_25 D’environ midi à 15 h, il y a des ténèbres sur la région de Jérusalem. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44.
_26 המוות על הצלב מתרחש ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33, בסביבות השעה 15:00, לפי הבשורות. הוא מתרחש לפני סוף הלילה יוצא הדופן הזה. שלושת הימים ושלושת הלילות מתחילים בלילה זה, כפי שדורש הלוח היהודי.
_27 ההנחה היא שהקבורה נעשתה בסביבות 17:00, עדיין יום. אנו עדיין ביום שישי, שמסתיים אצל היהודים בסביבות 18:00. ה מתחיל בדרך כלל מעט קודם, בסביבות 17:50. הכול הושלם ברגע שבו מתחיל ה. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.57-61 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42-47 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50-56 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31-42.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
1- נקדימון: אוהד בצל
הסיפור ביוחנן חושף חבר שני ב שהיה אוהד את ישוע: נקדימון. ה המשפיע הזה פגש את הרב בלילה, כשנתיים קודם לכן, בשיחה תיאולוגית שנשארה מפורסמת במסורת הנוצרית. דברי ישוע — “עליך להיוולד מחדש” — הותירו רושם עמוק על נקדימון ופתחו אצלו מחשבה על התחדשות רוחנית כתנאי לכניסה למלכות האלוהים. (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.1-7)
2- הכרה הדרגתית למרות העוינות שמסביב
נקדימון הכיר בישוע שליח מאת אלוהים, המאושר באותות שעשה. הכרה זו הביאה אותו להתערב בתוך ה עצמו כדי להגן על זכותו של ישוע להישמע לפני שיידון — צעד מבוסס מבחינה משפטית, אך עמיתיו דחו אותו בבוז. כישלונו ממחיש את התקשות הלב הגוברת של הרשויות הדתיות מול עדות המשיח. (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.2 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.50-52)
3- הכנות לקבורה מלכותית
Anticipant l'issue fatale du procès, Nicodème prépare le nécessaire pour l'embaumement : un mélange de myrrhe et d'aloès d'environ cent livres romaines (soit plus de trente kilogrammes). Cette quantité exceptionnelle, digne d'une sépulture royale, témoigne de la haute estime dans laquelle il tenait Jésus et confère à l'ensevelissement une dimension honorifique inhabituelle pour un condamné à mort. (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39 ; cf. 2 דִּבְרֵי הַיָּמִים 16.14)
4- יוסף מארימתיה: הקבר החדש ותכריך הפשתן
יוסף מארימתיה, אף הוא חבר ב ו“תלמיד ישוע, אך בסתר, מפחד היהודים”, מספק תכריך מפשתן לבן ודק ומעמיד לרשות הקבורה את קברו החדש שלו, החצוב בסלע והממוקם בגן סמוך לגולגותא. קבר זה טרם קלט גופה כלשהי, פרט שהמבשרים מדגישים כדי לציין את כבודה וטהרתה הפולחנית של הקבורה. (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.59-60 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.41)
5- הקבורה: מעשה אהבה והגשמת נבואה
Ensemble, Nicodème et Joseph apprêtent personnellement le corps de Jésus, l'enveloppant dans le linceul avec les aromates, conformément aux coutumes funéraires juives. Ce geste, accompli publiquement par deux hommes de rang, requiert courage et expose ses auteurs à l'impureté rituelle ainsi qu'à la réprobation de leurs pairs. Pourtant, à leur insu, ils accomplissent la parole prophétique d'Ésaïe : « On a mis son sépulcre parmi les méchants, et il a été avec le riche dans sa mort. » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.40 ; יְשַׁעְיָהוּ 53.9)
6- הנשים כעדות: נאמנות ותכנון חניטה
נשים אחדות, תלמידות נאמנות שבאו מן הגליל עם ישוע, צופות במתרחש מרחוק. הן מתעדות בקפידה את מיקום הקבר ואת מצב הגופה, שכן בכוונתן לשוב לאחר ה כדי להשלים את החניטה בבשמים משלהן. נוכחותן הקשובה מכינה, בסיפור, את תפקידן כעדות הראשונות לקבר הריק. (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.55-56 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.47)
7- המעבר מיום שישי לשבת: בין אבל להבטחה
יום שישי מסתיים; ה מתחילה בשקיעת החמה, בהתאם לתורה. כל אחד שב לביתו. אצל רובם החיים נמשכים סביב שולחן השבת. אך מעטים, נבוכים עד עמקי נפשם, מתאבלים על רבם האהוב. הם עדיין אינם יודעים שמה שנראה כסוף טרגי הוא למעשה ציר תוכנית הגאולה של אלוהים, שהוכרזה “על פי הכתובים”. (וַיִּקְרָא 23.32 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.48 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.3-4)
8- התכנסות העדויות: ממוות לתקווה
La convergence des récits synoptiques et johannique autour de l'ensevelissement souligne plusieurs éléments : la dignité accordée au corps du Crucifié malgré sa condamnation, la présence discrète mais réelle de sympathisants au sein même de l'institution hostile, et la préparation narrative de la découverte pascale. Le lecteur est ainsi conduit du scandale de la croix vers l'aube de la résurrection. (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.57-61 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42-47 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50-56 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38-42)