_29 נותרה נקודה קטנה אחרונה לטיפול: המשיח ישוע דיבר על תחייה, ולכן זהיר יותר להציב שומרים לפני הקבר. זו הבקשה שהופנתה לפילטוס באותו יום של ; דבר אינו עוצר את אנשי הדת הלהוטים הללו. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62-66.
_30 התחייה מתרחשת בבוקר יום ראשון עם עלות השחר. הרי יש לנו 3 ימים ו־3 לילות לפי החישוב היהודי הכולל. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2-4 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.2-4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-3. אנו מביאים בחשבון את הלילה בצהרי היום.
_31 כעת באות ההופעות השונות של המשיח ישוע החי, החל מיום ראשון, 3 באפריל שנת 33 לספירה, בשעת בוקר מוקדמת. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8-10 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.8 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.24-34 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.13-14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-35 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.36-49 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26-31 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-14.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
1- הבדל לכאורה בין התיאורים
מתגלה הבדל בולט בין תיאורי הבשורות הסינופטיות לבין תיאורו של יוחנן בנוגע למצב רוחן של הנשים בבוקר התחייה.
מתי מספר שלאחר שקיבלו את בשורת המלאכים, הנשים עוזבות את הקבר „ביראה ובשמחה גדולה” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8). גם מרקוס מציין שבחור לבוש לבן מבשר להן: „הוא קם, אינו כאן” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.5-6). לוקס מדייק מצדו ששני אנשים בלבושים מבהיקים מזכירים לנשים את הדברים שישוע אמר על מותו ועל תחייתו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4-8).
ואולם תיאורו של יוחנן נראה כמציג מצב שונה. מרים המגדלית נראית נסערת עד עמקי נפשה. כשהיא מגיעה אל פטרוס ואל התלמיד האהוב, היא אינה מזכירה לא את המלאכים ולא את התחייה, אלא מסתפקת באמירה: „לקחו את האדון מן הקבר ולא ידענו איפה שמו אותו” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2). מאוחר יותר, כשהיא עומדת מול הקבר הריק, היא בוכה וחוזרת ואומרת שהיא אינה יודעת היכן הונחה הגופה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-13).
2- ההשערה על יציאה מוקדמת של מרים המגדלית
את הפער לכאורה אפשר להסביר בהשערה שמרים המגדלית נפרדה מהקבוצה מיד עם הגיעה לקבר.
לאחר שראתה שהאבן נגללה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1), היא הייתה מסיקה מיד שגופת ישוע נלקחה, ויוצאת להתריע בפני פטרוס ויוחנן מבלי להמתין עוד. שאר הנשים היו ממשיכות אז בביקורן בקבר ומקבלות את בשורת המלאכים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5-7; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.5-7; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4-8).
אף שאין אפשרות להוכיח השערה זו בוודאות, יתרונה בכך שהיא מסבירה מדוע מרים המגדלית ממשיכה להאמין שהגופה נעלמה, ומדוע היא אינה מוסרת שום הודעה על התחייה כשהיא פוגשת את שני התלמידים.
3- בורותה הראשונית של מרים המגדלית
אילו שמעה מרים המגדלית כבר את דברי המלאכים שהכריזו שישוע קם לתחייה, היה קשה יותר להסביר את חוסר ההבנה המתמשך שלה.
עדותה נשארת ממוקדת בהיעלמות הגופה: „לקחו את האדון מן הקבר ולא ידענו איפה שמו אותו” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2). גם לאחר שפטרוס ויוחנן הלכו, היא ממשיכה לבכות מול הקבר ועונה למלאכים, ואחר כך לישוע עצמו, שהיא עדיין מחפשת את גופת רבה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-15).
יחס זה נראה כמראה שעדיין לא הבינה במלואו את שאירע זה עתה, וזה תואם, אגב, את חוסר ההבנה הכללי של התלמידים מול ההכרזות החוזרות על התחייה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.31-34; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.9).
4- שאלת תנועותיהן של הקבוצות השונות
קושי נוסף הוא להבין כיצד יכלו פטרוס ויוחנן להגיע אל הקבר מבלי לפגוש את הנשים שקיבלו את בשורת המלאכים.
הבשורות אינן מספקות שום פרט מדויק על המסלולים שננקטו ועל הזמן המדויק שחלף בין התנועות השונות. ירושלים הייתה אז הומה במיוחד בשל חג הפסח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31), והאירועים יכלו להתרחש בזה אחר זה במהירות.
יתר על כן, התלמידים חיו בפחד מפני הרשויות הדתיות שהשיגו את הרשעתו של ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19). לפיכך אפשרי בהחלט שהקבוצות השונות הלכו בדרכים שונות, או שחלפו זו על פני זו מבלי להיפגש.
5- היעלמותם של המלאכים
תיאורי הבשורות אינם מזכירים עוד את נוכחות המלאכים לאחר בשורתם לנשים. מתי מציין בפשטות שהן עזבו במהירות את הקבר כדי לבשר את הדבר לתלמידים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8). מרקוס מדגיש את התרגשותן ואת מבוכתן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.8), ואילו לוקס מספר שהן הודיעו אחר כך לשליחים על כל מה שראו ושמעו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.9-10).
לפיכך נראה סביר שהמלאכים נעלמו לפני בואם של פטרוס ויוחנן, דבר שיסביר את היעדרם מן התצפיות שמוסרים שני תלמידים אלה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.3-10).
6- נקודות המבט המיוחדות של כל אחד מן המבשרים
כל אחד מן המבשרים מדגיש דמויות שונות ובוחר את הרכיבים המשרתים את מטרתו.
מתי מדגיש יותר את קבוצת הנשים בכללותה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1-10). מרקוס מציג תיאור תמציתי יותר ומקדיש תשומת לב מיוחדת למרים המגדלית (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9). לוקס מזכיר כמה עדות, ובהן מרים המגדלית, יוחנה ומרים אם יעקב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.10). יוחנן, מצדו, מתמקד בעיקר בחוויה האישית של מרים המגדלית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1-18).
הבדלי נקודות מבט אלה אינם סתירות, אלא מעידים על השלמה הדדית בין תיאורי הבשורות.
7- שאר הנשים לפני המפגש עם ישוע
ברגע שהן עוזבות את הקבר, שאר הנשים עדיין לא ראו את המשיח שקם לתחייה. הן יודעות רק שהקבר ריק ושהמלאכים הכריזו לפניהן על תחייתו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5-7; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.6-8).
רק לאחר מכן יופיע אליהן ישוע באופן אישי והן ישתחוו לפניו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9-10).
מרים המגדלית, לעומת זאת, נראית כמי שעזבה את המקום לפני הבשורה הראשונה של המלאכים, ותשוב אל הקבר מאוחר יותר, ושם תקבל בתורה התגלות מיוחדת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18).
8- אופיו התמציתי של תיאור מרקוס
אפשרי גם שמרקוס כינס כמה אירועים לתיאור תמציתי יותר. הוא מזכיר את הופעת המשיח שקם לתחייה אל מרים המגדלית (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9) מבלי לפרט את כל השלבים הביניים שיוחנן מספר בהרחבה רבה יותר.
יוחנן מבחין בבירור בין ביקורה הראשון של מרים, כשהיא עדיין מאמינה בהיעלמות הגופה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2), לבין שהייתה השנייה בקבר, שבה היא רואה את המלאכים ואחר כך פוגשת באופן אישי את האדון שקם לתחייה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18).
9- עדויותיהן השונות של הנשים
לוקס מדייק שהנשים בישרו את האירועים הללו לשליחים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.9-10). בין הנשים הייתה מרים המגדלית, אך שום דבר אינו מחייב לחשוב שהייתה עם הקבוצה בעת הדיווח הראשון.
אפשר אפוא ששאר הנשים הודיעו לתלמידים לפניה, בעוד מרים המגדלית, שנעצרה זמן רב יותר בקבר בשל מפגשה האישי עם הקם לתחייה, מסרה אחר כך את עדותה שלה: „ראיתי את האדון” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.18).
10- ישוב אפשרי בין התיאורים
כך, ההשערה על יציאה מוקדמת של מרים המגדלית מציעה הסבר קוהרנטי להבדלי נקודות המבט שנצפו בין ארבע הבשורות.
בלי להתיימר ליישב את כל הקשיים הכרונולוגיים, היא מאפשרת להבין את בורותה הראשונית של מרים המגדלית בעניין התחייה, את עצבותה כפי שמתאר יוחנן, ואת ריבוי העדויות שמוסרים המבשרים.
הבדלי הצגה אלה, הרחוקים מלהוות סתירות בלתי ניתנות ליישוב, מעידים דווקא על עצמאותן ועל השלמתן ההדדית של המסורות של הבשורות, המתכנסות כולן אל קביעה יסודית אחת: הקבר ריק וישוע קם לתחייה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.6; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.6; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.6; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1-18).