_29 נותרה נקודה קטנה אחרונה לטיפול: המשיח ישוע דיבר על תחייה, ולכן זהיר יותר להציב שומרים לפני הקבר. זו הבקשה שהופנתה לפילטוס באותו יום של ; דבר אינו עוצר את אנשי הדת הלהוטים הללו. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62-66.
_30 התחייה מתרחשת בבוקר יום ראשון עם עלות השחר. הרי יש לנו 3 ימים ו־3 לילות לפי החישוב היהודי הכולל. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2-4 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.2-4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-3. אנו מביאים בחשבון את הלילה בצהרי היום.
_31 כעת באות ההופעות השונות של המשיח ישוע החי, החל מיום ראשון, 3 באפריל שנת 33 לספירה, בשעת בוקר מוקדמת. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8-10 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.8 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.24-34 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.13-14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-35 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.36-49 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26-31 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-14.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
1- מרים המגדלית וההופעה הראשונה של המוקם לתחייה
סיפורו של יוחנן שופך אור מיוחד על הנסיבות שהובילו את מרים המגדלית להיות האדם הראשון שהאדון שקם לתחייה נגלה אליו באופן אישי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9). בניגוד לנשים האחרות, נראה שהיא נשארת לבדה ליד הקבר לאחר שפטרוס ויוחנן הלכו, וזה מסביר את המפגש יוצא הדופן שהיא עומדת לחוות.
מקומה המיוחס זה של מרים המגדלית מדגיש את חשיבות תפקידה בין תלמידי ישוע. כבר בימי שירותו הפומבי היתה בין הנשים שליוו את הרב ותמכו בעבודתו מבחינה חומרית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.1-3). נאמנותה עד הצלב ועד הקבר עומדת בניגוד לפיזורם של רוב התלמידים לאחר מעצרו של ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.56).
2- גילוי הקבר הפתוח
עם עלות השחר מרים המגדלית הולכת אל הקבר בחברת נשים אחרות שבאו להשלים את טקסי הקבורה שנקטעו עם כניסת ה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1-2 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1). כשהן מגיעות למקום, הן רואות שהאבן שסגרה את הקבר כבר הוגללה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.2 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1).
גילוי זה מזעזע את מרים המגדלית עמוקות. שום דבר אינו מעיד שהיא חושבת באותו רגע על תחייה. היא מפרשת מיד את היעלמות הגופה כתוצאה של התערבות אנושית.
3- העדות הראשונה של מרים המגדלית
מתוך מחשבה שגופת האדון הועברה ממקומה, מרים המגדלית חוזרת בחופזה לירושלים להזהיר את פטרוס ואת התלמיד האהוב. עדותה אינה כוללת שום רמז להופעת מלאכים או לתחייה: "לקחו את האדון מן הקבר ואיננו יודעים איפה הניחו אותו" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2).
הצהרה זו נראית כמעידה שעדיין לא היתה נוכחת במפגש בין הנשים האחרות לבין המלאכים. כמה ניסיונות להרמוניזציה של סיפורי הבשורות מובילים אפוא להניח שהיא נפרדה מהקבוצה מיד לאחר שגילתה את הקבר הפתוח.
4- הבשורה של המלאכים לנשים האחרות
בינתיים הנשים האחרות שנשארו במקום נכנסות אל הקבר. שם הן פוגשות שליחים שמימיים המודיעים להן שישוע קם לתחייה כפי שאמר בעצמו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4-7).
מתי ומרקוס מספרים אף הם על הודעה זו, גם אם הם מזכירים מלאך אחד בלבד המדבר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5-7 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.5-7). מלאות יראה ושמחה גדולה כאחת, הנשים יוצאות כדי למסור את הבשורה לתלמידים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8).
הודעת המלאכים אינה מציגה את התחייה כאירוע בלתי צפוי, אלא כהגשמת הדברים שישוע אמר קודם לכן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.21 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.22 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.31-33).
5- ביקורם של פטרוס ויוחנן בקבר
פטרוס ויוחנן, שהוזהרו על ידי מרים המגדלית, ממהרים אל הקבר כדי לבדוק את אמיתות דבריה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.3-4). באותו רגע הם עדיין אינם יודעים דבר על בשורת המלאכים.
יוחנן עצמו מדגיש ששני התלמידים עדיין אינם מבינים את משמעות הקבר הריק: "כי עדיין לא הבינו את הכתוב, שעליו לקום מן המתים" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.9). מטרתם היא אפוא קודם כול לוודא את היעלמות הגופה.
הבשורה הרביעית מוסרת פרטים מדויקים במיוחד על תכריכי הקבורה ועל מיקומם בקבר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.5-8). פרטים אלה מהווים כנראה רמז לאופי האוטוביוגרפי של עדות התלמיד האהוב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.24).
6- תנועותיהן של הקבוצות השונות
הבשורות אינן מבהירות מדוע פטרוס ויוחנן אינם פוגשים את הנשים האחרות בדרך חזרה. באווירת הפחד ששררה מאז מעצרו וצליבתו של ישוע, סביר שהקבוצות השונות נעו בזהירות.
בערב התחייה עצמו התלמידים עדיין מתכנסים בדלתיים סגורות "מפחד היהודים" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19). לכן אין זה בלתי אפשרי שכל קבוצה בחרה בדרך אחרת כדי לא למשוך את תשומת לבן של הרשויות הדתיות שהשיגו את הרשעת הרב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.15-16).
עם זאת, כל ניסיון לשחזר במדויק את התנועות נותר השערתי, שכן המבשרים אינם מבקשים לתאר את כל הפרטים הכרונולוגיים של בוקר יוצא דופן זה.
7- מרים המגדלית נשארת לבדה ליד הקבר
לאחר שהתברר להם שהקבר אכן ריק, פטרוס ויוחנן חוזרים לירושלים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.10). מרים המגדלית, לעומתם, נראית נשארת במקום. קשרה העמוק לאדון וחוסר הבנתה את המאורעות מסבירים כנראה את החלטתה להישאר ליד הקבר.
יחסה עומד בניגוד ליחס שני התלמידים, החוזרים למקום מקלטם. בהקשר של רדיפה ופחד שלאחר הצליבה היה זה ללא ספק נבון יותר מצידם שלא להיחשף שלא לצורך.
8- ההופעה השנייה של המלאכים
יוחנן מספר כעת על אירוע חדש. מרים המגדלית רואה שני מלאכים לבושים לבן יושבים במקום שבו הונחה גופת ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-12).
שיחתה עמם מראה שהיא עדיין אינה מודעת למציאות התחייה: "לקחו את אדוני ואיני יודעת איפה הניחו אותו" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.13). דאגתה נשארת ממוקדת אך ורק בהיעלמות הגופה.
חוסר הבנה זה נראה כטיעון לטובת ההשערה שמרים המגדלית לא היתה נוכחת בהודעה הראשונה של המלאכים שנמסרה לנשים האחרות.
9- האדם הראשון שראה את המוקם לתחייה
אילו שמעה מרים המגדלית כבר את דברי המלאכים המבשרים על התחייה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.6 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.6), היה קשה יותר להסביר מדוע היא ממשיכה להאמין בהעברה פשוטה של הגופה.
דווקא במצב זה של עצב וחוסר הבנה האדון שקם לתחייה מתגלה אליה באופן אישי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.14-16). תחילה היא אינה מכירה אותו וחושבת אותו לגנן. אך כשישוע קורא לה בשמה, היא מכירה אותו מיד וקוראת: "רבוני!", כלומר "רבי" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.16).
וכך, מי שבאה לכבד מת נעשית העדה הראשונה של מושיע חי. ישוע מפקיד בידה אז את השליחות ללכת ולהודיע את הבשורה לתלמידים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.17-18). זכות יוצאת דופן זו שניתנה למרים המגדלית מוזכרת גם אצל מרקוס (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9).
10- הרמוניזציה סבירה של הסיפורים
ההשערה על עזיבתה המוקדמת של מרים המגדלית מציעה הסבר קוהרנטי להבדלי הנקודות בין ארבע הבשורות. מבלי לטעון שהיא פותרת את כל הקשיים הכרונולוגיים, היא מאפשרת להבין את בורותה הראשונית של מרים בעניין התחייה, את יחסה העצוב כפי שמתאר יוחנן, ואת הסיבות שבגללן היא נעשית האדם הראשון שהמשיח שקם לתחייה מתגלה אליו.
המבשרים אינם מבקשים לספק כרוניקה ממצה של האירועים, אלא להעביר בנאמנות את עדותם של העדים הראשונים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4). למרות ההבדלים בהצגה, ארבעת הסיפורים מתכנסים אל מציאות יסודית אחת: הקבר ריק וישוע אכן קם לתחייה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.6 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.6 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.6 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1-18).
?