לוקס מציג כאן סיפורים שאינם נשענים על סדר כרונולוגי פורמלי. הוא מציע טיעון המאורגן לפי היגיון מוגדר. נושא זה מפותח בפסקה שכותרתה: . כדאי להתחשב במטרת לוקס בעת לימוד פרקים אלה.
L’
אנו שומרים על הכרונולוגיה שלנו לפי לוקס, והמשיח ישוע עומד להגיע לירושלים מצפון-מזרח. נראה שעבר דרך בית פגי. השמש נמצאת מולו, מעט משמאלו, והוא מבחין בעיר ירושלים מוארת בהדרה. אך במקום להתפעל מיופיו של המקום, כפי שעשה ההיסטוריון יוספוס פלביוס, הוא רואה מציאות אחרת, קודרת יותר. הוא מתבונן בהיסטוריה של העיר הזאת, רואה את הנביאים שנרצחו, ומבחין גם במותו הקרב.
המשיח ישוע מודע לכך שהעיר הזאת, עם המקדש שלה, מחמיצה חסד יוצא דופן: היא אינה מבינה שמי שמבקר אותה הוא המשיח ובן האלוהים. עם כל הניסים שנעשו בעיר הזאת, היה עליה לשוב בתשובה. להפך, נציגיה מבקשים לרצוח אותו.
השם ירושלים נגזר כנראה מ“ירו” (יסוד) ו“שלם” (אל קדום או שלום), ופירושו “יסוד שלם” או “עיר השלום”. ובכל זאת, זה יותר מ-3 000 שנה ההיסטוריה שלה מסומנת בעימותים חוזרים ונשנים בין אימפריות לדתות.
Ville de Dieu ? Dans la Bible, Jérusalem est appelée : "La ville du grand roi" (תְהִלִּים 48.2),
"La joie de toute la terre" (אֵיכָה 2.15), et elle est le lieu du Temple, centre du culte juif, puis lieu saint pour les chrétiens et les musulmans
לפיכך היא נחשבת עיר האלוהים בעיני שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות. אך הקדושה הזאת היא גם מה שהופך אותה למקום של מתחים רוחניים ופוליטיים.
בשל המשמעות הרוחנית של העיר הזאת, דבריו של המשיח ישוע מקבלים בה משקל מיוחד.
ניתוח פסוק אחר פסוק
Le verset de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.34 :
“ירושלים, ירושלים, הורגת הנביאים…”
חזרה על השם “ירושלים”: מבטאת את עוצמת הרגש.
גינוי האלימות כלפי הנביאים: ההיסטוריה של ישראל מסומנת בדחיית שליחי האל.
דימוי התרנגולת: רכה ואימהית. ישוע מציב את עצמו כמגן, ומביע רצון בפיוס ובטיפול. אך “לא אביתם”: מדגיש את הבחירה החופשית של התושבים ואת סירובם לאהבה ולהגנה האלוהיות.
Le verset de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.35 :
“הנה ביתכם נעזב לכם שמם…”
הכרזת משפט: ה“בית” יכול לציין את ירושלים או את המקדש, סמל לנוכחות האלוהים. עזיבתו מרמזת על קרע.
הסתלקות הנוכחות האלוהית: “לא תראוני עוד” מצביע על פרידה רוחנית.
תקווה אחרונה : “ברוך הבא בשם האדון” הוא גם נבואה וגם פתח לתשובה. ישוע צופה את הרגע שבו ירושלים תכיר סוף סוף בשליחותו.
משמעות תאולוגית
קינה אלוהית: האלוהים אינו שמח במשפט, אלא סובל מדחיית אהבתו.
קריאה לתשובה: למרות העונש שהוכרז, התקווה לעתיד של פיוס נשארת פתוחה.
בחירה חופשית ואחריות: סירוב להגנה מוביל לשממה, אך הציפייה האלוהית אינה כבה.
Comparaison des contextes : הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.34-35 ו- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.37-39
שני הקטעים כמעט זהים בניסוחם, אך נראה שלא נאמרו באותו רגע בסיפור הבשורה.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.34-35
ממוקם מוקדם יותר בשירותו של המשיח ישוע, בעוד הוא עדיין בדרך לירושלים.
לוקס מציג את הקינה הזאת כהרהור מקדים, המבטא את כאבו של ישוע נוכח הדחייה העתידית.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.37-39
ממוקם בסוף נאום חריף נגד הסופרים ו (מתי 23).
ישוע כבר בירושלים, במקדש, זמן קצר לפני ייסוריו.
הקטע הזה מציין את סיומה הדרמטי של קריאתו לתשובה ומבשר את המשפט הקרוב על העיר.
מסקנה
אף שהמילים כמעט זהות, לוקס ומתי מציבים אותן בהקשרים שונים:
לוקס: קינה בדרך, נימה רועית יותר.
מתי: האשמה סופית, נימה נבואית וחגיגית יותר.
הדבר עשוי להצביע על כך שהמשיח ישוע חזר על הקינה הזאת פעמים רבות, או שמחברי הבשורות שילבו אותה ברגעים שונים כדי להדגיש היבטים תאולוגיים מסוימים.