המשלים

סיכום הקטע:

המילה «משל» מציינת הן סיפור סמלי בעל משמעות מוסרית או רוחנית, והן צורה גאומטרית מדויקת (פרבולה). במקרא ובספרות זהו סיפור פשוט ומוכר הנושא משמעות עמוקה: «גופו» הוא הסיפור הנגיש, «נשמתו» היא ההוראה הנסתרת. הוא מגלה תוך כדי הסתרה, ומציע את האמת למי שיודע לקבלה, כמו במשלי ישוע המשיח. המילה, שמקורה ביוונית parabolê («השוואה»), מקרבת מציאות שמימית לתמונה יומיומית. בהרחבה, «לדבר במשלים» פירושו להתבטא בעקיפין או בדרך חידתית.

הטקסט המלא:

משל הוא סיפור אלגורי בעל מגמה מוסרית או רוחנית, אך גם צורה גאומטרית בעלת תכונות מתמטיות מדויקות. המונח מקיף אפוא משמעויות עשירות ושונות בהתאם לתחומים.

המשמעות הספרותית והתיאולוגית

בתחום הדתי והספרותי, המשל הוא סיפור סמלי, קצר ומוכר לעתים קרובות, המעביר הוראה מוסרית או רוחנית באמצעות דימויים הלקוחים מחיי היומיום. הוא נבדל מן האלגוריה בפשטותו הסיפורית וביכולתו לעורר קריאה כפולה:

«גוף» המשל הוא הסיפור עצמו, הנגיש לכול, הלקוח לעתים קרובות מחוויות משותפות (זרע, סעודה, מסע וכדומה).

«נשמת» המשל היא ההוראה הנסתרת, הדורשת קשב ושיקול דעת כדי לתפוס אותה.

במסורת המקראית, ובמיוחד אצל הנביאים ובבשורות, משתמשים במשל כדי להסתיר תוך כדי גילוי: הוא חושף אמת בפני מי שמוכנים לשמוע אותה, ומסתיר אותה מפני מי שאינם מוכנים. ישוע המשיח עושה בו שימוש רב, כמו במשלי השומרוני — הצג את ההגדרה של INF107 הטוב, הבן האובד והזורע.

האטימולוגיה היוונית parabolê (παραβολή) פירושה «השוואה» או «הצבה במקביל», דבר המדגיש את תפקידו הפדגוגי: לקרב מציאות שמימית או מוסרית למצב ארצי כדי להקל את ההבנה.

שימוש מושאל

בלשון יומיום, «לדבר במשלים» פירושו להתבטא בעקיפין או בדרך חידתית, לעתים קרובות כדי להימנע מקביעה ישירה או כדי לעורר מחשבה

משל או מטפורה — הצג את ההגדרה של INF181
ההבדל בין משל לאלגוריה — הצג את ההגדרה של INF182

סיכום הקטע:

ישוע מתחיל את שירותו בדיבור ישיר ונגיש, אך חל מפנה כאשר הוא מאמץ לפתע את שפת המשלים. שינוי זה מפתיע את תלמידיו ומוסבר בהתנגדות הגוברת של הרשויות הדתיות המתוארת במתי 12.

אל מול עוינות זו משתמש ישוע במשלים כאמצעי כפול: לגלות את האמת למי שמחפשים אותה בכנות ולהסתיר אותה מפני יריביו. מפנה זה, שנפתח בכפר נחום במשל הזורע, מסמן שלב מכריע בשיטת ההוראה שלו, המותאמת למצבו החדש של שירותו.

הטקסט המלא:

כך ניכרת התפתחות ברורה באופן שבו ישוע המשיח מעביר את תורתו. במהלך תקופה ראשונה בשירותו הוא התבטא באופן ישיר, בשפה רגילה שהנגישה לכול את המציאויות הרוחניות שבישר. אולם חל מפנה פתאומי: להפתעת התלמידים והשליחים, ישוע המשיח מאמץ מעתה שפה ציורית, היא שפת המשלים.

מעבר זה באופן ההתבטאות שלו אינו חולף מבלי שיבחינו בו קרוביו, השואלים את עצמם מה הסיבות לשינוי. התמיהה שלהם מדגישה עד כמה פנייה פתאומית זו למשלים עומדת בניגוד לשיטה הישירה שהורגלו אליה. לפיכך, שאלת הסיבות שהניעו את ישוע המשיח לשנות את שיטת ההוראה שלו נותרת מרכזית להבנת היקפה ומשמעותה של תורתו בשלב זה של שירותו.

בשורת מתי מבהירה את הנסיבות המקיפות את המשל הראשון, משל הזורע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.1-23). לפני פרק זה, פרק 12 מגלה שינוי בעמדת מתנגדיו של ישוע המשיח, שהם בעיקר הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002, מורי התורה, וכן חלק מההמון שהושפע מן המנהיגים הדתיים הללו.

הקשר זה של התנגדות גוברת, המתואר בהרחבה בפרק 12, מאפשר להבין מדוע בחר ישוע המשיח להיעזר במשלים דווקא ברגע זה, ופתח את דרך ההוראה החדשה במשל הזורע. המעבר לתקשורת במשלים אינו מקרי: הוא בא כתגובה לעליית ההתנגדות שהובילו הרשויות הדתיות ולמניפולציה שנעשתה בחלק מההמון.

מכאן ואילך נעשה המשל כלי כפול: הוא מאפשר לישוע המשיח להעביר את תורתו לאלה המבקשים בכנות להבין, ובה בעת להסתיר את משמעות דבריו העמוקה מן היריבים המבקשים ללכוד אותו. מפנה זה מתרחש דווקא בכפר נחום, ברגע שבו תהילתו של ישוע המשיח מגיעה לשיאה ומתנגדיו מתארגנים באופן פעיל כדי לסכל את השפעתו.

כך מתגלה השימוש במשלים כאסטרטגיה המותאמת היטב למציאות החדשה של שירות ישוע המשיח. בחירה זו מסמנת שלב מכריע באופן שבו הוא פונה אל קהלו, ועונה גם על צורכי התלמידים וגם על האתגרים שהציבו מתנגדיו.

סיכום הקטע:

התלמידים, שהורגלו להוראה ישירה, נבוכים מן השימוש הפתאומי במשלים. מאחר שאינם מצליחים לתפוס את משמעותם, בייחוד של משל הזורע, הם שואלים את ישוע על השינוי הזה. מתי מדגיש כך את חוסר הבנתם ואת חשיבות הבנת הטעמים העמוקים של שיטת הוראה חדשה זו.

הטקסט המלא:

השינוי באופן ההוראה של ישוע המשיח אינו משאיר את תלמידיו אדישים. מאחר שהורגלו להוראה ישירה, הם נבוכים מהופעתם הפתאומית של משלים בדבריו. תמיהתם ניכרת, שכן הם מגלים צורת ביטוי שלא הורגלו אליה.

מתי מדווח בדיוק על מצב זה של חוסר הבנה. התלמידים, נבוכים, מחליטים לשאול את רבם כדי להבין מה הביא אותו לדבר בדרך עקיפה זו. כך הם ניגשים אליו ושואלים אותו:

תשובת ישוע המשיח — הצג את ההגדרה של INF146 לשאלה זו, כפי שהיא מובאת בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.10-16, בעלת חשיבות מיוחדת. היא מאירה את הטעמים העמוקים המצדיקים את השימוש במשלים ומבהירה את התכלית החינוכית של בחירה זו. הסבר זה ינותח בפירוט רב יותר בהמשך.

תלמידי ישוע המשיח אינם זרים למשלים: הם יודעים שמורי התורה נהגו להשתמש לעתים קרובות בסוג כזה של הוראה בדבריהם. עם זאת, מה שמפתיע אותם עמוקות הוא שרבם, שעד אז הורגל לשפה פשוטה וישירה, מאמץ לפתע צורת ביטוי ציורית זו. מפנה פדגוגי זה נראה להם מבלבל עוד יותר מפני שאינם תופסים לא את סיבתו ולא את היקפו.

מול משל הזורע נותרים התלמידים חסרי אונים. הם לא רק אינם מבינים את משמעותו העמוקה של המשל, אלא נשארים נבוכים גם נוכח השינוי הבלתי צפוי באופן ההוראה של ישוע המשיח. חוסר הבנה זה מניע אותם לשאול את רבם מאוחר יותר באותו יום, בבקשה לקבל הסבר ברור על משמעות המשל.

העובדה שמתי מתאר פרשה זו בדייקנות מדגישה את המבוכה שעורר שינוי האסטרטגיה הזה, לא רק אצל כלל התלמידים אלא גם אצלו עצמו. הסיפור מאיר כך את השפעתו של המעבר הפדגוגי ואת החשיבות שייחסו התלמידים להבנת תורתו של ישוע.

סיכום הקטע:

ישוע המשיח מסביר שהמשלים מגלים את האמת למי שלבם פתוח לקבלה, ומכסים אותה מפני מי שמסרבים לה. בחירה פדגוגית מוצהרת זו מבחינה בין שני סוגי שומעים ומגשימה את נבואת ישעיהו, ומדגישה את הרציפות בין תורתו לבין הכתובים.

הטקסט המלא:

תשובת הרבי נראית יוצאת דופן.

בתשובתו לתלמידיו אינו מדגיש ישוע המשיח את ההתנגדות הגלויה או התוקפנית של הרשויות הדתיות. הוא מסתפק בהדגשה שתורתו מיועדת לקהל מסוים: אלה הפתוחים וכשירים לכך, כלומר תלמידיו, ולא אחרים כמו הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 הצבועים. כך, מסרו אינו נגיש לכול; הוא מכוון דווקא למי שלבם פתוח להבנה, ואילו הוא נשאר סתום בפני מי שמסרבים לקבלו.

עיקרון זה, שהוצהר בבירור על ידי ישוע המשיח, יוצר הבחנה חדה בין שתי קטגוריות של בני אדם. המשלים מיועדים בכוונה להאיר עיני אחדים ולהישאר סתומים בפני אחרים. דרך זו אינה מקרית כלל: ישוע המשיח נוטל על עצמו במלואה בחירה פדגוגית זו, שבה בהירות מסרו תלויה בנטייתם הפנימית של שומעיו.

יתר על כן, ישוע המשיח נשען על נבואה של ישעיהו כדי לבסס את דבריו. מתי, נאמן לדרכו להבליט את הקשרים בין חיי הרבי לדברי הנביאים, מדגיש את ההקבלה הזו. כך הוא מראה את הרציפות בין תורת ישוע המשיח לבין התגשמות הכתובים, ומבהיר שדרך הוראה זו במשלים משתלבת בפרספקטיבה נבואית שכבר הוכרזה.

סיכום הקטע:

משלים כבר היו קיימים במסורת המקראית, ובמיוחד אצל אסף בתהילים. ישוע משתלב ברציפות זו: הוא משתמש במשלים כדי לגלות את האמת ללבבות פתוחים ולהסתירה מפני מי שמסרבים לשמוע, ובכך מגשים את נבואות ישעיהו. דרך זו נעשית לאות משפט על עם קשה לב, ואילו ההתגלות נשארת נגישה למי שבאמת רוצים להקשיב.

הטקסט המלא:

ספר התהילים מזכיר במפורש את השימוש במשלים, ובכך מעיד שצורת ביטוי זו לא רק הייתה מוכרת אלא אף מוכרת בתוך המסורת המקראית. הפניה זו מראה שהשימוש במשלים אינו מתקופת ישוע המשיח, אלא משתלב ברציפות היסטורית עתיקה יותר. כבר התהילים השתמשו בשיטה זו כדי להעביר חכמה והוראה, והדגימו פדגוגיה עקיפה וסמלית שנועדה לגעת בשומע ברובד עמוק יותר.

מתי, בפנותו אל בני דורו היהודים, מתאמץ להראות את הרציפות בין מעשי ישוע המשיח לבין נבואות הברית הישנה. לשם כך הוא מפנה כאן אל דמותו של אסף, לוי ובן ברכיהו, שהמלך דוד מינה כראש המשוררים האחראים למוזיקה בבית המקדש בירושלים. אסף, המוכר כמחבר כמה מזמורים, ובהם מזמור 50 וכן מזמורים 73 עד 83, מגלם את קיומה הרצוף של המסורת הנבואית והמוזיקלית בתולדות ישראל.

ברור אפוא שצורת הביטוי במשל אינה נולדה בתקופת ישוע המשיח. שיטה זו כבר הייתה בשימוש בימי המלך דוד, כאלף שנה לפני בוא המשיח. ישוע מעמיק כך עיקרון קיים, מבלי להנהיג אופן תקשורת חדש לגמרי. מתי, בהביאו את דברי ישוע המשיח, יוצר גם קשר עם הנביא ישעיהו, ומדגיש את העקביות בין תורת ישוע המשיח לבין המסורת הנבואית שעברה מדור לדור.

עקביות זו ניכרת בבירור בציטוט הבא מ, שבו אומר ישוע המשיח:

בהפניה זו הוא מציג את הסיבה לשימוש שלו במשלים: הוא נוהג כך בשל קשיחות לב העם, המסרב לראות ולהבין.

מקור ציטוט זה נמצא ב:

בהקשר של ספר ישעיהו, צורה נבואית זו נושאת אופי פרדוקסלי: מדובר בהכרזת מסר שלא יתקבל, דבר שנעשה לאות משפט אלוהי על קשיחות העם.

ישוע המשיח חוזר אפוא על נבואה זו כדי להצדיק את השימוש שלו במשלים: תפקידם לגלות את האמת לענווים, ולהישאר מכוסים בפני מי שלבם סגור. ציטוט זה נעשה כך ציר להבנת הטקסט המקראי, שכן הוא מקשר בין שליחות ישעיהו לשליחות ישוע המשיח. הוא מאיר את המתח בין ההתגלות האלוהית לבין העיוורון הרצוני של האנושות.

בנבואת יְשַׁעְיָהוּ 6.9-10 מדובר בבירור בעונש הנובע מן העמדה שנקט העם. משפט זה בא לידי ביטוי בכך שנוכח הסירוב המתמשך להקשיב לקול האלוהי, בוחר אלוהים שלא להכתיב עוד את דבריו לאלה הדוחים אותם. במלים אחרות, העם, שהחליט שלא להקשיב עוד למסר שהועבר, מוצא את עצמו מעתה מול סוג של שתיקה מצד — הצג את ההגדרה של INF231 של אלוהים: הוא לא יכפה עליהם לשמוע את מה שאינם רוצים עוד לקבל.

אולם נסיגה זו אינה אוסרת את הכרזת המסר. אלוהים ממשיך לפנות בדברו, אך רק אלה המגלים רצון אמיתי להקשיב ולהבין יוכלו לתפוס את משמעותו. עיקרון זה מדגיש את ההיבט הרצוני של ההקשבה הרוחנית: ההתגלות נשארת נגישה, אך מובנת רק למי שפותחים את לבם ואת שכלם למסר המוצע.

סיכום הקטע:

המשלים, הנפוצים בבשורות, הם סיפורים קצרים המעוגנים בחיי היומיום כדי להעביר הוראה רוחנית. הם עברו בירושה ממסורת רבנית ארוכה, ומציעים פדגוגיה חיה ובלתי נשכחת שישוע המשיח שכלל.

כוחם טמון בדימוי המרכזי, מבלי לנסות לפרש כל פרט, כדי לתפוס את עיקר המסר.

הטקסט המלא:

המשל הוא אמצעי ביטוי החוזר לעתים קרובות בבשורות, ובכתבי הקודש נמנים כארבעים ושניים מקרים. זהו סיפור קצר, המעוגן במצבי היומיום, שמטרתו להמחיש הוראה, לרוב ממין רוחני. בניגוד למשל החיות, הנשען בקלות על הדמיון או על העל־טבעי, המשל נשאר קשור בחוזקה למציאות הממשית.

שיטה זו מאפשרת הצגה מושכת וחיה יותר מן ההוכחה האקדמית המסורתית. היא מאפשרת גם לומר שיפוטים או הוראות שלעתים קשה לשמוע. כך חתר ישוע המשיח להשפיע השפעה בולטת על שומעיו באמצעות אופן תקשורת זה.

ממד פדגוגי זה מתיישב עם אינטואיציה המצויה באמרה המפורסמת המיוחסת לנפוליאון בונפרטה: «שרטוט טוב שווה יותר מנאום ארוך». אמרה זו מדגישה שדימוי או ייצוג חזותי עשויים לעתים להביע מושג בבהירות רבה יותר מתיאור בעל פה מפורט. נקודת מבט כזו מבליטה את ההשפעה ואת כוחה של ההמחשה בהעברת רעיונות מורכבים, ומעריכה כך את תפקיד הדימויים בתקשורת.

בימי ישוע המשיח יכול היה המשל להידמות לתרשים פשוט. כך יכלו השומעים לדמיין בקלות את המצבים המתוארים, דבר שהעצים את השפעת המסר והקל על זכירתו.

ישוע המשיח ידוע בכישורי התקשורת יוצאי הדופן שלו, כפי שמעיד הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.46. השימוש שלו במשל משתלב במסורת מושרשת היטב: בתקופה זו מונה הספרות הרבנית כ־4000 משלים. הרבנים השתמשו לעתים קרובות בשיטה זו כדי ללמד קהל שהיה לרוב אנאלפביתי, וסיימו בדרך כלל את הוראתם במשל אחד או שניים כדי להקל את ההבנה.

כך משתלבת שיטת ההוראה של ישוע המשיח ברציפות של מושג קיים. הוא ישכלל שיטה זו כדי להנגיש את תורתו לכל הנכונים לכך ולהחקיק אותה בזיכרון שומעיו לאורך זמן.

אף שישוע המשיח לא היה היוזם של השימוש במשלים, הוא עשה בהם שימוש רב ושכלל אותם במיוחד במחצית השנייה של שירותו. כיום המונח «משל» קשור בדרך כלל לבשורות.

חיוני שלא לנסות לקשר כל פרט במשל לאירועים קודמים שאינם קיימים, שכן הדבר יהיה השלכת פרשנויות אישיות על הטקסט. כשם שצופה יכול להבחין ביצירת אמנות באלמנטים שהאמן לא התכוון אליהם, כך חיוני בלימוד המשלים להתמקד ברעיון המרכזי. התרחקות מנקודת מוקד זו עלולה להוביל לפרשנויות מוטעות ולהסיט מן ההוראה האמיתית שהועברה.

סיכום הקטע:

הבשורות כוללות כארבעים ושניים משלים, אך רק עשרים ואחד מהם נקראים כך במפורש. השאר תלוי בפרשנותם של המומחים, ומכאן ההבדלים בין הרשימות. בשורת יוחנן אינה כוללת אף אחד, והמטפורות הקצרות מדי אינן נכללות בסיווג זה.

הטקסט המלא:

הבשורות מונות כארבעים ושניים משלים שונים. עם זאת, חשוב להדגיש שרשימה ממצה של משלים אלה חושפת הבדלי הערכה בין החוקרים. מבין סיפורים אלה, רק עשרים ואחד מזוהים במפורש כמשלים בטקסט, ואילו האחרים, אף שלעתים קרובות נחשבים ככאלה, נכללים בסיווג רחב ופחות פורמלי.

הבחנה זו מסבירה את השונות הניכרת במספר הכולל של המשלים המצויים בבשורות, שכן מנייתם מבוססת בעיקר על ניתוחם ופרשנותם של המומחים. יש לציין גם שבשורת יוחנן אינה כוללת אף משל. לבסוף, מטפורות קצרות מאוד אינן נכללות בסיווג זה, בהתאם לניתוחינו ולמסקנות שאימצנו.

סיכום הקטע:

עשרים ושלושה סיפורים נקראים במפורש משלים במקרא, אך חלקם אינם עונים במלואם על קריטריוני הסוגה. טקסטים אחרים של ישוע, אף שאינם נקראים «משלים», מאמצים את מבנה המשל וניתן לפרשם ככאלה.

הטקסט המלא:

להלן מבחר משלים של ישוע המשיח בבשורות שבהם הטקסט מציין במפורש שמדובר במשל (לעתים קרובות בפתיחה כגון «אמר להם את המשל הזה» או «הציג בפניהם משל אחר»):

משלים המזוהים במפורש בבשורות

1/ PAR001 – הזורע — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.3, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.2, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.4 «דיבר אליהם במשלים…».

2/ PAR004 – הזונין — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24 «הציג בפניהם משל אחר…».

3/ PAR005 – גרגר החרדל — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.30, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.18 «הציג בפניהם משל אחר…».

4/ PAR006 – השאור — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.33, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.20 «אמר להם משל אחר…».

5/ PAR007 – האוצר הטמון — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.44 «מלכות השמים דומה עוד…».

6/ PAR008 – פנינה יקרת ערך — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.45 «מלכות השמים דומה עוד…».

7/ PAR009 – הרשת — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.47 «מלכות השמים דומה עוד…».

8/ PAR010 – עבד חסר רחמים — הצג את ההגדרה של INF164 — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.23 «לכן מלכות השמים דומה…».

9/ PAR013 – הכורמים הרעים — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.33, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.1, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.9 «שִמעו משל אחר…».

10/ PAR015 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 וכל העצים — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.29 «אמר להם משל…».

11/ PAR017 – עשר הבתולות — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1 «אז תדמה מלכות השמים…».

12/ PAR018 – הכיכרות — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14 «כי הדבר דומה לאדם…».

13/ PAR019 – הזרע הצומח בסתר — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.26 «ועוד אמר: מלכות אלוהים דומה…».

14/ PAR025 – העשיר הכסיל — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.16 «אמר להם את המשל הזה…»

15/ PAR026 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 חסרת פרי — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.6 «ואמר גם את המשל הזה…».

16/ PAR028 – הסופר המלומד / בעל הבית — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.52 «לכן אני אומר לכם את המשל הזה…».

17/ PAR027 – המקומות בשולחן — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.7-14 «הבחין כיצד המוזמנים בוחרים את המקומות הראשונים…»

18/ PAR031 – הכבשה האבודה — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.3, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.12 «אמר להם את המשל הזה…».

19/ PAR033 – הדרכמה — הצג את ההגדרה של INF106 האבודה — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8 «או איזו אישה…» (בהמשך המשלים).

20/ PAR034 – הבן האובד — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11 «ישוע אמר עוד…» (בסדרת משלים).

21/ PAR035 – הנאמן הבוגד — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.1 «ישוע אמר גם לתלמידיו…».

22/ PAR038 – השופט העוולה — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.1 «ישוע אמר להם משל…».

23/ PAR039 – הפרוש והמוכס — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.9 «ואמר גם את המשל הזה… ».

עשרים ושלושת המשלים שהוזכרו מוגדרים במפורש ככאלה בטקסט המקראי. הבהרה זו נועדה להדגיש את משמעותם הסמלית והרוחנית במסגרת הסיפור. עם זאת, מבין עשרים ושלושת הטקסטים המכונים משלים, מתברר שחלקם אינם עונים במלואם על כל הקריטריונים הנדרשים כדי להיחשב משלים אמיתיים, כפי שיפורט בהמשך. מאידך, סיפורים אחרים המיוחסים לישוע המשיח מציגים מבנה סיפורי האופייני למשלים וניתן לפרשם ככאלה, אף שאינם נושאים במפורש את שם משל בטקסט המקראי.

סיכום הקטע:

אף שאינם מכונים «משלים» בטקסט, ל־19 הסיפורים הללו יש המבנה והמשמעות הסמלית של הסוגה, ולכן רוב החוקרים כוללים אותם ברשימה. יחד עם 23 המשלים המוגדרים במפורש מתקבל סך מאוחד של 42 משלים המיוחסים לישוע בבשורות.

הטקסט המלא:

משלים אלה אינם מוצגים במילה «משל» בטקסט, אך מבנם הסיפורי, תכליתם הסמלית ושימושם במסורת הנוצרית מזהים אותם ככאלה. יש בהם דמויות, עלילה, מתח והתרה, לעתים קרובות עם משמעות רוחנית או מוסרית.

דוגמאות מן המשמעותיות ביותר:

01/ PAR002 – הבית הבנוי על הסלע — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.24-27, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.47-49 «כל השומע את הדברים האלה ועושה אותם…»

02/ PAR003 – הבד החדש והנאדות — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.16-17, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.21-22, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.36-38 «אין איש שם טלאי מבד חדש…»

03/ PAR011 – הפועלים שנשכרו בשעות שונות — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.1-16 «מלכות השמים דומה לבעל בית…»

04/ PAR012 – שני הבנים — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.28-32 «לאיש אחד היו שני בנים…»

05/ PAR014 – הסעודה הגדולה — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.16-24, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.1-14 «אדם אחד עשה סעודה גדולה…»

06/ PAR016 – העבד הנאמן — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.42-48 «מי הוא אפוא העבד הנאמן והנבון…».

07/ PAR020 – האדון הנעדר — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.34-37, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.35-38 «הדבר דומה לאדם היוצא למסע…»

08/ PAR021 – הילדים בכיכר — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.16-19, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.31-35 «למי אדמה את הדור הזה? …»

09/ PAR022 – שני החייבים — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.36-50 «למלווה אחד היו שני חייבים…»

10/ PAR023 – השומרוני — הצג את ההגדרה של INF107 הטוב — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.25-37 «אדם אחד ירד מירושלים ליריחו…»

11/ PAR024 – הידיד המטרידן — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.5-8 «אם יש לאחד מכם ידיד…»

12/ PAR029 – המגדל שלא הושלם — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.28-30 «מי מכם, הרוצה לבנות מגדל…»

13/ PAR030 – מלחמתו הפזיזה של המלך — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.31-33 «איזה מלך, היוצא למלחמה…»

14/ PAR032 – הכבשים והעזים — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.31-46 «כאשר יבוא בן האדם בכבודו…»

15/ PAR036 – העשיר ואלעזר — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.19-31 «היה איש עשיר…»

16/ PAR037 – העבדים חסרי התועלת — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.7-10 «מי מכם, שיש לו עבד…»

17/ PAR040 – עשר המנים — הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.11-27 «אדם אחד מיוחס נסע לארץ רחוקה…»

18/ PAR041 – הנר על המנורה — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.15, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.21-22 «האם מביאים את הנר כדי להניחו תחת המכיל או תחת המיטה? …»

19/ PAR042 – האיש החזק ורכושו — הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.29, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.27 «איש אינו יכול להיכנס לבית איש חזק ולבוז את רכושו…»

19 המשלים הללו, שאינם מוגדרים ככאלה בטקסט, נחשבים בכל זאת על ידי רוב החוקרים כחלק מן הרשימה.

אנו מגיעים אפוא לגרסה המאוחדת של הרשימה המלאה של משלי ישוע המשיח בבשורות, הכוללת:

23 משלים המוגדרים במפורש כ«משל» בטקסט

19 משלים סיפוריים או המחשתיים (שאינם מוגדרים ככאלה אך הם משלים מבחינה מבנית)

מה שנותן לנו סך של: 42 משלים ממשיים.

סיכום הקטע:

טקסטים מסוימים הנקראים «משלים» אינם עונים על הקריטריונים של משל סיפורי אמיתי: הם שייכים יותר לאנלוגיה, לפתגם או להמחשה בלבד. אף שהם נשמרו מתוך כבוד להזכרה המקראית, הם מטשטשים את הרשימה הממצה.

בהתאם לקריטריונים שנבחרו, המומחים מונים בין 37 ל־45 משלים; לימוד זה מציג 42.

הטקסט המלא:

כעת נזהה כמה טקסטים המוגדרים כמשלים אך בפועל אינם משלים באמת. כפי שנראה, הם אינם עונים על כל התנאים להיכלל ברשימה זו. שמרנו אותם בכל זאת בהתחשב בהצהרה המקראית. הרכב זה מערער גם הוא את הרשימה הממצה של המשלים.

01/ PAR015 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 המוציאה ניצנים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.32-36, וכו') ➤ מדובר בהשוואה המחשתית, לא בסיפור מובנה. ישוע המשיח אומר בפשטות: «למדו מן התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 את הלקח הזה…» הערה: זהו אינו משל סיפורי אלא אנלוגיה.

02/ PAR015 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 וכל העצים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.29) ➤ גרסה של הקודם, אף היא דימוי המחשתי, ללא התפתחות סיפורית. הערה: זהו אינו משל סיפורי אלא אנלוגיה.

03/ PAR003 – הבד החדש והנאדות החדשים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.16-17, וכו') ➤ אלה שני פתגמים משליים קצרים מאוד, ללא עלילה וללא דמויות. הערה: זהו אינו משל סיפורי, אלא שייך לפתגם הסמלי.

04/PAR005 – גרגר החרדל ו־PAR006 – השאור ➤ אף שהטקסט מכנה אותם «משלים», מדובר בדימויים או בתמונות של המלכות, ללא סיפור. הערה: הם מתקבלים כמשלים בהרחבה, אך אינם סיפוריים.

05/ PAR021 – הילדים בכיכר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.31-35) ➤ ישוע המשיח משתמש בדימוי התנהגותי כדי להמחיש את יחס דורו. הערה: זהו אינו משל שלם.

בהתאם לקריטריונים שנבחרו, רוב המומחים מזהים בבשורות בין 37 ל־45 משלים. לצורך לימוד זה בחרנו סך של 42 משלים.

סיכום הקטע:

הרשימה מכנסת 42 משלים של ישוע המשיח, כל אחד מסוכם, מצוין בהפניות ומלווה בהערה. היא מבחינה בין משלים מפורשים לסיפורים משליים, ומציעה מבט כולל ומובנה על ההוראה הסיפורית של ישוע המשיח בבשורות.

הטקסט המלא:

אנו מציעים להלן רשימה של 42 המשלים שנבחרו, מלווה בסיכום קצר, בהפניות מקראיות ובהערה לכל אחד. ניתן להעמיק בהבנת כל משל באמצעות עיון בלימוד המוקדש לו דרך הקישור הצמוד לכותרת. ניתוח זה נועד להציע חקירה מפורטת של הטקסט, כדי לתפוס את כל הניואנסים של תורת ישוע המשיח.

PAR001 – הזורע: ישוע המשיח מתאר זורע הפוזר את הזרע על קרקעות שונות, ומדגים את דרכי הקבלה השונות של הדבר בהתאם לנטיות הלב. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.1-23, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.1-20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.4-15. הערה: מוצג כ«משל» בשלוש הבשורות הסינופטיות, והוא פותח את ההוראה על המלכות.

PAR002 – הבית הבנוי על הסלע: ישוע המשיח משווה את העושה את דבריו לאדם הבונה את ביתו על הסלע ועומד בסערות. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.24-27, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.47-49. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך הוא משל מבחינה מבנית. הוא חותם את דרשת ההר.

PAR003 – הבד החדש והנאדות: ישוע המשיח ממחיש את חוסר ההתאמה בין הישן לחדש באמצעות דימוי הבגד המטולא והנאדות החדשים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.16-17, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.21-22, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.36-38. הערה: מוגדר כמשל בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.36. הוא מלמד את החידוש הרדיקלי של המלכות.

PAR004 – החיטה הטובה והזונין: ישוע המשיח מספר שבעל הבית מניח לחיטה הטובה ולזונין לגדול עד הקציר, דימוי להבחנה הסופית בין הצדיקים לרשעים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24-30, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.36-43. הערה: מוצג במפורש כמשל בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24, עם הסבר בפרטיות.

PAR005 – גרגר החרדל: ישוע המשיח משווה את המלכות לזרע זעיר שהופך לעץ גדול ומארח את עוף השמים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31-32, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.30-32, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.18-19. הערה: מוגדר כמשל בשלוש הבשורות. הוא מדגיש את הצמיחה השקטה אך החזקה של המלכות.

PAR006 – השאור: ישוע המשיח משווה את המלכות לשאור שאישה טומנת בבצק עד שהכול מחמיץ. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.33, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.20-21. הערה: מוגדר כמשל בשתי הבשורות. הוא מעורר את השינוי הפנימי והבלתי נראה של המלכות.

PAR007 – האוצר הטמון: ישוע המשיח משווה את המלכות לאוצר טמון שאדם מוצא ומוכר בשבילו את כל אשר לו. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.44. הערה: מוגדר כמשל. הוא מדגיש את הערך המוחלט של המלכות.

PAR008 – פנינה יקרת ערך: ישוע המשיח משווה את המלכות לפנינה יקרה שסוחר מחפש, ומוכן למכור הכול כדי לרכוש אותה. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.45-46. הערה: מוגדר כמשל. הוא משלים את משל האוצר הטמון.

PAR009 – הרשת: ישוע המשיח משווה את המלכות לרשת שהושלכה לים ואספה כל מיני דגים, המומיינים בסוף. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.47-50. הערה: מוגדר כמשל. הוא מעורר את המשפט האסכטולוגי.

PAR010 – עבד חסר רחמים — הצג את ההגדרה של INF164: ישוע המשיח מספר את סיפורו של עבד שאדונו חנן אותו אך הוא היה חסר רחמים כלפי חברו. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.23-35. הערה: מוגדר כמשל. הוא ממחיש את היגיון הסליחה במלכות.

PAR011 – הפועלים שנשכרו בשעות שונות: ישוע המשיח מספר שבעל בית שוכר פועלים בשעות שונות של היום, אך נותן לכולם אותו שכר. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.1-16. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך הוא נפתח ב«מלכות השמים דומה…». הוא מלמד את החסד האלוהי שאינו תלוי בזכות אנושית.

PAR012 – שני הבנים: ישוע המשיח מתאר אב המבקש משני בניו ללכת לכרם: האחד מסרב ואחר כך מציית, השני מסכים אך אינו פועל. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.28-32. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא ממחיש את הציות האמיתי ואת התשובה.

PAR013 – הכורמים הרעים: ישוע המשיח מספר שבעל בית מפקיד את כרמו בידי כורמים אלימים הדוחים את שלוחיו והורגים את בנו. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.33-46, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.1-12, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.9-19. הערה: מוגדר כמשל בשלוש הבשורות. הוא מבשר את דחיית המשיח ואת העברת המלכות.

PAR014 – הסעודה הגדולה: ישוע המשיח מתאר אדם המזמין לסעודה גדולה, אך המוזמנים מסרבים, והעניים נקראים תחתיהם. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.16-24, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.1-14. הערה: אינו מוגדר כמשל בלוקס, אך מוגדר כך במתי. הוא ממחיש את פתיחת המלכות לנדחים.

PAR015 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 וכל העצים: ישוע המשיח משווה את התבוננות באותות בטבע לערנות רוחנית נוכח התקרבות המלכות. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.29-31. הערה: מוגדר כמשל בלוקס. הוא קורא להבחין בעתים.

PAR016 – העבד הנאמן: ישוע המשיח מתאר עבד שהאדון מוצא אותו נאמן בשובו, בניגוד לזה המנצל לרעה את סמכותו. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.42-48. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא קורא לנאמנות בהמתנה.

PAR017 – עשר הבתולות: ישוע המשיח מספר את סיפורן של עשר נערות המחכות לחתן, חמש מהן נבונות וחמש רשלניות. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1-13. הערה: מוגדר כמשל. הוא מלמד ערנות בהמתנה למלכות.

PAR018 – הכיכרות: ישוע המשיח מתאר אדון המפקיד כיכרות בידי עבדיו, לפי יכולתם, ומגמל אותם לפי נאמנותם. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14-30. הערה: מוגדר כמשל. הוא מדגיש את האחריות והפריון במלכות.

PAR019 – הזרע הצומח בסתר: ישוע המשיח משווה את המלכות לזרע הצומח מבלי שהאדם יודע כיצד, עד הקציר. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.26-29. הערה: מוגדר כמשל. הוא מעורר את הצמיחה המסתורית והעצמאית של המלכות.

PAR020 – האדון הנעדר: ישוע המשיח מתאר אדם היוצא למסע ומפקיד בידי עבדיו את האחריות לשמור עד שובו. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.34-37, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.35-38. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא קורא לערנות ולנאמנות.

PAR021 – הילדים בכיכר: ישוע המשיח משווה את דורו לילדים המתלוננים שהאחרים אינם רוקדים ואינם בוכים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.16-19, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.31-35. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך הוא המחשתי בבירור. הוא מבקר את חוסר העקביות הרוחנית של הדור בן זמנו.

PAR022 – שני החייבים: ישוע המשיח מספר שמלווה מוחל על החוב לשני חייבים, אחד מהם חב סכום גדול יותר. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.36-50. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך מובא בשיחה עם שמעון הפרוש. הוא מאיר את הדינמיקה של סליחה והכרת תודה.

PAR023 – השומרוני — הצג את ההגדרה של INF107 הטוב: ישוע המשיח מתאר אדם פצוע בדרך, שהדתיים התעלמו ממנו ושומרוני — הצג את ההגדרה של INF107 סייע לו. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.25-37. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי למופת. הוא מגדיר מחדש את הרֵע לאור המלכות.

PAR024 – הידיד המטרידן: ישוע המשיח מספר שאדם מפציר בידידו כדי לקבל לחם. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.5-8. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך מובא מיד לאחר הוראה על התפילה. הוא מעודד נועזות מלאת ביטחון.

PAR025 – העשיר הכסיל: ישוע המשיח מתאר אדם הצובר רכוש מבלי לדאוג לנפשו. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.16-21. הערה: מוגדר כמשל בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.16. הוא מזהיר מפני אשליית הביטחון החומרי.

PAR026 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 חסרת פרי: ישוע המשיח מספר שהתאנה — הצג את ההגדרה של INF205 חסרת פרי מקבלת דחייה לפני שתיכרת. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.6-9. הערה: מוגדר כמשל בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.6. הוא קורא לשוב בתשובה לפני שיהיה מאוחר מדי.

PAR027 – המקומות בשולחן: ישוע המשיח מתבונן במוזמנים הבוחרים את המקומות הראשונים ומלמד ענווה. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.7-14. הערה: מוגדר כמשל בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.7. הוא מעלה על נס את הענווה ואת הנדיבות חסרת האינטרס.

PAR028 – הסופר המלומד / בעל הבית: ישוע המשיח משווה את הסופר המלומד בעניין המלכות לבעל בית המוציא מאוצרו חדשות וגם ישנות. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.52. הערה: מוגדר כמשל. הוא מדגיש את עושר ההוראה על המלכות.

PAR029 – המגדל שלא הושלם: ישוע המשיח מתאר אדם המתחיל לבנות מגדל מבלי לחשב את העלויות. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.28-30. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא קורא לצלילות דעת בהתחייבות.

PAR030 – מלחמתו הפזיזה של המלך: ישוע המשיח מספר שמלך יוצא למלחמה מבלי להעריך את כוחותיו. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.31-33. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך קשור לקודם. הוא משלים את הקריאה להתחייבות מלאה.

PAR031 – הכבשה האבודה: ישוע המשיח מספר שרועה עוזב את 99 כבשיו כדי לחפש את האבודה. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.3-7, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.12-14. הערה: מוגדר כמשל בלוקס. הוא פותח את שלישיית הרחמים.

PAR032 – הכבשים והעזים: ישוע המשיח מתאר את המשפט האחרון שבו הגויים מופרדים כשם שרועה מפריד בין הכבשים לעזים. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.31-46. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא ממחיש את הקריטריון הממשי של המשפט.

PAR033 – הדרכמה — הצג את ההגדרה של INF106 האבודה: ישוע המשיח מספר שאישה מחפשת בקפידה מטבע אבוד. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8-10. הערה: מוגדר כמשל. הוא משלים את שלישיית הרחמים.

PAR034 – הבן האובד: ישוע המשיח מתאר בן העוזב את אביו, מבזבז את ירושתו, ואחר כך שב בתשובה. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32. הערה: מוגדר כמשל. הוא שיאה של שלישיית הרחמים.

PAR035 – הנאמן הבוגד: ישוע המשיח מספר שמנהל עוולה פועל בתחכום כדי לרכוש ידידים לפני שיפוטר. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.1-13. הערה: מוגדר כמשל. הוא מעורר מחשבה על ניהול המשאבים.

PAR036 – העשיר ואלעזר: ישוע המשיח מתאר עשיר חסר רגישות ועני בשם אלעזר, שגורלם מתהפך לאחר המוות. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.19-31, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.31-46, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.21-31. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי חזק. הוא מלמד את הצדק האסכטולוגי.

PAR037 – העבדים חסרי התועלת: ישוע המשיח קובע שהעבדים צריכים להכיר בכך שעשו רק את חובתם. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.7-10. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בצורה המחשתית. הוא מלמד ענווה בשירות.

PAR038 – השופט העוולה: ישוע המשיח מספר שאלמנה משיגה צדק משופט אדיש בזכות התמדתה. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.1-8. הערה: מוגדר כמשל. הוא מעודד להתפלל בלי לחדול.

PAR039 – הפרוש והמוכס: ישוע המשיח מתאר שני אנשים המתפללים בבית המקדש, האחד מתפאר והשני מתחרט. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.9-14. הערה: מוגדר כמשל. הוא הופך את המראית הדתית.

PAR040 – עשר המנים: ישוע המשיח מספר שאדם מיוחס מפקיד מנים בידי עבדיו לפני שהוא יוצא לדרך. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.11-27. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא מדגיש את האחריות בהמתנה.

PAR041 – הנר על המנורה: ישוע המשיח קובע שנר אינו נעשה כדי להיות מוסתר אלא כדי להאיר. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.15, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.21-22. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך בעל צורה המחשתית ברורה. הוא מדגיש את הייעוד הגלוי והמאיר של הדבר.

PAR042 – האיש החזק ורכושו: ישוע המשיח מעלה איש חזק שרכושו נבזז בידי חזק ממנו, דימוי לניצחונו על הכוחות העוינים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.29, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.27. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך דימוי המחשתי חד. הוא משתלב בהקשר פולמוסי על סמכותו הרוחנית של ישוע.

סיכום הקטע:

42 המשלים מקובצים לפי נושאים גדולים — המלכות, צמיחה רוחנית, רחמים, משפט, תפילה, תשובה, ענווה וניהול רכוש — המראים את גיוון תורת ישוע ואת עקביותה.

כל משל מאיר היבט מהותי של המלכות ותורם לתפיסה כוללת, עשירה ומורכבת של הכרזתו.

הטקסט המלא:

אנו מציעים לכם את רשימת 42 המשלים שבחרנו, מסווגת לפי נושאים.

ניתוח קפדני של המשלים שהובאו מראה שישוע המשיח עסק במגוון רחב של נושאים. במבחר שהוצג, חלק מהמשלים מדגישים את ניהול המשאבים והנאמנות (למשל: הנאמן הבוגד), אחרים ממחישים ענווה (העבדים חסרי התועלת, הפרוש והמוכס), או מעלים על נס את ההתמדה בתפילה (השופט העוולה). כמה סיפורים מדגישים את הצורך להיות ערניים ואחראים בהמתנה (עשר הבתולות, עשר המנים), או את השינוי ואת הצמיחה השקטה של המלכות (גרגר החרדל, השאור). אחרים, לבסוף, מזמינים להרהר בערך המלכות (האוצר הטמון, פנינה יקרת ערך) ובצדק האסכטולוגי (העשיר ואלעזר, הרשת).

מכלול הנושאים הנידונים במשלים אלה מגלה שאף נושא אינו מטופל באופן בלעדי או על חשבון האחרים. להפך, גיוונם מאיר את עושר תורת ישוע המשיח ואת חשיבותו של כל אחד מההיבטים הללו להבנת טבעה של המלכות, דרישותיה והבטחותיה. כך מתברר שישוע לא העדיף נושא יחיד, אלא ביקש להציע תפיסה כוללת ומורכבת, ולתת לכל נושא מקום משמעותי בהכרזתו.

1- מלכות השמים: טבעה, צמיחתה, הגישה אליה

PAR001 – הזורע: ישוע המשיח מתאר זורע הפוזר את הזרע על קרקעות שונות, ומדגים את דרכי הקבלה השונות של הדבר בהתאם לנטיות הלב. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.1-23, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.1-20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.4-15. הערה: מוצג כ«משל» בשלוש הבשורות הסינופטיות, והוא פותח את ההוראה על המלכות.

PAR004 – החיטה הטובה והזונין: ישוע המשיח מספר שבעל הבית מניח לחיטה הטובה ולזונין לגדול עד הקציר, דימוי להבחנה הסופית בין הצדיקים לרשעים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24-30, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.36-43. הערה: מוצג במפורש כמשל בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24, עם הסבר בפרטיות.

PAR005 – גרגר החרדל: ישוע המשיח משווה את המלכות לזרע זעיר שהופך לעץ גדול ומארח את עוף השמים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31-32, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.30-32, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.18-19. הערה : מוגדר כמשל בשלוש הבשורות. הוא מדגיש את הצמיחה השקטה אך החזקה של המלכות.

PAR006 – השאור: ישוע המשיח משווה את המלכות לשאור שאישה טומנת בבצק עד שהכול מחמיץ. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.33, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.20-21, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.15 (הזכרת השאור, אך לא המשל המלא). הערה: מוגדר כמשל בשתי הבשורות. הוא מעורר את השינוי הפנימי והבלתי נראה של המלכות.

PAR007 – האוצר הטמון: ישוע המשיח משווה את המלכות לאוצר טמון שאדם מוצא ומוכר בשבילו את כל אשר לו. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.44. הערה: מוגדר כמשל. הוא מדגיש את הערך המוחלט של המלכות.

PAR008 – פנינה יקרת ערך: ישוע המשיח משווה את המלכות לפנינה יקרה שסוחר מחפש, ומוכן למכור הכול כדי לרכוש אותה. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.45-46. הערה : מוגדר כמשל. הוא משלים את משל האוצר הטמון.

PAR009 – הרשת: ישוע המשיח משווה את המלכות לרשת שהושלכה לים ואספה כל מיני דגים, המומיינים בסוף. הפניה : הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.47-50. הערה: מוגדר כמשל. הוא מעורר את המשפט האסכטולוגי.

PAR011 – הפועלים שנשכרו בשעות שונות: ישוע המשיח מספר שבעל בית שוכר פועלים בשעות שונות של היום, אך נותן לכולם אותו שכר, ובכך ממחיש את הנדיבות הריבונית של המלכות. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.1-16. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך נפתח ב«מלכות השמים דומה…».

PAR017 – עשר הבתולות: ישוע המשיח מספר את סיפורן של עשר נערות המחכות לחתן, חמש מהן נבונות וחמש רשלניות. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1-13. הערה: מוגדר כמשל. הוא מלמד ערנות בהמתנה למלכות.

PAR018 – הכיכרות: ישוע המשיח מתאר אדון המפקיד כיכרות בידי עבדיו, לפי יכולתם, ומגמל אותם לפי נאמנותם. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14-30. הערה: מוגדר כמשל. הוא מדגיש את האחריות והפריון במלכות.

PAR019 – הזרע הצומח בסתר: ישוע המשיח משווה את המלכות לזרע הצומח מבלי שהאדם יודע כיצד, עד הקציר. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.26-29. הערה: מוגדר כמשל. הוא מעורר את הצמיחה המסתורית והעצמאית של המלכות.

PAR028 – הסופר המלומד / בעל הבית: ישוע המשיח משווה את הסופר המלומד בעניין המלכות לבעל בית המוציא מאוצרו חדשות וגם ישנות. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.52. הערה: מוגדר כמשל. הוא מדגיש את עושר ההוראה על המלכות.

PAR032 – הכבשים והעזים: ישוע המשיח מתאר את המשפט האחרון שבו הגויים מופרדים כשם שרועה מפריד בין הכבשים לעזים, לפי מעשיהם כלפי הקטנים ביותר. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.31-46. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך בעל מבנה סיפורי ברור.

2- הצמיחה הרוחנית והפריון

PAR001 – הזורע: ישוע המשיח מתאר זורע הפוזר את הזרע על קרקעות שונות, ומדגים את דרכי הקבלה השונות של הדבר בהתאם לנטיות הלב. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.1-23, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.1-20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.4-15. הערה: מוצג כ«משל» בשלוש הבשורות הסינופטיות, והוא פותח את ההוראה על המלכות.

PAR005 – גרגר החרדל: ישוע המשיח משווה את המלכות לזרע זעיר שהופך לעץ גדול ומארח את עוף השמים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31-32, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.30-32, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.18-19. הערה: מוגדר כמשל בשלוש הבשורות. הוא מדגיש את הצמיחה השקטה אך החזקה של המלכות.

PAR006 – השאור: ישוע המשיח משווה את המלכות לשאור שאישה טומנת בבצק עד שהכול מחמיץ. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.33, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.20-21, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.15 (הזכרת השאור, אך לא המשל המלא). הערה: מוגדר כמשל בשתי הבשורות. הוא מעורר את השינוי הפנימי והבלתי נראה של המלכות.

PAR019 – הזרע הצומח בסתר: ישוע המשיח משווה את המלכות לזרע הצומח מבלי שהאדם יודע כיצד, עד הקציר. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.26-29. הערה: מוגדר כמשל. הוא מעורר את הצמיחה המסתורית והעצמאית של המלכות.

PAR018 – הכיכרות: ישוע המשיח מתאר אדון המפקיד כיכרות בידי עבדיו, לפי יכולתם, ומגמל אותם לפי נאמנותם. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14-30. הערה: מוגדר כמשל. הוא מדגיש את האחריות והפריון במלכות.

PAR040 – עשר המנים: ישוע המשיח מספר שאדם מיוחס מפקיד מנים בידי עבדיו לפני שהוא יוצא לדרך, ואחר כך שופט אותם בשובו לפי נאמנותם. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.11-27. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא מקביל למשל הכיכרות ומדגיש את האחריות בהמתנה.

PAR026 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 חסרת פרי: ישוע המשיח מספר שהתאנה — הצג את ההגדרה של INF205 חסרת פרי מאוימת בכריתה, אך מקבלת דחייה, דימוי לסבלנות האלוהית. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.6-9. הערה: מוגדר כמשל בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.6. הוא קורא לשוב בתשובה לפני שיהיה מאוחר מדי.

PAR041 – הנר על המנורה: ישוע המשיח קובע שנר אינו נעשה כדי להיות מוסתר אלא כדי להאיר, ובכך ממחיש את אופיה המגלה של המלכות. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.15, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.21-22. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך בעל צורה המחשתית ברורה. הוא מדגיש את הייעוד הגלוי והמאיר של הדבר.

3- הרחמים, הסליחה והחמלה

PAR010 – עבד חסר רחמים — הצג את ההגדרה של INF164: ישוע המשיח מספר את סיפורו של עבד שאדונו חנן אותו אך הוא היה חסר רחמים כלפי חברו, דימוי לסליחה שהתקבלה ושנדחתה. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.23-35. הערה: מוגדר כמשל. הוא ממחיש את היגיון הסליחה במלכות.

PAR022 – שני החייבים: ישוע המשיח מספר שמלווה מוחל על החוב לשני חייבים, אחד מהם חב סכום גדול יותר, כדי להמחיש את האהבה בתגובה לסליחה. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.36-50. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך מובא בשיחה עם שמעון הפרוש. הוא מאיר את הדינמיקה של סליחה והכרת תודה.

PAR023 – השומרוני — הצג את ההגדרה של INF107 הטוב: ישוע המשיח מתאר אדם פצוע בדרך, שהדתיים התעלמו ממנו ושומרוני — הצג את ההגדרה של INF107 סייע לו, דימוי לחמלה האמיתית. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.25-37. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי למופת. הוא מגדיר מחדש את הרֵע לאור המלכות.

PAR031 – הכבשה האבודה: ישוע המשיח מספר שרועה עוזב את 99 כבשיו כדי לחפש את האבודה, דימוי לשמחה שבשמים על חוטא אחד השב בתשובה. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.3-7, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.12-14. הערה: מוגדר כמשל בלוקס. הוא פותח את שלישיית הרחמים בלוקס 15.

PAR033 – הדרכמה — הצג את ההגדרה של INF106 האבודה: ישוע המשיח מספר שאישה מחפשת בקפידה מטבע אבוד, דימוי לשמחה האלוהית על חוטא שנמצא. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8-10. הערה: מוגדר כמשל. הוא משלים את שלישיית הרחמים עם הכבשה והבן האובד.

PAR034 – הבן האובד: ישוע המשיח מתאר בן העוזב את אביו, מבזבז את ירושתו, ואחר כך שב בתשובה ומתקבל בשמחה. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32. הערה: מוגדר כמשל. הוא שיאה של שלישיית הרחמים וחושף את לב האב.

PAR036 – העשיר ואלעזר: ישוע המשיח מתאר עשיר חסר רגישות ועני בשם אלעזר, שגורלם מתהפך לאחר המוות. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.19-31, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.31-46, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.21-31 (נושאי העושר וההיפוך). הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי חזק. הוא מלמד את הצדק האסכטולוגי ואת הקשבה לדבר.

PAR042 – האיש החזק ורכושו: ישוע המשיח מעלה איש חזק שרכושו נבזז בידי חזק ממנו, דימוי לניצחונו על הכוחות העוינים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.29, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.27. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך דימוי המחשתי חד. הוא משתלב בהקשר פולמוסי על סמכותו הרוחנית של ישוע.

4- המשפט, ההבחנה והאסכטולוגיה

PAR004 – החיטה הטובה והזונין: ישוע המשיח מספר שבעל הבית מניח לחיטה הטובה ולזונין לגדול עד הקציר, דימוי להבחנה הסופית בין הצדיקים לרשעים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24-30, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.36-43. הערה: מוצג במפורש כמשל בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24, עם הסבר בפרטיות.

PAR009 – הרשת: ישוע המשיח משווה את המלכות לרשת שהושלכה לים ואספה כל מיני דגים, המומיינים בסוף. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.47-50. הערה: מוגדר כמשל. הוא מעורר את המשפט האסכטולוגי.

PAR017 – עשר הבתולות: ישוע המשיח מספר את סיפורן של עשר נערות המחכות לחתן, חמש מהן נבונות וחמש רשלניות. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1-13. הערה: מוגדר כמשל. הוא מלמד ערנות בהמתנה למלכות.

PAR032 – הכבשים והעזים: ישוע המשיח מתאר את המשפט האחרון שבו הגויים מופרדים כשם שרועה מפריד בין הכבשים לעזים, לפי מעשיהם כלפי הקטנים ביותר. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.31-46. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך בעל מבנה סיפורי ברור.

PAR036 – העשיר ואלעזר: ישוע המשיח מתאר עשיר חסר רגישות ועני בשם אלעזר, שגורלם מתהפך לאחר המוות. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.19-31, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.31-46, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.21-31 (נושאי העושר וההיפוך). הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי חזק. הוא מלמד את הצדק האסכטולוגי ואת הקשבה לדבר.

PAR039 – הפרוש והמוכס: ישוע המשיח מתאר שני אנשים המתפללים בבית המקדש, האחד מתפאר והשני מתחרט, דימוי לצדק האמיתי לפני אלוהים. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.9-14. הערה: מוגדר כמשל. הוא הופך את המראית הדתית ומעלה על נס את הענווה.

PAR041 – הנר על המנורה: ישוע המשיח קובע שנר אינו נעשה כדי להיות מוסתר אלא כדי להאיר, ובכך ממחיש את אופיה המגלה של המלכות. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.15, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.21-22. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך בעל צורה המחשתית ברורה. הוא מדגיש את הייעוד הגלוי והמאיר של הדבר.

5- התפילה, האמונה וההתמדה

PAR024 – הידיד המטרידן: ישוע המשיח מספר שאדם מפציר בידידו כדי לקבל לחם, ובכך ממחיש את ההתמדה בתפילה. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.5-8. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך מובא מיד לאחר הוראה על התפילה. הוא מעודד נועזות מלאת ביטחון.

PAR038 – השופט העוולה: ישוע המשיח מספר שאלמנה משיגה צדק משופט אדיש בזכות התמדתה, דימוי לתפילה מלאת ביטחון. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.1-8. הערה: מוגדר כמשל. הוא מעודד להתפלל בלי לחדול.

PAR037 – העבדים חסרי התועלת: ישוע המשיח קובע שהעבדים צריכים להכיר בכך שעשו רק את חובתם, ללא יהירות. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.7-10. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בצורה המחשתית. הוא מלמד ענווה בשירות ואמונה פועלת.

PAR021 – הילדים בכיכר: ישוע המשיח משווה את דורו לילדים המתלוננים שהאחרים אינם רוקדים ואינם בוכים, ובכך ממחיש את דחיית הקריאות האלוהיות. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.16-19, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.31-35. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך הוא המחשתי בבירור. הוא מבקר את חוסר העקביות הרוחנית ואת חוסר האמונה.

6- הקריאה לתשובה ולערנות

PAR002 – הבית הבנוי על הסלע: ישוע המשיח משווה את העושה את דבריו לאדם הבונה את ביתו על הסלע ועומד בסערות. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.24-27, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.47-49. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך הוא משל מבחינה מבנית. הוא חותם את דרשת ההר.

PAR014 – הסעודה הגדולה: ישוע המשיח מתאר אדם המזמין לסעודה גדולה, אך המוזמנים מסרבים, והעניים נקראים תחתיהם. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.16-24, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.1-14. הערה: אינו מוגדר כמשל בלוקס, אך מוגדר כך במתי. הוא ממחיש את פתיחת המלכות לנדחים ואת דחיפות המענה לקריאה.

PAR015 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 וכל העצים: ישוע המשיח משווה את התבוננות באותות בטבע לערנות רוחנית נוכח התקרבות המלכות. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.29-31. הערה: מוגדר כמשל בלוקס. הוא קורא להבחין בעתים.

PAR016 – העבד הנאמן: ישוע המשיח מתאר עבד שהאדון מוצא אותו נאמן בשובו, בניגוד לזה המנצל לרעה את סמכותו. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.42-48. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא קורא לנאמנות בהמתנה.

PAR020 – האדון הנעדר: ישוע המשיח מתאר אדם היוצא למסע ומפקיד בידי עבדיו את האחריות לשמור עד שובו. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.34-37, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.35-38. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא קורא לערנות ולנאמנות.

PAR027 – המקומות בשולחן: ישוע המשיח מתבונן במוזמנים הבוחרים את המקומות הראשונים ומלמד ענווה באמצעות משל. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.7-14. הערה: מוגדר כמשל בלוקס 14.7. הוא מעלה על נס את הענווה ואת הנדיבות חסרת האינטרס.

PAR029 – המגדל שלא הושלם: ישוע המשיח מתאר אדם המתחיל לבנות מגדל מבלי לחשב את העלויות, דימוי להחלטה המושקלת של התלמיד. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.28-30. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא קורא לצלילות דעת בהתחייבות.

PAR030 – מלחמתו הפזיזה של המלך: ישוע המשיח מספר שמלך יוצא למלחמה מבלי להעריך את כוחותיו, דימוי לחכמה הנדרשת לפני ההליכה אחרי המשיח. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.31-33. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך קשור לקודם. הוא משלים את הקריאה להתחייבות צלולה ומלאה.

PAR041 – הנר על המנורה: ישוע המשיח קובע שנר אינו נעשה כדי להיות מוסתר אלא כדי להאיר, ובכך ממחיש את אופיה המגלה של המלכות. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.15, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.21-22. הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך בעל צורה המחשתית ברורה. הוא מדגיש את הייעוד הגלוי והמאיר של הדבר.

7- הענווה, השירות והצדק האמיתי

PAR012 – שני הבנים: ישוע המשיח מתאר אב המבקש משני בניו ללכת לכרם: האחד מסרב ואחר כך מציית, השני מסכים אך אינו פועל. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.28-32. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא ממחיש את הציות האמיתי ואת התשובה.

PAR027 – המקומות בשולחן: ישוע המשיח מתבונן במוזמנים הבוחרים את המקומות הראשונים ומלמד ענווה באמצעות משל. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.7-14. הערה: מוגדר כמשל בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.7. הוא מעלה על נס את הענווה ואת הנדיבות חסרת האינטרס.

PAR037 – העבדים חסרי התועלת: ישוע המשיח קובע שהעבדים צריכים להכיר בכך שעשו רק את חובתם, ללא יהירות. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.7-10. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בצורה המחשתית. הוא מלמד ענווה בשירות.

PAR039 – הפרוש והמוכס: ישוע המשיח מתאר שני אנשים המתפללים בבית המקדש, האחד מתפאר והשני מתחרט, דימוי לצדק האמיתי לפני אלוהים. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.9-14. הערה: מוגדר כמשל. הוא הופך את המראית הדתית ומעלה על נס את הענווה.

PAR016 – העבד הנאמן: ישוע המשיח מתאר עבד שהאדון מוצא אותו נאמן בשובו, בניגוד לזה המנצל לרעה את סמכותו. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.42-48. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא קורא לנאמנות בהמתנה.

PAR042 – האיש החזק ורכושו: ישוע המשיח מעלה איש חזק שרכושו נבזז בידי חזק ממנו, דימוי לניצחונו על הכוחות העוינים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.29, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.27. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך דימוי המחשתי חד. הוא משתלב בהקשר פולמוסי על סמכותו הרוחנית של ישוע.

8- ניהול הרכוש והחכמה בבחירות

PAR025 – העשיר הכסיל: ישוע המשיח מתאר אדם הצובר רכוש מבלי לדאוג לנפשו, וחייו נלקחים ממנו לפתע. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.16-21, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.19-21, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.17-25 (נושאים קרובים, אך לא המשל המלא). הערה: מוגדר כמשל בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.16. הוא מזהיר מפני אשליית הביטחון החומרי.

PAR035 – הנאמן הבוגד: ישוע המשיח מספר שמנהל עוולה פועל בתחכום כדי לרכוש ידידים לפני שיפוטר, דימוי לחכמה בשימוש ברכוש. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.1-13. הערה: מוגדר כמשל. הוא מעורר מחשבה על ניהול המשאבים ועל הנאמנות.

PAR018 – הכיכרות: ישוע המשיח מתאר אדון המפקיד כיכרות בידי עבדיו, לפי יכולתם, ומגמל אותם לפי נאמנותם. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14-30. הערה: מוגדר כמשל. הוא מדגיש את האחריות והפריון במלכות.

PAR040 – עשר המנים: ישוע המשיח מספר שאדם מיוחס מפקיד מנים בידי עבדיו לפני שהוא יוצא לדרך, ואחר כך שופט אותם בשובו לפי נאמנותם. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.11-27. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. הוא מקביל למשל הכיכרות ומדגיש את האחריות בהמתנה.

PAR036 – העשיר ואלעזר: ישוע המשיח מתאר עשיר חסר רגישות ועני בשם אלעזר, שגורלם מתהפך לאחר המוות. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.19-31. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי חזק. הוא מלמד את הצדק האסכטולוגי ואת הקשבה לדבר.

PAR042 – האיש החזק ורכושו: ישוע המשיח מעלה איש חזק שרכושו נבזז בידי חזק ממנו, דימוי לניצחונו על הכוחות העוינים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.29, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.27. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך דימוי המחשתי חד. הוא משתלב בהקשר פולמוסי על סמכותו הרוחנית של ישוע.

סיכום הקטע:

אמירות מסוימות של ישוע, שלעתים נחשבות למשלים, אינן כאלה באמת: הן שייכות יותר לפתגם, להשוואה או לדימוי המחשתי, שכן אין בהן לא סיפור מפותח ולא דמויות.

הגדרה קפדנית מאפשרת אפוא להבחין בין משלים אמיתיים לבין צורות אחרות של הוראה מקראית.

הטקסט המלא:

חשוב להדגיש שאמירות מסוימות, אף שפרשנים מסוימים כוללים אותן לעתים ברשימת המשלים, אינן עונות בפועל על הקריטריונים המגדירים משל. אכן, המשל, לפי המסורת הפרשנית והמבנה הסיפורי הצפוי, מניח בדרך כלל התפתחות של סיפור או קיום מתח סיפורי, וכן דמויות הניתנות לזיהוי. והנה, כמה מן האמירות הללו שייכות יותר לפתגם, להשוואה או לדימוי המחשתי מאשר למשל סיפורי אמיתי.

הבחנה זו מאפשרת למנוע כל בלבול בניתוח הספרותי והתיאולוגי של הטקסט המקראי. באימוץ הגדרה קפדנית מבחינים בין משלים במובן המדויק לבין אופני ביטוי אחרים שבהם השתמש ישוע המשיח, כגון פתגמים, מטפורות או אלגוריות, שאף שהם נושאים הוראה עמוקה, אינם משתלבים תמיד במסגרת הסיפורית האופיינית למשלים.

סיכום הקטע:

הנה כמה דוגמאות:

בניגוד לבשורות הסינופטיות, בשורת יוחנן אינה כוללת משלים סיפוריים: היא מעדיפה שפה סמלית — אלגוריות, מטפורות, הצהרות «אני הוא». אף הקטעים המוצגים לעתים כמשלים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.1-6) שייכים למעשה לשפה ציורית וחידתית.

בחירה זו משקפת את מטרת יוחנן: לחשוף ישירות את זהותו של ישוע המשיח בסגנון תיאולוגי, רוחני ומהורהר יותר.

הטקסט המלא:

בניגוד לבשורות הסינופטיות — מתי, מרקוס ולוקס — המציעות משלים רבים בצורתם הקלאסית, בשורת יוחנן נבדלת בכך שאינה מציעה סוג זה של סיפורים. המומחים מסכימים שמחבר הבשורה הרביעית מעדיף צורות הוראה אחרות. כך הוא נעזר בעיקר בנאומים סמליים, במטפורות ובאלגוריות, במקום במשלים המסורתיים המצויים בבשורות האחרות.

עם זאת, קטע אחד מושך תשומת לב מיוחדת: סיפור השוער והרועה הטוב, המובא בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.1-6. קטע זה מוצג לעתים כמשל, במיוחד מפני שהפסוק הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.6 משתמש במונח זה בכמה תרגומים. אולם חיוני להדגיש שהטקסט היווני משתמש כאן במילה paroimia (παροιμία), שאפשר לתרגמה «דימוי» או «חידה». זה אפוא אינו המונח היווני parabolê (παραβολή), שנעשה בו שימוש בבשורות האחרות לציון משל במובן הצר.

מילה זו, paroimia, מצויה גם בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.25 ובהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.29. גם כאן מדובר בשפה ציורית, שאינה תואמת משל סיפורי כמו משל הזורע או הבן האובד. בין הקטעים הנוגעים בדבר ניתן להזכיר: הרועה הטוב והשער (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.1-6): אלגוריה. גרגר החיטה המת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.24): מטפורה. הגפן והדליות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.1-8): אלגוריה.

המילה «משל» אינה מופיעה אפוא בטקסט היווני של יוחנן, פרט להבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.6. גם במקרה זה מדובר בשפה ציורית ולא במשל סיפורי כמו אלה שפזורים בבשורות הסינופטיות.

הבדל זה מוסבר בין השאר בקהל היעד של יוחנן, הפונה אל קוראים הפתוחים יותר להגות פילוסופית ורוחנית. הוא מעדיף דימויים עמוקים והצהרות תיאולוגיות כגון: «אני אור העולם» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.12), «אני לחם החיים» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.35), «אני השער» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.9).

הצהרות אלה אמנם סמליות, אך אינן עוקבות אחר המבנה הסיפורי האופייני למשלים הקלאסיים.

היעדרם של משלים סיפוריים מוסבר גם ברצונו של יוחנן להדגיש את ההתגלות הישירה של זהות ישוע המשיח, בעיקר באמצעות נאומים תיאולוגיים עמוקים. הסגנון שאומץ פחות סיפורי ויותר סמלי ומיסטי, ומכוון להבנת סוד ההתגשמות בבשר וקשר האב והבן.

סיכום הקטע:

הלימוד עוקב אחר הסדר המסורתי של הבשורות — מתי, מרקוס, לוקס — כדי לנתח כיצד כל מחבר בוחר, מוסיף או משמיט משלים בהתאם למטרותיו ולקהלו. השוואה זו מאירה את גיוון הגישות שלהם, את ערכם של המשלים המשותפים ואת השפעת האילוצים החומריים שהנחו את בחירותיהם העריכתיות.

הטקסט המלא:

במסגרת לימודנו אנו בוחרים לעקוב אחר סדר הבשורות כפי שהוא מופיע באופן מסורתי בכתבי הקודש שלנו. בחירה מתודולוגית זו נשענת על הרעיון שארגון זה משקף את הסדר הכרונולוגי של כתיבתן, אף שנושא זה עדיין שנוי במחלוקת בין המומחים. שיטה זו תוסבר בפירוט רב יותר בפרק המוקדש במיוחד להצגת הבשורות.

נתחיל אפוא את ניתוחנו בבשורה על פי מתי. לאחר מכן נשלב בזה אחר זה את הבשורות על פי מרקוס ואחר כך לוקס. התקדמות שיטתית זו נועדה להביא בחשבון את המקורות השונים ואת המאפיינים הייחודיים לכל טקסט, ובכך להבין טוב יותר את עושרה וגיוונה של המסורת הבשורית.

במחקר משווה זה אנו מבקשים לתפוס את עמדת כל מחבר ביחס למשלים: כל אחד רשאי לבחור להוסיף או להשמיט משלים מסוימים שכבר נרשמו אצל קודמיו או בני דורו. תופעה זו מאירה את החשיבות שכל מבשר מייחס להוראות מסוימות, בהתאם למטרותיו התיאולוגיות ולקהל יעדו. מעניין גם לציין שכמה משלים מובאים בידי שלושת המחברים, דבר המעיד על ערכם ועל משמעותם המרכזית בעיני העדים הראשונים של המסורת הנוצרית.

לבסוף, יש להזכיר שמחברי הבשורות התמודדו עם אילוצי אורך בכתביהם, מציאות שקשה לתפוס בהקשרנו העכשווי שבו נראה שמרחב הכתיבה כמעט בלתי מוגבל. מגבלה חומרית זו השפיעה ללא ספק על בחירותיהם העריכתיות ועל בחירת המשלים ששולבו בסיפוריהם.

עקרון המשל מאפשר להימנע מעימות ישיר ואלים עם המתנגדים, ובכך מאפשר לישוע המשיח להפיץ את מסרו ללא מכשולים.

מה היה תוכן המסר האמור ומדוע עורר התנגדות כזו מצד — הצג את ההגדרה של INF231 הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002?

כעת נבחן את נושא 40 המשלים שהוזכרו בפסקה הקודמת כדי להבין את הסיבות שעוררו התנגדות כזו.

סיכום הקטע:

עשרים וארבעת המשלים שמביא מתי, חלקם ייחודיים לבשורה זו וחלקם משותפים עם מרקוס ולוקס, מציעים תפיסה מובנית של המלכות: ערכה, צמיחתה, דרישותיה ומשפטה.

קצרים או מפותחים, הם מדגישים את האחריות האישית, הערנות, הצדק האלוהי והקריאה האוניברסלית, ויוצרים מכלול עקבי בשירות תורת ישוע המשיח.

הטקסט המלא:

PAR001 – הזורע: סיכום: ישוע המשיח מתאר זורע הפוזר את הזרע על קרקעות שונות, ומדגים את דרכי הקבלה השונות של הדבר. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.1-23, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.1-20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.4-15 הערה: מוגדר כמשל. מופיע בשלוש הבשורות הסינופטיות. קטגוריה: סיפורי המחשתי על קבלת הדבר

PAR002 – הבית הבנוי על הסלע: סיכום: ישוע משווה את העושה את דבריו לאדם נבון הבונה על הסלע. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.24-27, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.47-49 הערה: משל המחשתי. משותף עם לוקס. קטגוריה: מוסרי המחשתי על יישום הדברים

PAR003 – הבד החדש והנאדות: סיכום: ישוע ממחיש את חוסר ההתאמה בין הישן לחדש באמצעות דימויים מעולם הבדים והיין. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.16-17, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.21-22, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.36-38 הערה: משל קצר, המחשתי. מופיע בשלוש הבשורות הסינופטיות. קטגוריה: המחשתי על החידוש והקרע

PAR004 – החיטה הטובה והזונין: סיכום: אויב זורע זונין בתוך החיטה; הברירה תיעשה בקציר. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24-30, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.36-43 הערה: ? ייחודי למתי. משל אלגורי עם הסבר. קטגוריה: אלגורי אסכטולוגי על משפט נדחה

PAR005 – גרגר החרדל: סיכום: המלכות מושווית לזרע זעיר שהופך לעץ גדול. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31-32, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.30-32, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.18-19 הערה: משל קצר. מופיע בשלוש הבשורות הסינופטיות. קטגוריה: המחשתי על צמיחת המלכות

PAR006 – השאור: סיכום: אישה טומנת שאור בבצק עד שהכול מחמיץ. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.33, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.20-21, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.15 הערה: משל קצר. מופיע במתי ובלוקס. קטגוריה: המחשתי על השינוי הבלתי נראה

PAR007 – האוצר הטמון: סיכום: אדם מגלה אוצר בשדה ומוכר את כל אשר לו כדי לרכוש אותו. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.44 הערה: ? ייחודי למתי. משל קצר על ערך המלכות. קטגוריה: משל על ערך המלכות

PAR008 – פנינה יקרת ערך: סיכום: סוחר מוכר הכול כדי לרכוש פנינה שערכה אינו ניתן להערכה. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.45-46 הערה: ? ייחודי למתי. משלים את משל האוצר הטמון. קטגוריה: משל על ערך המלכות

PAR009 – הרשת: סיכום: רשת מעלה כל מיני דגים; הטובים נשמרים, הרעים נזרקים. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.47-50 הערה: ? ייחודי למתי. משל אסכטולוגי. קטגוריה: אסכטולוגי אלגורי על הברירה הסופית

PAR010 – עבד חסר רחמים — הצג את ההגדרה של INF164: סיכום: עבד שזכה לחסד מסרב לסלוח לחברו ונענש בחומרה. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.23-35 הערה: משל סיפורי על סליחה. ייחודי למתי בצורה מפותחת זו. קטגוריה: סיפורי על סליחה וצדק אלוהי

PAR011 – הפועלים שנשכרו בשעות שונות: סיכום: כל הפועלים מקבלים אותו שכר, יהא מועד בואם אשר יהא. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.1-16 הערה: ? ייחודי למתי. משל על החסד האלוהי. קטגוריה: סיפורי על חסד ויושר אלוהיים

PAR012 – שני הבנים: סיכום: האחד אומר לא אך מציית, השני אומר כן אך אינו עושה דבר. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.28-32 הערה: ? ייחודי למתי. משל על הציות הממשי. קטגוריה: סיפורי מוסרי על הציות הממשי

PAR013 – הכורמים הרעים: סיכום: כורמים הורגים את העבדים ואת בן האדון כדי להשתלט על הכרם. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.33-46, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.1-12, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.9-19 הערה: משל אלגורי. מופיע בשלוש הבשורות הסינופטיות. קטגוריה: אלגורי נבואי על דחיית השלוחים

PAR014 – הסעודה הגדולה: סיכום: מוזמנים מסרבים לבוא לסעודה; אחרים, שוליים, נקראים תחתיהם. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.1-14 הערה: גרסה של לוקס 14.15-24. משל אסכטולוגי עם משפט. קטגוריה: אסכטולוגי עם משפט והכלה

PAR016 – העבד הנאמן: סיכום: אדון מגמל את העבד הערני ומעניש את המנצל לרעה את כוחו. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.42-48 הערה: משל אסכטולוגי. מופיע במתי ובלוקס. קטגוריה: אסכטולוגי על ערנות ואחריות

PAR017 – עשר הבתולות: סיכום: חמש בתולות נבונות נכנסות לחתונה, חמש אחרות מוצאות החוצה. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1-13 הערה: ? ייחודי למתי. משל על ערנות. קטגוריה: אסכטולוגי על ההכנה וההדרה

PAR018 – הכיכרות: סיכום: שלושה עבדים מקבלים כיכרות כדי להפרותן; אחד מהם טומן אותן באדמה. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14-30 הערה: ? ייחודי למתי. לוקס מציע גרסה מקבילה עם המנים. קטגוריה: אסכטולוגי על אחריות ונאמנות

PAR021 – הילדים בכיכר: סיכום: ישוע משווה את דורו לילדים בלתי מרוצים, הדוחים את יוחנן כמו את עצמו. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.16-19 הערה: מופיע גם בלוקס. משל המחשתי. קטגוריה: המחשתי על קבלת הנביאים

PAR025 – העשיר הכסיל: סיכום: ישוע מלמד שלא לצבור אוצרות ארציים אלא שמימיים. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.19-21 הערה: אמירה המחשתית. לוקס מפתח גרסה סיפורית (לוקס 12.16-21). קטגוריה: המחשתי על הבל הרכוש הארצי

PAR028 – הסופר המלומד / בעל הבית: סיכום: הסופר שהוכשר למלכות מוציא מאוצרו חדשות וגם ישנות. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.52 הערה: ? ייחודי למתי. משל קצר ופדגוגי. קטגוריה: פדגוגי על העברת הידע

PAR031 – הכבשה האבודה: סיכום: רועה עוזב 99 כבשים כדי למצוא את האבודה. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.12-14 הערה: מופיע גם בלוקס 15.3-7. משל הרחמים. קטגוריה: סיפורי על רחמים והחיפוש אחר האבוד

PAR032 – הכבשים והעזים: סיכום: בן האדם מפריד בין הצדיקים לעוולים כשם שרועה מפריד בין העדרים. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.31-46 הערה: ? ייחודי למתי. משל אסכטולוגי. קטגוריה: אסכטולוגי על ההפרדה בין הצדיקים לעוולים

PAR041 – הנר על המנורה: סיכום: ישוע קובע שנר אינו נעשה כדי להיות מוסתר אלא כדי להאיר, דימוי להתגלות המלכות. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.15, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.21-22 הערה: משל המחשתי. מופיע במתי ובמרקוס. הוא מדגיש את הייעוד הגלוי של הדבר ושל העדות. קטגוריה: המחשתי על התגלות ועדות

PAR042 – האיש החזק ורכושו: סיכום: ישוע מעלה איש חזק שרכושו נבזז בידי חזק ממנו, דימוי לניצחונו על הכוחות העוינים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.29, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.27 הערה: משל קצר, המחשתי. מופיע במתי ובמרקוס. הוא משתלב בהקשר פולמוסי על סמכותו הרוחנית של ישוע. קטגוריה: המחשתי פולמוסי על הסמכות הרוחנית

עשרים וארבעת המשלים המוזכרים כאן ייחודיים לבשורה על פי מתי, הנחשב לראשון שכתב את סיפור הבשורה שלו. חלק מן המשלים הללו יובאו בהמשך בידי המבשרים מרקוס ולוקס. כאשר מופיעה ברשימה ההערה «ייחודי למתי», הדבר מצביע על כך שלא מרקוס ולא לוקס שילבו משל זה בבשורתם.

עשרים וארבעת המשלים שמביא מתי מציעים תפיסה צפופה ומובנית של מלכות השמים, המתמקדת בערכה, בצמיחתה, בדרישותיה ובמשפטה. הם מתייחדים בגיוונם: חלקם קצרים וציוריים (השאור, האוצר הטמון), אחרים מפתחים סיפורים מורכבים (עשר הבתולות, הכיכרות, הכורמים הרעים). מתי מדגיש את האחריות האישית, את הערנות האסכטולוגית, את הצדק האלוהי ואת הקריאה האוניברסלית. משלים אלה יוצרים מכלול עקבי המשלב פדגוגיה רוחנית והתגלות תיאולוגית, בקשר הדוק עם שליחות ישוע המשיח וציפיית המלכות.

24 המשלים בטקסט של מתי
החוט השני במשלי מתי — הצג את ההגדרה של INF184

סיכום הקטע:

הרשימה מכנסת את המשלים שמרקוס חולק עם מתי וכן את אלה הייחודיים לו. שבעה סיפורים עוברים מבשורה לבשורה כמעט ללא שינוי, ואילו שני משלים — הזרע הצומח בסתר והאדון הנעדר — נשארים ייחודיים למרקוס. הוא מקצר ומרכז כמה הוראות של מתי ותורם תרומה מקורית משלו, המתמקדת בצמיחה הנסתרת של המלכות. בשלב זה לוקס עדיין לא הוסיף את משליו הייחודיים, ולכן המכלול נשאר ממוקד בדבר, במלכות ובערנות.

הטקסט המלא:

הנה רשימה שאנו רואים בה ממצה לאור הקריטריונים שאנו מיישמים.

PAR001 – הזורע: סיכום: ישוע המשיח מתאר זורע הפוזר את הזרע על קרקעות שונות, ומדגים את דרכי הקבלה השונות של הדבר בהתאם לנטיות הלב. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.1-23, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.1-20. הערה: מוצג כ«משל» בשלוש הבשורות הסינופטיות, והוא פותח את ההוראה על המלכות. קטגוריה: סיפורי המחשתי על קבלת הדבר

PAR003 – הבד החדש והנאדות: סיכום: ישוע המשיח ממחיש את חוסר ההתאמה בין הישן לחדש באמצעות דימוי הבגד המטולא והנאדות החדשים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.16-17, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.21-22. הערה: מוגדר כמשל בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.36. הוא מלמד את החידוש הרדיקלי של המלכות. קטגוריה: המחשתי על החידוש והקרע

PAR005 – גרגר החרדל: סיכום: ישוע המשיח משווה את המלכות לזרע זעיר שהופך לעץ גדול ומארח את עוף השמים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31-32, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.30-32. הערה: מוגדר כמשל בשלוש הבשורות. הוא מדגיש את הצמיחה השקטה אך החזקה של המלכות. קטגוריה: המחשתי על צמיחת המלכות

PAR013 – הכורמים הרעים: סיכום: ישוע המשיח מספר שבעל בית מפקיד את כרמו בידי כורמים אלימים הדוחים את שלוחיו והורגים את בנו. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.33-46, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.1-12. הערה: מוגדר כמשל בשלוש הבשורות. הוא מבשר את דחיית המשיח ואת העברת המלכות. קטגוריה: אלגורי נבואי על דחיית השלוחים

PAR015 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 וכל העצים: סיכום: ישוע המשיח משווה את התבוננות באותות בטבע לערנות רוחנית נוכח התקרבות המלכות. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.32-35, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.28-31 הערה: מוגדר כמשל בלוקס. מופיע גם במרקוס. הוא קורא להבחין בעתים. קטגוריה: משל אסכטולוגי על הבחנה באותות

PAR019 – הזרע הצומח בסתר: סיכום: ישוע המשיח משווה את המלכות לזרע הצומח מבלי שהאדם יודע כיצד, עד הקציר. הפניה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.26-29 הערה: מוגדר כמשל. ? ייחודי למרקוס בעת כתיבתו. הוא מעורר את הצמיחה המסתורית והעצמאית של המלכות. קטגוריה: המחשתי על הדינמיקה הנסתרת של המלכות

PAR020 – האדון הנעדר: סיכום: ישוע המשיח מתאר אדם היוצא למסע ומפקיד בידי עבדיו את האחריות לשמור עד שובו. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.34-37. הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. ? ייחודי למרקוס בעת כתיבתו. הוא קורא לערנות ולנאמנות. קטגוריה: סיפורי אסכטולוגי על ערנות

PAR041 – הנר על המנורה: סיכום: ישוע המשיח קובע שנר אינו נעשה כדי להיות מוסתר אלא כדי להאיר, ובכך ממחיש את אופיה המגלה של המלכות. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.15, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.21-22 הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך בעל צורה המחשתית ברורה. הוא מדגיש את הייעוד הגלוי והמאיר של הדבר. קטגוריה: המחשתי על התגלות ועדות

PAR042 – האיש החזק ורכושו: סיכום: ישוע המשיח מעלה איש חזק שרכושו נבזז בידי חזק ממנו, דימוי לניצחונו על הכוחות העוינים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.29, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.27 הערה: אינו מוגדר כמשל, אך דימוי המחשתי חד. הוא משתלב בהקשר פולמוסי על סמכותו הרוחנית של ישוע. קטגוריה: המחשתי פולמוסי על הסמכות הרוחנית

ניתוח הטקסטים מראה ששבעה משלים מובאים באופן סיפורי ומפורש מן הבשורה על פי מרקוס בבשורה על פי מתי. משלים אלה מופיעים אפוא בשתי הבשורות, ובעלי מבנה ותוכן דומים בסך הכול. תופעה זו מעידה על העברה נאמנה או נושאית, ומדגישה את הרציפות בין שני הסיפורים הבשוריים הללו לגבי הוראות מסוימות אלה.

לעומת זאת, שני משלים, המזוהים בקודים PAR019 ו־PAR020, מובאים בשלב זה של כתיבת הבשורות רק אצל מרקוס. הם חסרים בבשורה על פי מתי, דבר המדגיש את ייחודם לטקסט המרקוסי ברגע מסוים זה של המסורת הבשורית.

לפי ניתוח זה, מרקוס מכיר אפוא את הבשורה על פי מתי: הוא חוזר על כמה משלים עיקריים, ובמקרים מסוימים מקצר או מנסח אותם מחדש. מרקוס נוטה לפשט או לצמצם את הסיפורים, ומציע צורות לרוב קצרות וישירות יותר, לפעמים אף ללא הסבר. הוא מציג גם קול משלו במשלים PAR019 ו־PAR020, המתמקדים בצמיחה המסתורית של המלכות.

בשלב זה של המסורת הבשורית, לוקס עדיין לא העשיר את הקורפוס במשליו הייחודיים (כגון השומרוני — הצג את ההגדרה של INF107 הטוב, הבן האובד, השופט העוולה וכו'), דבר המסביר מדוע הקורפוס עדיין ממוקד מאוד בהכרזת המלכות, בקבלת הדבר ובנושא הערנות האסכטולוגית.

9 משלים בטקסט של מרקוס — הצג את ההגדרה של INF185

סיכום הקטע:

לוקס מכנס 30 משלים: 14 המובאים ממתי, 1 המובא ממרקוס ו־15 ייחודיים לבשורתו. שילוב זה מראה כיצד לוקס יורש את המסורת הקודמת ומעשיר אותה במידה רבה בסיפורים מקוריים — בייחוד אלה העוסקים ברחמים, בתפילה ובצדק — ומקנה לבשורתו זהות סיפורית ותיאולוגית ייחודית.

הטקסט המלא:

רשימת 30 המשלים של לוקס עם ציון הלקיחה ממתי או ממרקוס:

PAR001 – הזורע: סיכום: ישוע המשיח מתאר זורע הפוזר את הזרע על קרקעות שונות, ומדגים את דרכי הקבלה השונות של הדבר בהתאם לנטיות הלב. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.4-15, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.1-23, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.1-20 הערה: מוגדר כמשל בשלוש הבשורות הסינופטיות. הוא מפתח הרמנויטי לכלל המשלים. קטגוריה: סיפורי המחשתי על קבלת הדבר. מקור: נלקח ממתי.

PAR002 – הבית הבנוי על הסלע: סיכום: ישוע משווה את העושה את דבריו לאדם הבונה את ביתו על הסלע. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.47-49, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.24-27 הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. קטגוריה: מוסרי המחשתי על יישום הדברים מקור: נלקח ממתי.

PAR003 – הבד החדש והנאדות: סיכום: ישוע המשיח ממחיש את חוסר ההתאמה בין הישן לחדש באמצעות דימוי הבגד המטולא והנאדות החדשים. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.36-38, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.16-17, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.21-22 הערה: מוגדר כמשל בלוקס. קטגוריה: המחשתי על החידוש והקרע מקור: נלקח ממתי.

PAR005 – גרגר החרדל: סיכום: המלכות מושווית לזרע זעיר שהופך לעץ גדול. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.18-19, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31-32, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.30-32 הערה: מוגדר כמשל בשלוש הבשורות. קטגוריה: המחשתי על צמיחת המלכות מקור: נלקח ממתי.

PAR006 – השאור: סיכום: המלכות מושווית לשאור הטמון בבצק עד שהכול מחמיץ. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.20-21, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.33 הערה: מוגדר כמשל בלוקס ובמתי. קטגוריה: המחשתי על השינוי הבלתי נראה מקור: נלקח ממתי.

PAR013 – הכורמים הרעים: סיכום: כורמים הורגים את השלוחים ואת בן האדון כדי להשתלט על הכרם. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.9-19, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.33-46, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.1-12 הערה: מוגדר כמשל בשלוש הבשורות. קטגוריה: אלגורי נבואי על דחיית השלוחים מקור: נלקח ממתי.

PAR014 – הסעודה הגדולה: סיכום: מוזמנים מסרבים לבוא לסעודה; אחרים, שוליים, נקראים תחתיהם. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.16-24, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.1-14 הערה: אינו מוגדר כמשל בלוקס, אך בעל מבנה סיפורי ברור. קטגוריה: אסכטולוגי עם משפט והכלה מקור: נלקח ממתי.

PAR015 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 וכל העצים: סיכום: ישוע משווה את התבוננות באותות בטבע לערנות רוחנית. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.29-31, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.28-31, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.32-35 הערה: מוגדר כמשל בלוקס. קטגוריה: המחשתי אסכטולוגי על הבחנה באותות מקור: נלקח ממתי.

PAR016 – העבד הנאמן: סיכום: אדון מגמל את העבד הערני ומעניש את המנצל לרעה את כוחו. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.42-48, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51 הערה: מבנה סיפורי ברור. קטגוריה: אסכטולוגי על ערנות ואחריות מקור: נלקח ממתי.

PAR020 – האדון הנעדר: סיכום: אדם יוצא למסע ומפקיד בידי עבדיו את האחריות לשמור. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.35-38, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.34-37 הערה: מבנה סיפורי ברור. קטגוריה: סיפורי אסכטולוגי על ערנות מקור: נלקח ממרקוס בלבד.

PAR021 – הילדים בכיכר: סיכום: ישוע משווה את דורו לילדים בלתי מרוצים, הדוחים את יוחנן כמו את עצמו. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.31-35, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.16-19 הערה: המחשתי, אינו מוגדר כמשל. קטגוריה: המחשתי על קבלת הנביאים מקור: נלקח ממתי.

PAR022 – שני החייבים: סיכום: מלווה מוחל על החוב לשני חייבים, ובכך ממחיש את האהבה בתגובה לסליחה. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.36-50 הערה: מבנה סיפורי ברור. קטגוריה: המחשתי על הכרת תודה וסליחה מקור: ייחודי ללוקס.

PAR023 – השומרוני — הצג את ההגדרה של INF107 הטוב: סיכום: אדם פצוע שהדתיים מתעלמים ממנו ושומרוני — הצג את ההגדרה של INF107 מסייע לו. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.25-37 הערה: מבנה סיפורי למופת. קטגוריה: סיפורי מוסרי על חמלה פעילה מקור: ייחודי ללוקס.

PAR024 – הידיד המטרידן: סיכום: אדם מפציר בידידו כדי לקבל לחם, דימוי להתמדה בתפילה. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.5-8 הערה: המחשתי, אינו מוגדר כמשל. קטגוריה: המחשתי על תפילה מלאת ביטחון מקור: ייחודי ללוקס.

PAR025 – העשיר הכסיל: סיכום: אדם צובר רכוש מבלי לדאוג לנפשו, ומת לפתע. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.16-21 הערה: מוגדר כמשל בלוקס. קטגוריה: המחשתי על הבל הרכוש הארצי מקור: ייחודי ללוקס.

PAR026 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 חסרת פרי: סיכום: התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 חסרת פרי מקבלת דחייה לפני שתיכרת, דימוי לסבלנות האלוהית. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.6-9 הערה: מוגדר כמשל בלוקס. קטגוריה: המחשתי על הקריאה לתשובה מקור: ייחודי ללוקס.

PAR027 – המקומות בשולחן: סיכום: ישוע מתבונן במוזמנים הבוחרים את המקומות הראשונים ומלמד ענווה. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.7-14 הערה: מוגדר כמשל בלוקס. קטגוריה: המחשתי על ענווה ונדיבות מקור: ייחודי ללוקס.

PAR029 – המגדל שלא הושלם: סיכום: אדם מתחיל לבנות מגדל מבלי לחשב את העלויות, דימוי להחלטה המושקלת של התלמיד. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.28-30 הערה: מבנה סיפורי ברור. קטגוריה: המחשתי על התחייבות צלולה מקור: ייחודי ללוקס.

PAR030 – מלחמתו הפזיזה של המלך: סיכום: מלך יוצא למלחמה מבלי להעריך את כוחותיו, דימוי לחכמה הנדרשת לפני ההליכה אחרי המשיח. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.31-33 הערה: מבנה סיפורי ברור. קטגוריה: המחשתי על הוויתור והחכמה מקור: ייחודי ללוקס.

PAR031 – הכבשה האבודה: סיכום: רועה עוזב 99 כבשים כדי למצוא את האבודה. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.3-7, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.12-14 הערה: מוגדר כמשל בלוקס. קטגוריה: סיפורי על רחמים והחיפוש אחר האבוד מקור: נלקח ממתי.

PAR033 – הדרכמה — הצג את ההגדרה של INF106 האבודה: סיכום: אישה מחפשת בקפידה מטבע אבוד, דימוי לשמחה האלוהית על חוטא שנמצא. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8-10 הערה: מוגדר כמשל. קטגוריה: סיפורי על רחמים והחיפוש אחר האבוד מקור: ייחודי ללוקס.

PAR034 – הבן האובד: סיכום: בן עוזב את אביו, מבזבז את ירושתו, ואחר כך שב בתשובה ומתקבל בשמחה. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32 הערה: מוגדר כמשל. קטגוריה: סיפורי על רחמים ופיוס מקור: ייחודי ללוקס.

PAR035 – הנאמן הבוגד: סיכום: ישוע המשיח מספר שמנהל עוולה פועל בתחכום כדי לרכוש ידידים לפני שיפוטר, דימוי לחכמה בשימוש ברכוש. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.1-13 הערה: מוגדר כמשל. הוא מעורר מחשבה על ניהול המשאבים ועל הנאמנות. קטגוריה: סיפורי פרדוקסלי על חכמה ואחריות מקור: ייחודי ללוקס.

PAR036 – העשיר ואלעזר: סיכום: ישוע המשיח מתאר עשיר חסר רגישות ועני בשם אלעזר, שגורלם מתהפך לאחר המוות. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.19-31 הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי חזק. קטגוריה: סיפורי אסכטולוגי על היפוך הגורלות מקור: ייחודי ללוקס.

PAR037 – העבדים חסרי התועלת: סיכום: ישוע המשיח קובע שהעבדים צריכים להכיר בכך שעשו רק את חובתם, ללא יהירות. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.7-10 הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בצורה המחשתית. קטגוריה: המחשתי על שירות חסר אינטרס מקור: ייחודי ללוקס.

PAR038 – השופט העוולה: סיכום: ישוע המשיח מספר שאלמנה משיגה צדק משופט אדיש בזכות התמדתה, דימוי לתפילה מלאת ביטחון. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.1-8 הערה: מוגדר כמשל. קטגוריה: סיפורי על ההתמדה בתפילה מקור: ייחודי ללוקס.

PAR039 – הפרוש והמוכס: סיכום: ישוע המשיח מתאר שני אנשים המתפללים בבית המקדש, האחד מתפאר והשני מתחרט, דימוי לצדק האמיתי לפני אלוהים. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.9-14 הערה: מוגדר כמשל. קטגוריה: סיפורי על צדק וענווה מקור: ייחודי ללוקס.

PAR040 – עשר המנים: סיכום: אדם מיוחס מפקיד מנים בידי עבדיו לפני שהוא יוצא לדרך, ואחר כך שופט אותם בשובו לפי נאמנותם. הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.11-27 הערה: אינו מוגדר כמשל, אך בעל מבנה סיפורי ברור. קטגוריה: סיפורי אסכטולוגי על פריון ואחריות מקור: ייחודי ללוקס (למתי גרסה נפרדת עם הכיכרות).

PAR041 – הנר על המנורה: סיכום: ישוע המשיח מלמד שאין להסתיר את האור אלא להציבו במקום בולט, כנר על מנורה. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.16, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.33, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.15, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.21-22 הערה: אינו מוגדר כמשל בטקסט, אך בעל צורה המחשתית ברורה. קטגוריה: המחשתי על התגלות ועדות מקור: נלקח ממתי.

PAR042 – האיש החזק ורכושו: סיכום: ישוע המשיח מעלה איש חזק שרכושו נבזז בידי חזק ממנו, דימוי לניצחונו על הכוחות העוינים. הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.21-22, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.29, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.27 הערה: אינו מוגדר כמשל, אך דימוי המחשתי חד. קטגוריה: המחשתי פולמוסי על הסמכות הרוחנית מקור: נלקח ממתי.

1- רשימת 30 המשלים של לוקס שנלקחו ממתי

PAR001 – הזורע הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.1-23, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.1-20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.4-15 ✔ נלקח ממתי

PAR002 – הבית הבנוי על הסלע הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.24-27, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.47-49 ✔ נלקח ממתי

PAR003 – הבד החדש והנאדות הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.16-17, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.21-22, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.36-38 ✔ נלקח ממתי

PAR005 – גרגר החרדל הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31-32, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.30-32, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.18-19 ✔ נלקח ממתי

PAR006 – השאור הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.33, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.20-21, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.15 ✔ נלקח ממתי

PAR013 – הכורמים הרעים הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.33-46, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.1-12, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.9-19 ✔ נלקח ממתי

PAR014 – הסעודה הגדולה הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.16-24, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.1-14 ✔ נלקח ממתי

PAR015 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 וכל העצים הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.29-31 ✔ נלקח ממתי (השוו מתי 24 — הצג את ההגדרה של INF170.32-35)

PAR016 – העבד הנאמן הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.42-48 ✔ נלקח ממתי

PAR021 – הילדים בכיכר הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.16-19, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.31-35 ✔ נלקח ממתי

PAR031 – הכבשה האבודה הפניות: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.3-7, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.12-14 ✔ נלקח ממתי

PAR041 – הנר על המנורה הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.15, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.21-22, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.16, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.33 ✔ נלקח ממתי

PAR042 – האיש החזק ורכושו הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.29, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.27, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.21-22 ✔ נלקח ממתי

2- משלים שנלקחו ממרקוס

PAR020 – האדון הנעדר הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.34-37, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.35-38 ✔ נלקח ממרקוס.

3- משלים ייחודיים ללוקס (שאינם במתי ובמרקוס)

PAR022 – שני החייבים הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.36-50

PAR023 – השומרוני — הצג את ההגדרה של INF107 הטוב הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.25-37

PAR024 – הידיד המטרידן הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.5-8

PAR025 – העשיר הכסיל הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.16-21

PAR026 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 חסרת פרי הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.6-9

PAR027 – המקומות בשולחן הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.7-14

PAR029 – המגדל שלא הושלם הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.28-30

PAR030 – מלחמתו הפזיזה של המלך הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.31-33

PAR033 – הדרכמה — הצג את ההגדרה של INF106 האבודה הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8-10

PAR034 – הבן האובד הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32

PAR035 – הנאמן הבוגד הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.1-13

PAR036 – העשיר ואלעזר הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.19-31

PAR037 – העבדים חסרי התועלת הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.7-10

PAR038 – השופט העוולה הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.1-8

PAR039 – הפרוש והמוכס הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.9-14

PAR040 – עשר המנים הפניה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.11-27 הערה: למתי גרסה נפרדת עם הכיכרות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14-30).

4- סיכום

14 משלים שנלקחו ממתי

משל אחד שנלקח ממרקוס (PAR020)

15 משלים ייחודיים ללוקס

סיכום הקטע:

שמונה משלים מופיעים במתי, במרקוס ובלוקס: הם יוצרים את הליבה המשותפת של תורת ישוע. הם עוסקים בקבלת הדבר, בצמיחת המלכות, באור שנחשף, בהבחנה בעתים ובמשפט.

נוכחותם בשלוש הבשורות מדגישה את חשיבותם היסודית ואת תפקידם המבני במסורת הנוצרית הקדומה.

הטקסט המלא:

הנה הרשימה המלאה של משלי ישוע המשיח המצויים בשלוש הבשורות הסינופטיות: מתי, מרקוס ולוקס.

PAR001 – הזורע: ישוע המשיח מתאר זורע הפוזר את הזרע על קרקעות שונות, ומדגים את דרכי הקבלה השונות של הדבר בהתאם לנטיות הלב. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.1-23; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.1-20; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.4-15 הערה: מוגדר כמשל בשלוש הבשורות. הוא פותח את ההוראה על המלכות ופותח את סדרת המשלים החקלאיים.

PAR002 – הנר על המנורה: ישוע המשיח מלמד שאין להסתיר את האור אלא להציבו במקום בולט, כנר על מנורה, כדי להאיר לבאים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.15; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.21-22; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.16 / הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.33 הערה: מוגדר כמשל במתי ובלוקס. המחשתי במרקוס. הוא ממחיש את ייעוד הדבר להיגלות ולהתקבל במלואו.

PAR003 – הבד החדש והנאדות: ישוע המשיח ממחיש את חוסר ההתאמה בין חידוש המלכות לבין המבנים הדתיים הישנים באמצעות דימוי בד חדש התפור על בגד ישן ויין חדש בנאדות ישנים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.16-17; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.21-22; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.36-38 הערה: מוגדר כמשל בלוקס. המחשתי במתי ובמרקוס. שני הדימויים מקובצים תחת מזהה אחד.

PAR005 – גרגר החרדל: ישוע המשיח משווה את המלכות לזרע זעיר שהופך לעץ גדול ומארח את עוף השמים בענפיו. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31-32; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.30-32; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.18-19 הערה: מוגדר כמשל בשלוש הבשורות. הוא מדגיש את חוסר הפרופורציה בין ראשיתה הצנועה של המלכות להיקפה הסופי.

PAR006 – השאור: ישוע המשיח משווה את המלכות לשאור שאישה טומנת בבצק עד שכל המסה מחמיצה. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.33; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.20-21; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.15 (הזכרה בלבד) הערה: מוגדר כמשל במתי ובלוקס. במרקוס מוזכר השאור בהוראה. הכללתו שנויה במחלוקת לפי הסף שבין המחשה לסיפור.

PAR013 – הכורמים הרעים: ישוע המשיח מספר שבעל בית מפקיד את כרמו בידי כורמים המתעללים בעבדיו והורגים את בנו, ומבשר את המשפט. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.33-46; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.1-12; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.9-19 הערה: מוגדר כמשל בשלוש הבשורות. הוא ממחיש את דחיית הנביאים והמשיח בידי הרשויות הדתיות.

PAR015 – התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 וכל העצים: ישוע המשיח משתמש בדימוי התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 המוציאה ניצנים כדי ללמד הבחנה באותות המבשרים את בוא המלכות. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.32-35; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.28-29; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.29-31 הערה: מוגדר כמשל בלוקס. המחשתי במתי ובמרקוס. הוא קורא לערנות אסכטולוגית ולקריאה רוחנית של האירועים.

PAR025 – העשיר הכסיל (תפקיד המחשתי: האיש החזק ורכושו): ישוע המשיח מלמד שכדי לבוז את ביתו של איש חזק יש לקשור אותו תחילה, דימוי לניצחונו על הכוחות השדיים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.29; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.27; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.21-22 הערה: אינו מוגדר כמשל. המחשה עקרונית חזקה בשלוש הבשורות. הוא ממחיש את הקרב הרוחני ואת ריבונות המשיח על הרע.

8 המשלים המשותפים לשלוש הבשורות, מתי, מרקוס ולוקס, יוצרים ליבה משותפת של תורת ישוע המשיח על המלכות. הם עוסקים בנושאים יסודיים כגון קבלת הדבר (הזורע), צמיחה רוחנית (גרגר החרדל), האור שנחשף (הנר), ההבחנה (הרשת) והמשפט (הכורמים הרעים). נוכחותם המשולשת מעידה על חשיבותם במסורת הקדומה ועל ערכם הפדגוגי האוניברסלי. משלים אלה מהווים בסיס עקרוני משותף, ובה בעת חושפים ניואנסים ייחודיים לכל מבשר באופן העברתם.

סיכום המשלים המשותפים למתי, מרקוס ולוקס — הצג את ההגדרה של INF186

סיכום הקטע:

בהקשר של מתחים גוברים עם הרשויות הדתיות, משתמש ישוע במשלים כדי ללמד ללא עימות ישיר, להביא את שומעיו להרהר ולהקל על הזכירה.

שיטה זו, נגישה ומרתקת, נוגעת בכל סוגי הקהל, אך כרוכה גם בסיכון של אי־הבנה, כפי שמעידות בקשות ההסבר התכופות של התלמידים.

הטקסט המלא:

כדי להבין את תועלתו של המשל כצורת ביטוי, חיוני לשוב להקשר ההיסטורי של התקופה. היחסים בין ישוע המשיח לבין הרשויות הדתיות היהודיות הידרדרו במידה ניכרת. רשויות אלה, שאינן מכירות בישוע כמשיח, רואות בו אף נוכל. הדבר מוליד קונפליקטים תכופים ביניהם.

אירוע בולט של עוינות זו מצוי בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.14, שבו מסופר שהפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 מתחילים לקשור קשר ברצינות נגד ישוע המשיח, בייחוד לאחר שריפא אדם שידו משותקת בשבת — הצג את ההגדרה של INF089. מעשה זה, שנתפס כהפרת חוק השבת, מעורר את זעמם.

בהקשר מתוח זה, המשל מתגלה ככלי המאפשר להימנע מעימות ישיר. הוא מעניק לרבי אפשרות להעביר את תורתו ביעילות. השומעים מובלים כך לנתח את הסיפור ולהסיק בעצמם את המסקנות.

לעתים הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 מבינים שהם מטרת הביקורת של ישוע, כפי שמעידים הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.45, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.12 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.19. תגובותיהם באות בדרך כלל בסוף דברי הרבי. שיטה זו אינה חדשה: כאשר נתן פונה אל דוד (2 שְׁמוּאֵל 12.1-15), הוא משתמש אף הוא במשל. דוד, קשוב לסיפור, נוקט עמדה לטובת העני, מבלי להבין מיד שהדבר נוגע לו עצמו. סביר שתגובתו הייתה שונה אילו עומת ישירות עם המסקנה.

מעבר ליתרון זה, למשל יתרונות נוספים: הוא הופך את הקהל לקשוב יותר ומקל על זכירת המסר. שילוב עקרונות מחיי היומיום בהוראות רוחניות מעורר יותר את עניין השומעים. סוג זה של סיפור מעורר הרהור ומעודד מעורבות פעילה של הקהל, כולל הילדים, דבר שנדיר להשיגו בשיטות ההוראה המסורתיות.

עם זאת, שיטה זו כרוכה גם בסיכון של הבנה מוטעית. אכן, הוּבחן שהתלמידים עצמם ביקשו לעתים קרובות הסברים נוספים.

סיכום הקטע:

ישוע המשיח משתמש במשלים כדי להעביר מסר המטריד את הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002: הקריאה להיכנס למלכות, ההוקעה של הצביעות הדתית, הכרזת המשפט, הדרישה לרחמים, לנאמנות ולתשובה.

42 המשלים עוסקים בנושאים מרכזיים אלה, וחושפים הוראה עצומה המאירה את הפער בין רצון אלוהים לבין מנהגי הרשויות הדתיות, ומעוררים כך התנגדות, קנאה ודחייה.

הטקסט המלא:

עקרון המשל מאפשר להימנע מעימות ישיר ואלים עם המתנגדים, ובכך מאפשר לישוע המשיח להפיץ את מסרו ללא מכשולים.

מה היה תוכן המסר האמור ומדוע עורר התנגדות כזו מצד — הצג את ההגדרה של INF231 הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002?

כעת נבחן את נושא 42 המשלים שהוזכרו בפסקה הקודמת כדי להבין את הסיבות שעוררו התנגדות כזו.

נושאי משלי ישוע

1. מלכות אלוהים

10 משלים עוסקים בטבעה, בערכה ובצמיחתה של מלכות אלוהים. דוגמאות:

• משל גרגר החרדל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31-32, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.30-32, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.18-19)
• משל השאור (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.33, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.20-21)
• משל האוצר הטמון (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.44)
• משל הפנינה יקרת הערך (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.45-46)
• משל הרשת (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.47-50)
• משל הזורע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.3-9, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.3-9, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.5-8)
• משל הזונין (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24-30)
• משל פועלי הכרם — הצג את ההגדרה של INF190 (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.1-16)
• משל הסעודה הגדולה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.1-14, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.15-24)
• משל עשר הבתולות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1-13)

2. המשפט וקץ הימים

7 משלים עוסקים במשפט האחרון, בהפרדה בין הצדיקים לרשעים ובאירועי קץ הימים. דוגמאות:

• משל הרשת (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.47-50)
• משל הזונין (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24-30)
• משל עשר הבתולות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1-13)
• משל הכיכרות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14-30)
• משל סעודת החתונה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.1-14)
• משל הכבשים והתיישים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.31-46)
• הבית הבנוי על הסלע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.24-27; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.47-49)

3. הרחמים והסליחה

5 משלים מדגישים את רחמי אלוהים, את סליחת החטאים ואת חשיבות הסליחה לזולת. דוגמאות:

• משל הבן האובד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32)
• משל העבד חסר הרחמים — הצג את ההגדרה של INF126 (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.23-35)
• משל השומרוני — הצג את ההגדרה של INF107 הטוב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.25-37)
• משל הכבשה האבודה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.3-7)
• משל המטבע האבוד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8-10)

4. התפילה והאמונה

4 משלים מלמדים התמדה בתפילה, אמונה באלוהים וביטחון בהשגחתו. דוגמאות:

• משל האלמנה המפצירה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.1-8)
• משל הפרוש והמוכס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.9-14)
• משל הידיד המטרידן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.5-8)
• משל הזורע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.3-9, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.3-9, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.5-8)

5. הציות והנאמנות

6 משלים מדגישים את חשיבות הציות לאלוהים והנאמנות. דוגמאות:

• משל שני הבנים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.28-32)
• משל הכיכרות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14-30)
• העבד הנאמן והעבד הבוגד (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51)
• משל עשר הבתולות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1-13)
• משל המנהל הבוגד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.1-13)
• משל הגפן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.1-12)

6. האהבה והצדקה

4 משלים מבליטים את אהבת הרֵע ואת החמלה. דוגמאות:

• משל השומרוני — הצג את ההגדרה של INF107 הטוב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.25-37)
• משל הסעודה הגדולה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.15-24)
• משל העשיר ואלעזר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.19-31)
• משל פועלי הכרם — הצג את ההגדרה של INF190 (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.1-16)

7. הערנות וההכנה

5 משלים מעודדים להיות מוכנים לשובו של האדון. דוגמאות:

• משל עשר הבתולות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1-13)
• משל האדון והעבד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.35-40)
• משל התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.28-29)
• משל הכיכרות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14-30)
• העבד הנאמן והבוגד (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51)
• הבית הבנוי על הסלע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.24-27; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.47-49)

8. העושר והאחריות

4 משלים עוסקים בשימוש ברכוש ובסכנות התאוות. דוגמאות:

• משל העשיר הכסיל (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.16-21)
• משל המנהל הבוגד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.1-13)
• משל הכיכרות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14-30)
• משל העשיר ואלעזר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.19-31)

סיכום

משלי ישוע המשיח עוסקים במגוון רחב של נושאים רוחניים ומוסריים. הם מציעים הוראות עמוקות על דרך החיים לפי עקרונות מלכות אלוהים. כל אחד מסיפורים אלה ממחיש היבט מסוים של ציפיות אלוהים מתלמידיו, ובה בעת חושף את טבעם של חסד אלוהים וצדקו. יש לציין שחלק מהמשלים משתייכים למספר נושאים בו־זמנית, דבר המעיד על עושר המסר שלהם ועל מורכבותו.

בחזרתו ובהדגשתו את עקרונות החיים שאלוהים דורש מתלמידיו, ישוע המשיח מתנגש באופן שיטתי עם הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 ועם הרשויות הדתיות של זמנו. אכן, אלה אינם מקיימים את המצוות שישוע מלמד. התנגדות זו מביאה להתעוררות בקרב האוכלוסייה, המרגישה יותר ויותר את הפער בין התנהגות מנהיגיה הדתיים לבין העקרונות שישוע מטיף להם, דבר היוצר חשדנות גוברת. בהדרגה האוכלוסייה מתחילה אז להתרחק מהרשויות הדתיות שלה.

אין להמעיט בהיקף ההצלחה שנחל ישוע המשיח, אשר לפי הניתוח המוצע עורר קנאה אצל כמה מנהיגים דתיים. דינמיקה זו משתלבת בהקשר של קרב רוחני: הוסבר שהאויבים האמיתיים אינם הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 עצמם, אלא הכוחות השטניים הפועלים בעולם.

תורת ישוע המשיח נכנסת כך לעימות עם המסורות התרבותיות והדתיות של זמנו. נוכח סטייה זו נעשה הכרחי לנקוט עמדה ולבחור אם להצטרף לעקרונות שישוע מגן עליהם אם לאו.

סיכום הקטע:

ישוע המשיח מסביר שהוא משתמש במשלים מפני שרק אלה המקבלים באמת את המלכות יכולים לתפוס את משמעותם. עבור האחרים, שפה זו חושפת את קשיחות הלב הקיימת כבר, ומגשימה את נבואת ישעיהו: עם הרואה ואינו רואה, ושומע ואינו מבין.

המשלים מאירים את המאמינים אך משאירים בחוסר הבנה את אלה שדחו את הדבר, לא מחוסר גישה אלא מבחירה. יוחנן מאשר שעיוורון זה הוא תוצאה של סירובם המתמשך, חרף האותות.

הטקסט המלא:

התלמידים מבחינים בצורת ביטוי חדשה זו ואינם מבינים אותה. לכן הם שואלים את ישוע: «מדוע אתה מדבר אליהם במשלים?». עיקרון זה נראה להם מסובך, והם מעדיפים את השפה הפשוטה והישירה שישוע השתמש בה קודם. תשובת ישוע בולטת מפני שהוא מצטט את הנביא ישעיהו.

קטע זה של ישעיהו ממחיש את המשפט האלוהי על עם שדחה במתכוון את דבר אלוהים וסירב להתאים את עצמו אליו. מושג זה מצוי גם בסיפור עשר המכות במצרים, שבו פרעה הקשה במודע את לבו, ובסופו של דבר הביא את אלוהים לחזק עקשנות זו (שְׁמֹות 10.1).

ישעיהו קובע שהעם העברי עבר גבול, מה שהביא את משפט אלוהים המשאיר אותם בעמדתם.

קיימת נקודת מפנה כאשר הפרט דוחה במודע את העקרונות האלוהיים. אף שתמיד אפשר לאנשים אלה לשוב בתשובה ולחזור אל אלוהים, הדבר תלוי בבחירתם האישית. נקודה נוספת שמזכירים מתי ומרקוס היא הגידוף כנגד רוח הקודש (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.31-37 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.28-30), הנחשב לגבול בלתי הפיך.

כעת יש שתי קבוצות: הנושעים והאבודים. תורת המשיח מחזקת את אמונתם של הראשונים, אך אינה משפיעה עוד על האחרונים.

ישוע המשיח הסביר משלים לתלמידיו לפחות בשלוש הזדמנויות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.1-23, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24-30 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.36-43, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.47-50), אף שכבר היו בעלי אמונה. הם נזקקו להסברו של הרבי כדי להבין במלואן את ההוראות הללו. היבט זה מדגיש את תפקיד רוח הקודש בסיוע להבנת דבר אלוהים.

נתבונן במה שרשם יוחנן:

יוחנן חוזר על דברי מתי ומוסיף הסברים נוספים הדורשים הבהרה כדי להיות מובנים היטב.

אכן, כאשר יוחנן כותב: «הוא עיוור את עיניהם והקשה את לבם», אין מדובר כאן בסיבה אלא בתוצאה של מעשי אנשים אלה. הם דחו תחילה את הכרזת הרבי, ואחר כך הדבר הביא את משפט אלוהים.

נבואת יְשַׁעְיָהוּ 53.1-12 התגשמה בשל סירובם להאמין, חרף האותות המשכנעים שהוצגו להם.

סיכום הקטע:

הדחייה שעליה מדבר ישעיהו אינה נובעת מבחירה שרירותית של אלוהים: בני האדם הם אלה שבסירוב רצוני סוגרים את עצמם בפני האמת. אלוהים מכבד את החלטתם והמשפט אינו אלא תוצאה של קשיחות לבם שלהם.

הטקסט המלא:

אפשר היה לחשוב שאלוהים בחר, דוחה קבוצה אחת ומקבל אחרת. מתי נותן לנו את ההסבר בציטוט שלו:

יש כאן פעולה מכוונת וסירוב מובהק מצד — הצג את ההגדרה של INF231 אנשים אלה. אין מדובר באלוהים שיכפה עליהם, הם שומרים על חירותם.

אלוהים רואה ומכבד את בחירת האנשים הללו! הם נושאים כך באופן אישי באחריות להחלטתם.