תורתו של המשיח ישוע בדרך לירושלים

לוקס מציג כאן סיפורים שאינם נשענים על סדר כרונולוגי פורמלי. הוא מציע טיעון המאורגן לפי היגיון מוגדר. נושא זה מפותח בפסקה שכותרתה: טיעון של לוקס בפרקים 13 עד 19 — הצג את ההגדרה של INF152. כדאי להתחשב במטרת לוקס בעת לימוד פרקים אלה.

L’טיעון של לוקס בפרקים 13 עד 19 — הצג את ההגדרה של INF152

המשיח ישוע היה בדרכו לירושלים, מספר לנו לוקס. נראה שהוא נהנה מחופש רב אף שהוא נמצא ביהודה, סמוך לירושלים. אנו זוכרים את ניסיון ההתנקשות בו (PER219). מצד שני, אנו יודעים מהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.22-23 שב-15 בדצמבר 32 לספירה הוא יהיה בחג ההקדשה — הצג את ההגדרה של INF213 בבית המקדש בירושלים.

האם עלינו לשקול את האפשרות שהמשיח ישוע עלה לירושלים פעמים אחדות בתקופה זו, מאוקטובר עד דצמבר 32 לספירה?

מדובר כאן במסע לירושלים שונה מזה שבו עצר בביתם של מרתא ומרים — הצג את ההגדרה של INF143. הארוחה בבית הפרוש מעידה שהוא הלך לירושלים, חרף האזהרות מפני איומו של הורדוס אנטיפס המוזכר בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.31.

לאחר ניסיון ההתנקשות ב-13 באוקטובר 32 לספירה (PER219) בסוף סוכות — הצג את ההגדרה של INF208, מציין לוקס שהמשיח ישוע ותלמידיו עשו כמה הלוך ושוב בין ירושלים לבית עניה שמעבר לירדן.

מסופר שמסע ראשון מוביל את המשיח ישוע לבית עניה, סמוך לירושלים, כדי לפגוש את מרתא ומרים — הצג את ההגדרה של INF143 (PER223), כנראה בנובמבר 32 לספירה. לאחר מכן הוא עולה לירושלים, שם הוא מוזמן לארוחת צהריים בידי הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 בשבת — הצג את ההגדרה של INF089, ביום שבת, 27 בנובמבר 32 לספירה (PER227).

הטקסט הנלמד מזכיר מסע שני הכולל ארוחה אצל פרוש בשבת — הצג את ההגדרה של INF089 שחלה ב-4 בדצמבר 32 לספירה (PER235). ולבסוף, מסע שלישי לירושלים מתקיים לרגל חג ההקדשה — הצג את ההגדרה של INF213 ב-15 בדצמבר 32 לספירה (PER258).

הסקנו ממידע של לוקס שעמדתם התוקפנית של הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 השתנתה. כעת חיפשו הליך חוקי יותר כדי להיפטר מהמשיח ישוע. הדבר העניק לו חופש רב יותר ואיפשר לו לשוב לירושלים בחופשיות. עם זאת, המשיח ישוע נותר מודע היטב לכך שלבם של הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 האלה לא השתנה, ושהם עוקבים אחר כל דבריו כדי למצוא הוכחות מפלילות לקראת משפט.

הקטע בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.32 מציין שישוע עבר בערים ובכפרים. עם זאת, בדרך הרגילה המחברת את בית עניה שמעבר לירדן עם ירושלים אין עיר מלבד יריחו. הדבר מרמז שישוע ותלמידיו כנראה הלכו בדרך הצפונית, דרך מכמש ואדסה (חורבת אדסה), לפני שהגיעו לירושלים דרך הכפר בית פגי. סביר גם שנדרשו להם כמה ימים להגיע לירושלים.

העיר שבה נשאלה השאלה על מספר הנושעים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.23) אינה מצוינת. מצוין שהיו נוכחים אנשים רבים כדי להקשיב למשיח ישוע ולשוחח עמו.

ננתח את הטקסט בפירוט:

פסוק הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.24: השער הצר

“היאבקו לבוא דרך השער הצר…”

הפועל היווני agonizesthe (היאבקו) מעורר מאבק עז, כמעט תחרות. השער הצר מסמל את הכניסה למלכות אלוהים, אך אין קל לעבור בו: הוא דורש מחויבות, ויתור וכנות.

המשיח ישוע מדגיש שרבים יבקשו להיכנס אך לא יצליחו, ובכך מודגש שהישועה אינה אוטומטית, גם לא למי שחש קרוב אליו.

פסוקים הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.25-27: בעל הבית והדלת הנעולה

“משעמוד בעל הבית וסגר את הדלת…”

דמותו של בעל הבית מייצגת את אלוהים או את המשיח עצמו. משנסגרת הדלת, כבר מאוחר מדי: זהו רמז לדין האחרון. האנשים בחוץ טוענים לקרבה חברתית עם ישוע:

אך זה אינו מספיק.

תשובת בעל הבית: “אינני יודע מאין אתם” מעידה על היעדר קשר אמיתי. לא ההתרועעות החיצונית מושיעה, אלא השינוי הפנימי.

פסוק הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.27: העוול כקריטריון להדרה

“סורו ממני, כל פועלי העוולה.”

המילה היוונית adikia יכולה להיתרגם עוול, רוע, עוון.

הדבר מראה שהתנהגות מוסרית וצדק בחיי המעשה חיוניים באמונה הנוצרית. פסוק זה מהדהד את הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.21-23, שבו ישוע דוחה את מי שעשו נסים אך לא עשו את רצון האב.

פסוק הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.28: הדחייה והכאב

“שם יהיו בכי וחריקת שיניים…”

זוהי תמונה קלאסית של הדין האסכטולוגי. הניגוד מרשים: האבות והנביאים נמצאים במלכות, אך מי שסברו שהם זכאים לה מודרים ממנה. הדבר מדגיש שמורשת דתית או אתנית (להיות יהודי, למשל) אינה מבטיחה כניסה למלכות.

פסוק הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.29: אוניברסליות הישועה

“יבואו ממזרח וממערב, מצפון וממדרום…”

זהו חזון נבואי וכוללני: מלכות אלוהים פתוחה לכל העמים. הדבר מבשר את כניסת הגויים לישועה, דבר מהפכני בעיני שומעיו היהודים של ישוע.

פסוק הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.30: היפוך ערכים

“האחרונים יהיו ראשונים — הצג את ההגדרה של INF272, והראשונים יהיו אחרונים — הצג את ההגדרה של INF190.”

זוהי נוסחה פרדוקסלית האופיינית למשיח ישוע. היא מבטאת את היפוך ההיררכיות האנושיות: מי שהם ענווים, נדחים או בזויים עשויים להתנשא. היא קוראת לענווה ולא להניח מראש את מקומנו במלכות.

בקיצור

קטע זה הוא קריאה דחופה לתשובה אמיתית. אין די בקרבה חיצונית למשיח ישוע; יש לחיות לפי צדקתו, ולהיכנס דרך השער הצר באמונה, בענווה ובהתמדה. הישועה אוניברסלית, אך היא דורשת תגובה אישית וכנה.

הפסוק בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.31 נראה מפתיע בתחילה. אכן, כמה מהפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 באים להזהיר את המשיח ישוע שהורדוס אנטיפס רוצה להרוג אותו, בעוד הם עצמם ביקשו להתנקש בו. שני הסברים עומדים לפנינו: ייתכן שמדובר כאן באנשים מהפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 שלא הסכימו עם החלטות מנהיגם, הכהן הגדול קיפא. אך הסיבה שאנו מעדיפים היא שאנשים אלה רצו דווקא להפחיד את המשיח ישוע כדי שלא יחזור לירושלים, שכן בכל פעם גדלה תהילתו, והדבר הקשה על משימתם של אלה שביקשו להביא להרשעתו בידי הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003.

תשובת המורה מראה בבירור שהוא הבין שהאנשים האלה מהפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 היו שליחים בשירות הורדוס אנטיפס. הוא מבקש מהם להעביר לו מסר המתועד בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.32-33, המראה בבירור שהמשיח ישוע אינו מוטרד מהחדשה הזאת.

כעת עולה השאלה: מדוע המלך הורדוס אנטיפס יכול היה להוות סכנה למשיח ישוע?

אדם זה היה שליט פראה, שבה נמצא, לפי ניתוחינו, הכפר בית עניה שמעבר לירדן. מכאן שמסר האנשים הללו משמעו: אל תחשוב שאתה בטוח משום שאתה בפראה. איננו יודעים את הסיבות לאיום זה של הורדוס אנטיפס; איננו יודעים אפילו אם המידע שהעבירו האנשים האלה מהפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 מדויק. אף פעם במהלך שלוש שנות השירות הללו, בעיקר בגליל, לא איים מלך זה על המשיח ישוע. הוא הוציא להורג את יוחנן המטביל, אך לא מסיבה פוליטית.

עמדה זו המתוארת בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.31 נראית יותר ויותר כמניפולציה של מידע שנועדה להפחיד את המשיח ישוע. עם זאת, אנו יודעים שאחרי תחיית אלעזר ילכו המורה ותלמידיו לשומרון, לכפר אפרים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.54).

ההזמנה המתוארת בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.1-24 נראית כמאשרת שהמשיח ישוע אכן הלך לירושלים.