_28 בעיני כולם, העניין הזה סגור עכשיו סופית, והמאזן חיובי למדי עבור המנהיגים הללו: לא הייתה שום התקהלות המונים.
_29 נותרה נקודה קטנה אחרונה לטיפול: המשיח ישוע דיבר על תחייה, ולכן זהיר יותר להציב שומרים לפני הקבר. זו הבקשה שהופנתה לפילטוס באותו יום של ; דבר אינו עוצר את אנשי הדת הלהוטים הללו. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62-66.
_30 התחייה מתרחשת בבוקר יום ראשון עם עלות השחר. הרי יש לנו 3 ימים ו־3 לילות לפי החישוב היהודי הכולל. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2-4 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.2-4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-3. אנו מביאים בחשבון את הלילה בצהרי היום.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
1- העדות הראשונות לתחייה
שלוש הבשורות הסינופטיות מספרות על הופעת שליחים שמימיים לנשים שבאו אל הקבר. מתי מדבר במפורש על (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2), ואילו מרקוס ולוקס משתמשים במונח הכללי יותר ״אנשים״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.5; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4). דרך ביטוי זו אינה חריגה בכתבי הקודש, שבהם מלאכים מופיעים לעתים קרובות בדמות אדם (בְּרֵאשִׁית 18.2; בְּרֵאשִׁית 19.1; אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 13.2). יהיו ניואנסי אוצר המילים אשר יהיו, דמויות אלה הן ללא ספק ממוצא שמימי, ונוכחותן מעוררת יראה עמוקה בנשים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.5).
2- נשים נאמנות עד הסוף
אותן נשים שהלכו אחרי ישוע בימי שירותו, היו עדות לצליבתו וראו את קבורתו הן הראשונות שמקבלות את הבשורה על התחייה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.1-3; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.49; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.55-56). בעוד שרוב התלמידים התפזרו לאחר מעצר הרב (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.56), הן נשארו נאמנות גם בשעות החשוכות ביותר.
בהקשר של היהדות במאה הראשונה, לעדותן של נשים לא היה בדרך כלל אותו תוקף משפטי כמו לעדותם של גברים. לפיכך ראוי לציין שהבשורות מציבות דווקא נשים אלה בקדמת האירועים הקשורים לתחייה. פרט זה נחשב לעתים קרובות לסימן לאמינות היסטורית, שכן מחברים שביקשו להפוך את סיפורם למשכנע יותר בעיני בני דורם היו בוחרים ככל הנראה בעדים גברים.
3- מלאך אחד או שניים?
מתי ומרקוס מדגישים בעיקר דמות אחת המדברת (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.5), ואילו לוקס מציין שהיו שניים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4). הבדל זה אינו סתירה. נוכחותם של שני מלאכים אינה שוללת כלל שרק אחד מהם נקט יוזמה לפנות אל הנשים.
הבדלים כאלה בהצגה שכיחים בסיפורי עדים, והם מעידים על חירותם הסיפורית של המבשרים יותר מאשר על סתירה ממשית בין הסיפורים שלהם.
4- הבשורה על התחייה
הנשים מגלות תחילה שהקבר ריק. ממצא זה מתפרש לאחר מכן לאור דברי המלאכים. מתי ומרקוס מצטטים את ההכרזה היסודית המהווה את לב המסר הנוצרי: ״אינו פה, כי קם״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.6; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.6).
המלאכים גם מורים לנשים לבשר את החדשה לתלמידים ומזכירים שישוע יקדים אותם לגליל, בהתאם לדברים שהוא עצמו אמר לפני מעצרו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.32; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.7; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.7). כך מוצגים אירועי בוקר הפסחא כהגשמת דברי הרב.
5- ההשערה על עזיבתה המוקדמת של מרים המגדלית
הבשורה על פי יוחנן מספרת שמרים המגדלית אומרת לפטרוס וליוחנן: ״לקחו את האדון מן הקבר ולא ידענו איפה הניחוהו״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2). בהצהרה זו אין שום רמז לתחייה או להופעת המלאכים.
ניסיונות הרמוניזציה אחדים מובילים אפוא לשער שמרים המגדלית עזבה את המקום כמעט מיד לאחר שראתה שהאבן נגללה, עוד לפני שקיבלה את מסר המלאכים. אז הלכה להזהיר את פטרוס ויוחנן, והותירה את שאר הנשים להמשיך בביקורן בקבר.
השערה זו, אף שאין אפשרות להוכיחה בוודאות, מסבירה מדוע מרים נראית עדיין משוכנעת שגופת ישוע הועברה ממקומה, ומדוע היא אינה מזכירה שום הודעה על התחייה.
6- הזכרת דברי הרב
לוקס נוקט נקודת מבט מיוחדת. בניגוד למתי ולמרקוס, אין הוא מדגיש את המפגש העתידי בגליל, אלא את הזכרת דברי ישוע: ״זכרנה איך דיבר אליכן בהיותו עוד בגליל״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.6-7).
המלאכים מזכירים בכך שהייסורים והתחייה אינם אירועים בלתי צפויים. ישוע עצמו הודיע שעליו להימסר בידי חוטאים, להיצלב ולקום ביום השלישי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.22; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.31-33).
באופן רחב יותר, לוקס ידגיש בסוף בשורתו שאירועים אלה משתלבים בהגשמת תכנית אלוהים שנגלתה בכתובים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.25-27; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.44-46). ייסורי המשיח והעלאתו לכבוד הוכרזו מראש (יְשַׁעְיָהוּ 53.3-11; תְהִלִּים 16.10; תְהִלִּים 22.1-31).
7- הגליל וההופעות הראשונות בירושלים
המלאכים מכריזים שישוע ייראה שוב בגליל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.7; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.7). אזור זה, המרוחק מירושלים כמה ימי הליכה, אכן ימלא תפקיד חשוב בהופעות של המוקם לתחייה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.16-20; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-14).
עם זאת, כמה הופעות יתרחשו קודם לכן בירושלים עצמה. יוחנן מספר במיוחד על ההופעות למרים המגדלית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.14-18), לתלמידים שהתכנסו מאחורי דלתות נעולות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19-23) ושמונה ימים לאחר מכן לתומא (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26-29). לוקס מזכיר גם את תלמידי עמאוס ואת ההופעה לאחד עשר שהתכנסו בירושלים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-35; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.36-49).
8- שינוי הדרגתי בתלמידים
הופעות רצופות אלה מראות שהתחייה אינה רק אירוע היסטורי, אלא גם מציאות שחוו עדים רבים (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.3-8). בהדרגה עוברים התלמידים מפחד וספק לשכנוע בלתי מעורער.
כמה שבועות לאחר מכן, אלה שנסגרו בבית מחשש מפני (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19) יכריזו בפומבי על תחייתו של ישוע בביטחון מופלא (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.22-24; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.19-20). שינוי עמוק זה הוא אחת התוצאות הבולטות ביותר של הופעות המשיח המוקם לתחייה.