ANN026

שעת הצליבה

המאמר בוחן את ההבדלים בציון השעה בין הבשורות בנוגע לצליבתו של ישוע. הבשורות הסינופטיות ויוחנן מציינות שעות שונות, ודבר זה עורר ויכוחים על עקביות הסיפורים. המאמר מציע ניתוח של שיטות מדידת הזמן באותה תקופה כדי ליישב את הסיפורים הללו.

90 דקות צליבה הבשורות ישוע שעות 144 פסוקים 6 ספרים

למידע נוסף

מבוא

ארבע הבשורות מוסרות את דבר צליבתו של ישוע בדיוק מופלג לאותה תקופה. ואולם סתירה לכאורה בדבר השעה המדויקת של האירועים עוררה ויכוחים רבים מימי קדם. הבשורות הסינופטיות (מתי, מרקוס ולוקס) מציינות שישוע נצלב בשעה השלישית, ואילו יוחנן מזכיר את השעה השישית במשפט לפני פילטוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14).

האם ההבדל הזה ראוי לערער את אמינות עדויות הבשורות? או שמא קיים הסבר עקבי המיישב נתונים אלה?

כדי להשיב על שאלה זו, יש לבחון את שיטות מדידת הזמן שהיו נהוגות במאה הראשונה, את ההקשר התרבותי והליטורגי היהודי, וכן את כוונות הכתיבה של כל מחבר. הניתוח שלנו יראה כי הסיפורים הללו, הרחק מלסתור זה את זה, משלימים זה את זה בהרמוניה.

א. נתוני הבשורות הסינופטיות

1 - שעת הצליבה

מרקוס מספק את הציון המפורש ביותר לתחילת הצליבה:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.25 (תנ״ך עברי מודרני) :
ותהי השעה השלישית ויצלבהו׃

עיינו בתרגום דרבי!

בשיטת הזמן היהודית היום מתחיל בזריחת השמש, בסביבות 6 בבוקר. השעה השלישית מקבילה אפוא ל9 בבוקר. ציון זה מתאר את הרגע שבו החיילים ה מסמרו את ישוע אל הצלב.

2 - החושך העל־טבעי

שלוש הבשורות הסינופטיות מוסרות על תופעה יוצאת דופן שאירעה בזמן הצליבה:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 (תנ״ך עברי מודרני) :
ומשעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית׃

עיינו בתרגום דרבי! (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44-45)

לפי השיטה היהודית:

  • השעה השישית מקבילה לצהריים
  • השעה התשיעית מקבילה ל-15:00

חושך זה בעיצומו של היום הוא אות קוסמי גדול. לוקס מדגיש ש"השמש החשיכה" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.45), דבר המצביע על אירוע על־טבעי ולא על ליקוי חמה פשוט, שהוא בלתי אפשרי מבחינה אסטרונומית בעת ירח מלא של פסח.

3 - שעת המוות

מותו של ישוע אירע בשעה התשיעית, בסביבות 15:00:

"בשעה התשיעית צעק ישוע בקול גדול: 'אלוהי, אלוהי, למה שבקתני?' פירושו: 'אלי, אלי, למה עזבתני?' [...] וישוע, אחרי שצעק קריאה גדולה, נפח את נשמתו." (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.34-37; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.46-50; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44-46). עיינו בתרגום דרבי!

4 - סיכום כרונולוגי של הבשורות הסינופטיות

אירוע שעה יהודית שעה מודרנית
צליבה שעה 3 ~9h00
תחילת החושך שעה 6 ~12h00
מות ישוע שעה 9 ~15h00

ב. השוואת הנתונים שבבשורות

סיכום הצליבה

ג. הקושי שמעלה יוחנן

1 - הפסוק הבעייתי

יוחנן מציג נתון שנראה כסותר את הבשורות הסינופטיות:

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14 (תנ״ך עברי מודרני) :
ואז היתה הכנת הפסח והשעה כשעה הששית ויאמר אל היהודים הנה מלככם והם צעקו טול טול צלב אתו׃

עיינו בתרגום דרבי או NEG!

אילו השתמש יוחנן בשיטה היהודית, השעה השישית הייתה מקבילה לצהריים. אולם לפי הבשורות הסינופטיות, ישוע היה באותו רגע כבר שלוש שעות על הצלב, והחושך החל לכסות את הארץ. כיצד יכול היה פילטוס לגזור את דינו כאשר הצליבה כבר הייתה בעיצומה זה זמן רב?

2 - הפתרונות המוצעים

הועלו כמה השערות כדי ליישב קושי זה:

א - טעות המעתיק

כבר מהמאה השנייה יש כתבי יד המציגים "שעה שלישית" במקום "שעה שישית" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14). גרסה זו מוסברת בדמיון בין האותיות היווניות גמא (Γ = 3) לדיגמא/סטיגמא (ϛ = 6). אוסביוס מקיסריה מזכיר אפשרות זו בכתביו.

עם זאת, רוב כתבי היד הקדומים שומרים על "שעה שישית", ולכן פתרון זה אינו מספיק.

ב - שיטת רבעי היום

יש מפרשים המציעים כי הבשורות משתמשות בשיטה של "משמרות" או רבעי יום, שכל תקופה בהם כוללת שלוש שעות:

משמרת 1: 6:00-9:00

משמרת 2: 9:00-12:00

משמרת 3: 12:00-15:00

משמרת 4: 15:00-18:00

בשיטה זו כל אירוע שאירע בין 6:00 ל-9:00 היה מתוארך ל"שעה השלישית", וכל אירוע בין 9:00 ל-12:00 ל"שעה השישית". שני הציונים (של מרקוס ושל יוחנן) יכולים אז לציין רגעים קרובים.

השערה זו מסבירה את השימוש במילה "בסביבות" (ὡς/hōs), המציינת קירוב ולא דיוק של שעון.

ג - השימוש של יוחנן בשיטה הרומית (ההשערה המועדפת)

הפתרון המשביע רצון ביותר מבוסס על כך שיוחנן משתמש בשיטת הזמן הרומית, השונה מהשיטה היהודית.

ד. יוחנן משתמש בשיטה הרומית

1 - שתי שיטות מדידת הזמן

שיטה תחילת היום 6ᵉ שעה =
יהודי זריחה (~6:00) צהריים
רומאים חצות 6 בבוקר

השיטה הרומית ספרה את השעות מחצות, כפי שאנו עושים היום. השעה הרומית השישית מקבילה אפוא ל6 בבוקר.

2 - ראיות לשימוש הרומי אצל יוחנן

א - אזכור "ערב יום ראשון"

בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19 כותב המחבר: "ובערב היום ההוא, שהוא הראשון בשבוע..." עבור יהודי קפדן, "היום הראשון בשבוע" כבר היה מתחיל בערב הקודם בשקיעה (מוצאי שבת). בכך שהוא מגדיר את ערב יום ראשון כשייך עדיין ליום הראשון, יוחנן מאמץ את המנהג הרומי.

ב - הקהל שאליו הדברים מופנים

יוחנן כותב מאפסוס שבאסיה הקטנה, לקהל שרובו יווני־רומי. השימוש בשיטת הזמן המקומית מקל על קוראיו להבין.

ג - העקביות הסיפורית

אם יוחנן מציין 6 בבוקר להופעה האחרונה לפני פילטוס, הדבר מתיישב להפליא עם הבשורות הסינופטיות:

~6h00 : פסק דינו של פילטוס (יוחנן)

~9h00 : הצליבה (מרקוס)

הפער של שלוש שעות מאפשר את התרחשות האירועים שביניים: ההלקאה, לעג החיילים, הדרך לגולגותא וההכנות לצליבה.

ה. הסוגריים ביוחנן 19.14

המבנה הדקדוקי של הפסוק ראוי לתשומת לב. כמה תרגומים, ובהם זה של דרבי, מציבים את ציון הזמן בין סוגריים:

"(והיה זה ערב הפסח, והיה כשעה שישית;) והוא אמר ליהודים: 'הנה מלככם!'" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14, דרבי)

סוגריים אלה מרמזים שיוחנן מוסיף הערת הקשר ולא ציון כרונולוגי הקשור בהכרח למשפט הבא. הוא מציין את הרגע שבו פילטוס החל לשבת לדין באותו יום, ולא את השעה המדויקת של כל דבר.

ו. ההקשר הליטורגי: שעות התפילה

1 - שלוש התפילות היומיות

המסורת היהודית קובעת שלושה זמני תפילה ביום:

  • שחרית (תפילת בוקר): בסביבות השעה ה-3 (9:00)
  • מנחה (תפילת אחר הצהריים): בסביבות השעה ה-9 (15:00)
  • מעריב (תפילת ערב): לאחר שקיעת השמש

שעות אלה סידרו את החיים הדתיים בירושלים. השופר נשמע מן המקדש וקרא למאמינים לתפילה.

2 - התאמה לאירועי הסבל

שעת תפילה האירוע המתאים
שעה 3 (9:00) - שחרית הצליבה
שעה 6 (12:00) תחילת החושך
שעה 9 (15:00) - מנחה מות ישוע

התאמה זו כנראה אינה מקרית. מתי, עד ראייה ויהודי אדוק, קישר באופן טבעי את האירועים לסימני הזמן שקבעו את קצב יומו. קול השופר שקרא לתפילת מנחה יכול היה להתרחש בד בבד עם צעקתו האחרונה של ישוע.

3 - אישור במעשי השליחים

ספר מעשי השליחים מאשר את חשיבותן של שעות אלה:

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
ופטרוס ויוחנן עלים יחדו אל המקדש לעת התפלה בשעה התשיעית׃

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 10.9 (תנ״ך עברי מודרני) :
ויהי ממחרת והמה הלכים בדרך וקרבים לעיר ויעל פטרוס על הגג להתפלל כשעה הששית׃

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 10.30 (תנ״ך עברי מודרני) :
ויאמר קרניליוס זה ארבעה ימים הייתי צם עד השעה הזאת ובשעה התשיעית התפללתי בתוך ביתי והנה איש נצב לפני בלבוש זהר׃

ז. משמעות הביטוי "ערב הפסח"

1 - הבהרה מונחית

הביטוי "ערב הפסח" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14) פורש לעיתים כמתייחס ליום חמישי, ערב סעודת הפסח. קריאה זו הייתה ממקמת את הצליבה יום אחד מוקדם יותר מאשר בבשורות הסינופטיות.

ואולם פירוש זה אינו מביא בחשבון את השימוש הלשוני של המאה הראשונה. בימי ישוע הכיל המונח "פסח" לעיתים קרובות את כל שבוע החג, לרבות שבעת ימי חג המצות שבאו מיד אחרי סעודת הפסח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.1; שְׁמֹות 12.15-20).

2 - יום שישי כיום הכנה

המילה היוונית פרסקווה (παρασκευή), המתורגמת "הכנה", מציינת במובן הטכני את יום שישי, היום שלפני . מרקוס מאשר זאת במפורש:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42 (תנ״ך עברי מודרני) :
ועת הערב הגיע ומפני אשר ערב שבת היה הוא היום שלפני השבת׃

יוחנן עצמו משתמש במינוח זה:

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31 (תנ״ך עברי מודרני) :
ולמען לא תשארנה הגויות על הצלב ביום השבת כי ערב שבת היה וגדול יום השבת ההוא שאלו היהודים מן פילטוס לשבר את שוקיהם ולהוריד אתם׃
)

"ערב הפסח" מציין אפוא את יום שישי של שבוע הפסח, ולא את יום חמישי שלפני הסעודה.

ח. דיוק בציון הזמן בעת העתיקה

1 - הקירוב כנורמה

יהיה זה אנכרוניסטי לדרוש ממחברי העת העתיקה את דיוק השעון של זמננו. מכשירי המדידה — שעוני שמש ושעוני מים — היו נדירים ולא מדויקים. רוב האנשים התמצאו לפי מקומה של השמש, לפי הארוחות, לפי שעות התפילה או לפי משמרות הלילה.

המילה "בסביבות" (ὡς או ὡσεί ביוונית) מופיעה לעיתים קרובות בציוני הזמן שבבשורות, ומסמנת הערכה ולא מדידה מדויקת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44).

2 - ערכם של ציוני השעות

למרות קירוב זה, נתוני הזמן שבבשורות מציגים עקביות מופלגת. הם מאפשרים לשחזר את מהלך האירועים על פני כשתים־עשרה שעות, מהמעצר בלילה ועד הקבורה לפני .

ט. שחזור כרונולוגי של יום שישי, 1 באפריל שנת 33

1 - משחר ועד הצליבה

שעה משוערת אירוע הפניות
~3h00-4h00 המעצר בגן גת שמני הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.47-56 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.43-52 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.2-12
~4h00-4h30 הופעה לפני חנן הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.12-14,19-24
~4h30-6h00 משפט לפני קיפא וה הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.57-68 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.53-65
~6h00-6h15 קריאת התרנגול, כפירת פטרוס הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.74-75 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.72 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.60-62
~6h00-6h30 גזר דין רשמי עם עלות השחר הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.1 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.66-71
~6h00 הופעה לפני פילטוס (6ᵉ שעה רומית) הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14
~7h00-7h30 שליחה אל הורדוס אנטיפס הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.6-12
~7h30-8h30 חזרה אל פילטוס, הלקאה הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.15-30 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.1-16
~8h30-9h00 הדרך לגולגותא הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.32 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.21 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.26

 

2 - מן הצליבה ועד הקבורה

שעה משוערת אירוע הפניות
~9h00 הצליבה (3ᵉ שעה יהודית) הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.25
9h00-12h00 ישוע על הצלב, דברים, לעג הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.35-44 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.33-43 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.18-27
~12h00 תחילת החושך (6ᵉ שעה יהודית) הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33
12h00-15h00 חושך על הארץ הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44-45
~15h00 מות ישוע (9ᵉ שעה יהודית) הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.46-50 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.34-37
~15h00-17h00 פעולותיו של יוסף איש הרמתיים הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.57-58 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42-45
~17h00-18h00 קבורה לפני הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.59-60 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38-42

י. טיעונים נוספים בעד ההתאמה

1 - אמינות העדים

מחברי הבשורות היו או עדים ישירים (מתי, יוחנן) או משתפי פעולה קרובים של עדים (מרקוס עם פטרוס, לוקס החוקר המדוקדק). הם כתבו בתקופה שבה עדים אחרים יכלו לערער על טענותיהם. סתירה בוטה בנוגע לאירוע פומבי כל כך הייתה מתגלה מיד.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-3 (תנ״ך עברי מודרני) :
אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו׃כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר׃חשבתי לטוב גם אני החפש כל הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר׃

2 - השלמת נקודות המבט

כל בשורה נכתבת לקהל מסוים ובעלת עניינים שונים:

  • מתי פונה ליהודים ומשתמש באופן טבעי בשיטה היהודית
  • מרקוס, בהשפעת פטרוס, שומר על סימני הזמן היהודיים
  • לוקס, רופא יווני, שומר על השיטה היהודית מנאמנות למקורותיו
  • יוחנן, שכתב מאוחר מאסיה הקטנה לקהל יווני־רומי, מאמץ את מנהגיהם

ריבוי זה מעשיר את העדות ואינו פוגע בה.

3 - היעדר ניסיון להתאמה

אילו המציאו המחברים או העתיקו באופן מכני, סביר שהיו מאחדים את הפרטים. קיומם של הבדלים אלה מעיד על עדויות עצמאיות המוסרות באמת את מה שראו.

יא. סיכום העובדות

אנו מציעים לכם מהלך של העובדות הנובע ממסקנות מחקרינו השונים, שהורחבו בסינופסיס ובנספחים שונים.

_1 שחיטת הכבשים מתחילה ביום חמישי וממשיכה ביום שישי. – נספח ANN027: סעודת הפסח האחרונה.

_2 חיפוש המקום להכנת הפסח והכנתו מתרחשים ביום חמישי אחר הצהריים. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.12-16; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.17-19; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.7-13.

_3 הבית הוא, לדעתנו, ביתה של מרים אמו של יוחנן המכונה מרקוס. מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.12.

_4 סעודת הפסח מתחילה בליל חמישי, אחרי השעה 18:00. אצל היהודים זה כבר יום שישי. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.17; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.20; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.14-18. אין זה אפוא הסדר הרשמי, שיתקיים בערב יום שישי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28.

_5 הסעודה מסתיימת בבוקר יום שישי לפני עלות השחר, בין חצות ל-2:30.

_6 יהודה איש קריות יצא לפני תום הסעודה הזאת. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.30.

_7 המשיח ישוע והתלמידים יוצאים אל גן הזיתים בין חצות ל-2:30, לפני עלות השחר של יום שישי. הצעיר מרקוס הולך אחריהם. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.26; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.32-42; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.30; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.36-46; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.39-46; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.1.

_8 הם עוצרים למרגלות , בגן גת שמנים. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.36; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.32.

_9 הם מבלים שעה בתפילה, משעה 2 עד שעה 3. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.40.

_10 החבורה בראשות יהודה איש קריות מגיעה. אנו עדיין בליל חמישי, לפני עלות השחר של יום שישי, בסביבות השעה 3. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.43-52; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.47-56; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.47-53; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.2-12.

_11 המעצר מתרחש ברגע זה, בסביבות השעה 3:30. אנו נמצאים כקילומטר אחד מבית המקדש. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.47; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.43; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.47; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.3.

_12 ההופעה לפני הכהן הגדול חנה, המחזיק בתואר זה לשם כבוד בלבד מפני שאינו מכהן עוד, מתרחשת במהירות לפני עלות השחר של יום שישי, בסביבות השעה 4:00. מעונו קרוב לבית המקדש. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.12-14.

_13 כמה תלמידים, ובמיוחד שמעון פטרוס ויוחנן, הולכים אחרי השיירה מרחוק. הם נכנסים לחצר ביתו של הכהן הגדול קיפא. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.58; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.54.

_14 המשיח ישוע מובל אל הכהן הגדול המכהן, קיפא, שגר אף הוא סמוך למקדש, בסביבות השעה 4:30. לוקס מציין שפטרוס ויוחנן שהו בחצר יותר משעה. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.53-72; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.57-75; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.54-62; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.15-27.

_15 המשיח ישוע נחקר במשך שעתיים, משעה 4:30 עד 6:30. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.59-68; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.55-65; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.67-71; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.19-24.

_16 התרנגול קורא בסביבות השעה 6:15, זמן קצר לפני זריחת השמש. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.74; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.72; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.61-62; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.27.

_17 ההופעה לפני ה הייתה אמורה להתקיים לאחר זריחת השמש, בשעה 6:38. אולם לא כך היה, שכן ברגע שהתרנגול קורא מובל המורה, לפי פרשנותנו לטקסט של לוקס, אל פילטוס מיד לאחר פסק הדין של ה, שחיכה אפוא לאור היום כדי להכריז עליו. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.66-71; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.1-2.

_18 ההופעה הראשונה לפני פונטיוס פילטוס מתחילה בסביבות השעה 6:45. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1-5; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.2-14; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.1-5; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28-38.

_19 אנו מקבעים את ההופעה לפני הורדוס אנטיפס בסביבות השעה 7:30. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.6-12.

_20 החזרה אל פונטיוס פילטוס מתרחשת בסביבות השעה 8. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.6-19; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.15-30; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.13-25; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.39-40; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.1-16.

_21 ההמון, שהתאסף לפני ארמונו של פונטיוס פילטוס, דורש את הצליבה. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.22 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.11-15 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.23 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.15.

_22 היציאה להר גולגולתא מתחילה לפני השעה 9. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.32 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.21-22 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.26-33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.17.

_23 אם כן, העלאתו על הצלב מתרחשת בסביבות השעה 9 לפי הכתוב במרקוס. אי-הדיוק במדידה מאפשר להוסיף את זמן ההליכה עד להר גולגותא. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.20-41 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.31-56 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.26-49 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.17-30.

_24 כל חברי האלה יכולים עתה להשתתף בחגיגת הפסח המשפחתית, ברוח רגועה לאחר מה שהם רואים כניצחון מזהיר. אך האירועים לא יתפתחו כפי שדמיינו!

_25 מסביבות הצהריים ועד השעה 15:00 יש חושך על אזור ירושלים. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44.

_26 המוות על הצלב מתרחש ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33, בסביבות השעה 15:00, לפי הבשורות. הוא מתרחש לפני סוף הלילה יוצא הדופן הזה. שלושת הימים ושלושת הלילות מתחילים בלילה זה, כפי שדורש הלוח היהודי.

_27 ההנחה היא שהקבורה נעשתה בסביבות 17:00, עדיין יום. אנו עדיין ביום שישי, שמסתיים אצל היהודים בסביבות 18:00. ה מתחיל בדרך כלל מעט קודם, בסביבות 17:50. הכול הושלם ברגע שבו מתחיל ה. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.57-61 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42-47 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50-56 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31-42.

_28 בעיני כולם, העניין הזה סגור עכשיו סופית, והמאזן חיובי למדי עבור המנהיגים הללו: לא הייתה שום התקהלות המונים.

_29 נותרה נקודה קטנה אחרונה לטיפול: המשיח ישוע דיבר על תחייה, ולכן זהיר יותר להציב שומרים לפני הקבר. זו הבקשה שהופנתה לפילטוס באותו יום של ; דבר אינו עוצר את אנשי הדת הלהוטים הללו. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62-66.

_30 התחייה מתרחשת בבוקר יום ראשון עם עלות השחר. הרי יש לנו 3 ימים ו־3 לילות לפי החישוב היהודי הכולל. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2-4 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.2-4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-3. אנו מביאים בחשבון את הלילה בצהרי היום.

_31 כעת באות ההופעות השונות של המשיח ישוע החי, החל מיום ראשון, 3 באפריל שנת 33 לספירה, בשעת בוקר מוקדמת. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8-10 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.8 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.24-34 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.13-14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-35 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.36-49 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26-31 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-14.

רשימה זו היא תמצית קצרה של הסינופסיס, שבו אנו מעמיקים באירועים אלה כדי להקל על הבנתם. כל הפרטים התומכים בהשערתנו מובאים בסינופסיס עצמו או בנספחים שונים.

ניתן לעיין בנספח ANN090: ההופעות השונות

סיכום

הסתירה לכאורה בין יוחנן לבשורות הסינופטיות בנוגע לשעת הצליבה מוצאת פתרון מניח את הדעת בהבחנה בין שיטות הזמן שבהן נעשה שימוש. יוחנן, הכותב לקהל רומי, משתמש במנהגם (שעה שישית = 6 בבוקר), ואילו הבשורות הסינופטיות משתמשות בשיטה היהודית (שעה שלישית = 9 בבוקר).

הסבר זה מאפשר לקבוע כרונולוגיה עקבית:

  • ~6h00 : פסק הדין הסופי של פילטוס (יוחנן, השיטה הרומית)
  • ~9h00 : הצליבה בפועל (הבשורות הסינופטיות, השיטה היהודית)
  • ~12h00-15h00 : חושך על־טבעי
  • ~15h00 : מות ישוע

הרחק מלפסול את אמינות הבשורות, ריבוי נקודות מבט זה מעיד על אותנטיות סיפורים של עדים שונים, שכל אחד מהם מוסר את האירועים לפי סימני הזמן והתרבות שלו.

החושך בצהרי היום, שנמסר פה אחד בשלוש הבשורות הסינופטיות, הוא אות קוסמי המדגיש את משמעותו האוניברסלית של אירוע זה. מות המשיח ב אחר הצהריים (מנחה), ברגע שבו סיימו להקריב במקדש את כבשי הפסח, מגלה את העקביות התאולוגית העמוקה של הסיפורים ההיסטוריים הללו.

הרשעתו של ישוע לא הייתה מעשה העם היהודי כולו, אלא של מנהיגים דתיים שדבקו במסורותיהם ובזכויותיהם. רבים מהם יכירו מאוחר יותר ב"מהפכן המסוכן" הזה את המשיח שניבאו עליו נביאיהם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7).