הופעותיו של המשיח ישוע המוקם לתחייה

המידע על אירוע זה מצוי בבשורות מתי, מרקוס ויוחנן. רק לוקס אינו מזכיר פרק זה. הסיפורים מציגים אמנם שינויים העלולים לגרום לקשיי הבנה. אף שאין בידינו די פרטים כדי לקבוע בוודאות כיצד התרחשה הסצנה, אפשר לבחור בחירות שמטרתן לקבוע סדר זמנים. את ההשערות שנבחרו יש להעריך כל אחת לחוד; ובכל זאת נראה לנו שהחלטתנו היא ההגיונית ביותר.

הנה שלושת הסיפורים על ההופעה הראשונה של המשיח ישוע המוקם לתחייה, מיד אחרי תחייתו.

השוואה

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9-10 : Le Messie Jésus apparaît aux femmes (probablement Marie de Magdala et l'autre Marie) qui étaient venues au tombeau. Il les salue et leur demande d'informer ses disciples de se rendre en Galilée.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9 : Le Messie Jésus apparaît spécifiquement à Marie de Magdala, de laquelle il avait chassé sept démons.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18 : Le Messie Jésus apparaît à Marie de Magdala près du sépulcre. Le récit est plus détaillé, montrant un dialogue entre eux.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9-10 : Les femmes saisissent les pieds du Messie Jésus et se prosternent devant lui, une expression de respect et d'adoration.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9 : Aucun détail n'est donné sur la réaction immédiate de Marie de Magdala.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18 : Marie de Magdala, initialement en deuil, reconnaît le Messie Jésus après qu'il l'appelle par son nom. Elle l'appelle "Rabbouni" (Maître), ce qui exprime une relation personnelle et de respect. Le Messie Jésus lui demande de ne pas le toucher car il n'est pas encore monté vers le Père.

הוראות המשיח ישוע

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9-10 : Le Messie Jésus dit aux femmes de ne pas craindre et de dire à ses frères de se rendre en Galilée où ils le verront.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9 : Aucune instruction directe n'est donnée dans ce verset spécifique.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.17 : le Messie Jésus donne une instruction claire à Marie de Magdala : aller dire à ses disciples qu'il monte vers son Père.

חשוב לזכור את אקלים הרדיפות שעמו התמודדו הנוצרים באותה תקופה. לפי מחקרינו, הבשורה הראשונה, המיוחסת למתי, וכן הבשורה על פי מרקוס, פורסמו לפני ועידת ירושלים בשנת 49.

הכותבים נאלצו בהכרח לנקוט משנה זהירות בנוגע למידע שפרסמו, כדי לא לפגוע בהתפתחות הקהילה או בנוצרים עצמם. מקומות הפולחן והשמות הוסתרו. לקראת סוף המאה הראשונה כבר לא היה יוחנן כפוף לאותם אילוצים, מפני שרבים מהנוגעים בדבר כבר מתו.

אנו סבורים שהדבר עשוי להסביר את חוסר הדיוק שניכר אצל מתי. מלבד זאת, גם מרקוס אינו מדויק יותר, פרט לחלק האחרון של חיבורו, שנראה שנכתב מאוחר יותר.

סיכום

בניגוד למה שיכולנו לדמיין, המשיח ישוע המוקם לתחייה הופיע תחילה לא לשליחים אלא לנשים נאמנות, ובמיוחד למרים המגדלית. סיפורי שלוש הבשורות על אירוע זה מתיישבים זה עם זה ואינם מעוררים כל קושי בפירוש העובדות. כל בשורה מציעה נקודת מבט שונה על האירוע, אך יחד הן מראות באופן עקבי שמרים המגדלית הייתה האדם הראשון שפגש את ישוע, המשיח, אחרי תחייתו. אף שלא הייתה לבדה, ונשים אחרות ליוו אותה, היא זו שפתחה בדברים ראשונה.

בנספח ANN107 : התאמה בין הכתובים על התחייה, בפרק: סינתזה של ארבע הבשורות, ובסעיף מס׳ 13, אנו עוסקים ביישוב טקסט יוחנן עם טקסטי הבשורות הסינופטיות. לפיכך ניתוח זה לא יחזור כאן.

הבחנה בין ההופעות לנשים — הצג את ההגדרה של INF295

הופעה שנייה לנשים
(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9-10).

הנה הטקסט המספר על אירוע זה:

במקביל, הנשים האחרות, שעזבו את הקבר לאחר בשורת המלאכים, פוגשות את ישוע בדרך (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9-10).

הופעה זו היא קבוצתית ושונה מזו שניתנה למרים.

הבחנה בין ההופעות לנשים — הצג את ההגדרה של INF295

הופעה שלישית לשליח פטרוס

(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.34 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.5).

הנה הטקסטים המספרים על אירוע זה:

כך אומרים שני התלמידים, עדי ההופעה של המשיח ישוע המוקם לתחייה בדרך לאמאוס, בפתיחת עדותם. הם מציינים הופעה ^שלישית ידועה, אך אין בידינו עליה שום פרט. אנו תמהים, כי מרקוס אינו מציין אותה, אף שפטרוס נראה מעורב ישירות בכתיבת בשורה זו.

אנו מבינים שלוקס מצביע על הופעה נפרדת שנועדה לפטרוס, ולכן אירעה לפני ההופעה לתלמידים בדרך לאמאוס ואחרי ההופעה לנשים ולמרים המגדלית.

כל התלמידים והשליחים היו אפוא מיודעים בעדותו של פטרוס, אף שהיא לא שכנעה אותם. אפילו השליח פאולוס ידע על הופעה זו, שהוא מזכיר באִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.5. יש לציין שפאולוס משתמש בשם החדש שנתן ישוע לפטרוס, כיפא (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.42), ואילו לוקס ממשיך להשתמש בשמעון.

אנו מבינים עדיפות זו בגלל מצוקתו של פטרוס, הנקרא כיפא בארמית, בעקבות הכחשתו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.75 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.62). הופעה אישית זו הייתה חיונית לשיקומו. מאוחר יותר תהיה לו שיחה נוספת עם המשיח ישוע המוקם לתחייה על שפת הכינרת — הצג את ההגדרה של INF087 (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.15-17).

הופעה רביעית לתלמידים בדרך לאמאוס
(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.12-13, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-32)

הנה הטקסטים המספרים על אירוע זה:

שני הטקסטים שצוינו מספרים על אירוע זה. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-32 חוזר על הקטע של הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.12-13 ומעשיר אותו בפרטים נוספים רבים. לוקס מקדיש 23 פסוקים, כלומר טקסט ארוך מאוד, לסיפור מה שאירע בדרך לאמאוס. הדבר מוכיח את חשיבות האירוע בעיני לוקס. נראה ברור שפגש את קליאופס או את בן זוגו כדי להשיג הבנה מעמיקה כל כך של הסיפור. מטעמי הביטחון שהוזכרו קודם, מרקוס נשאר עמום בעניין זה, ואילו לוקס, שכתב כאחת עשרה שנים מאוחר יותר, יכול לחשוף את כל הפרטים. נראה גם סביר שמתי, פטרוס ואולי מרקוס היו מיודעים בעדות זו, שכן היו נוכחים כשקליאופס ורעו הגיעו לירושלים, לבית מרים אם מרקוס.

השוואה בין הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.12-13 להבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-35

הקשר ונמענים

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.12-13 : Jésus apparaît à deux disciples qui se dirigeaient vers la campagne. Le texte ne spécifie pas directement le lieu ni le nom des disciples.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-35 : Jésus apparaît à deux disciples nommés Cléopas et un autre disciple non nommé sur le chemin d'Emmaüs. Le récit est beaucoup plus détaillé, décrivant leur conversation avec Jésus et leur reconnaissance de lui lors du partage du pain.

תגובת הדמויות

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.12-13 : Les deux disciples retournent informer les autres disciples, qui ne les croient pas.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-35 : Les disciples sont d'abord abattus et perplexes face aux événements. Après avoir reconnu Jésus lors du partage du pain, ils retournent immédiatement à Jérusalem pour informer les autres disciples avec enthousiasme.

פרטי המפגש

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.12-13 : La rencontre est décrite très brièvement, sans entrer dans les détails du dialogue ou des événements spécifiques.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-35 : Le récit inclut un long dialogue entre Jésus et les disciples, où Jésus leur explique les Écritures et la nécessité de sa souffrance et de sa résurrection. La reconnaissance de Jésus lors du partage du pain est un moment clé du récit.

שני הקטעים האלה משלימים זה את זה ומעניקים תמונה מלאה יותר של הופעת ישוע לתלמידים בדרך לאמאוס.

סיכום

קליאופס — הצג את ההגדרה של INF118

הופעה רביעית זו מיועדת לאלמונים, לנוצרים מסורים ומקודשים אך בלתי ידועים. אכן, קליאופס מוזכר במקרא רק בקטע זה של לוקס. עדותו נותרת מכרעת, כי היא מגלה את פעולת המשיח המוקם לתחייה, ישוע. הוא מלמד את תלמידיו ועוזר להם להבין שכל האירועים האחרונים אינם מקריים ואינם תאונתיים, אלא משתלבים להפליא בתוכנית האלוהית שהנביאים בישרו.

אנו מציינים שכמו מרים המגדלית, גם הם לא זיהו פיזית את רבם. יתר על כן, נראה שהמשיח ישוע המוקם לתחייה אינו נושא שום סימן מהאירועים שקרו שלושה ימים קודם.

בעקבות מפגש זה ישתדלו שני התלמידים לשוב לירושלים לפני סגירת שערי העיר, המתוכננת בסביבות 19:30 עם שקיעת החמה. הם יגיעו בזמן, אך אחיהם לא יתחשבו בעדותם.

בנספח ANN107 : הרמוניה של הכתובים על התחייה, בפרק: סינתזה של ארבע הבשורות, ובסעיף מס׳ 18, אנו מציגים ניתוח של אירוע זה; מסקנות אלה לא יחזרו כאן.

הופעה חמישית לשליחים ולתלמידים בירושלים, בבית מרים אם מרקוס
(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.14, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.36-37, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19-23, אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.5).

הנה הטקסטים המספרים על אירוע זה:

לפי לוקס, קליאופס ורעו, אולי אשתו, מחליטים לשוב לירושלים חרף רדת הלילה. עליהם להגיע לפני סגירת שערי העיר ירושלים בסביבות 19:30, ולכן הם מזרזים את צעדם כדי להגיע בזמן.

ידוע שהדרכים לא היו בטוחות בלילה ומעטים העזו לצאת אליהן. הם סבורים שבשורת תחיית המשיח ישוע מצדיקה נטילת סיכון זה.

הם מוסרים את עדותם, אך מגלים שחבריהם אינם מאמינים להם. מצב דומה קורה עם מרים המגדלית, הנשים האחרות והשליח פטרוס. התלמידים והשליחים מתקשים לקבל את התחייה. יוחנן, מצדו, מאמין, אך אינו מתערב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.8). גם פטרוס סיפר שהיה עד להופעה אישית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.34).

באותו רגע הכירו התלמידים את דברי הנבואה של רבם, שמעו את עדותה של מרים המגדלית שאושרה על ידי הנשים שליוו אותה, וכן את עדותו של שמעון פטרוס. כעת קיבלו אישור נוסף לתחיית רבם. עם זאת הם נותרו ספקנים לנוכח מידע זה.

אף על פי כן, האירוע המופלא ביותר מתרחש ברגע זה. ישוע, המשיח, מופיע חי בקרבם, אך חרף ההתגלות הזאת הם עדיין אינם מאמינים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.41). הרב נאלץ אפוא להוכיח את זהותו. הוא מראה להם את ידיו ואת רגליו, ובכך מאשר שנתלה על הצלב בעזרת מסמרים, וכנראה גם נקשר. התלמידים חושבים שהם רואים רוח או רוח רפאים. הם יכולים לגעת בו, להגיש לו אוכל ולשמוע את תורתו.

היה צורך שהמשיח ישוע יפתח את שכלם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.45) כדי שיוכלו סוף סוף להבין. מתי, פטרוס, שיכתוב אחר כך את הבשורה השנייה עם מרקוס, ויוחנן אכן נכחו, ולכן היו יכולים להעיד על ממשות האירוע יוצא הדופן הזה. אף על פי כן, לא הם אלא לוקס, לאחר מחקר מעמיק (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.3), דיווח על פרק זה, אף שלא היה עד ישיר לו. האם התביישו בחוסר האמונה הבולט הזה? אולי גם מסיבה זו מוסיף יוחנן שהאמין (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.8).

אנו יודעים, כפי שמציין יוחנן, ששליח אחד חסר, תומא (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.24). הוא לא האמין חרף כל העדויות המתאימות; הוא רצה לראות ולגעת כדי להשתכנע. זה יקרה ביום ראשון, 10 באפריל 33 לספירה.

בנספח ANN107 : הרמוניה של הכתובים על התחייה, בפרק: סינתזה של ארבע הבשורות, ובסעיף מס׳ 19, אנו מציגים ניתוח של אירוע זה; לא כל מסקנות אלה יחזרו כאן.

הופעה שישית לשליחים בירושלים ביום ראשון, 10 באפריל 33 לספירה.
(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26-29, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.14 ואִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.5)

הנה הטקסטים המספרים על אירוע זה:

הטקסט של הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.14 נכלל שוב, כי לא צוין אם מדובר בהופעה של 3 באפריל או של 10 באפריל. סביר שהיא הראשונה. מתעוררת בעיה כשנאמר שהופיע לאחד עשר השליחים, בעוד שאנו יודעים שתומא נעדר ב-3 באפריל. מסיבה זו הוזז קטע זה בשבוע. עם זאת אפשר לראות בביטויים “האחד עשר” ו“השנים עשר” ביטויים כלליים המציינים את קבוצת השליחים, ללא קשר למספרם המדויק.

יום ראשון זה, 10 באפריל, מזכיר את זה של 3 באפריל, בהבדל שכל השליחים, כולל תומא, נוכחים. פרק זה מאיר בעיקר את דמותו של תומא. עם הזמן הפך תומא לדוגמה הקלאסית לחוסר אמונה. עם זאת חשוב לציין שלא גילה חוסר אמונה רב יותר מחבריו. למעשה הוא היחיד, אולי יחד עם מרים המגדלית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.16), שלאחר שהבין והאמין, סגד למשיח ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.28).

אנו מזכירים את טקסט פאולוס, אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.5, העשוי להיות רלוונטי להופעה זו.

אנו מציינים שגם אחרי ההופעה הרביעית השליחים והתלמידים עדיין מתקשים לזהות את רבם. נראה שמראהו הגופני היה שונה; פצעיו החמורים נרפאו, אך העקבות עדיין נראו היטב. מצב כזה הוא תוצאה של נס גדול, והאדם מתקשה לקבל את מה שאינו יכול להסביר.

הופעה שביעית לשליחים על שפת הכינרת — הצג את ההגדרה של INF087.
(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-14).

לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.14, הופעה זו היא השלישית. נשים לב שהוא מדבר רק על הופעות לתלמידיו. השתיים הראשונות הן זו של 3 באפריל בירושלים, יום התחייה, וזו של 10 באפריל, שבוע מאוחר יותר, עם תומא. נראה שרשימה זו אינה שלמה, כי היא אינה מזכירה הופעות לאנשים אחרים, כמו הנשים והתלמיד בדרך לאמאוס.

הנה הטקסטים המספרים על אירוע זה:

יוחנן, ידידו של פטרוס, יספר על פרק מיוחד: שיחה אישית בין המשיח ישוע המוקם לתחייה לבין פטרוס.

זו ההופעה השלישית של המשיח ישוע המוקם לתחייה לתלמידיו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.14). הדבר מתייחס להופעות שאירעו בירושלים ב-3 באפריל וב-10 באפריל. ההופעה הפרטית לשמעון פטרוס אינה נכללת במניין זה.

במסגרת לימוד זה איננו יכולים לפרט את האירועים השונים הקשורים להופעה זו, אף שציטטנו את הטקסטים במלואם. תמצאו הערות בסינופסיס.

המפגש הזה בגליל הוכרז על ידי המלאכים שגללו את האבן מן הקבר הריק (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.7, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.10). מתי מציין שהתלמידים יצאו לדרך, ולכן במשך תקופת 40 הימים בגליל הם עשו הלוך ושוב (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.16). נראה שיצאו בסביבות 11 באפריל, אחרי הופעת ישוע המוקם לתחייה בירושלים יום קודם.

הופעה זו היא אפוא החשובה ביותר מאז 3 באפריל 33 לספירה, יום התחייה. אנו מוצאים אירוע דומה לאלה שנעשו בשירותו של המשיח ישוע. דיג חריג זה, לכל הפחות, מזכיר את זה שכבר צוין על ידי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.1-11.

אנו יודעים מהאירועים המסופרים בבשורות שלניסים תמיד יש סיבה, ואף אחד מהם לא נעשה כדי לעורר את תדהמת הצופים. הדיג הנסי הראשון אפשר לספק את צורכי משפחות השליחים שעמדו ללכת אחרי המשיח ישוע. אך מהי הסיבה המיוחדת שבגללה עושה הרב את הנס החדש הזה, המסופר רק אצל יוחנן?

דיג נסי שני זה אפשר לראות כחזרה על הראשון, שמטרתו הייתה להראות לתלמידים שהמשיח ישוע דאג לצורכי תלמידיו ומשפחותיהם. נראה שדיג שני זה מורה כי אף שהוא נעדר כעת פיזית, דבר לא ישתנה; הוא ימשיך לדאוג לתלמידיו. למעשה המסר הוא זה: אל תדאגו, אהיה תמיד לצדכם.

הופעה שמינית לשליחים בהר בגליל.
(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.16-20).

לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.14, הופעת המשיח ישוע המוקם לתחייה לתלמידים על שפת הכינרת — הצג את ההגדרה של INF087 הייתה השלישית. לפיכך הופעה חדשה זו לאחד עשר התלמידים נחשבת לרביעית.

הנה הטקסט המספר על אירוע זה:

הופעה זו מתרחשת כשהתלמידים שבו לגליל, בהתאם להוראות שנתנו המלאכים ושהועברו על ידי מרים המגדלית והנשים האחרות.

נראה שהפעם אחד עשר התלמידים נוכחים, בניגוד לפרק הדיג הנסי שמתאר יוחנן. מדווח על שני מפגשים בגליל, אך אין ודאות שהיו הופעות נוספות של הרב לשליחיו בתקופה זו בגליל.

סביר שההר שהוזכר היה מוכר היטב לשליחים, אולי זה שבו חלקם היו עדים להשתנות הצורה. נראה אפוא שהיה בידי השליחים מידע מדויק, שלא הגיע אלינו, שקבע את המקום המסוים הזה למפגש עם רבם.

מיקמנו אירוע זה אחרי הדיג הנסי בגלל הדיוק שמספק יוחנן, המזכיר הופעה שלישית כשהוא מדבר על זו שעל שפת הכינרת — הצג את ההגדרה של INF087 ועל הדיג הנסי.

נעבור לניתוח דברי הרב לאחד עשר שליחיו. המצב השתנה: אין עוד פחד או אי ודאות. כשראו אותו מגיע, השתחוו. חלקם, כנראה אלה שלא נכחו בדיג הנסי, עדיין היו מסופקים.

השליחים מקבלים מרבם הנחיות ברורות, מפת דרכים המפרטת את מטרת שליחותם. אף שהמשימה נראית קשה, בהיעדר ישוע בקו הראשון, הוא מציין שכל הסמכות בשמים ובארץ בידיו, ושהוא יהיה עמם ברוח. דברים אלה מרגיעים את השליחים בנוגע להגשמת שליחותם.

אנו מבחינים שנוכחות זו אינה מוגבלת לשליחים, אלא משתרעת בבירור על כל יורשיהם לאורך השנים, כפי שמעיד הביטוי: עד קץ העולם.

אנו מוצאים הנחיות אלה במילים אחרות בטקסטים של הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.15-16, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.47-49 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.21-23. כל אחד מהקטעים האלה מציג היבט של המנדט שנתן ישוע לתלמידיו, אך הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.18-20 נותר ייחודי בניסוחו המלא של השליחות ושל הליווי שהבטיח ישוע.

כך מסתיימת הבשורה על פי מתי.

האם אפשר לזהות את מפגש אחד עשר השליחים בהר בגליל עם הופעת המוקם לתחייה לחמש מאות האחים?

ההופעה בגליל: לאחד עשר או לחמש מאות — הצג את ההגדרה של INF296

הופעה תשיעית ליותר מ-500 אחים בבת אחת.
(אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.5-8).

הנה הטקסט המספר על אירוע זה:

השליח פאולוס מזכיר עובדות בלי לתת שום הסבר. לכן אין בידינו שום פרט על הופעה זו ליותר מ-500 אחים בבת אחת. האם יש לראות במונח אחים מונח כללי הכולל אפוא גם אחיות? האם יש להוסיף אותן למספר זה? באיזה מקום התרחש האירוע? בגליל או ליד ירושלים? אנו נוטים יותר לגליל בגלל השקט השורר בו. הנוצרים נאלצו להסתתר בירושלים בגלל הרדיפות.

אנו יודעים שלפאולוס היו קשרים מיוחדים עם פטרוס (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.18-19), שעשוי היה להיות מקורו. מה שעולה מטקסט זה הוא שמספר רב של אנשים ראו וזיהו את המשיח ישוע המוקם לתחייה ושהיו עדיין מסוגלים להעיד כשפאולוס כתב שורות אלה.

אירוע זה התרחש אפוא, לפי מסקנותינו, בתקופה הקצרה שבה שהו השליחים בגליל, כנראה בין 15 באפריל לסוף חודש אפריל 33 לספירה, כי השליחים ישובו אחר כך לירושלים, שם תתרחש העלייה לשמים. ב-10 באפריל הם היו עדיין בירושלים, ויש לחשב 5 ימי נסיעה כדי לשוב לגליל.

האם אפשר לזהות את מפגש אחד עשר השליחים בהר בגליל עם הופעת המוקם לתחייה לחמש מאות האחים?

ההופעה בגליל: לאחד עשר או לחמש מאות — הצג את ההגדרה של INF296

הופעה עשירית ליעקב.
(אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.5-8).

הנה הטקסט המספר על אירוע זה:

הופעה זו של המשיח ישוע המוקם לתחייה ליעקב, אחיו החורג, אינה מותירה שום עקבות בבשורות. עם זאת נראה שהאירוע היה ידוע, שכן השליח פאולוס מזכיר אותו באיגרתו.

אם נעקוב אחר סדר הזמנים של פאולוס, נראה שהופעה זו אירעה לפני הופעה אחרת לכל השליחים.

אנו מכירים חמש הופעות לשליחים ורק שלוש מהן אירעו בנוכחות כל השליחים. אלה הן זו שבהר בגליל, זו של 10 באפריל בירושלים, ולבסוף זו של העלייה לשמים בירושלים. בשתי האחרות הקבוצה לא הייתה שלמה.

פאולוס קיבל מידע זה כנראה מיעקב עצמו, כי פגש אותו בירושלים כשהיה אחראי על קהילת ירושלים (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.18-19).

אם נכבד את סדר הזמנים של פאולוס, נקבל את הסדר הבא:

• פטרוס (כיפא)
• השנים עשר
• 500 אחים
• יעקב
• השליחים
• פאולוס

ההופעה ליעקב יכלה להתרחש בגליל, שם ליווה אחי האדון את השליחים, או בירושלים זמן קצר לפני העלייה לשמים. ההשערה השנייה נראית סבירה יותר.

מבוסס שהמשיח ישוע הופיע ליעקב, אחיו החורג. האם הופעה זו הייתה בלעדית או שאנשים אחרים נכחו בה? אכן, מפתיע שהאדון לא פגש את משפחתו בנוכחות מרים, אמו.

סביר שמרים, שהייתה נוכחת למרגלות הצלב ובירושלים עד 22 במאי 33 לספירה, יום חג השבועות, בחרה ללכת אחרי חברותיה. בהקשר זה סביר ששמה לא נחשף מטעמי ביטחון. לפיכך סביר להניח שיעקב לווה במרים וכן בכמה מאחיו ואחיותיו החורגים.

נקודה חשובה נוספת היא שרשימת ההופעות שלנו כנראה אינה ממצה. כמו בנסים, הכותבים בחרו להזכיר את אלה שנראו להם משכנעות ביותר. כדאי גם שלא להמעיט בהשפעת רוח הקודש בכתיבת מסמכים אלה.

הופעה לפאולוס.
(אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.5-8).

הנה הטקסט המספר על אירוע זה:

איננו יכולים לראות בהופעה זו כאחת מאלה שהוזכרו זה עתה. אכן, מטעמי סדר זמנים אין זה מתקבל על הדעת שהמשיח ישוע המוקם לתחייה פגש את פאולוס כפי שפגש, למשל, את מרים המגדלית.

אנו יודעים שפאולוס לא היה מומר לנצרות באותו רגע מדויק ושרדף את הנוצרים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1, מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.3 ומַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.1-2) כדי לאסור אותם.

כך מקבלת הופעה זו אופי שונה שאפשר להבין בקריאת הקטע:

מסיבה זו איננו מביאים בחשבון הופעה זו במסגרת לימוד זה.

הופעה אחת עשרה לתלמידים בעת העלייה לשמים.
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.3-14, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.50-53 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.19-20).

הנה הטקסטים המספרים על אירוע זה:

הבשורות על פי מרקוס ולוקס מדגישות רק את העובדה שהמשיח ישוע נלקח השמימה, בלי לפרט. בדברים אלה, אגב, הן מסיימות את סיפוריהן; זהו אפוא סיומן.

ללוקס היה מידע שיחשוף בכרכו השני, מעשי השליחים.

זו אפוא ההופעה החמישית לתלמידים. נראה שהיא נמשכת זמן מה, ובנוסף הם עוברים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.50) ללכת בדרך לבית עניה, אך יעצרו בהר הזיתים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.12), פחות מקילומטר מזרחית לירושלים.

המעבר הזה נעשה בדיסקרטיות, כי אין קהל נוכח, רק אחד עשר השליחים. קרוב למקום מעצרו יילקח השמימה.

הרב מלמד שוב את שליחיו, ואז הכול נפסק והוא נלקח השמימה. הוא עולה עד שענן מסתיר אותו מעיניהם. המחזה יוצא דופן ומפתיע. ברגע זה בדיוק באים שני אנשים לבושי לבן, דומים לאלה שגללו את אבן הקבר, ומדברים אליהם.

אירוע זה מתרחש, לפי ניתוחינו, ביום חמישי, 12 במאי 33 לספירה. נראה שהשליחים נשארו במקום זמן מה ולא ידעו מה לעשות. שני המלאכים האלה הם שמביאים להם את הפתרון. אין טעם להישאר שם יותר, הכול הסתיים עכשיו. הם מכריזים נקודה חשובה מאוד: “ישוע זה שנלקח מביניכם השמימה יבוא כך כפי שראיתם אותו הולך השמימה”.

לוקס מציין בטקסט שלו שהם ילכו ושהם נמצאים במרחק של תחום שבת — הצג את ההגדרה של INF308, מה שמניח לנו להסיק שחזרו כשהשבת — הצג את ההגדרה של INF089 כבר החלה, כלומר אחרי יום שישי, 13 במאי, בשעה 18:30.