וההיסטורית באיסוף סיפורים אמינים על חייו של ישו.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו׃כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר׃חשבתי לטוב גם אני החפש כל הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר׃למען תדע קשט האמרים אשר חנכת בם׃
    Lire la suite