המאמר בוחן לעומק את הכרונולוגיה של האירועים סביב תחייתו של ישוע, תוך הרמוניזציה של סיפורי הבשורות. הוא נעזר בבינה מלאכותית כדי לבדוק ולנסח השערות, החל בצליבה ועד לקבורתו של ישוע, כולל תפקידן של הנשים באירועים אלה.
229 דקות
תחייהישועהבשורותהרמוניזציהכרונולוגיה
359 פסוקים
6 ספרים
בנספח ANN107 שכותרתוהרמוניזציה של הטקסטים על התחייה, הצגנו את מסקנות מחקרנו בנוגע לכרונולוגיה של האירועים סביב תחייתו של המשיח ישוע. עם זאת, חלק מהפתרונות שנבחרו נשארים בגדר השערה, שכן ההרמוניזציה של ארבעת סיפורי הבשורה היא תרגיל מורכב במיוחד.
לדעתנו, סיפוריהם של מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן אינם סותרים זה את זה. עם זאת, השלמתם ההדדית מאפשרת לעיתים כמה אפשרויות פירוש לגבי הסדר המדויק של אירועים מסוימים או תנועותיהם של העדים השונים. במקרים רבים נאלצנו אפוא להעדיף את ההשערה שנראתה לנו ההולמת ביותר את מכלול הנתונים המקראיים הזמינים.
כדי להעמיד את עבודתנו לביקורת חיצונית ולבחון את מסקנותנו, ביקשנו ניתוח ביקורתי שנעשה בעזרת . המטרה לא הייתה להחליף את מחקרנו, אלא לאתר חולשות אפשריות, לבחון השערות חלופיות ולוודא את חוסנה של הנמקתנו.
נספח זה מציג את עיקר ההערות, התצפיות והביקורות שנוסחו בתום בדיקה זו. כך יוכל הקורא להעריך את נקודות החוזק של שחזורנו הכרונולוגי, וכן את הקטעים שעודם שנויים במחלוקת או שעשויים להתפרש בדרכים שונות.
I. השאלה לבינה המלאכותית
זו השאלה ששאלנו את הבינה המלאכותית: האם את מסוגלת לאסוף את כל האלמנטים המתוארים בקטעים הבאים: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.57-66, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1-20, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42-47, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1-20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50-56, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-53, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.33-37, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38-42, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1-28 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-23, ואז להציע כרונולוגיה נקודה אחר נקודה המשלבת את כל האירועים המדווחים?
יש להציג כל שלב בצורה הבאה: נקודה מס׳ 1, נקודה מס׳ 2 וכן הלאה.
II. הנה תשובתה
כן. תוך הרמוניזציה של כל הסיפורים ובמאמץ לשלב את כל האירועים המדווחים אצל מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן, אפשר להציע את הכרונולוגיה הבאה. נקודות מסוימות עודן שנויות במחלוקת, אך שחזור זה מאפשר לכלול את כל המידע המוזכר בקטעים שציטטתם.
כרונולוגיה הרמונית של האירועים, ממות המשיח ישוע ועד ההתגלויות בגליל
יום שישי, 1 באפריל 33 לספירה – סיום הצליבה
נקודה מס׳ 1
ישוע מת על הצלב בסביבות השעה התשיעית, כלומר בסביבות 15:00 (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.50 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.37 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.46 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.30).
נקודה מס׳ 2
החיילים שוברים את רגליהם של שני הפושעים שנצלבו עם ישוע כדי להחיש את מותם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31-32).
נקודה מס׳ 3
משראו החיילים שישוע כבר מת, הם אינם שוברים את רגליו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.33).
נקודה מס׳ 4
חייל דוקר את צדו של ישוע בחנית, ויוצאים ממנו דם ומים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.34-37).
נקודה מס׳ 5
יוסף מארימתיה מבקש מפילטוס רשות לקחת את גופת ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.57-58 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42-45 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50-52 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38).
נקודה מס׳ 6
פילטוס מברר אצל שישוע אכן מת (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.44-45).
נקודה מס׳ 7
פילטוס מתיר ליוסף לקחת את הגופה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.45).
נקודה מס׳ 8
נקודימון מצטרף ליוסף עם תערובת של מור ואהלים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39).
התלמידים הולכים לגליל בהתאם להוראות שקיבלו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.10 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.16).
נקודה מס׳ 54
ישוע מופיע לשבעה תלמידים על שפת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-14).
נקודה מס׳ 55
דיג פלאי של 153 דגים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.6-11).
נקודה מס׳ 56
ארוחה עם ישוע המתעורר לתחייה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.12-14).
נקודה מס׳ 57
שיחה בין ישוע לפטרוס: «רעה את צאני» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.15-17).
נקודה מס׳ 58
הודעה על מות הקדושים העתידי של פטרוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.18-19).
נקודה מס׳ 59
דיון על עתידו של יוחנן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.20-23).
השליחות הגדולה
נקודה מס׳ 60
ישוע מופיע לאחד עשר על ההר שנקבע בגליל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.16-17).
נקודה מס׳ 61
הוא מפקיד בידיהם את שליחות הבשורה לכל הגויים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.18-20 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.15-18).
כרונולוגיה זו כוללת את כל האירועים המדווחים בקטעים שציטטתם. היא מהווה בסיס איתן להמשיך אחריה בהתגלויות הנוספות המוזכרות ב(אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.5-8) ולסיים בעלייה לשמים המתוארת ב(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.50-53) וב(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.1-11).
III. השוואה לכרונולוגיה שלנו
אנו קרובים מאוד לתוצאות שפרסמנו בנספח ANN 107 : הרמוניזציה של הטקסטים על התחייה. זו למעשה הכרונולוגיה המהימנה ביותר לפי מחקרנו, בהינתן המחסור במידע ברגעים מסוימים בבשורות.
לאחר מכן שאלנו את הבינה המלאכותית את השאלה הבאה: האם יש באלמנטים מסוימים בכרונולוגיה זו קשיי פירוש?
IV. התשובה השנייה של הבינה המלאכותית
כן. הכרונולוגיה שלכם קוהרנטית בסך הכול ומתאמת היטב בין ארבע הבשורות, אך כמה נקודות נותרות עדינות מבחינה פרשנית. חלקן קלות יחסית, ואחרות הן קשרים כרונולוגיים של ממש.
האם מרים המגדלית אכן עוזבת את הקבוצה לפני המלאכים? (נקודה מס׳ 27)
זה כנראה הקושי החשוב ביותר.
הכרונולוגיה שלכם מבוססת על הרעיון הבא:
מרים רואה את האבן מגולגלת;
היא הולכת מיד להודיע לפטרוס וליוחנן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2);
ושאר הנשים נשארות במקום ורואות את המלאכים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5-7 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4-8).
פתרון זה נפוץ בשימוש משום שהוא מתאם יפה בין יוחנן לבשורות הסינופטיות.
אולם:
יוחנן אינו אומר במפורש שמרים עוזבת את הקבוצה לפני המפגש עם המלאכים.
נראה שמתי מציג את מרים המגדלית כנוכחת בעת מסירת דברי המלאך (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1-10).
ההשערה שלכם סבירה, אך היא שחזור.
ההתגלות לנשים (נקודה מס׳ 31)
אתם מציבים:
דברי המלאכים;
הליכת הנשים;
התגלות ישוע לנשים.
וזה תואם את מתי.
הקושי הוא שיוחנן אינו מזכיר כלל התגלות קבוצתית זו.
יש שני פתרונות:
השערה א׳
ישוע מופיע:
תחילה לנשים;
אחר כך למרים המגדלית.
השערה ב׳
ההתגלות לנשים וההתגלות למרים הן אותו אירוע שסופר בדרכים שונות.
נראה שהמחקר שלכם נוטה להבחין בין שני האירועים, וזו כיום ההשערה הנפוצה ביותר.
ההתגלות למרים המגדלית: ראשונה או שנייה? (נקודות מס׳ 31 ומס׳ 40)
מרקוס מאשר:
«וישוע, אחרי שקם בבוקר ביום הראשון בשבת, נראה תחילה למרים המגדלית» (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9).
המילה «תחילה» יוצרת מתח.
אם ישוע כבר מופיע לנשים האחרות במתי 28.9 לפני שהוא נראה למרים לבדה ביוחנן 20.14-17, הרי מרים אינה עוד הראשונה.
זו אחת הבעיות השנויות ביותר במחלוקת.
שני פתרונות עיקריים:
פתרון 1
מרים נוכחת בקבוצת הנשים.
ומרקוס פשוט מדגיש אותה.
פתרון 2
ההתגלות במתי 28.9 נוגעת רק לקבוצה הכוללת את מרים.
לאחר מכן יוחנן מרחיב בפרק זה.
כבר בחנתם כיוון זה בעבודותיכם.
האם פטרוס ויוחנן רואים את המלאכים? (נקודות מס׳ 35-39)
הכרונולוגיה שלכם מניחה:
שפטרוס ויוחנן מבקרים בקבר;
אין מלאך הנראה לעין;
הם הולכים משם;
ואז המלאכים מופיעים למרים.
הטקסט של יוחנן מתיר קריאה זו.
עם זאת, קוראים מסוימים מוצאים מפתיע:
שהמלאכים נוכחים קודם;
נעדרים בזמן ביקור השליחים;
ואז נראים לעין אחרי הליכתם.
אין זה בלתי אפשרי מבחינה מקראית, אך זו נקודה רגישה.
סביב שלושת הטקסטים הללו מוכרע עיקר השחזור הכרונולוגי. כל שאר הקשיים משניים יחסית בהשוואה.
V. אז ביקשנו מהבינה המלאכותית להציע לנו כרונולוגיה נאמנה יותר
כן, יש לפחות שתי הרמוניזציות מרכזיות נוספות שאפשר להגן עליהן. עם זאת, כל אחת פותרת בעיות מסוימות ויוצרת אחרות. לאחר בחינת מכלול הטקסטים, איני בטוח שהן נאמנות יותר לכרונולוגיה שלכם; הן פשוט מבוססות על בחירות פרשניות שונות.
השערה מס׳ 1: מרים המגדלית נשארת עם שאר הנשים
זו כנראה ההרמוניזציה הפשוטה ביותר במבט ראשון.
מהלך האירועים
כל הנשים מגיעות יחד אל הקבר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1).
הן רואות את המלאכים יחד (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5-7 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.5-7 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4-8).
ישוע מופיע לנשים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9-10).
מרים המגדלית היא חלק מקבוצה זו.
במקרה זה יוחנן 20.11-18 הוא חזרה לאחור המפרטת את חוויתה האישית של מרים.
יתרונות
מתי 28 נקרא באופן טבעי מאוד.
מרים נשארת עם שאר הנשים.
מרקוס 16.9 מוסבר בכך שמרים היא הדמות המרכזית בקבוצה.
חסרונות
יוחנן 20.2 נעשה קשה להסבר:
«לקחו את האדון...»
ואז מרים נראית כאילו היא אינה יודעת כלל על התחייה.
והרי לפי השערה זו היא כבר שמעה את המלאכים.
זהו קושי חשוב.
השערה מס׳ 2: יוחנן 20.11-18 הוא חזרה לאחור
היא קרובה מאוד להשערה שאתם מפתחים כעת.
מהלך האירועים
הנשים מגיעות יחד.
הן רואות את המלאכים.
ישוע מופיע לנשים.
מרים מוסרת את הבשורה.
פטרוס ויוחנן הולכים אל הקבר.
לאחר מכן יוחנן 20.11-18 חוזר לאחור כדי לספר בפירוט רב יותר מה שעברה מרים.
יתרונות
מרקוס 16.9 («נראה תחילה למרים») נעשה קל יותר להבנה.
ומתי 28 ויוחנן 20 יתארו בעיקרו את אותה התגלות.
חסרונות
יוחנן 20.11 מתחיל באופן טבעי אחרי יוחנן 20.10:
«ומרים עמדה בחוץ...»
נראה שהטקסט ממשיך את הסיפור ואינו חוזר לאחור.
לכן יש להניח מעבר כרונולוגי שלא צוין.
השערה מס׳ 3: כמה קבוצות של נשים
פתרון זה נבחר לעיתים קרובות בידי המתאמים הקלאסיים.
מהלך האירועים
קבוצה 1:
מרים המגדלית.
קבוצה 2:
מרים אם יעקב.
שלומית.
יוחנה.
נשים נוספות.
הקבוצות יוצאות בזמנים שונים במקצת ומגיעות לקבר בזמנים שונים.
יתרונות
פותר כמה קשיים.
מסביר את ההבדלים ברשימות הנשים.
חסרונות
הטקסטים אינם מדברים לעולם במפורש על כמה קבוצות.
השחזור נעשה מורכב מאוד.
ולעיתים מגיעים לריבוי תנועות כדי לפתור כל קושי.
לדעתי
באופן פרדוקסלי, הכרונולוגיה הנוכחית שלכם נשארת כנראה הקרובה ביותר לקריאה הטבעית של יוחנן.
מדוע?
משום שהיא לוקחת ברצינות שלושה אלמנטים:
יוחנן 20.2
מרים עדיין אינה יודעת על התחייה.
יוחנן 20.11
נראה שמרים חוזרת אל הקבר אחרי הליכת פטרוס ויוחנן.
יוחנן 20.18
מרים מוסרת בשורה שנייה השונה מהראשונה.
שלושת הפסוקים הללו יוצרים רצף קוהרנטי מאוד:
הקבר הריק;
ההודעה לתלמידים;
ביקור פטרוס ויוחנן;
המפגש עם ישוע;
ההודעה השנייה.
וזה בדיוק מה שהופך את השחזור שלכם לאיתן.
הנקודה היחידה שנשארת בעייתית באמת
היא מרקוס 16.9:
«ישוע נראה תחילה למרים המגדלית».
ומתי 28.9:
«ישוע בא לקראתן».
אם מבינים את מתי כהתגלות לכל קבוצת הנשים לפני יוחנן 20.14-17, הרי מרים אינה עוד האדם הראשון שראה את ישוע.
לכן הרבה הרמוניזציות מגיעות למסקנה ש:
מרים הייתה נוכחת בקבוצה של מתי;
מתי מסכם את האירוע באופן קולקטיבי;
ואז יוחנן מרחיב בעדותה האישית.
במילים אחרות, הבחירה הכרונולוגית האמיתית אינה בין יוחנן לבשורות הסינופטיות, אלא באופן שבו מקשרים בין מתי 28.9, מרקוס 16.9 ויוחנן 20.14-18. זוהי הנקודה שבה אין הרמוניזציה נקייה לחלוטין מקשיים.
VI. בקשה מהבינה המלאכותית להציע כרונולוגיה אחרת
זו תשובת הבינה המלאכותית לשאלתנו: הציעי לי אפוא טקסט כללי על הכרונולוגיה הטובה ביותר, תמיד עם הנקודות השונות וההפניות המקראיות.
הצעה לכרונולוגיה הרמונית של אירועי יום התחייה
הניתוח ההשוואתי של סיפורי מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן מראה שהמבשרים אינם מבקשים לספק כרונולוגיה מפורטת של כל תנועה שנעשתה ביום התחייה. כל מחבר בוחר את האלמנטים שהוא רואה כחשובים ביותר ומדגיש עדים מסוימים. לכן נדרשת הרמוניזציה של הסיפורים כדי לשחזר את רצף האירועים הסביר ביותר.
הכרונולוגיה המוצעת להלן מבוססת על קריאה המכבדת את הסדר הטבעי של סיפור יוחנן ובה בעת משלבת את המידע המשלים שמספקות הבשורות הסינופטיות. לפתרון זה יתרון בכך שהוא מסביר את מרבית הקשיים הנראים לעין בלי צורך בחזרות משמעותיות לאחור בנרטיב.
נקודה מס׳ 1: רעידת האדמה והתערבות המלאך
לפני בוא הנשים אל הקבר מתרחשת רעידת אדמה עזה. מלאך יורד מן השמים, מגלגל את האבן הסוגרת על הקבר ומתיישב בסמוך. השומרים נבהלים ונשארים כמתים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2-4).
נקודה מס׳ 2: בוא הנשים
עם שחר היום הראשון בשבוע, כמה נשים הולכות אל הקבר כדי להשלים את טיפול הקבורה שהחלו בו לפני ה. הקבוצה כוללת בין היתר את מרים המגדלית, מרים אם יעקב, שלומית, יוחנה ונשים נוספות שבאו מן הגליל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1,10 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1).
נקודה מס׳ 3: גילוי האבן המגולגלת
בהגיען סמוך לקבר הנשים מבחינות שהאבן כבר גולגלה. נראה שמרים המגדלית עוזבת אז במהירות את הקבוצה, בטרם קיבלה את הסבר המלאכים. עדותה המאוחרת מראה אכן שהיא עדיין חושבת על היעלמות הגופה ולא על תחייה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2).
נקודה מס׳ 4: מרים המגדלית מתריעה בפני התלמידים
מרים המגדלית חוזרת מיד לירושלים כדי להודיע לשמעון פטרוס וליוחנן. דבריה מפורשים: «לקחו את האדון מן הקבר ואיננו יודעים איפה שמו אותו» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2). הצהרה זו מראה שהיא עדיין אינה יודעת את משמעות האירועים.
נקודה מס׳ 5: שאר הנשים מקבלות את מסר המלאכים
בינתיים שאר הנשים ממשיכות בביקורן בקבר. הן נכנסות אל הקבר ומקבלות את עדות המלאכים המבשרת שישוע קם לתחייה. השליחים השמימיים מבקשים מהן למסור את הבשורה לתלמידים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5-7 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.5-7 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.3-8).
נקודה מס׳ 6: פטרוס ויוחנן הולכים אל הקבר
לאחר ששמעו את עדות מרים המגדלית, פטרוס ויוחנן רצים אל הקבר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.3-4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.12). הם מוצאים את התכריכים מונחים בקפידה ואת המטפחת מגולגלת בנפרד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.6-7). אין בקבר שום סימן לחילול או לגניבה חפוזה.
נקודה מס׳ 7: יוחנן מתחיל להבין
נוכח ממצאים אלה נראה שיוחנן קולט בהדרגה את מציאות התחייה, אף שההבנה המלאה של הכתובים טרם הושגה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.8-9).
נקודה מס׳ 8: פטרוס ויוחנן הולכים משם
לאחר ביקורם פטרוס ויוחנן חוזרים לירושלים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.10 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.12). אף אחד מהם אינו מספר שראה את המלאכים, דבר המרמז שאלה התגלו רק לנשים.
נקודה מס׳ 9: מרים המגדלית חוזרת אל הקבר
מרים המגדלית חוזרת אל הקבר אחרי הליכת שני התלמידים. נשארת לבדה ליד הקבר, היא בוכה ומציצה פנימה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11).
נקודה מס׳ 10: מרים רואה את המלאכים
מרים רואה אז שני מלאכים יושבים במקום שבו הונחה גופת ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.12-13). הם שואלים אותה לסיבת בכייה.
נקודה מס׳ 11: ההתגלות הראשונה של האדון המתעורר לתחייה
לאחר שהיא מסתובבת, מרים רואה את ישוע בלי לזהותו מיד. כשהוא קורא לה בשמה, היא מכירה את רבה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.14-16). לפי מרקוס, היא האדם הראשון שנזכר במפורש כמי שראה את האדון המתעורר לתחייה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9).
נקודה מס׳ 12: גם הנשים פוגשות את ישוע
במקביל, גם שאר הנשים היוצאות מן הקבר פוגשות את האדון המתעורר לתחייה. ישוע מברך אותן ומאשר להן את שליחות ההודעה לתלמידים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8-10).
נקודה מס׳ 13: הנשים מבשרות את התחייה
מרים המגדלית ושאר הנשים מוסרות לתלמידים את מה שראו ושמעו. השליחים מקבלים בתחילה את עדויותיהן באי-אמון (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.10-11 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.9-11 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.18).
נקודה מס׳ 14: השומרים מעידים בפני הרשויות
בינתיים השומרים הולכים אל ראשי הכוהנים כדי לדווח על האירועים שאירעו בקבר. רשויות הדת מחליטות אז להפיץ את הגרסה על גניבה לכאורה של הגופה בידי התלמידים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.11-15).
נקודה מס׳ 15: ההתגלות לשמעון פטרוס
באותו יום האדון מופיע באופן אישי לשמעון פטרוס. התגלות זו מוזכרת אצל לוקס ומאושרת בידי השליח פולוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.34 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.5).
נקודה מס׳ 16: ההתגלות לתלמידי אמאוס
מאוחר יותר באותו יום ישוע מצטרף לשני תלמידים בדרכם לאמאוס. לאחר שהוא מסביר להם את הכתובים, הוא מזוהה בעת בציעת הלחם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-35 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.12-13).
נקודה מס׳ 17: ההתגלות לתלמידים שנאספו
בערב אותו יום, בעוד התלמידים נאספים בירושלים, ישוע מופיע בתוכם אף שהדלתות נעולות. הוא מראה להם את ידיו ואת צדו, אוכל לפניהם ומזכיר להם את התגשמות הכתובים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.36-49 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19-23 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.14).
נקודה מס׳ 18: ההתגלות לתומא
שמונה ימים אחר כך ישוע מופיע שוב לתלמידים ותומא נוכח. הוא מכיר אז במציאות התחייה ומתוודה: «אדוני ואלוהי» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.24-29).
נקודה מס׳ 19: ההתגלויות בגליל
בהתאם להוראות שקיבלו, התלמידים הולכים לגליל, שם האדון מופיע להם פעמים רבות. הוא מתגלה במיוחד לשבעה תלמידים על שפת ועושה דיג פלאי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-14). לאחר מכן הוא מפקיד בידי פטרוס אחריות רועה מיוחדת ומודיע על מות הקדושים העתידי שלו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.15-23).
נקודה מס׳ 20: השליחות שהופקדה בידי התלמידים
לבסוף ישוע פוגש את האחד עשר על ההר שייעד להם בגליל. הוא מפקיד בידיהם את השליחות לעשות את כל הגויים לתלמידים ומבטיח להם את נוכחותו עד קץ העולם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.16-20 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.15-18).
שחזור זה נשאר השערת עבודה המבוססת על מכלול העדויות הבשורתיות. עם זאת, יתרונו בכך שהוא מכבד את הסדר הטבעי של הסיפורים, משלב את כל המידע הזמין ומסביר את רוב הקשיים הנראים לעין בלי להזדקק לשינויים משמעותיים בכרונולוגיה שמסרו המבשרים.
VII. לאחר מכן ביקשנו ממנה לשלב את כל הפרטים
אם המטרה היא לשלב את כל הפרטים שבמתי 27.57–28.20, מרקוס 15.42–16.20, לוקס 23.50–24.53, יוחנן 19.31–21.23, יש ללכת רחוק הרבה יותר מהסיכום הקודם.
הבעיה העיקרית אינה הכרונולוגיה הכללית (הנחה בקבר ← קבר ריק ← התגלויות ← גליל ← עלייה לשמים), אלא שילוב כל פרט משני:
תפקידו של יוסף מארימתיה;
התערבות נקודימון;
בדיקת פילטוס;
נוכחות הנשים בצליבה;
הכנת הבשמים;
המשמר הרומי;
חתימת הקבר;
רעידת האדמה;
השומרים שנפלו ארצה;
קבוצות הנשים השונות;
המלאכים;
שני תלמידי אמאוס;
ההתגלות לפטרוס;
תומא;
הדיג הפלאי;
שיקום פטרוס;
העלייה לשמים.
למחקר אקדמי הייתי ממליצה לכם על כרונולוגיה מסוג זה:
יום ההכנה — יום שישי, 1 באפריל 33 לספירה
נקודה מס׳ 1
ישוע מת על הצלב בסביבות השעה התשיעית (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.50 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.37 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.46 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.30).
נקודה מס׳ 2
הרשויות מבקשות מפילטוס להחיש את מות הנידונים כדי שהגופות לא יישארו על הצלבים ב הגדול של הפסח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31).
נקודה מס׳ 3
החיילים שוברים את רגלי שני הפושעים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.32).
נקודה מס׳ 4
משרואים שישוע כבר מת, הם אינם שוברים את רגליו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.33).
נקודה מס׳ 5
חייל דוקר את צדו בחנית, ויוצאים ממנו דם ומים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.34).
נקודה מס׳ 6
יוחנן מדגיש את התגשמות הכתובים בנוגע לעצמות שלא נשברו ולמי שנדקר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.35-37).
נקודה מס׳ 7
יוסף מארימתיה, חבר מכובד ב, תלמיד סמוי של ישוע, היה מחכה למלכות האלוהים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.57 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.43 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50-51 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38).
נקודה מס׳ 8
יוסף הולך באומץ אל פילטוס כדי לבקש את גופת ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.43).
נקודה מס׳ 9
פילטוס מתפלא על מהירות המוות ושואל את (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.44).
נקודה מס׳ 10
מאשר את מות ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.45).
נקודה מס׳ 11
פילטוס נותן את הגופה ליוסף (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.45).
נקודה מס׳ 12
נקודימון מצטרף ליוסף עם כמאה ליטרות של מור ואהלים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39).
מרים המגדלית ומרים אם יוסי מסתכלות היכן הונח ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.47).
נקודה מס׳ 19
הנשים מן הגליל מתבוננות בקבר ובאופן שבו הונחה הגופה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.55).
נקודה מס׳ 20
הנשים חוזרות כדי להכין בשמים ושמנים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.56).
נקודה מס׳ 21
ה מתחילה; והן נחות לפי המצווה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.56).
SAMEDI 2 AVRIL 33
נקודה מס׳ 22
ראשי הכוהנים וה הולכים אל פילטוס (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62).
נקודה מס׳ 23
הם מזכירים את נבואת שלושת הימים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.63).
נקודה מס׳ 24
הם חוששים מגניבת הגופה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.64).
נקודה מס׳ 25
פילטוס מתיר להם משמר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.65).
נקודה מס׳ 26
הקבר נחתם ונשמר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.66).
DIMANCHE 3 AVRIL 33
אחר כך ממשיכים עם:
רעידת האדמה;
המלאך;
השומרים;
הליכת הנשים;
שאלת האבן;
מרים שהולכת;
המלאכים;
ההודעות השונות;
פטרוס ויוחנן;
מרים לבדה;
שני המלאכים;
ישוע;
השומרים;
פטרוס;
אמאוס;
ההתגלות לאחד עשר;
מה שמוביל בקלות ל60 עד 80 נקודות נפרדות.
לצורך מחקר כרונולוגי מפורט כמו אלה שאתם כותבים, אני סבורה שיש לשאוף לכ-70 נקודות ממוספרות, כאשר כל נקודה מתאימה לאירוע יחיד המעיד עליו לפחות מבשר אחד. כך לא יאבד אף פרט מהטקסט המקראי.
DIMANCHE 3 AVRIL 33 — JOUR DE LA RÉSURRECTION
נקודה מס׳ 27
עם שחר היום הראשון בשבוע, מרים המגדלית, המרים האחרת, שלומית, יוחנה ונשים נוספות הולכות אל הקבר עם הבשמים שהכינו כדי להשלים את טיפול הקבורה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1-2 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1,10 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1).
נקודה מס׳ 28
לפני בואן או ברגע בואן מתרחשת רעידת אדמה גדולה. יורד מן השמים, מגלגל את האבן ויושב עליה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2).
נקודה מס׳ 29
מראה המלאך מבהיק כברק ולבושו לבן כשלג (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.3).
נקודה מס׳ 30
השומרים נבהלים מאוד ונעשים כמתים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.4).
נקודה מס׳ 31
הנשים שואלות בדרך מי יגלגל להן את האבן שהונחה על פתח הקבר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.3).
נקודה מס׳ 32
כשהן מגיעות הן מבחינות שהאבן, אף שהיא גדולה מאוד, כבר גולגלה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.2 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1).
נקודה מס׳ 33
מרים המגדלית, כשהיא רואה את האבן מוזזת, הולכת במהירות להודיע לשמעון פטרוס ולתלמיד שישוע אהב. מסרה מראה שהיא עדיין חושבת על לקיחת הגופה: «לקחו את האדון מן הקבר ואיננו יודעים איפה שמו אותו» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2).
נקודה מס׳ 34
בינתיים שאר הנשים מתקרבות אל הקבר ונכנסות בו. הן אינן מוצאות את גופת האדון ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.3).
נקודה מס׳ 35
הן רואות בחור לבוש יושב בצד ימין, והדבר מפיל עליהן פחד (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.5).
נקודה מס׳ 36
לוקס מבהיר ששני אנשים בבגדים מבהיקים עומדים לידן. הנשים, מוכות פחד, מטות את פניהן ארצה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4-5).
נקודה מס׳ 37
המלאך מודיע להן שישוע אינו בקבר, כי קם לתחייה כפי שאמר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5-6 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.6 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.5-6).
נקודה מס׳ 38
הנשים מוזמנות להביט במקום שבו הונח האדון, כדי לראות שהגופה איננה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.6 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.6).
נקודה מס׳ 39
המלאכים מזכירים לנשים את הדברים שאמר ישוע בגליל על מסירתו לחטאים, צליבתו ותחייתו ביום השלישי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.6-8).
נקודה מס׳ 40
הנשים מקבלות צו ללכת ולהודיע לתלמידים, ובמיוחד לפטרוס, שישוע קם לתחייה ושהוא קודם אותם לגליל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.7 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.7).
נקודה מס׳ 41
הנשים עוזבות את הקבר במהירות, ביראה ובשמחה גדולה, כדי למסור את המסר שקיבלו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8).
נקודה מס׳ 42
מרקוס מדגיש שהן יצאו מן הקבר רועדות ונסערות. בבהלתן המיידית הן אינן אומרות דבר לאיש בדרך (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.8).
נקודה מס׳ 43
ישוע בא לקראתן ומברך אותן. הן מתקרבות, אוחזות ברגליו ומשתחוות לו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9).
נקודה מס׳ 44
ישוע אומר להן לא לירא ומאשר להן את שליחות ההודעה לאחיו שילכו לגליל, שם יראו אותו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.10).
נקודה מס׳ 45
מרים המגדלית מגיעה אל פטרוס ויוחנן ומוסרת להם את הודעתה הראשונה, שאינה ממוקדת בתחייה אלא בהיעלמות הנראית לעין של הגופה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2).
נקודה מס׳ 46
פטרוס והתלמיד שישוע אהב יוצאים מיד אל הקבר. שניהם רצים, אך יוחנן מגיע ראשון (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.3-4).
נקודה מס׳ 47
יוחנן מתכופף אל תוך הקבר ורואה את התכריכים מונחים, אך אינו נכנס מיד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.5).
נקודה מס׳ 48
שמעון פטרוס מגיע בתורו, נכנס אל הקבר ומתבונן בתכריכים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.6).
נקודה מס׳ 49
פטרוס רואה גם את המטפחת שהייתה על ראשו של ישוע, לא מונחת עם התכריכים אלא מגולגלת במקום אחר בנפרד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.7).
נקודה מס׳ 50
לאחר מכן יוחנן נכנס אל הקבר. הוא רואה ומתחיל להאמין, אף שהתלמידים עדיין אינם מבינים עד תומו שלפי הכתוב היה על ישוע לקום מן המתים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.8-9).
נקודה מס׳ 51
לוקס מזכיר גם את ביקור פטרוס בקבר. הוא מתבונן בתכריכים וחוזר לביתו, תמה על מה שקרה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.12).
נקודה מס׳ 52
פטרוס ויוחנן חוזרים למקום מגוריהם ומשאירים את מרים המגדלית ליד הקבר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.10-11).
נקודה מס׳ 53
מרים המגדלית נשארת בחוץ ליד הקבר ובוכה. היא מתכופפת להציץ אל תוך הקבר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11).
נקודה מס׳ 54
היא רואה שני מלאכים בלבנים יושבים במקום שבו שכבה גופת ישוע, אחד אצל הראש ואחד אצל הרגליים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.12).
נקודה מס׳ 55
המלאכים שואלים אותה מדוע היא בוכה. מרים משיבה שלקחו את אדונה והיא אינה יודעת היכן שמו אותו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.13).
נקודה מס׳ 56
כשהיא מסתובבת, מרים רואה את ישוע עומד, אך אינה מכירה אותו מיד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.14).
נקודה מס׳ 57
ישוע שואל אותה מדוע היא בוכה ואת מי היא מבקשת. מרים, החושבת שהוא הגנן, שואלת אותו היכן שם את הגופה כדי שתוכל לקחתה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.15).
נקודה מס׳ 58
ישוע קורא לה בשמה: «מרים». אז היא מכירה אותו ועונה לו: «רבוני», כלומר רבי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.16).
נקודה מס׳ 59
ישוע מבקש ממנה לא לאחוז בו, כי טרם עלה אל האב. הוא מפקיד בידיה את השליחות ללכת אל אחיו ולהודיע להם שהוא עולה אל אביו ואביהם, אל אלוהיו ואלוהיהם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.17).
נקודה מס׳ 60
מרים המגדלית הולכת להודיע לתלמידים שראתה את האדון, ומוסרת להם את דבריו אליה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.18).
נקודה מס׳ 61
מרקוס מבהיר שישוע נראה תחילה למרים המגדלית, שממנה גרש שבעה שדים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9).
נקודה מס׳ 62
מרים הולכת למסור את הבשורה לאלה שהיו עם ישוע, בעודם באבל ובבכי (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.10).
נקודה מס׳ 63
התלמידים שומעים שהוא חי ושהיא ראתה אותו, אך אינם מאמינים לעדותה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.11).
נקודה מס׳ 64
גם שאר הנשים מוסרות לאחד עשר ולכל השאר את מה שראו ושמעו. לוקס מונה את מרים המגדלית, יוחנה, מרים אם יעקב, וכן את שאר הנשים שהיו איתן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.9-10).
נקודה מס׳ 65
השליחים רואים בדבריהן דברי הבל חסרי אמינות ואינם מאמינים להן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.11).
נקודה מס׳ 66
בינתיים כמה מן השומרים הולכים לעיר כדי לדווח לראשי הכוהנים על כל מה שאירע בקבר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.11).
נקודה מס׳ 67
ראשי הכוהנים מתכנסים עם הזקנים ומחליטים לתת לחיילים סכום כסף גדול (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.12).
נקודה מס׳ 68
הם מבקשים מהשומרים לומר שהתלמידים באו בלילה וגנבו את הגופה בעודם ישנים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.13).
נקודה מס׳ 69
הרשויות מבטיחות להתערב אצל הנציב אם העניין יגיע לאוזניו, כדי למנוע כל עונש מהחיילים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.14).
נקודה מס׳ 70
החיילים מקבלים את הכסף ומפיצים את הגרסה הזאת. מתי מבהיר שהסיפור התפשט בקרב היהודים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.15).
נקודה מס׳ 71
באותו יום ישוע מופיע באופן אישי לשמעון פטרוס. לוקס מזכיר התגלות זו בלי למסור את נסיבותיה, ופולוס יאשר אותה אף הוא בסיכומו של המסורת השליחית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.34 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.5).
נקודה מס׳ 72
שני תלמידים עוזבים את ירושלים בדרכם לאמאוס, כפר המרוחק כשישים סטדיות מירושלים. שמו של אחד מהם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13,18).
נקודה מס׳ 73
הם משוחחים ביניהם על כל האירועים שאירעו בירושלים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.14).
ישוע שואל אותם על נושא שיחתם. שני התלמידים עומדים ופניהם עצובות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.17).
נקודה מס׳ 76
תמה על כך שהזר הזה נראה כמי שאינו יודע את האירועים האחרונים הנוגעים לישוע מנצרת, נביא אדיר במעשה ובדבר לפני האלוהים וכל העם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.18-19).
נקודה מס׳ 77
שני התלמידים מזכירים שראשי הכוהנים והשרים מסרו את ישוע כדי שיידון למוות וייצלב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.20).
נקודה מס׳ 78
הם מביעים את תקוותם שנכזבה: הם חשבו שישוע הוא זה שיגאל את ישראל. הם מוסיפים שזהו כבר היום השלישי מאז האירועים האלה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21).
נקודה מס׳ 79
הם מוסרים גם את עדות הנשים שהלכו אל הקבר בבוקר השכם ולא מצאו את הגופה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.22-23).
נקודה מס׳ 80
הם מזכירים שכמה מן התלמידים הלכו אל הקבר ומצאו את הדברים כפי שאמרו הנשים, אך לא ראו את ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.24).
נקודה מס׳ 81
ישוע מוכיח אותם על איטיותם להאמין בכל אשר דברו הנביאים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.25).
נקודה מס׳ 82
הוא מסביר להם שהיה על המשיח לסבול זאת ולהיכנס אל כבודו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.26).
נקודה מס׳ 83
ישוע, בהתחילו ממשה ומכל הנביאים, מפרש להם בכל הכתובים את הנוגע אליו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.27).
נקודה מס׳ 84
בהגיעם קרוב לכפר אמאוס, נראה שישוע רוצה להמשיך הלאה, אך שני התלמידים מפצירים בו להישאר עמם כי הערב מתקרב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.28-29).
נקודה מס׳ 85
בעת הארוחה ישוע לוקח את הלחם, מברך, בוצע ונותן להם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.30).
נקודה מס׳ 86
אז נפקחות עיניהם והם מכירים אותו, אך ישוע נעלם מלפניהם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.31).
נקודה מס׳ 87
שני התלמידים מודים שלבם בער בקרבם כשדיבר אליהם בדרך והסביר להם את הכתובים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.32).
נקודה מס׳ 88
הם קמים מיד וחוזרים לירושלים כדי להצטרף לאחד עשר ולשאר התלמידים שנאספו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.33).
הם מספרים בתורם מה אירע להם בדרך וכיצד הכירו את ישוע בבציעת הלחם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.35).
נקודה מס׳ 91
מרקוס מסכם אירוע זה באומרו שישוע נראה בדמות אחרת לשני תלמידים שהלכו אל הכפר, ושהם חזרו והודיעו לאחרים, שאף הם לא האמינו להם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.12-13).
נקודה מס׳ 92
בערב אותו יום התלמידים נאספים בירושלים. הדלתות נעולות מפחד ה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19).
התלמידים נבהלים וחושבים שהם רואים רוח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.37).
נקודה מס׳ 95
ישוע מוכיח אותם על בהלתם וספקותיהם, ואחר כך מראה להם את ידיו ורגליו כדי להעיד על זהותו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.38-40).
נקודה מס׳ 96
יוחנן מבהיר שישוע מראה להם את ידיו ואת צדו. התלמידים שמחים אז בראותם את האדון (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.20).
נקודה מס׳ 97
מכיוון שהם עדיין אינם מאמינים עד תומם, מרוב שמחה ותדהמה, ישוע שואל אותם אם יש להם דבר מאכל (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.41).
נקודה מס׳ 98
הם מגישים לו חתיכת דג צלוי. ישוע לוקח ואוכל לפניהם, ובכך מאשר את מציאות התחייה הגופנית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.42-43).
נקודה מס׳ 99
ישוע מזכיר להם שכל מה שכתוב עליו בתורת משה, בנביאים ובתהילים חייב להתמלא (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.44).
נקודה מס׳ 100
הוא פותח את שכלם כדי שיבינו את הכתובים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.45).
נקודה מס׳ 101
הוא מסביר להם שהיה על המשיח לסבול ולקום מן המתים ביום השלישי, ושתשובה וסליחת חטאים יוכרזו בשמו לכל הגויים, החל מירושלים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.46-47).
נקודה מס׳ 102
ישוע מכריז לתלמידים שהם עדים לדברים האלה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.48).
נקודה מס׳ 103
הוא מודיע להם על שליחת הבטחת האב ומבקש מהם להישאר בעיר עד שיולבשו כוח מן המרום (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.49).
נקודה מס׳ 104
ישוע אומר להם שוב: «שלום לכם», ואחר כך שולח אותם כפי ששלח אותו האב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.21).
נקודה מס׳ 105
הוא נושף עליהם ואומר להם: «קבלו רוח הקודש» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.22).
נקודה מס׳ 106
הוא מפקיד בידיהם סמכות הקשורה בהכרזת הסליחה ובעדות השליחית: החטאים שיסלחו יסלחו, והחטאים שיעכבו יעוכבו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.23).
נקודה מס׳ 107
מרקוס מסכם התגלות זו באומרו שישוע נראה לאחד עשר בעודם סועדים, והוכיח אותם על חוסר אמונתם וקשיות לבם, כי לא האמינו לאלה שראוהו לאחר שקם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.14).
נקודה מס׳ 108
תומא, אחד משנים עשר, הנקרא דידימוס, אינו עם התלמידים בהתגלות זו בערב יום התחייה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.24).
HUIT JOURS PLUS TARD — APPARITION À THOMAS
נקודה מס׳ 109
לאחר ההתגלות הראשונה לתלמידים שנאספו בירושלים, הם מודיעים לתומא שראו את האדון (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.25).
נקודה מס׳ 110
תומא מסרב להאמין לעדותם. הוא מצהיר שלא יאמין אלא אם יראה בעצמו את סימן המסמרים בידי ישוע ויוכל להניח בו את אצבעו ואת ידו בצדו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.25).
נקודה מס׳ 111
שמונה ימים אחר כך התלמידים נאספים שוב בבית, ותומא נמצא הפעם איתם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26).
נקודה מס׳ 112
אף שהדלתות נעולות, ישוע מופיע פתאום בתוכם ופונה אליהם בברכה: «שלום לכם» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26).
נקודה מס׳ 113
ישוע פונה ישירות אל תומא ומזמין אותו לבחון את ידיו ואת צדו, ובכך מראה שהוא יודע את הדברים שאמר קודם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.27).
נקודה מס׳ 114
תומא משיב אז באחת מהצהרות האמונה החזקות ביותר בבשורות: «אדוני ואלוהי» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.28).
נקודה מס׳ 115
ישוע מצהיר שתומא האמין משום שראה, ואחר כך מבטא אשרי לאלה שיאמינו מבלי שראו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.29).
נקודה מס׳ 116
יוחנן מזכיר שישוע עשה עוד אותות רבים אחרים שלא נכתבו בבשורתו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.30).
נקודה מס׳ 117
הוא מבהיר שמטרתו להביא את הקוראים להאמין שישוע הוא המשיח בן האלוהים, כדי שבהאמינם יהיו להם חיים בשמו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.31).
APPARITIONS EN GALILÉE
נקודה מס׳ 118
בהתאם להוראות שמסרו המלאכים ואישר ישוע עצמו, התלמידים הולכים לגליל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.7 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.10).
נקודה מס׳ 119
בתקופה בלתי מוגדרת שמעון פטרוס, תומא, נתנאל מ, יעקב, יוחנן ושני תלמידים נוספים נמצאים יחד ליד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-2).
נקודה מס׳ 120
פטרוס מחליט ללכת לדוג. שאר התלמידים בוחרים ללוות אותו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.3).
נקודה מס׳ 121
הם מבלים את הלילה כולו בדיג בלי לתפוס דבר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.3).
נקודה מס׳ 122
עם שחר ישוע עומד על החוף. התלמידים אינם מזהים מיד שזה הוא (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.4).
נקודה מס׳ 123
ישוע שואל אותם אם יש להם דבר מאכל. הם עונים שלא תפסו דבר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.5).
נקודה מס׳ 124
ישוע מצווה עליהם להטיל את הרשת בצד הימני של הסירה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.6).
נקודה מס׳ 125
התלמידים מצייתים ותופסים דיג יוצא דופן, כה שופע עד שאינם יכולים עוד למשוך את הרשת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.6).
נקודה מס׳ 126
יוחנן מבין אז שהאיש העומד על החוף הוא האדון ומודיע על כך לפטרוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.7).
נקודה מס׳ 127
פטרוס משליך את עצמו מיד לים כדי להגיע אל ישוע במהירות רבה יותר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.7).
נקודה מס׳ 128
שאר התלמידים מגיעים אל החוף בסירה כשהם גוררים את הרשת המלאה דגים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.8).
פטרוס מבחין מאחוריו בתלמיד שישוע אהב, זה שנשען על חזהו בסעודה האחרונה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.20).
נקודה מס׳ 148
פטרוס שואל אז את ישוע מה יהיה עם התלמיד הזה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.21).
נקודה מס׳ 149
ישוע משיב לו שגורלו של יוחנן אינו עניינו ושעליו פשוט ללכת אחריו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.22).
נקודה מס׳ 150
אז מתפשטת שמועה בקרב האחים שיוחנן לא ימות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.23).
נקודה מס׳ 151
יוחנן מתקן פירוש זה ומבהיר שישוע לא אמר מעולם שהוא לא ימות, אלא רק אמר: «אם אני רוצה שיישאר עד שאבוא» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.23).
APPARITION SUR LA MONTAGNE DE GALILÉE
נקודה מס׳ 152
אחר כך אחד עשר התלמידים הולכים אל ההר בגליל שישוע ייעד להם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.16).
נקודה מס׳ 153
כשהם רואים את ישוע הם משתחווים לו, אף שחלקם עדיין נותרים בספק (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.17).
נקודה מס׳ 154
ישוע מצהיר שכל סמכות ניתנה לו בשמים ובארץ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.18).
נקודה מס׳ 155
הוא מצווה על תלמידיו ללכת ולעשות את כל הגויים לתלמידים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.19 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.15).
נקודה מס׳ 156
עליהם להטביל את התלמידים החדשים בשם האב, הבן ורוח הקודש (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.19).
נקודה מס׳ 157
עליהם ללמד אותם לשמור את כל מה שציווה עליהם ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.20).
נקודה מס׳ 158
ישוע מבטיח להיות עמם כל הימים עד קץ העולם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.20).
נקודה מס׳ 159
מרקוס מזכיר גם את השליחות האוניברסלית להכריז את הבשורה לכל הבריאה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.15).
הוא מכריז על כמה אותות שילוו את המאמינים: גירוש שדים, דיבור בלשונות חדשות, הגנה אלוהית וריפויים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.17-18).
LES DERNIERS JOURS ET L'ASCENSION
נקודה מס׳ 162
במשך ארבעים יום לאחר תחייתו ישוע ממשיך להופיע לתלמידיו ולדבר אליהם על מלכות האלוהים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.3).
נקודה מס׳ 163
לבסוף הוא מוביל את תלמידיו אל בית עניה, על המדרון המזרחי של (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.50).
נקודה מס׳ 164
ישוע נושא את ידיו ומברך את תלמידיו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.50).
נקודה מס׳ 165
בעודו מברך אותם הוא מורם השמימה ונעלם מעיניהם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.51 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.19 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.9).
נקודה מס׳ 166
התלמידים משתחווים לו וחוזרים לירושלים מלאי שמחה גדולה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.52).
נקודה מס׳ 167
שני מלאכים מודיעים שישוע ישוב יום אחד באותו אופן שבו עלה השמימה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.10-11).
נקודה מס׳ 168
התלמידים שוהים תמיד במקדש, משבחים ומברכים את האלוהים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.53).
נקודה מס׳ 169
מרקוס מסיים בציון שהתלמידים יצאו והכריזו בכל מקום, והאדון פועל עמם ומאשר את דבריהם באותות הנלווים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.20).
גרסה זו בת 169 הנקודות משלבת למעשה את כל האירועים המוזכרים בקטעים שציטטתם. עם זאת, למחקר אקדמי הייתי מציינת כנקודות השנויות ביותר במחלוקת את הנקודות 33 עד 60 (תנועות מרים המגדלית, ההתגלות לנשים והסדר המדויק של ההתגלויות הראשונות), שהן הקשר האמיתי של כל הרמוניזציה של סיפורי התחייה.
VIII. ניתוח תשובת הבינה המלאכותית
ברור שהופתענו מדיוק התשובה שקיבלנו, וכן ממהירות הפקתה. לפי הבדיקות שערכנו, נראה שרשימת 169 הנקודות מכסה באופן ממצה את כל האירועים המדווחים בקטעים שנחקרו.
תוצאת ניסוי זה, המבלבל לעיתים, מראה שה יכולה להוות כלי עזר יקר במיוחד. הודות ליכולתה לסכם ולארגן כמות גדולה של מידע מרובי מקורות, היא מעניקה עזרה מרשימה בניתוח, בבדיקה ובהצבת עבודות מחקר בפרספקטיבה.
עם זאת, ניסוי זה מדגיש גם את החשיבות של בקיאות מוקדמת טובה בנושא הנחקר. שליטה מספקת בטקסטים ובסוגיות המועלות נשארת הכרחית כדי להעריך באופן ביקורתי את המידע המוצע, להבחין בין עובדות להשערות ולבקר את הרלוונטיות של המסקנות המוצגות.
כך ה נראית פחות כתחליף לעבודת החוקר ויותר ככלי משלים היכול להעשיר את החשיבה, להציע כיווני ניתוח ולהבליט נקודות מסוימות הראויות לתשומת לב מיוחדת.
סיכום
הניתוח הביקורתי שנעשה בעזרת ה מגיע לקביעה מעניינת במיוחד: המסקנות שהתקבלו קרובות מאוד לאלה שכבר הגענו אליהן. התכנסות זו אינה מפתיעה. המקורות הנבחנים הם אותם מקורות, דהיינו סיפורי מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן, וכל חוקר המבצע מחקר מעמיק של טקסטים אלה מגיע באופן טבעי לזיהוי אותם נתוני יסוד.
ואכן, הבשורות מציגות מסגרת כללית איתנה וקוהרנטית שכמעט כל החוקרים רואים בה אמינה מבחינה היסטורית: הנחה בקבר, גילוי הקבר הריק, עדויות הנשים, ההתגלויות השונות של המשיח המתעורר לתחייה והשליחות שהופקדה בידי התלמידים. הקשיים העיקריים מתעוררים כשמבקשים לדייק את הסדר המדויק של אירועים מסוימים או את תנועות העדים השונים. בשלב זה המפרש נכנס בהכרח לתחום ההשערה והשחזור הכרונולוגי.
דווקא בנקודות אלה אפשר לשקול כמה פתרונות. המחלוקות בין החוקרים אינן נוגעות בדרך כלל לעובדות עצמן אלא לחיבורן הכרונולוגי. עם זאת, הניתוח שנעשה מכיר בכך שההשערה שנבחרה במחקרנו מתאפיינת ברמה גבוהה של קוהרנטיות ומאפשרת להסביר את רוב הנתונים הטקסטואליים במינימום קשיים. כך היא נראית כאחד הפתרונות המספקים ביותר מבין אלה שאפשר להציע.
יש גם להזכיר שהמסקנות המוצגות במחקר זה אינן בשום אופן התגלות חדשה. הן מתיישבות בנקודות רבות עם עבודותיהם של כמה חוקרים ומתאמי בשורות שחקרו טקסטים אלה לפנינו. דרכנו מורכבת בראש ובראשונה מאיסוף המידע המקראי, ניתוחו וארגונו כדי להציע שחזור כרונולוגי קוהרנטי ככל האפשר.
לבסוף חשוב להכיר במגבלות הטבועות בסוג זה של מחקר. שאלות מסוימות אינן ניתנות להכרעה בוודאות מוחלטת בשל טיבם של המקורות הזמינים. לכן אנו נאלצים להעדיף את ההשערות הנראות לנו המבוססות ביותר, תוך מודעות לכך שהן נשארות השערות. עם זאת, בחירות אלה אינן נובעות מהמקרה או מספקולציה סתמית; הן מבוססות על ניתוח שיטתי של הטקסטים, על חיפוש הקוהרנטיות הפנימית שלהם ועל הרצון להביא בחשבון את מכלול העדויות הבשורתיות.
כותרת, דמות, מקום, אזכור ("לוקס 15")…
נפתח בחלון חדש
מראה מקום מקראי
INF071
הערת מידע
INF071 - הבינה המלאכותית (AI)
הבינה המלאכותית (AI)
בינה מלאכותית (AI) היא תחום במדעי המחשב שמטרתו ליצור מערכות המסוגלות לבצע משימות שבדרך כלל דורשות אינטליגנציה אנושית. הנה כמה היבטים מרכזיים של הבינה המלאכותית:
הגדרה ומטרות
הגדרה: בינה מלאכותית היא הדמיה של תהליכי האינטליגנציה האנושית בידי מכונות, ובמיוחד מערכות מחשב. מטרות: היא מכוונת ליצור מכונות המסוגלות לחשוב, ללמוד, לתפוס ולפעול באופן עצמאי.
סוגי בינה מלאכותית
בינה מלאכותית חלשה (או בינה מלאכותית צרה): מתוכננת לבצע משימה מסוימת, כמו העוזרים הווירטואליים (למשל Siri, Alexa). בינה מלאכותית חזקה (או בינה מלאכותית כללית): מסוגלת, באופן היפותטי, להבין, ללמוד ולבצע כל משימה שכלית שאדם יכול לבצע (עדיין בשלב המחקר והפיתוח).
טכניקות בשימוש
למידת מכונה:מכונות לומדות מנתונים כדי לשפר את ביצועיהן עם הזמן. רשתות עצביות:מודלים בהשראת המוח האנושי, המשמשים למשימות מורכבות כמו זיהוי תמונות והבנת שפה טבעית. עיבוד שפה טבעית (NLP): מאפשר למכונות להבין את השפה האנושית ולהגיב לה באופן טבעי.
יישומים עוזרים וירטואליים: Siri, Alexa, Microsoft Copilot. זיהוי תמונות: משמש ברפואה לניתוח צילומי רנטגן. רכבים אוטונומיים: מכוניות המסוגלות לנסוע ללא התערבות אנושית.
אתגרים ואתיקה
אתגרים טכניים: כוללים יצירת אלגוריתמים יעילים יותר וניהול כמויות גדולות של נתונים. אתיקה: כוללת שאלות בנושא שקיפות, פרטיות והטיה אלגוריתמית.
הבינה המלאכותית היא תחום המתפתח ללא הרף, משנה היבטים רבים בחיי היומיום שלנו ופותח אפקים חדשים לעתיד.
INF094
הערת מידע
INF094 - שר מאה (קנטוריון)
שר מאה (קנטוריון)
שר מאה, או קנטוריון, היה קצין בצבא הרומי. המונח ״קנטוריון״ נגזר מהמילה הלטינית ״centuria״, שפירושה ״מאה״, אף שמספר החיילים שבפיקודו של קנטוריון לא היה תמיד בדיוק מאה. הנה כמה נקודות עיקריות על תפקידו ואחריותו של קנטוריון:
תפקיד ואחריות
פיקוד: קנטוריון פיקד על מאה (centuria), יחידה שהורכבה בדרך כלל מ-80 עד 100 חיילים. בלגיון רומי היו כ-60 יחידות כאלה, וכל אחת מהן הונהגה בידי קנטוריון. משמעת והכשרה: הקנטוריונים היו אחראים למשמעת, להכשרה ולמורל של חייליהם. הם מילאו תפקיד מכריע בשמירת הסדר והיעילות של הצבא. ניסיון צבאי:הקנטוריונים היו לעיתים קרובות ותיקים מנוסים שעלו בדרגות הודות למיומנותם ולאומץ ליבם בקרב. מעמד חברתי: להיות קנטוריון היה מעמד של יוקרה וסמכות. הם זכו לכבוד לא רק בצבא אלא גם בחברה האזרחית.
דוגמה מקראית
בבשורות מוזכר קנטוריון לא פעם בהקשר חיובי, כמו שר המאה מכפר נחום שביקש את ריפוי עבדו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 8.5-13; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.1-10), או שר המאה שהכיר באלוהותו של ישוע בעת הצליבה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.54; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.39).
הקנטוריונים הם דמויות חשובות המדגימות עד כמה הגיעה השפעתו של ישוע מעבר לגבולות היהודים, עד לנציגי הצבא הרומי.
INF087
הערת מידע
INF087 - אגם גנוסר
אגם גנוסר
אגם גנוסר, הידוע גם בשם ים הגליל, ימת טבריה או ימת כנרת, הוא גוף מים חשוב בישראל, המוזכר כמה פעמים בבשורות. הנה כמה נקודות עיקריות לגביו:
מיקום וגאוגרפיה
מיקום: אגם גנוסר נמצא בצפון ישראל, בגליל, ליד רמת הגולן. הוא שוכן כ-200 מטרים מתחת לפני הים, ולכן הוא אחד מאגמי המים המתוקים הנמוכים בעולם. ממדים: אורך האגם כ-21 קילומטרים ורוחבו כ-13 קילומטרים, ושטחו 166 קמ״ר. עומקו המרבי כ-43 מטרים.
שמות ומשמעויות
ים הגליל: שם זה נפוץ בברית החדשה. ימת טבריה:נקראה כך על שם העיר טבריה, השוכנת על חופה המערבי. ימת כנרת: נגזר מהמילה העברית ״כנרת״ (שפירושה ״כינור״), בגלל צורת האגם הדומה לכינור עתיק.
חשיבות מקראית
שירותו של ישוע: אגם גנוסר הוא מקום מרכזי בשירותו של ישוע המשיח. ניסים ולימודים רבים של ישוע התרחשו סביב האגם הזה, ובהם ההליכה על המים (מתי 14.22-33), הרגעת הסערה (מרקוס 4.35-41) והדיג הנסי (לוקס 5.1-11). קריאת התלמידים: תלמידיו הראשונים של ישוע המשיח, כמו פטרוס, אנדריאס, יעקב ויוחנן, היו דייגים שעבדו באגם הזה. ניסים ולימודים: האגם הוא זירת ניסים ולימודים רבים של ישוע, המדגימים את כוחו על הטבע ואת יחסיו עם תלמידיו.
חשיבות היסטורית ותרבותית
כלכלה מקומית: אגם גנוסר היה מאז ומתמיד מקור פרנסה חשוב לדייגים ולחקלאים המקומיים. תיירות ועלייה לרגל: כיום האגם הוא יעד תיירותי ומקום עלייה לרגל לנוצרים מכל העולם, הנמשכים לאתרים המקראיים וליופיו הטבעי של האזור.
אקולוגיה וסביבה
מגוון ביולוגי: באגם חיים מינים רבים של יצורי מים ועופות נודדים, ולכן האזור הוא מערכת אקולוגית עשירה ומגוונת. אתגרי סביבה: כמו גופי מים רבים, אגם גנוסר ניצב בפני אתגרי סביבה, ובמיוחד ניהול המים והזיהום.
ישראל יזמה פרויקט למילוי אגם גנוסר (המכונה גם ים הגליל או ימת טבריה) במים מותפלים. מטרת הפרויקט לשמר את מפלס המים באגם, שנפגע משנות בצורת, גשמים לא סדירים והטיות מים.
המים המותפלים מגיעים מהים התיכון ומועברים לאגם בצינור מיוחד. זוהי יוזמה ייחודית מסוגה, כדי להבטיח לאזור מקור בר-קיימא של מים.
לסיכום, אגם גנוסר הוא מקום בעל חשיבות רבה מבחינה גאוגרפית, היסטורית, תרבותית ומקראית, המשחק תפקיד מרכזי בסיפורים רבים בבשורות וממשיך להיות אתר חשוב לצליינים ולתיירים.
INF305
הערת מידע
INF305 - הר הזיתים
הר הזיתים
הר הזיתים הוא אחד המקומות החשובים ביותר בגאוגרפיה המקראית. הוא שוכן ממזרח לירושלים ומופרד מן העיר על ידי נחל קדרון (2 שְׁמוּאֵל 15.30 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.1). שמו בא מעצי הזית הרבים שכיסו בעבר את מורדותיו.
מיקום גאוגרפי
הר הזיתים הוא רכס ארוך הנמשך מצפון לדרום ומגיע לגובה של כ־820 מטרים, מעט גבוה יותר מירושלים. מפסגתו נשקף נוף מרשים אל העיר ואל מקום המקדש.
קרבתו לירושלים מסבירה מדוע ישוע ותלמידיו הרבו לבוא לשם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.37). לפי לוקס, מקום העלייה השמיימה היה במרחק של כ“תחום שבת” מירושלים, כלומר בערך קילומטר אחד (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.12).
מקום הקשור לאירועים מקראיים רבים
בברית הישנה
דוד עבר את נחל קדרון ועלה בהר הזיתים בבכי כשברח מפני בנו אבשלום (2 שְׁמוּאֵל 15.30).
הנביא יחזקאל מתאר את כבוד האלוהים עוזב את ירושלים ועומד על ההר שממזרח לעיר, המזוהה בדרך כלל עם הר הזיתים (יְחֶזְקֵאל 11.23).
הנביא זכריה מודיע שביום האדון תעמודנה רגלי הנצחי על הר הזיתים (זְכַרְיָה 14.4).
בחייו של המשיח ישוע
להר הזיתים מקום מיוחד בבשורות:
ישוע שוהה שם לעתים קרובות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.39);
הוא מתבונן בירושלים ובוכה על העיר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.41-44);
שם הוא נושא את הנאום האסכטולוגי על קץ הימים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.3 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.3);
הוא מבלה את לילותיו בהר זה בימים האחרונים שלפני מותו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.37);
למרגלות ההר שוכן גן גת שמנים, שבו הוא מתפלל לפני מעצרו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.36 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.39-46);
ומסביבות בית עניה, במורד המזרחי של ההר, הוא מברך את תלמידיו ועולה השמיימה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.50-51 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.9-12).
הר הזיתים והעלייה השמיימה
מעשי השליחים מציינים שהתלמידים שבו לירושלים “מההר הנקרא הר הזיתים” לאחר העלייה השמיימה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.12). לוקס מבהיר בבשורתו שישוע הוביל אותם עד קרוב לבית עניה לפני שנפרד מהם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.50).
שתי ההנחיות הללו מתיישבות היטב, שכן בית עניה שוכנת במורד המזרחי של הר הזיתים, כשלושה קילומטרים מירושלים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.18).
ממד נבואי
לדעת כמה מפרשים, בחירתו של הר הזיתים כמקום העלייה השמיימה אינה כנראה מקרית. הנביא זכריה כבר הודיע שביום הנצחי יעמוד הוא על ההר הזה (זְכַרְיָה 14.4). כך, המקום שממנו ישוע נפרד מתלמידיו עשוי להיות גם המקום הקשור לשובו המפואר, בהתאם לדברי המלאכים:
“ישוע זה, אשר נלקח מעליכם השמיימה, יבוא כפי שראיתם אותו הולך השמיימה” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.11).
כך מופיע הר הזיתים כמקום טעון היסטוריה וסמליות. הוא בעת ובעונה אחת זירת סבלותיו של המשיח, הוראתו על העתיד לבוא, עלייתו השמיימה, ולפי כמה פרשנויות נבואיות, גם המקום הקשור לשובו העתידי.
INF336
הערת מידע
INF336 - תשובתו של פטרוס
תשובתו של פטרוס
עיון קפדני בתשובתו של פטרוס בפני הסנהדרין (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8-12) מגלה שיש בה דמיון רב לדרך שבה ישוע עצמו השיב לרשויות הדת. ככל הנראה אין זה צירוף מקרים בלבד. פטרוס חי שנים אחדות לצד רבו, ותורתו ודרך דיבורו הותירו בו רושם עמוק.
והנה כמה קווים מקבילים בולטים.
תשובה רגועה וישירה
כמו ישוע בפני הסנהדרין (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.57-68), פטרוס אינו נבהל מיוקרתם של בני שיחו. הוא משיב בכבוד, אך בלי שום כניעה עבדותית:
«שרי העם וזקני ישראל» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8).
ישוע עצמו השתמש לא פעם בשאלות או בנסיבות כדי להוביל את שומעיו אל אמיתות עמוקות יותר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.41-46; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.19-47).
האשמה המוחזרת אל המאשימים
פטרוס מצהיר:
«ישוע המשיח הנצרי, אשר אתם צלבתם אותו ואשר אלוהים הקים אותו מן המתים» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.10).
ניסוח זה מזכיר את העימותים הרבים של ישוע עם ראשי הדת, כאשר חשף את אחריותם הרוחנית (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.33-46; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.13-36).
כמו רבו, פטרוס אינו מבקש להגן על עצמו. הוא מעמיד את שופטיו מול אחריותם שלהם.
פנייה לכתובים
פטרוס מצטט:
«האבן אשר מאסו הבונים היתה לראש פנה» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.11).
הכוונה היא לתְהִלִּים 118.22.
והנה ישוע עצמו יישם קטע זה על עצמו בפני אותם מנהיגים:
«האם מעולם לא קראתם בכתובים: האבן אשר מאסו הבונים היתה לראש פינה?» (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.42).
שבועות אחדים קודם לכן, פטרוס הלך אחרי ישוע מרחוק והתכחש לו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.69-75). עתה הוא חוזר, בפני אותם אנשים, על טיעוני רבו עצמם.
סיכום
אם כן, יש דמיון עמוק בין הגנתו של פטרוס להגנתו של ישוע. מבנה טיעונו, פנייתו לכתובים, דרכו להחזיר את המאשימים אל אחריותם, ובעיקר המקום המרכזי שהוא נותן לאישיותו של המשיח, מזכירים מאוד את תורתו של ישוע עצמו. נוצר ממש הרושם שפטרוס הפנים את דרך החשיבה והעדות של רבו.
דמיון זה הוא אולי אחד ההגשמות הראשונות של הבטחת ישוע:
«אין תלמיד גדול מרבו, אך כל תלמיד שהושלם יהיה כרבו» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.40).
כך, מאחורי דברי פטרוס, קולו של רבו ממשיך, כביכול, להישמע בפני הסנהדרין, בפעולת רוח הקודש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.26; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8).
INF353
הערת מידע
INF353 - מלאך האדון
מלאך האדון
דקדקנותו של לוקס: «אבל מלאך האדון פתח בלילה את דלתות בית הסוהר…» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.19) אינה מקרית בוודאי. היא משרתת כמה מטרות תיאולוגיות והיסטוריות.
הדגשת מקורה האלוהי של ההצלה
לוקס רוצה להראות ששחרור השליחים לא היה בריחה מאורגנת ולא תוצאה של שותפות אנושית. אלוהים עצמו מתערב באמצעות אחד משליחיו. פרט זה מדגיש שהרשויות הדתיות יכולות לכלוא את עבדי האלוהים, אך אינן יכולות למנוע את התגשמות רצונו (תְהִלִּים 34.7; תְהִלִּים 91.11).
מלאך אחד מבין רבים
הביטוי סתמי: «מלאך» ולא «מלאך האדון». לוקס אינו מנסה אפוא לזהות את היצור השמימי הזה. זהותו אינה חשובה כל כך; מה שחשוב הוא מקורו: הוא בא מאת האדון ופועל על פי פקודתו.
במעשי השליחים מסופר על כמה התערבויות של מלאכים:
אצל פיליפוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.26);
אצל קורנליוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 10.3);
אצל פטרוס בהצלה אחרת (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.7);
אצל פאולוס בעת הסערה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 27.23-24).
כך מציג לוקס את המלאכים כעבדי אלוהים שמוטל עליהם לסייע לעמו (אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 1.14).
ביטוי שונה מ«מלאך ה׳ הנצחי»
בברית הישנה הביטוי «מלאך נצחי» מציין לעתים דמות מסתורית המדברת כמו אלוהים עצמו (בְּרֵאשִׁית 16.7-13; שְׁמֹות 3.2-6). יש תיאולוגים הרואים בו התגלות של המשיח בטרם התגשם בגוף.
ואולם לוקס אינו משתמש בנוסחה מיוחדת זו. הוא כותב בפשטות «מלאך האדון», מה שמרמז על מלאך רגיל השייך לפמליה השמימית.
הדגשת המסר יותר מהנס
ראוי לציון שהמלאך אינו מסתפק בפתיחת הדלתות. הוא נותן פקודה:
«לכו, עמדו בבית המקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.20).
כך אין הנס מטרה בפני עצמה. אלוהים אינו מציל את השליחים כדי להבטיח להם קיום נוח יותר, אלא כדי שימשיכו במשימתם. רעיון זה שב ועולה בהמשך בהצלתו של פטרוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.7-11) ובהצלתם של פאולוס וסילאס בפיליפי (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 16.25-34).
ניגוד לרשויות הדתיות
הכוהן הגדול וחברי סנהדרין ניחנים בכוח אנושי; אך השליחים נתמכים בצבאות השמים. כך יוצר לוקס ניגוד בין הכוחות הארציים לבין סמכותו הריבונית של אלוהים (תְהִלִּים 2.1-4; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.29-31).
בסופו של דבר, הנוסחה «מלאך האדון» מכוונת פחות לספק את סקרנות הקורא באשר לזהותו של השליח השמימי הזה ויותר להזכיר שהכנסייה הקדומה צועדת קדימה בחסותו ובהנהגתו של אלוהים עצמו. לוקס מפנה את תשומת הלב לא אל המלאך, אלא אל האדון ששולח אותו.
INF380
הערת מידע
INF380 - השלטונות היהודיים
השלטונות היהודיים
השלטונות שהורו לעצור את פטרוס ויוחנן ב־מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-3 הם קבוצה של מנהיגים דתיים בעלי השפעה רבה במיוחד. לוקס מזכיר שלוש קבוצות נפרדות: הכוהנים, שר בית המקדש והצדוקים. התערבותם מסייעת להבין טוב יותר את יחסי הכוחות שהיו בירושלים בראשית הכנסייה.
1- הכוהנים
״הכוהנים״ הם אלה שערכו את העבודה היומית בבית המקדש. חלקם השתייכו למשפחות הכהונה בעלות ההשפעה הרבה ביותר, וכמה מהם ישבו בסנהדרין. תפקידם העניק להם סמכות רבה על חיי הדת של העם.
בית המקדש היה מרכז החיים היהודיים. ראיית שני גלילים מלמדים בפומבי בחצרותיו, מושכים המונים ועושים אותות ומופתים, יכלה להיתפס כערעור על סמכותם. ראשי הכהונה כבר מילאו תפקיד מכריע במשפטו של ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.47-53; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.13-14), ועתה הם נמצאים מול תלמידיו.
2- שר בית המקדש
לוקס מזכיר גם את ״שר בית המקדש״ (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1). ככל הנראה היה זה ראש המשמר בית המקדש, אישיות חשובה מאוד בהיררכיה היהודית. לפי מקורות יהודיים, ובמיוחד המשנה, פיקח בעל תפקיד זה על הלוויים שהופקדו על הביטחון ועל שמירת הסדר בתחום המקדש.
הוא לא היה קצין של הרשות הרומית, אלא איש רשות יהודי. תפקידו היה למנוע כל הפרת סדר העלולה למשוך את התערבות השלטונות הרומיים. דרגתו הייתה גבוהה במיוחד, מיד אחרי דרגת הכהן הגדול.
מעצרם של פטרוס ויוחנן לא היה אפוא יוזמה מאולתרת, אלא פעולה רשמית שנעשתה בידי השלטונות המוכרים של בית המקדש.
3- הצדוקים
לוקס מדגיש בעיקר את נוכחותם של הצדוקים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-2). קבוצה זו כללה ברובה את משפחות הכהונה העשירות והמשפיעות ביותר. בדרך כלל קיימו יחסים טובים עם השלטונות הרומיים כדי לשמור על מעמדם המיוחס.
קיומם של מלאכים ורוחות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.8);
מסורות מסוימות שבעל פה שפיתחו הפרושים.
הבשורה שהכריזו השליחים פגעה ישירות באמונותיהם. הכרזה על כך שישוע קם לתחייה הייתה כמו אישור לאותה תורה עצמה שהם נאבקו בה. לכן אין זה מפתיע שלוקס מדגיש את כעסם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.2).
4- התנגדות שישוע כבר פגש
מרשים לראות שאותן קבוצות שתרמו להרשעתו של ישוע נמצאות עתה מול תלמידיו. במובן מסוים, פטרוס ויוחנן ממשיכים את שירות רבם ופוגשים את אותם יריבים.
המשכיות זו עולה בבירור מסיפורי הבשורות. המנהיגים הדתיים ביקשו להשתיק את ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.53-65); עתה הם מנסים להשתיק את עדיו.
5- הסנהדרין ברקע
אף שסנהדרין עדיין אינו מוזכר במפורש במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-3, הוא כבר מסתמן מאחורי המעצר הזה. למחרת אכן יובאו פטרוס ויוחנן לפני האסיפה העליונה הזאת (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.5-6).
הסנהדרין הורכב מכשבעים חברים, ובהם:
הכהן הגדול;
זקני העם;
ראשי הכוהנים;
הסופרים ומורי התורה;
נציגי המפלגות של הצדוקים והפרושים.
תחת השלטון הרומי שמר מוסד זה על סמכות דתית ושיפוטית רחבה, אף שהסמכות לבצע גזר דין מוות הייתה מוגבלת מאוד.
6- דאגה, יותר מאשר עוינות עקרונית בלבד
ההתנגדות של השלטונות היהודיים אינה מוסברת רק בחילוקי דעות תיאולוגיים. כמה גורמים היו אמורים להדאיג אותם:
הצמיחה המהירה של התנועה הנוצרית (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.41);
השפעתם ההולכת וגדלה של השליחים על האוכלוסייה;
הנסים שנעשו בפומבי (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.16);
הסכנה של תסיסה עממית העלולה להביא להתערבות רומית;
הערעור המשתמע על סמכותם הדתית שלהם.
כמה שבועות קודם לכן הם חשבו ככל הנראה שצליבתו של ישוע תשים קץ סופי לתנועתו. אך עתה הם מגלים בתדהמה שתלמידיו ממשיכים את מפעלו בביטחון חדש.
7- עימות ראשון שנועד לחזור
מעצר זה פותח סדרה ארוכה של עימותים בין השלטונות היהודיים לשליחים. פטרוס ויוחנן יעמדו כמה פעמים לפני הסנהדרין (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.5-22; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.27-40), סטפנוס יוּרשע למוות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.54-60), ושאול איש טרסוס יהפוך, לפני שבא לאמונה, לאחד מרודפי הכנסייה העיקריים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-3).
באופן פרדוקסלי, ההתנגדות הזאת רק תסייע להפצת הנצרות, בהתאם לתוכנית שהכריז האדון: ״והייתם לי עדים בירושלים ובכל יהודה ושומרון ועד קצה הארץ״ (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).
8- הערה מעניינת
לוקס אינו מזכיר כאן את הפרושים. שתיקה זו משמעותית ככל הנראה. נראה שהיריבים העיקריים של השליחים בפרקים הראשונים של מעשי השליחים היו הצדוקים ומשפחות הכהונה ששלטו בבית המקדש. הפרושים, אף שהתנגדו לתנועה הנוצרית בכמה נקודות, נראים לעיתים מתונים יותר, כפי שיראה בהמשך התערבותו של גמליאל (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39). ניואנס זה חשוב להבנת השונות שבין זרמי היהדות במאה הראשונה.
INF200
הערת מידע
INF200 - בגד לבן
בגד לבן
הבגד הלבן שהנוצרים יקבלו מסמל טהרה, צדק, ניצחון ושותפות בכבוד השמימי. הוא אות לשינוי רוחני ולשייכות למשיח.
מקורו המקראי של הבגד הלבן
הבגד הלבן מופיע כמה פעמים במקרא, ובמיוחד בספר ההתגלות, שם הוא קשור למאמינים הנאמנים:
_חזוֹן יוֹחָנָן 3.5: "המנצח ילבש בגדים לבנים; ולא אמחה את שמו מספר החיים."
_חזוֹן יוֹחָנָן 7.13-14: הנבחרים מתוארים כמי ש"כיבסו את בגדיהם והלבינו אותם בדם השה".
_חזוֹן יוֹחָנָן 19.8: כלת השה (הכנסייה) מקבלת לבוש של פשתן דק, "מעשי הצדק של הקדושים".
המשמעות הרוחנית
הבגד הלבן מייצג:
_טהרה וקדושה: הוא מסמל חיים שטוהרו מחטא בזכות קורבנו של המשיח.
_צדק שמקבלים מאלוהים: זה אינו צדק אנושי, אלא הצדק שאלוהים מעניק למאמינים בישוע.
_ניצחון על הרע: הוא מובטח ל"מנצחים", כלומר לאלה המתמידים באמונה עד הסוף.
_תחייה וכבוד: הוא מעלה את מצבם המכובד של המאמינים בחיי הנצח.
במסורת הנוצרית
_בטבילה מקבלים הנוצרים החדשים לעיתים קרובות בגד לבן, אות להולדתם הרוחנית מחדש.
_בליטורגיה לובשים הכמרים בגדים לבנים בחגי התחייה, כזיכרון לניצחון המשיח.
_באמנות הנוצרית מציירים לעיתים קרובות קדושים ומלאכים בלבן, כהשתקפות מצבם השמימי.
קריאה להתכוננות
הבגד הלבן אינו רק מתנה, הוא גם קריאה לחיות בנאמנות:
"אשרי המכבסים את בגדיהם, למען תהיה להם זכות לעץ החיים" (חזוֹן יוֹחָנָן 22.14)
פירוש הדבר שהמאמינים מוזמנים לחיות באור, לסור מן החטא ולהתכונן לחתונת השה.
בגד לבן זה הכרחי כדי להשתתף בחתונת השה, וכל מי שיצליח להיכנס בלעדיו, אילו היה הדבר אפשרי, יגורש החוצה בוודאות
INF002
הערת מידע
INF002 - הפרושים
הפרושים
הפרושים היו קבוצה דתית וחברתית חשובה ביהדות קדומה, ובמיוחד בתקופת בית המקדש השני. להלן כמה נקודות עיקריות לגביהם:
מקורות והיסטוריה
מקורות: הפרושים צמחו כקבוצה נפרדת לאחר מרד המכבים, בסביבות 165-160 לפנה״ס. לעתים קרובות נחשבו ליורשיהם הרוחניים של החסידים.
תקופה: הם שגשגו עד חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. לאחר מועד זה היוו תורתם את הבסיס למה שהפך ליהדות הרבנית.
אמונות ומנהגים
כתבי קודש: שלא כמו הצדוקים, שהתמקדו אך ורק בתורה שבכתב (החומש), האמינו הפרושים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה (התורה שבעל פה). תחייה: הפרושים האמינו בתחיית המתים ובאלמוות הנפש. טקסים ודינים: הם הדגישו את חשיבותן של המסורות שבעל פה ושל פרשנויות המותאמות לנסיבות הזמן.
השפעה ומורשת השפעה: לפרושים הייתה השפעה רבה על הליטורגיה ועל הפרקטיקה הדתית היהודית. תורתם שולבה במשנה, אוסף של המסורת היהודית שבעל פה, בסביבות שנת 200 לספירה. מורשת: לאחר חורבן בית המקדש השני היוו תורתם של הפרושים את הבסיס ליהדות הרבנית, שממשיכה להשפיע על היהדות המודרנית.
הפרושים נזכרים לעתים קרובות בברית החדשה, ובמיוחד בבשורות ובמעשי השליחים, שם הם נמצאים לעתים קרובות בעימות עם ישוע ועם דמויות דתיות אחרות של התקופה.
הפרושים בכתבי הקודש
הם הקבוצה הייצוגית ביותר ביהדות. חבריה, שמוצאם מן העם, מתנגדים לפשרות עם הכובש הרומי, אך גם עם ההלניזם. אנו רואים אותם קרובים לאוכלוסייה יותר מאשר הצדוקים.
הם נזכרים מאה ושלוש פעמים בברית החדשה, תשעים ושלוש פעמים בבשורות, תשע פעמים במעשי השליחים ופעם אחת באגרת אל הפיליפים.
יחסיהם עם המשיח ישוע נראים לעתים קרובות מתוחים ומלאי סכסוך. הוא נוזף בהם בשלבים מסוימים בביטויים חריפים, כגון ״אוי לכם״ ו״צבועים״, דבר המוכיח היטב את ההתנגדות הזאת. אין להם גישה לתפקידי האחריות הגבוהים, הנתונים לשליטת רומאים ולכן שמורים למקורבים אליהם, כלומר הצדוקים, אך הם מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בסנהדרין.
הם רואים בעצמם את מגיני תורת משה הגדולים, אותה הם מפרשים. פרשנותם הופכת לכלל שעל העם ללכת לפיו. המשיח ישוע יגנה את הסטיות הללו בהזדמנויות שונות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.13-29).
הם חלוקים לעתים קרובות עם עמיתיהם הצדוקים בנקודות של אמונה כגון החיים הנצחיים או המלאכים. הם הוסיפו לתורת משה הכתובה עקרונות שבעל פה, המאפשרים להם לעקוף את הוראותיה. ישוע לא יחמיץ להצביע על כך (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.23).
נקדימון ויוסף מהרמתיים השתייכו לקבוצה פוליטית-דתית זו, אך הדבר לא מנע מהם להתנצר.
INF003
הערת מידע
INF003 - הסנהדרין
הסנהדרין
הסנהדרין היה מוסד מרכזי ביהדות הקדומה, בעל תפקידי חקיקה, שיפוט ודת. להלן כמה נקודות עיקריות לגביו:
הסנהדרין (או הסנהדרין היהודי) הוא, בתקופת בית המקדש השני (בערך מהמאה ה-2 לפני הספירה עד 70 לספירה), הגוף העליון של הסמכות הדתית, המשפטית ולעיתים גם הפוליטית של היהדות ביהודה.
נקודות עיקריות
הרכב ומושב: במסורת 71 חברים (הנשיא, אב בית הדין וסגנו, ושופטים/חכמים). הוא ישב בירושלים, סמוך למקדש, כנראה באולם הנקרא «לשכת הגזית».
סמכויות: פירוש התורה (התורה), קביעת נורמות דתיות, הכרעה בסכסוכים חשובים, פיקוח על הלוח (קידוש החודשים ועיבור השנים), אישור תקנות קהילתיות, ובתיאוריה גם שיפוט בעניינים החמורים ביותר. תחת השלטון הרומי היו סמכויותיו הפליליות מוגבלות.
מקורות היסטוריים: הדים לו מצויים בבשורות (משפט ישוע המזכיר מועצה יהודית) ובעיקר בספרות חז״ל (משנה, תלמוד), המתארת את דרך פעולתו האידיאלית ואת כללי הדיון שלו.
דרך הפעולה ההליכית: עדויות נבחנו בידי גוף שיפוטי, נדרשה אמינות רבה מן העדים, נדרש מניין חוקי, ההצבעה החלה מן השופטים הצעירים ביותר כדי למנוע את השפעת הבכירים, ובמקרה של ספק הועדף זיכוי; בדיני נפשות נקבעו כללים מחמירים עוד יותר.
אחרי שנת 70: חורבן בית המקדש בידי רומאים שם קץ לסנהדרין כפי שהתקיים בירושלים. בגליל התחדש גוף רבני (יבנה, אחר כך אושה, ציפורי, טבריה), הנקרא לעיתים «סנהדרין» על דרך ההשוואה, שהתמקד בלימוד, בהלכה ובארגון הקהילה; הוא דעך בסביבות המאות ה-4–5.
מורשת: הסנהדרין מסמל את האידיאל של סמכות קולגיאלית מלומדת ביהדות. מסכתות התלמוד (בעיקר סנהדרין, מכות) משמרות את כלליו התיאורטיים, שהשפיעו על המחשבה המשפטית היהודית. בעת החדשה אומץ המונח על דרך ההשוואה (למשל «הסנהדרין הגדול» שכינס נפוליאון ב-1807), ללא המשכיות מוסדית עם העת העתיקה.
מונחים עיקריים
נשיא: ראש הסנהדרין; מסורות מייחסות תפקיד זה להלל הזקן ולצאצאיו בתקופה המאוחרת.
אב בית הדין: «אביו של בית הדין», סגנו של הנשיא.
בית דין: בית משפט רבני; ברבים הוא מציין גם בתי דין מקומיים של 23 שופטים (לעניינים חמורים) או של 3 (לעניינים אזרחיים).
גבולות ודיונים
היסטוריה לעומת אידיאל נורמטיבי: התיאורים התלמודיים מערבבים זיכרונות היסטוריים עם מודלים משפטיים; ההיסטוריונים דנים בהיקפן האמיתי של סמכויותיו בכל תקופה.
סמכות פלילית תחת רומא: היכולת להוציא להורג שנויה במחלוקת במיוחד; כנראה הייתה מוגבלת מאוד בסוף התקופה.
בקצרה: הסנהדרין היה הגוף המלומד והשיפוטי העליון ביהדות בימי בית המקדש השני, בעל תפקיד מרכזי בפירוש החוק ובלכידות הקהילה; צורתו הקדומה נעלמה אחרי שנת 70, אך המודל שלו ממשיך לעורר השראה בארגון הרבני ובמחשבה המשפטית היהודית.
INF004
הערת מידע
INF004 - הרומאים
הרומאים
בשנת 63 לפנה״ס פלש הגנרל הרומי פומפיוס לשטחה של ישראל וכבש את ירושלים. הודות ליוליוס קיסר הפכה היהדות בשנת 45 לפנה״ס לדת מותרת.
חמש שנים לאחר מכן, בשנת 40 לפנה״ס, שם הקיסר אוגוסטוס קץ לשושלת החשמונאים ומינה את הורדוס הגדול, אדומי ולכן ללא יחס מלכותי, למלך היהודים.
שנים אחדות לאחר מותו של הורדוס הגדול, בשנת 6 לספירה, שינתה רומא את מעמדן של יהודה, וכן של שומרון ושל אדומיה (אדום המקראית), והפכה אותן למחוזות רומיים הנתונים באחריות נציבים רומיים.
בניו של המלך הורדוס הועלו על ידי השלטון הרומי למעמד של טטרארכים, ושלטו במחוזות השונים הללו בחסות הנציבים.
לפיכך, בימי שירותו של המשיח ישוע, חלקו ביניהם את השלטון מושל אחד, פונטיוס פילאטוס, וטטרארך אחד, הורדוס אנטיפס. שני האנשים שנאו זה את זה עד יום גזר דינו של המשיח ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.12).
ארבעים שנה לאחר צליבתו של המשיח ישוע דוכא מרד היהודים שהחל בשנת 66; טיטוס החריב את בית המקדש בירושלים בשנת 70, והכול הסתיים עם נפילת מצדה ב-2 במאי בשנת 73.
מרידות נוספות באו בעקבותיה עד שנת 135.
בשנת 130 שינה הקיסר אדריאנוס שוב את מעמדה של ארץ ישראל בהקימו מושבה רומית חדשה; שמה של ירושלים הוחלף באיליה קפיטולינה.
המשיח ישוע מילא את שירותו בשטח שנכבש בידי הרומאים, עם מושל שמונה על ידי רומא.
שלושה אנשים חלקו אפוא באותה עת בהיסטוריה את ההנהגה של ארץ ישראל:
פונטיוס פילאטוס, המושל הרומי, החזיק בכל הסמכויות, בייחוד ביהודה.
הורדוס אנטיפס שלט בגליל ובפרעיה.
הכהן הגדול קיפא, האחראי על העניינים הדתיים.
INF118
הערת מידע
INF118 - קליאופס
קליאופס
קליאופס הוא אחד משני התלמידים שישוע פגש בדרך לאמאוס לאחר תחייתו. הנה כמה פרטים עליו:
קליאופס בכתבי הקודש
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.18 : Cléopas est mentionné comme l'un des deux disciples qui parlaient avec Jésus ressuscité sur le chemin d'Emmaüs. Le nom de l'autre disciple n'est pas mentionné2. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.12-13 : Ce passage fait également référence à Cléopas et à un autre disciple rencontrant Jésus ressuscité.
המסורת הנוצרית
נישואין וצאצאים: לפי המסורת הנוצרית, קליאופס נשוי למרים יעקובה, אחת משלוש המריות. יחד נולדו להם שני בנים: יעקב הקטן ויוסי. קרבה לישוע: קליאופס מזוהה לעיתים קרובות כאחיו של יוסף, אביו המאמץ של ישוע, מה שהיה הופך אותו לדודו של ישוע. שמות אחרים: השם קליאופס נקשר לעיתים לשם קלופס, ואפשר שמדובר באותה דמות.
בן לוויתו של קליאופס בדרך לאמאוס: יש חוקרים הסבורים שבן לוויה זה אולי היה אשתו, ומשמעות הדבר שהם חזרו לביתם.
פרטים אלה מראים שקליאופס ממלא תפקיד חשוב בסיפורי תחיית ישוע ובמסורת הנוצרית.
INF089
הערת מידע
INF089 - השבת
השבת
השבת היא יום מנוחה וקדושה במסורת היהודית, הנשמר מערב שבת ועד מוצאי שבת. הנה כמה נקודות חשובות שכדאי לדעת על השבת:
מקורות ומשמעות
הציווי המקראי: השבת היא אחת מעשרת הדיברות שנתן אלהים למשה בהר סיני. היא מוזכרת פעמים רבות לאורך התורה, ובמיוחד בשמות 20.8-11 ובדברים 5.12-15. הבריאה: השבת מציינת את יום המנוחה של אלהים אחרי ששת ימי הבריאה, כמתואר בבראשית 2.2-3. היציאה ממצרים: נוסף על הבריאה, השבת היא גם תזכורת לשחרור בני ישראל מעבדות מצרים, והיא מסמלת חירות וקדושה.
שמירה ומנהגים
מנוחה: השבת היא יום של מנוחה מלאה שבו אסורות מלאכות יצירתיות (הנקראות "מלאכות"). הדבר כולל פעולות כמו בישול, כתיבה, הדלקת אש ועוד. חגיגה: השבת מתחילה בערב שבת בסעודה חגיגית, שלעתים קרובות קודמת לה הדלקת נרות השבת. נאמרות תפילות מיוחדות, כמו הקידוש. תפילות בציבור: יהודים שומרי מצוות משתתפים בתפילות בבתי הכנסת, שבהם נקראים קטעים מיוחדים מהתורה ונאמרות תפילות.
זמן עם המשפחה ורוחניות: השבת היא גם עת להתכנסות משפחתית, ללימוד התורה ולהרהור רוחני.
חשיבות רוחנית
הקשר עם אלהים: השבת היא זמן המוקדש לרוחניות ולחיזוק הקשר עם אלהים, זמן של מנוחה גופנית ורוחנית. קהילה: השבת מעודדת התכנסות קהילתית ומשפחתית ומחזקת את הקשרים החברתיים והדתיים.
משמעות השבת ליהודים
עבור היהודים, השבת היא הרבה יותר מסתם יום מנוחה. היא תזכורת שבועית לבריאת העולם וסמל לברית בין אלהים לעם ישראל. השבת היא זמן קדוש המוקדש לתפילה, להרהור רוחני ולהתחברות משפחתית וקהילתית.
שמירת השבת כוללת הימנעות מכל עבודה, השתתפות בתפילות בבית הכנסת, הכנת סעודות מיוחדות וחגיגה בחיק המשפחה. זהו זמן להתנתק מדאגות חומריות ולהתמקד ברוחני, ובכך לחזק את הקשר עם אלהים ועם הקרובים.
השבת בימי ישוע
בימי ישוע הייתה לשבת חשיבות דתית וחברתית גדולה. חוקי השבת נשמרו בקפדנות, והפרושים וכן הסופרים הקפידו במיוחד על שמירתם המדוקדקת. הם גיבשו מערכת מפורטת של כללים כדי לקבוע מה נחשב "מלאכה" אסורה ביום השבת.
ישוע, לעומת זאת, התריס לא פעם נגד הפירושים הקשיחים הללו של חוקי השבת. למשל, הוא ריפא חולים בשבת, דבר שעורר ויכוחים עם הרשויות הדתיות בזמנו. ישוע לימד שהשבת נעשתה בשביל האדם ולא האדם בשביל השבת (מרקוס 2.27), ובכך הדגיש את חשיבות החמלה והאנושיות על פני כללים נוקשים.
גישתו של ישוע לשבת הבליטה את הרעיון שחוקי הדת צריכים לשרת את טובתם של בני האדם, ולא להפוך למשא מעיק. השקפה זו תרמה למתחים בינו לבין הרשויות הדתיות, ותפסה מקום בסכסוכים שהובילו בסופו של דבר לצליבתו.
השבת היא מוסד מרכזי ביהדות, המסמל מנוחה, קדושה וקשר עם אלהים. יש לה תפקיד חיוני בחיים הדתיים והחברתיים של היהודים, והיא מעניקה הפוגה שבועית המוקדשת להרהור, לתפילה ולהתחברות עם הקרובים.
INF088
הערת מידע
INF088 - קנה
קנה
קנה היא עיר המוזכרת בברית החדשה של המקרא, הידועה בעיקר בזכות הנס הראשון של ישוע המשיח במהלך החתונה בקנה בגליל (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1-11).
הנה כמה מידע נוסף על קנה:
הרקע ההיסטורי והגיאוגרפי
מיקום: קנה שוכנת באזור הגליל, בצפון ישראל, בסמוך לעיר נצרת. משמעות: השם "קנה" פירושו "מלכה" בעברית, דבר שעשוי לסמל את חשיבות העיר בהקשר המקראי.
הנס הראשון של ישוע
מקום:החתונה בקנה בגליל (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1-11). תיאור: באותו חג הופך המשיח ישוע מים ליין לאחר שמרים אמו הודיעה לישוע שאזל היין. נס זה מפורש לעתים קרובות כמטפורה לשינוי הרוחני ולברית החדשה שהביא ישוע.
חשיבות תיאולוגית
סמל לכבודו של ישוע: נס זה הוא הראשון של ישוע בבשורות, והוא מגלה את כבודו ואת כוחו האלהי. אמונה וציות: מרים ממלאת תפקיד מכריע בכך שהיא מודיעה לישוע ומצייתת להוראותיו, ובכך מראה אמונה ואמון בישוע.
הפניות למקרא
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1-11: קטע זה מתאר בפירוט את הנס של הפיכת המים ליין במהלך החתונה בקנה.
קנה נותרה עיר סמלית במסורת הנוצרית, המזכירה את תחילת שירותו הציבורי של ישוע ואת התגלות כוחו האלהי.
