ANN070

ניסיונו של ישוע המשיח

מאמר זה בוחן את ניסיונו של ישוע, את צומו בן 40 היום ואת סיפורי הבשורות על תקופה זו ביהודה. הבשורות הסינופטיות מוסרות גרסה מתואמת של אירועים אלה, ואילו יוחנן מוסיף פרטים נוספים, המעוררים שאלות של סדר כרונולוגי הנדונות בניתוח זה.

27 דקות ישוע ניסיון הבשורות הסינופטיות יוחנן המטביל מדבר יהודה 16 פסוקים 5 ספרים

למידע נוסף

ניתן לעיין ב:

מבוא

ניתוח הבשורות הסינופטיות מאפשר לשחזר בדייקנות את מהלך האירועים. לאחר טבילתו, ישוע המשיח פונה ישירות אל מדבר יהודה.

אז הוא מתחיל בצום בן 40 יום, ובמהלכו השטן מנסה אותו. לאחר מכן הוא שב אל הגליל, שם הוא מתחיל את שירותו.

נראה שנוסח יוחנן סותר תיאור זה. הוא מגלה לנו תקופה בחייו של ישוע המשיח שלא מתי, לא מרקוס ולא לוקס ראו לנכון להזכיר. פרטים אלה מחייבים אותנו לשקול מחדש את הכרונולוגיה של הבשורות הסינופטיות.

אכן, יוחנן מציין שישוע המשיח ויוחנן המטביל עבדו יחד ביהודה.

מטרתנו עתה היא להציב מחדש בסדר כרונולוגי את האירועים שמזכיר יוחנן בנוגע לראשית שירותו של ישוע המשיח, ולתאם אותם עם הסיפורים הסינופטיים.

כבר ניתחנו כרונולוגיה זו בנספח ANN064 : ימי למחרת שמציין יוחנן.

המידע שמוסרים ארבעת המחברים שלנו מבוסס על עדויותיהם של ישוע המשיח ושל שליחיו. לפיכך ראוי לבחון מדוע מחברי הבשורות הסינופטיות אינם מזכירים את התקופה שבה עבד ישוע ביהודה עם יוחנן המטביל.

השליח יוחנן, לפי דרכו הרגילה, מוסר מידע על תקופה זו ביהודה, דבר המעורר קשיים מסוימים מבחינה כרונולוגית. מצב זה מוביל לעיתים את המפרשים לדבר על סתירות לכאורה. אולם, כפי שנראה במחקר זה, סתירות אלה אינן אלא אשליות, וניתן ליישב אותן בניתוח מעמיק של הטקסטים.

א. המידע בבשורות הסינופטיות

שלוש הבשורות הסינופטיות מספרות על טבילתו של ישוע המשיח בידי יוחנן המטביל, ואחר כך מתארות תקופה של צום ושל ניסיון בידי השטן, במדבר יהודה, במשך 40 יום ו־40 לילה. בתום מבחן זה הן מציינות את מעצרו של יוחנן המטביל, שגורם ליציאתו של ישוע המשיח אל הגליל.

נראה ששירותו מתחיל באזור כפר נחום; הוא קורא לתלמידיו ללכת אחריו על שפת הסמוך לעיר זו.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.1-11 (תנ״ך עברי מודרני)

אז נשא הרוח את ישוע המדברה למען ינסהו השטן׃

ויהי אחרי צומו ארבעים יום וארבעים לילה וירעב׃

ויגש אליו המנסה ויאמר אם בן האלהים אתה אמר לאבנים האלה ותהיין ללחם׃

ויען ויאמר הן כתוב לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יי׃

וישאהו השטן אל עיר הקדש ויעמידהו על פנת בית המקדש׃

ויאמר אליו אם בן האלהים אתה התנפל למטה כי כתוב כי מלאכיו יצוה לך ועל כפים ישאונך פן תגף באבן רגלך׃

ויאמר אליו ישוע ועוד כתוב לא תנסה את אלהיך׃

ויוסף השטן וישאהו אל הר גבה מאד ויראהו את כל ממלכות תבל וכבודן׃

ויאמר אליו את כל זאת לך אתננה אם תקד ותשתחוה לי׃

ויאמר אליו ישוע סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואותו לבדו תעבד׃

וירף ממנו השטן והנה נגשו אליו מלאכים וישרתוהו׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.12-13 (תנ״ך עברי מודרני)

ואחרי כן הוציאו הרוח המדברה׃

ויהי שם במדבר ארבעים יום והשטן נסהו ויהי עם החיות והמלאכים שרתוהו׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.1-13 (תנ״ך עברי מודרני)

וישוע שב מן הירדן מלא רוח הקדש וינהגהו הרוח המדברה׃

וינסהו השטן ארבעים יום ולא אכל מאומה בימים ההם ואחרי אשר תמו וירעב׃

ויאמר אליו השטן אם בן האלהים אתה אמר אל האבן הזאת ותהי ללחם׃

ויען אתו ישוע הן כתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ׃

ויעלהו השטן על הר גבה ויראהו ברגע אחד את כל ממלכות תבל׃

ויאמר אליו השטן לך אתן את כל הממשלה הזאת ואת כבודן כי נמסרה בידי ונתתיה לאשר אחפץ׃

ועתה אם תשתחוה לפני הכל יהיה לך׃

ויען ישוע ויאמר אליו סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואתו תעבד׃

ויביאהו ירושלים ויעמידהו על פנת בית המקדש ויאמר אליו אם בן האלהים אתה התנפל מזה מטה׃

כי כתוב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך׃

וכי על כפים ישאונך פן תגף באבן רגלך׃

ויען ישוע ויאמר אליו נאמר לא תנסה את אלהיך׃

וככלות השטן כל מסה וירף ממנו עד עת׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

המידע בשלוש הבשורות הסינופטיות על תקופה זו מתאים זה לזה.

–מתי

בבשורה על פי מתי, הסיפור מזכיר תחילה את טבילת ישוע, ואחר כך עובר ישירות אל הניסיון. מתי ממקם אחר כך את ראשית שירות ישוע בגליל, מיד לאחר מעצרו של יוחנן המטביל. באותה הזדמנות נקראים התלמידים הראשונים, בעודם עוסקים במלאכת הדיג שלהם על שפת ימת טבריה.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.12-13 (תנ״ך עברי מודרני)

ויהי כשמעו כי הסגירו את יוחנן וילך לו ארץ הגליל׃

ויעזב את נצרת ויבא וישב בכפר נחום אשר על שפת הים בגבול זבלון ונפתלי׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

–מרקוס

הוא כולל בדיוק את אותם יסודות כמו מתי, ובכך הוא העתקה נאמנה.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.14-15 (תנ״ך עברי מודרני)

ואחרי אשר הסגר יוחנן בא ישוע הגלילה ויקרא את בשורת מלכות האלהים לאמר׃

מלאה העת והגיעה מלכות האלהים שובו והאמינו בבשורה׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

–לוקס

לוקס עורך כמה שינויים בסדר הסיפורי של מתי ושל מרקוס. תחילה הוא חותם את סיפורו על יוחנן המטביל בפרשת מעצרו, ורק אחר כך חוזר אל טבילת ישוע, המשיח. אחר כך הוא משלב את שושלת היוחסין של האדון, ואחריה את הניסיון במדבר, ומסיים רצף זה בראשית שירות ישוע בגליל.

לוקס מבהיר שהניסיון נמשך ארבעים יום ושבתקופה זו צם ישוע. ציון זה מוביל אותנו לדחות את ההשערה של נדידות במהלך ארבעים ימי הצום האלה.

הבשורות הסינופטיות הולכות לפי כרונולוגיה דומה ואינן מפרטות לא את המפגש הראשון של האדון עם תלמידיו ביהודה ולא את תחילת פעילותו באזור זה.

בשורות מתי, מרקוס ולוקס מציגות את האירועים כך: הטבילה, הניסיון בן ארבעים היום, מעצרו של יוחנן המטביל, היציאה אל הגליל ותחילת שירותו באזור כפר נחום.

חשוב לציין שרצף עובדות זה נובע מפירוש של הטקסטים, שכן אין בהם שום נקודת ציון בזמן. ספר יוחנן מוסיף מידע נוסף שנראה שהוא מעמיד בספק את ההרמוניה של פירושים אלה.

ב. הפרטים הנוספים אצל יוחנן

יוחנן מוסר לנו פרטים אחרים, שהתרחשו לאחר טבילת ישוע המשיח.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.35-39 (תנ״ך עברי מודרני)

ויהי ממחרת ויסף יוחנן ויעמד ושנים מתלמידיו עמו׃

ויבט אל ישוע והוא מתהלך ויאמר הנה שה האלהים׃

ושני תלמידיו שמעו את דברו וילכו אחרי ישוע׃

ויפן ישוע אחריו וירא אתם הלכים אחריו ויאמר אליהם מה תבקשו ויאמרו אליו רבי פרושו מורי איפה תלין׃

ויאמר אליהם באו וראו ויבאו ויראו את מקום מלונו וישבו עמו ביום ההוא והעת כשעה העשירית׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

למדנו בדייקנות את התקופה שמתאר יוחנן בנספח ANN064 : ימי ״למחרת״ שמציין יוחנן. לכן לא נחזור כאן על כל הניתוח, אלא רק על המסקנות שהגענו אליהן.

בניגוד לשאר המבשרים, יוחנן אינו מזכיר את תקופת הניסיון של ישוע המשיח. לפיכך יש להציב את האירוע הזה במקומו בכרונולוגיה. כך מיקמנו את תקופת הניסיון הזו לפני הדברים שיוחנן מפרט בסיפורו.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.40-51 (תנ״ך עברי מודרני)

ואחד מן השנים אשר שמעו מאת יוחנן והלכו אחריו הוא אנדרי אחי שמעון פטרוס׃

הוא פגש בראשונה את שמעון אחיו ויאמר אליו את המשיח מצאנו אשר תרגומו כריסטוס׃

ויוליכהו אל ישוע ויהי כהביט אליו ישוע ויאמר שמעון בן יונה לך יקרא כיפא אשר תרגומו פטרוס׃

ויהי ממחרת ויואל ישוע לצאת הגלילה וימצא את פילפוס ויאמר אליו לך אחרי׃

ופילפוס היה מבית צידה עיר אנדרי ופטרוס׃

ויפגע פילפוס את נתנאל ויאמר אליו מצאנו אתו אשר כתב משה בספר התורה והנביאים את ישוע בן יוסף מנצרת׃

ויאמר אליו נתנאל המנצרת תצא לנו טובה ויאמר אליו בא וראה׃

וירא ישוע את נתנאל בא לקראתו ויאמר עליו הנה באמת בן ישראל אשר אין בו רמיה׃

ויאמר אליו נתנאל מאין ידעתני ויען ישוע ויאמר לו בטרם קרא לך פילפוס בהיותך תחת התאנה אנכי ראיתיך׃

ויען נתנאל ויאמר אליו רבי אתה בן אלהים אתה הוא מלך ישראל׃

ויען ישוע ויאמר אליו על אמרי לך כי תחת התאנה ראיתיך האמנת הנה גדלות מאלה תראה׃

ויאמר אליו אמן אמן אני אמר לכם מעתה תראו השמים נפתחים ומלאכי אלהים עלים וירדים על בן אלהים׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

אנו מעתיקים להלן את הטבלה שהוצגה בנספח ANN064 : ימי למחרת שמציין יוחנן. אנו שוקלים את האפשרות שהטבילה התקיימה ביום הכיפורים, ב־4 באוקטובר בשנת 29, בהתאם למידע שבנספח ANN005 : חישוב התאריכים בחיי ישוע.

הטבלה הבאה מציגה סיכום של מסקנותינו. התאריכים המוצעים נשארים השערתיים; הם נובעים מניתוחינו וכן מנתונים של ממירי תאריכים שונים הזמינים ברשת.

סדראירועתאריךמראה מקום
1טבילת המשיח ישועיום חמישי, 4 באוקט׳ 29 לספירהמתי 3.13-17 מרקוס 1.9-11 לוקס 3.21-23
2היציאה אל מדבר יהודהיום חמישי, 4 באוקט׳ 29 לספירהמתי 3.13 מרקוס 1.9
3תקופת הניסיוןמיום שישי 5 באוקטובר עד יום רביעי 14 בנובמבר 29 לספירהמתי 4.1-11 מרקוס 1.12-13 לוקס 4.1-13
4המלאכים משרתים את המשיח ישועיום חמישי, 15 בנוב׳ 29 לספירהמתי 4.11 מרקוס 1.13
5השיבהיום שישי, 16 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 1.35
6ביקור המשלחתיום שישי, 16 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 1.19-20
7״למחרת״ הראשוןשבת, 17 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 1.29
8״למחרת״ השנייום ראשון, 18 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 1.35
9גילוי אנדרי ויוחנן (?)יום ראשון, 18 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 1.40
10המפגש עם שמעון (פטרוס)יום ראשון, 18 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 1.41
11שמעון ייקרא כיפאיום ראשון, 18 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 1.42
12״למחרת״ השלישייום שני, 19 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 1.43
13יציאה לגליליום שני, 19 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 1.43
14מפגש עם פיליפוסיום שני, 19 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 1.43
15ההגעה לגליל (נצרת?)יום רביעי, 21 בנוב׳ 29 לספירה (או יום חמישי, 22)
16מפגש פיליפוס עם נתנאל (ליד נצרת)יום שישי, 23 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 1.45
17מפגש נתנאל וישוע (ליד נצרת)יום שישי, 23 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 1.47
18לאחר שלושה ימים, יום ראשון, 25 בנוב׳ 29 לספירהיוחנן 2.1

ג. ההתאמה בין העובדות

בבשורתו, השליח יוחנן אינו מזכיר את טבילת ישוע. ניתן להסביר זאת בכך שהכיר את כתבי שאר המבשרים ועדיף בעיניו למסור הבהרות ומידע נוסף מאשר לחזור על אותן עובדות. הוא עוסק רק בעדותו של יוחנן המטביל ומזכיר את ישוע בהקשר זה, משום ששתי הדמויות קשורות זו בזו.

Le jour de ses trente ans le Messie Jésus est seul dans le désert ! Nous remarquons ainsi la précision du détail de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23 : « Jésus avait environ 30 ans lorsqu’il commença son ministère ». Nous avons établi que le baptême a constitué le début de son ministère. Par conséquent, il avait trente ans huit jours après cet événement.

כדי להבין היטב את הכרונולוגיה המצוינת, אנו מזמינים אתכם לעיין בפרטי הוכחותינו בשלושת הנספחים הבאים.

ANN004 : תאריך הולדתו של ישוע

ANN005 : חישוב התאריכים בחיי ישוע המשיח

ANN006 : התאריך המדויק של הצו.

בכך שאנו ממקמים את טבילת ישוע המשיח ואת ניסיונו לפני קריאת ארבעת תלמידיו הראשונים ביהודה, אנו מקפידים על פרטי הבשורות של מתי, מרקוס ולוקס. כך ארבעת הסיפורים מתאימים זה לזה באופן עקבי וטבעי.

בשאלת קריאת התלמידים, הכרוכה ביהודה לפי יוחנן ובגליל לפי הסינופטיים, אנו מציגים בנספח הסבר מפורט של מהלך העובדות.

ANN021 : קריאות התלמידים.

כדי להסביר את היעדר הפרטים על שירות ישוע המשיח ביהודה מיד לאחר טבילתו וניסיונו, אפשר להניח שמתי, מרקוס ולוקס סברו שאירועים אלה לא יוסיפו לסיפוריהם מידע נוסף רלוונטי. ייתכן שחשבו שהכללת פרטים אלה היתה תופסת מקום רב מדי בכתביהם. (ראו את הנספח: ANN046 הדרישות הטכניות של ההוצאה לאור במאה הראשונה).

ד. הניסיון במדבר

הצגנו את הכרונולוגיה של האירועים המתוארים בארבע הבשורות. כעת נעבור לניסיון במדבר יהודה.

Les récits de la tentation de Jésus apparaissent dans הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.1-11, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.12-13 et הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.1-13. Bien que ces récits ne se contredisent pas, ils présentent des différences dans les détails, ce qui peut refléter les objectifs théologiques et littéraires spécifiques de chaque évangéliste. Voici une synthèse des différences et similitudes :

דמיונות:

הרוח מוליכה את ישוע אל המדבר: שלוש הבשורות מציינות שישוע מובל על ידי הרוח אל המדבר לאחר טבילתו כדי להתנסות שם.

המשך הזמן: 40 ימי הצום מוזכרים אצל מתי ואצל לוקס, ואילו מרקוס מסתפק בהזכרה שישוע נמצא במדבר זמן מה.

השטן מנסה את ישוע: כולם מוסרים שישוע מנוסה בידי השטן.

הניסיון : לוקס מבהיר היטב שהשטן החל לנסות את ישוע המשיח בסוף הצום.

Matthieu et Luc notent trois tentations :

1- האבנים שהפכו ללחם

הפיכת האבנים ללחם היא ניסיון עבור ישוע משום שהיא מנצלת מצב של פגיעות אנושית ומבקשת להסיט אותו משליחותו האלוהית. הנה מדוע הצעה זו של השטן משמעותית:

ניצול צורך גופני מיידי: ישוע צם 40 יום והוא רעב. הניסיון מכוון אל צורך אנושי בסיסי, צורך האכילה. אולם אילו נכנע, היה ישוע משתמש בכוחו האלוהי כדי לספק רצון אישי, דבר שלא עלה בקנה אחד עם שליחותו להיות תלוי כולו באלוהים.

בחינת זהותו האלוהית: השטן פותח באמרו: ״אם אתה בן האלוהים…״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.3). הדבר מטיל ספק בזהותו של ישוע ומבקש לגרות אותו להוכיח שהוא אכן בן האלוהים על ידי עשיית נס. להיכנע לניסיון זה היה פירושו לציית לשטן במקום לאלוהים, ולהשתמש בכוחו כדי להיענות לפרובוקציה.

להעדיף את הגופני על הרוחני: הניסיון רומז שהצרכים החומריים (כמו המזון) חשובים מן הצרכים הרוחניים. ישוע, בתשובתו, מראה שהאדם חי קודם כול מדבר אלוהים ושהתלות הרוחנית היא העיקר, אף מול מחסור גופני.

לסרב לפתרון קל: בהפכו את האבנים ללחם, היה ישוע בוחר בדרך קלה להתגבר על רעבונו. אולם הדבר היה סותר את שליחותו, שהיא לקבל במלואו את מצב האדם ולהכפיף עצמו לרצון אלוהים, בלי לבקש פתרונות יוצאי דופן כדי להימנע מן הקושי.

בסיכומו של דבר, ניסיון זה נועד להסיט את ישוע מבטחונו באלוהים ולהמריץ אותו להשתמש בכוחותיו מטעמים אישיים, דבר שהוא דוחה בנחרצות.

עלינו לשקול שהאב רצה בניסיון הזה; בנסיבות אלה, בהפכו את האבנים ללחם היה הבן מעמיד עצמו בסתירה לאביו, שרצה שיהיה רעב.

: לניסיון זה משמעותית ביותר. כשהוא מצהיר: ״לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי אלוהים״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.4), הוא מאשר כמה אמיתות יסוד:

אמונה איתנה באלוהים: ישוע מראה שגם במצב של מצוקה גופנית קיצונית (רעבונו לאחר 40 ימי צום), בטחונו באלוהים קודם לרצונותיו האישיים. הוא מאשר שהנאמנות לאלוהים עולה על הצרכים המיידיים.

חשיבות דבר אלוהים: בציטוטו את דְּבָרִים 8.3, מלמד ישוע שהאדם אינו ניזון רק גופנית אלא בעיקר רוחנית. דבר אלוהים הוא מקור החיים העליון, הרבה מעבר לצרכים החומריים.

תשובה לעורמת הניסיון: הצעת השטן נראית סבירה; הרי ישוע רעב ויש לו הכוח להפוך את האבנים ללחם. ואולם בתשובתו מראה ישוע שהוא מסרב להשתמש בכוחו האלוהי לטובתו או להיכנע להצעה הבאה מן השטן, גם כשהיא נראית לגיטימית.

תזכורת לאנושות: הצהרה זו אינה רק הגנה מפני השטן, אלא גם הוראה עבורנו. היא מזמינה אותנו לא לחפש רק סיפוק חומרי, אלא להזין את רוחנו בדבר אלוהים וביחסים עם אלוהים.

תשובת ישוע היא אפוא מופת של בטחון, נאמנות ושיקול דעת רוחני.

Le Messie Jésus cite la parole, דְּבָרִים 8.3, « l’homme ne vivra pas de pain seulement, mais de la parole de Dieu ». Il est donc préférable d’obéir à Dieu que de satisfaire nos désirs humains.

 

2- להשליך עצמו מפסגת המקדש

Satan cite le תְהִלִּים 91.11-12, qui promet la protection divine pour ceux qui sont fidèles. L’idée était de pousser Jésus à tester la fidélité de Dieu en mettant sa vie en danger intentionnellement. Cela aurait impliqué un manque de confiance dans le plan de Dieu, transformant la foi en une sorte de manipulation divine.

אילו השליך ישוע את עצמו מן המקדש והוצל בנס על ידי מלאכים, היה זה מופע פומבי מרשים של כוחו האלוהי. אולם הדבר היה הופך את שליחותו הרוחנית למעשה סנסציוני, שמטרתו לרכוש תלמידים בראוותנות ולא באמונה ובאהבה כנות.

כמשיח, ישוע יכול היה להרגיש לחץ להוכיח את זהותו באופן מרהיב ומיידי. ניסיון זה כיוון אל אנושיותו בניסיון להניע אותו לגאווה או לאנוכיות, שני מלכודות שאינן עולות בקנה אחד עם שליחותו של ענווה ושירות.

: בניסיון להשליך עצמו מפסגת המקדש, עונה ישוע לשטן באמרו: ״לא תנסה את יהוה אלוהיך״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.7). תשובה זו היא ציטוט ישיר מדְּבָרִים 6.16, שבו משה מזהיר את בני ישראל שלא לנסות את אלוהים, כפי שעשו במסה.

תשובה זו של ישוע מבליטה כמה נקודות יסוד:

הבטחון באלוהים: ישוע מסרב לנסות את אלוהים בדרישת הוכחה מרהיבה להגנתו. הוא מראה שאמונה אמיתית נשענת על בטחון וציות, ולא על מבחנים או הוכחות גלויות.

דחיית התמרון הרוחני: בסירובו לניסיון זה מראה ישוע שאין למשוך בחוטי היחסים עם אלוהים כדי להשיג הטבות או כדי לכפות התערבות אלוהית.

תשובה לפירוש מוטעה של הכתובים: השטן משתמש בכתובים (תְהִלִּים 91.11-12) כדי להניע את ישוע לפעול. אך ישוע משיב את האיזון בציטוטו קטע המדגיש ענווה וכבוד לאלוהים, ומראה שאין להשתמש בכתובים לעולם כדי להצדיק התנהגות הסותרת את הרצון האלוהי.

תשובה זו מבליטה את יושרו של ישוע המשיח ואת מסירותו למלא את השליחות האלוהית בנאמנות ובענווה.

בסירובו לניסיון זה מראה ישוע המשיח שהוא נותן את בטחונו המלא באלוהים בלי לבקש לנסותו. הוא גם מזכיר שכוחו וסמכותו לא ישמשו לעולם כדי להרשים או לספק ציפיות אנושיות, אלא כדי למלא את רצון אביו.

3- להשתחוות לשטן

Satan offre au Messie Jésus « tous les royaumes du monde et leur gloire » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.8-9) en échange de son adoration. Cette proposition représente un chemin facile vers la puissance et l’autorité, évitant la souffrance, le rejet et la croix. Mais cela aurait compromis la mission divine de Jésus, qui consistait à établir le royaume de Dieu par la fidélité, l’amour et le sacrifice, et non par des moyens corrompus.

בהשתחוותו לשטן היה ישוע דוחה את ציותו המלא לאלוהים האב. הדבר היה מסמל היפוך של הסדר האלוהי, בהציבו את השטן מעל אלוהים ובבגדו באמון ובשליחות שנשא ישוע כמשיח.

הניסיון לקבל ״את כל הממלכות״ משחק על הרצון האנושי לכוח ולכבוד. עבור ישוע, שהוא אלוהים במלואו אך גם אדם במלואו, היה זה ניסיון למשוך אותו אל הגאווה, בניגוד לשליחותו הצנועה כעבד.

La réponse du Messie Jésus

מול ניסיון זה הוא עוצמתי ומלמד כאחד. בהצהירו:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.10 (תנ״ך עברי מודרני) :
ויאמר אליו ישוע סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואותו לבדו תעבד׃
תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

il cite דְּבָרִים 6.13, réaffirmant son engagement total envers Dieu et rejetant toute forme de compromis spirituel.

הדבר מבליט כמה דברים חשובים:

עדיפות הערצת אלוהים: ישוע מזכיר שרק אלוהים ראוי להערצה ולנאמנות מוחלטות. עיקרון זה הוא לב האמונה הנוצרית.

שליטה בדבר אלוהים: ישוע משתמש בכתובים כדי להשיב לשטן. הדבר מראה את חשיבות הידע המעמיק בכתובים כדי לעמוד בפני הניסיון.

דחיית הפתרונות הקלים: ישוע דוחה את הסיכוי להשיג כוח ארצי באמצעים הנוגדים את רצון אלוהים, ומדגים את נאמנותו לשליחותו האלוהית, אף במחיר סבל רב.

תשובה זו היא אפוא מופת של הכנעה לאלוהים ושל עמידה מול פשרות מפתות אך הרסניות.

בסירובו לניסיון זה מצהיר ישוע המשיח בבירור שרק אלוהים ראוי להערצה ולנאמנות:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.10 (תנ״ך עברי מודרני) :
ויאמר אליו ישוע סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואותו לבדו תעבד׃
תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

סירוב זה מראה שישוע המשיח נחוש למלא את השליחות האלוהית בדרכי אלוהים, גם אם פירוש הדבר הוא דרך הצלב הקשה.

הבדלים עיקריים:

1- Ordre des tentations :

אצל מתי הסדר הוא: (1) להפוך את האבנים ללחם, (2) להשליך עצמו מפסגת המקדש, (3) להשתחוות לשטן כדי לקבל את ממלכות העולם.

אצל לוקס סדר שני הניסיונות האחרונים הפוך: (1) אבנים ללחם, (2) ממלכות העולם, (3) פסגת המקדש.

הבדל זה עשוי לשקף כוונה תיאולוגית. למשל, נראה שמתי מבליט את מלכותו של ישוע (הממלכות בסוף), ואילו לוקס מתמקד בירושלים ובחשיבותה הרוחנית.

2-Marc est très succinct :

  • מרקוס אינו מתאר את שלושת הניסיונות המסוימים. הוא מסתפק באמירה שישוע המשיח מנוסה בידי השטן, מוקף חיות בר ומשורת בידי מלאכים.

3-Détails supplémentaires dans Matthieu et Luc :

  • מתי ולוקס מרחיבים את השיחות בין ישוע המשיח לשטן, בהפניות לכתובים, דבר שמרקוס משמיט.

אין בידינו פרטים מסוימים על ההיבטים החומריים של מהלך ניסיון זה. לדוגמה, כשהשטן נושא את ישוע אל ראש המקדש, האם זה מתרחש ברוחו של המשיח, או שמא נשא אותו פיזית אל המקום הזה?

אנו מעדיפים את ההשערה של ניסיון רוחני. ומצד אחר, האם השטן היה נוכח פיזית בצורה כלשהי או ברוח בלבד? גם כאן אנו סבורים שהכול התרחש באמצעות מחשבותיו של ישוע המשיח.

אנו סבורים גם שאילו נכנע ישוע המשיח לאחד מניסיונות אלה, היה השטן מתזמר את האירוע כך שיתרחש בפומבי, לעיני קהל של עדים.

מסקנה

הקושי העיקרי טמון בשילוב הטבילה ותקופת הניסיון של ישוע המשיח בכרונולוגיה שמציג השליח יוחנן. הוחלט למקם אירועים אלה לפני בואה של משלחת . לפי גישה זו, העובדות שמתאר יוחנן מתרחשות לאחר הניסיון, וזו נראית האפשרות המתאימה ביותר.

ההשערה שלנו עולה בקנה אחד עם הנתונים הזמינים כיום. ביצענו אקסטרפולציות על כמה אמירות כדי להתקרב ככל האפשר לאמת ההיסטורית.

אפשר אפוא ליישב בין הבשורות הסינופטיות לבשורת יוחנן. אין לנו שום ספק בכך, שכן מתי ויוחנן מסרו זכרונות מדויקים. מרקוס עבד בהנחיית השליח פטרוס, ואילו לוקס ערך מחקרים מעמיקים.

האמת אינה מציגה שום סתירה כאשר כל הפרטים נבחנים בדייקנות ובאובייקטיביות.