חזוֹן יוֹחָנָן 1.4-5 : “מאת יוחנן אל שבע הקהילות… שיינתנו לכם החסד והשלום מאת מי שהוא, שהיה ושיבוא, מאת אשר לפני כסאו, ומאת ישוע המשיח…”
מי כותב?
יוחנן הוא אכן המחבר האנושי: הוא כותב את המכתב, חותם בשמו ופונה ישירות אל הקהילות.
אך הוא מציג את עצמו כשליח: הוא מוסר התגלות שאינה באה ממנו.
לכן הוא אומר: “מאת…” → הוא מציב את עצמו כמעביר, לא כמקור.
שלושת ה“מאת”
מאת אלוהים: “מי שהוא, שהיה ושיבוא” → אלוהים, ישות הנוכחת בכל הזמנים.
מאת : דימוי סמלי למלאות רוח אלוהים (המספר 7 = שלמות). משמעות הדבר שהרוח פועלת במלואה לפני הכסא.
מאת ישוע המשיח: מוצג כעד הנאמן, הבכור מן המתים, שליט המלכים.
שלושת ה“מאת” הללו יוצרים ברכה שילושית: אלוהים, הרוח, וישוע המשיח. יוחנן כותב, אך הוא מעגן את מסרו במקור האלוהי הזה.
בקיצור
כן, יוחנן הוא הכותב.
אך הוא מדגיש: התוכן בא מאלוהים, באמצעות הרוח ובאמצעות ישוע המשיח.
הנוסחה שלו “מאת…” היא דרך לומר: אני כותב לכם, אך זה אינו המסר שלי, זה המסר שקיבלתי ושאני מוסר הלאה.
כך מקבל ספר ההתגלות את סמכותו: אין זו דעה אישית של יוחנן, אלא התגלות שהוא מעביר בנאמנות.