מאמר זה בוחן את ניסיונו של ישוע, את צומו בן 40 היום ואת סיפורי הבשורות על תקופה זו ביהודה. הבשורות הסינופטיות מוסרות גרסה מתואמת של אירועים אלה, ואילו יוחנן מוסיף פרטים נוספים, המעוררים שאלות של סדר כרונולוגי הנדונות בניתוח זה.
27 דקות
ישועניסיוןהבשורות הסינופטיותיוחנן המטבילמדבר יהודה
16 פסוקים
5 ספרים
ניתוח הבשורות הסינופטיות מאפשר לשחזר בדייקנות את מהלך האירועים. לאחר טבילתו, ישוע המשיח פונה ישירות אל מדבר יהודה.
אז הוא מתחיל בצום בן 40 יום, ובמהלכו השטן מנסה אותו. לאחר מכן הוא שב אל הגליל, שם הוא מתחיל את שירותו.
נראה שנוסח יוחנן סותר תיאור זה. הוא מגלה לנו תקופה בחייו של ישוע המשיח שלא מתי, לא מרקוס ולא לוקס ראו לנכון להזכיר. פרטים אלה מחייבים אותנו לשקול מחדש את הכרונולוגיה של הבשורות הסינופטיות.
אכן, יוחנן מציין שישוע המשיח ויוחנן המטביל עבדו יחד ביהודה.
מטרתנו עתה היא להציב מחדש בסדר כרונולוגי את האירועים שמזכיר יוחנן בנוגע לראשית שירותו של ישוע המשיח, ולתאם אותם עם הסיפורים הסינופטיים.
המידע שמוסרים ארבעת המחברים שלנו מבוסס על עדויותיהם של ישוע המשיח ושל שליחיו. לפיכך ראוי לבחון מדוע מחברי הבשורות הסינופטיות אינם מזכירים את התקופה שבה עבד ישוע ביהודה עם יוחנן המטביל.
השליח יוחנן, לפי דרכו הרגילה, מוסר מידע על תקופה זו ביהודה, דבר המעורר קשיים מסוימים מבחינה כרונולוגית. מצב זה מוביל לעיתים את המפרשים לדבר על סתירות לכאורה. אולם, כפי שנראה במחקר זה, סתירות אלה אינן אלא אשליות, וניתן ליישב אותן בניתוח מעמיק של הטקסטים.
א. המידע בבשורות הסינופטיות
שלוש הבשורות הסינופטיות מספרות על טבילתו של ישוע המשיח בידי יוחנן המטביל, ואחר כך מתארות תקופה של צום ושל ניסיון בידי השטן, במדבר יהודה, במשך 40 יום ו־40 לילה. בתום מבחן זה הן מציינות את מעצרו של יוחנן המטביל, שגורם ליציאתו של ישוע המשיח אל הגליל.
נראה ששירותו מתחיל באזור כפר נחום; הוא קורא לתלמידיו ללכת אחריו על שפת הסמוך לעיר זו.
וישוע שב מן הירדן מלא רוח הקדש וינהגהו הרוח המדברה׃
וינסהו השטן ארבעים יום ולא אכל מאומה בימים ההם ואחרי אשר תמו וירעב׃
ויאמר אליו השטן אם בן האלהים אתה אמר אל האבן הזאת ותהי ללחם׃
ויען אתו ישוע הן כתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ׃
ויעלהו השטן על הר גבה ויראהו ברגע אחד את כל ממלכות תבל׃
ויאמר אליו השטן לך אתן את כל הממשלה הזאת ואת כבודן כי נמסרה בידי ונתתיה לאשר אחפץ׃
ועתה אם תשתחוה לפני הכל יהיה לך׃
ויען ישוע ויאמר אליו סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואתו תעבד׃
ויביאהו ירושלים ויעמידהו על פנת בית המקדש ויאמר אליו אם בן האלהים אתה התנפל מזה מטה׃
כי כתוב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך׃
וכי על כפים ישאונך פן תגף באבן רגלך׃
ויען ישוע ויאמר אליו נאמר לא תנסה את אלהיך׃
וככלות השטן כל מסה וירף ממנו עד עת׃
תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org
המידע בשלוש הבשורות הסינופטיות על תקופה זו מתאים זה לזה.
–מתי
בבשורה על פי מתי, הסיפור מזכיר תחילה את טבילת ישוע, ואחר כך עובר ישירות אל הניסיון. מתי ממקם אחר כך את ראשית שירות ישוע בגליל, מיד לאחר מעצרו של יוחנן המטביל. באותה הזדמנות נקראים התלמידים הראשונים, בעודם עוסקים במלאכת הדיג שלהם על שפת ימת טבריה.
ואחרי אשר הסגר יוחנן בא ישוע הגלילה ויקרא את בשורת מלכות האלהים לאמר׃
מלאה העת והגיעה מלכות האלהים שובו והאמינו בבשורה׃
תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org
–לוקס
לוקס עורך כמה שינויים בסדר הסיפורי של מתי ושל מרקוס. תחילה הוא חותם את סיפורו על יוחנן המטביל בפרשת מעצרו, ורק אחר כך חוזר אל טבילת ישוע, המשיח. אחר כך הוא משלב את שושלת היוחסין של האדון, ואחריה את הניסיון במדבר, ומסיים רצף זה בראשית שירות ישוע בגליל.
לוקס מבהיר שהניסיון נמשך ארבעים יום ושבתקופה זו צם ישוע. ציון זה מוביל אותנו לדחות את ההשערה של נדידות במהלך ארבעים ימי הצום האלה.
הבשורות הסינופטיות הולכות לפי כרונולוגיה דומה ואינן מפרטות לא את המפגש הראשון של האדון עם תלמידיו ביהודה ולא את תחילת פעילותו באזור זה.
בשורות מתי, מרקוס ולוקס מציגות את האירועים כך: הטבילה, הניסיון בן ארבעים היום, מעצרו של יוחנן המטביל, היציאה אל הגליל ותחילת שירותו באזור כפר נחום.
חשוב לציין שרצף עובדות זה נובע מפירוש של הטקסטים, שכן אין בהם שום נקודת ציון בזמן. ספר יוחנן מוסיף מידע נוסף שנראה שהוא מעמיד בספק את ההרמוניה של פירושים אלה.
ב. הפרטים הנוספים אצל יוחנן
יוחנן מוסר לנו פרטים אחרים, שהתרחשו לאחר טבילת ישוע המשיח.
ויפן ישוע אחריו וירא אתם הלכים אחריו ויאמר אליהם מה תבקשו ויאמרו אליו רבי פרושו מורי איפה תלין׃
ויאמר אליהם באו וראו ויבאו ויראו את מקום מלונו וישבו עמו ביום ההוא והעת כשעה העשירית׃
תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org
למדנו בדייקנות את התקופה שמתאר יוחנן בנספח ANN064 : ימי ״למחרת״ שמציין יוחנן. לכן לא נחזור כאן על כל הניתוח, אלא רק על המסקנות שהגענו אליהן.
בניגוד לשאר המבשרים, יוחנן אינו מזכיר את תקופת הניסיון של ישוע המשיח. לפיכך יש להציב את האירוע הזה במקומו בכרונולוגיה. כך מיקמנו את תקופת הניסיון הזו לפני הדברים שיוחנן מפרט בסיפורו.
הטבלה הבאה מציגה סיכום של מסקנותינו. התאריכים המוצעים נשארים השערתיים; הם נובעים מניתוחינו וכן מנתונים של ממירי תאריכים שונים הזמינים ברשת.
סדר
אירוע
תאריך
מראה מקום
1
טבילת המשיח ישוע
יום חמישי, 4 באוקט׳ 29 לספירה
מתי 3.13-17
מרקוס 1.9-11
לוקס 3.21-23
2
היציאה אל מדבר יהודה
יום חמישי, 4 באוקט׳ 29 לספירה
מתי 3.13
מרקוס 1.9
3
תקופת הניסיון
מיום שישי 5 באוקטובר עד יום רביעי 14 בנובמבר 29 לספירה
מתי 4.1-11
מרקוס 1.12-13
לוקס 4.1-13
4
המלאכים משרתים את המשיח ישוע
יום חמישי, 15 בנוב׳ 29 לספירה
מתי 4.11
מרקוס 1.13
5
השיבה
יום שישי, 16 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 1.35
6
ביקור המשלחת
יום שישי, 16 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 1.19-20
7
״למחרת״ הראשון
שבת, 17 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 1.29
8
״למחרת״ השני
יום ראשון, 18 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 1.35
9
גילוי אנדרי ויוחנן (?)
יום ראשון, 18 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 1.40
10
המפגש עם שמעון (פטרוס)
יום ראשון, 18 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 1.41
11
שמעון ייקרא כיפא
יום ראשון, 18 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 1.42
12
״למחרת״ השלישי
יום שני, 19 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 1.43
13
יציאה לגליל
יום שני, 19 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 1.43
14
מפגש עם פיליפוס
יום שני, 19 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 1.43
15
ההגעה לגליל (נצרת?)
יום רביעי, 21 בנוב׳ 29 לספירה (או יום חמישי, 22)
16
מפגש פיליפוס עם נתנאל (ליד נצרת)
יום שישי, 23 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 1.45
17
מפגש נתנאל וישוע (ליד נצרת)
יום שישי, 23 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 1.47
18
לאחר שלושה ימים,
יום ראשון, 25 בנוב׳ 29 לספירה
יוחנן 2.1
ג. ההתאמה בין העובדות
בבשורתו, השליח יוחנן אינו מזכיר את טבילת ישוע. ניתן להסביר זאת בכך שהכיר את כתבי שאר המבשרים ועדיף בעיניו למסור הבהרות ומידע נוסף מאשר לחזור על אותן עובדות. הוא עוסק רק בעדותו של יוחנן המטביל ומזכיר את ישוע בהקשר זה, משום ששתי הדמויות קשורות זו בזו.
Le jour de ses trente ans le Messie Jésus est seul dans le désert ! Nous remarquons ainsi la précision du détail de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23 : « Jésus avait environ 30 ans lorsqu’il commença son ministère». Nous avons établi que le baptême a constitué le début de son ministère. Par conséquent, il avait trente ans huit jours après cet événement.
כדי להבין היטב את הכרונולוגיה המצוינת, אנו מזמינים אתכם לעיין בפרטי הוכחותינו בשלושת הנספחים הבאים.
בכך שאנו ממקמים את טבילת ישוע המשיח ואת ניסיונו לפני קריאת ארבעת תלמידיו הראשונים ביהודה, אנו מקפידים על פרטי הבשורות של מתי, מרקוס ולוקס. כך ארבעת הסיפורים מתאימים זה לזה באופן עקבי וטבעי.
בשאלת קריאת התלמידים, הכרוכה ביהודה לפי יוחנן ובגליל לפי הסינופטיים, אנו מציגים בנספח הסבר מפורט של מהלך העובדות.
כדי להסביר את היעדר הפרטים על שירות ישוע המשיח ביהודה מיד לאחר טבילתו וניסיונו, אפשר להניח שמתי, מרקוס ולוקס סברו שאירועים אלה לא יוסיפו לסיפוריהם מידע נוסף רלוונטי. ייתכן שחשבו שהכללת פרטים אלה היתה תופסת מקום רב מדי בכתביהם. (ראו את הנספח: ANN046 הדרישות הטכניות של ההוצאה לאור במאה הראשונה).
ד. הניסיון במדבר
הצגנו את הכרונולוגיה של האירועים המתוארים בארבע הבשורות. כעת נעבור לניסיון במדבר יהודה.
Les récits de la tentation de Jésus apparaissent dans הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.1-11, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.12-13 et הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.1-13. Bien que ces récits ne se contredisent pas, ils présentent des différences dans les détails, ce qui peut refléter les objectifs théologiques et littéraires spécifiques de chaque évangéliste. Voici une synthèse des différences et similitudes :
דמיונות:
הרוח מוליכה את ישוע אל המדבר: שלוש הבשורות מציינות שישוע מובל על ידי הרוח אל המדבר לאחר טבילתו כדי להתנסות שם.
המשך הזמן: 40 ימי הצום מוזכרים אצל מתי ואצל לוקס, ואילו מרקוס מסתפק בהזכרה שישוע נמצא במדבר זמן מה.
השטן מנסה את ישוע: כולם מוסרים שישוע מנוסה בידי השטן.
הניסיון: לוקס מבהיר היטב שהשטן החל לנסות את ישוע המשיח בסוף הצום.
Matthieu et Luc notent trois tentations :
1- האבנים שהפכו ללחם
הפיכת האבנים ללחם היא ניסיון עבור ישוע משום שהיא מנצלת מצב של פגיעות אנושית ומבקשת להסיט אותו משליחותו האלוהית. הנה מדוע הצעה זו של השטן משמעותית:
ניצול צורך גופני מיידי: ישוע צם 40 יום והוא רעב. הניסיון מכוון אל צורך אנושי בסיסי, צורך האכילה. אולם אילו נכנע, היה ישוע משתמש בכוחו האלוהי כדי לספק רצון אישי, דבר שלא עלה בקנה אחד עם שליחותו להיות תלוי כולו באלוהים.
בחינת זהותו האלוהית: השטן פותח באמרו: ״אם אתה בן האלוהים…״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.3). הדבר מטיל ספק בזהותו של ישוע ומבקש לגרות אותו להוכיח שהוא אכן בן האלוהים על ידי עשיית נס. להיכנע לניסיון זה היה פירושו לציית לשטן במקום לאלוהים, ולהשתמש בכוחו כדי להיענות לפרובוקציה.
להעדיף את הגופני על הרוחני: הניסיון רומז שהצרכים החומריים (כמו המזון) חשובים מן הצרכים הרוחניים. ישוע, בתשובתו, מראה שהאדם חי קודם כול מדבר אלוהים ושהתלות הרוחנית היא העיקר, אף מול מחסור גופני.
לסרב לפתרון קל: בהפכו את האבנים ללחם, היה ישוע בוחר בדרך קלה להתגבר על רעבונו. אולם הדבר היה סותר את שליחותו, שהיא לקבל במלואו את מצב האדם ולהכפיף עצמו לרצון אלוהים, בלי לבקש פתרונות יוצאי דופן כדי להימנע מן הקושי.
בסיכומו של דבר, ניסיון זה נועד להסיט את ישוע מבטחונו באלוהים ולהמריץ אותו להשתמש בכוחותיו מטעמים אישיים, דבר שהוא דוחה בנחרצות.
עלינו לשקול שהאב רצה בניסיון הזה; בנסיבות אלה, בהפכו את האבנים ללחם היה הבן מעמיד עצמו בסתירה לאביו, שרצה שיהיה רעב.
: לניסיון זה משמעותית ביותר. כשהוא מצהיר: ״לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי אלוהים״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.4), הוא מאשר כמה אמיתות יסוד:
אמונה איתנה באלוהים: ישוע מראה שגם במצב של מצוקה גופנית קיצונית (רעבונו לאחר 40 ימי צום), בטחונו באלוהים קודם לרצונותיו האישיים. הוא מאשר שהנאמנות לאלוהים עולה על הצרכים המיידיים.
חשיבות דבר אלוהים: בציטוטו את דְּבָרִים 8.3, מלמד ישוע שהאדם אינו ניזון רק גופנית אלא בעיקר רוחנית. דבר אלוהים הוא מקור החיים העליון, הרבה מעבר לצרכים החומריים.
תשובה לעורמת הניסיון: הצעת השטן נראית סבירה; הרי ישוע רעב ויש לו הכוח להפוך את האבנים ללחם. ואולם בתשובתו מראה ישוע שהוא מסרב להשתמש בכוחו האלוהי לטובתו או להיכנע להצעה הבאה מן השטן, גם כשהיא נראית לגיטימית.
תזכורת לאנושות: הצהרה זו אינה רק הגנה מפני השטן, אלא גם הוראה עבורנו. היא מזמינה אותנו לא לחפש רק סיפוק חומרי, אלא להזין את רוחנו בדבר אלוהים וביחסים עם אלוהים.
תשובת ישוע היא אפוא מופת של בטחון, נאמנות ושיקול דעת רוחני.
Le Messie Jésus cite la parole, דְּבָרִים 8.3, « l’homme ne vivra pas de pain seulement, mais de la parole de Dieu ». Il est donc préférable d’obéir à Dieu que de satisfaire nos désirs humains.
2- להשליך עצמו מפסגת המקדש
Satan cite le תְהִלִּים 91.11-12, qui promet la protection divine pour ceux qui sont fidèles. L’idée était de pousser Jésus à tester la fidélité de Dieu en mettant sa vie en danger intentionnellement. Cela aurait impliqué un manque de confiance dans le plan de Dieu, transformant la foi en une sorte de manipulation divine.
אילו השליך ישוע את עצמו מן המקדש והוצל בנס על ידי מלאכים, היה זה מופע פומבי מרשים של כוחו האלוהי. אולם הדבר היה הופך את שליחותו הרוחנית למעשה סנסציוני, שמטרתו לרכוש תלמידים בראוותנות ולא באמונה ובאהבה כנות.
כמשיח, ישוע יכול היה להרגיש לחץ להוכיח את זהותו באופן מרהיב ומיידי. ניסיון זה כיוון אל אנושיותו בניסיון להניע אותו לגאווה או לאנוכיות, שני מלכודות שאינן עולות בקנה אחד עם שליחותו של ענווה ושירות.
: בניסיון להשליך עצמו מפסגת המקדש, עונה ישוע לשטן באמרו: ״לא תנסה את יהוה אלוהיך״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.7). תשובה זו היא ציטוט ישיר מדְּבָרִים 6.16, שבו משה מזהיר את בני ישראל שלא לנסות את אלוהים, כפי שעשו במסה.
תשובה זו של ישוע מבליטה כמה נקודות יסוד:
הבטחון באלוהים: ישוע מסרב לנסות את אלוהים בדרישת הוכחה מרהיבה להגנתו. הוא מראה שאמונה אמיתית נשענת על בטחון וציות, ולא על מבחנים או הוכחות גלויות.
דחיית התמרון הרוחני: בסירובו לניסיון זה מראה ישוע שאין למשוך בחוטי היחסים עם אלוהים כדי להשיג הטבות או כדי לכפות התערבות אלוהית.
תשובה לפירוש מוטעה של הכתובים: השטן משתמש בכתובים (תְהִלִּים 91.11-12) כדי להניע את ישוע לפעול. אך ישוע משיב את האיזון בציטוטו קטע המדגיש ענווה וכבוד לאלוהים, ומראה שאין להשתמש בכתובים לעולם כדי להצדיק התנהגות הסותרת את הרצון האלוהי.
תשובה זו מבליטה את יושרו של ישוע המשיח ואת מסירותו למלא את השליחות האלוהית בנאמנות ובענווה.
בסירובו לניסיון זה מראה ישוע המשיח שהוא נותן את בטחונו המלא באלוהים בלי לבקש לנסותו. הוא גם מזכיר שכוחו וסמכותו לא ישמשו לעולם כדי להרשים או לספק ציפיות אנושיות, אלא כדי למלא את רצון אביו.
3- להשתחוות לשטן
Satan offre au Messie Jésus « tous les royaumes du monde et leur gloire » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.8-9) en échange de son adoration. Cette proposition représente un chemin facile vers la puissance et l’autorité, évitant la souffrance, le rejet et la croix. Mais cela aurait compromis la mission divine de Jésus, qui consistait à établir le royaume de Dieu par la fidélité, l’amour et le sacrifice, et non par des moyens corrompus.
בהשתחוותו לשטן היה ישוע דוחה את ציותו המלא לאלוהים האב. הדבר היה מסמל היפוך של הסדר האלוהי, בהציבו את השטן מעל אלוהים ובבגדו באמון ובשליחות שנשא ישוע כמשיח.
הניסיון לקבל ״את כל הממלכות״ משחק על הרצון האנושי לכוח ולכבוד. עבור ישוע, שהוא אלוהים במלואו אך גם אדם במלואו, היה זה ניסיון למשוך אותו אל הגאווה, בניגוד לשליחותו הצנועה כעבד.
ויאמר אליו ישוע סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואותו לבדו תעבד׃
תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org
סירוב זה מראה שישוע המשיח נחוש למלא את השליחות האלוהית בדרכי אלוהים, גם אם פירוש הדבר הוא דרך הצלב הקשה.
הבדלים עיקריים:
1- Ordre des tentations :
אצל מתי הסדר הוא: (1) להפוך את האבנים ללחם, (2) להשליך עצמו מפסגת המקדש, (3) להשתחוות לשטן כדי לקבל את ממלכות העולם.
אצל לוקס סדר שני הניסיונות האחרונים הפוך: (1) אבנים ללחם, (2) ממלכות העולם, (3) פסגת המקדש.
הבדל זה עשוי לשקף כוונה תיאולוגית. למשל, נראה שמתי מבליט את מלכותו של ישוע (הממלכות בסוף), ואילו לוקס מתמקד בירושלים ובחשיבותה הרוחנית.
2-Marc est très succinct :
מרקוס אינו מתאר את שלושת הניסיונות המסוימים. הוא מסתפק באמירה שישוע המשיח מנוסה בידי השטן, מוקף חיות בר ומשורת בידי מלאכים.
3-Détails supplémentaires dans Matthieu et Luc :
מתי ולוקס מרחיבים את השיחות בין ישוע המשיח לשטן, בהפניות לכתובים, דבר שמרקוס משמיט.
אין בידינו פרטים מסוימים על ההיבטים החומריים של מהלך ניסיון זה. לדוגמה, כשהשטן נושא את ישוע אל ראש המקדש, האם זה מתרחש ברוחו של המשיח, או שמא נשא אותו פיזית אל המקום הזה?
אנו מעדיפים את ההשערה של ניסיון רוחני. ומצד אחר, האם השטן היה נוכח פיזית בצורה כלשהי או ברוח בלבד? גם כאן אנו סבורים שהכול התרחש באמצעות מחשבותיו של ישוע המשיח.
אנו סבורים גם שאילו נכנע ישוע המשיח לאחד מניסיונות אלה, היה השטן מתזמר את האירוע כך שיתרחש בפומבי, לעיני קהל של עדים.
מסקנה
הקושי העיקרי טמון בשילוב הטבילה ותקופת הניסיון של ישוע המשיח בכרונולוגיה שמציג השליח יוחנן. הוחלט למקם אירועים אלה לפני בואה של משלחת . לפי גישה זו, העובדות שמתאר יוחנן מתרחשות לאחר הניסיון, וזו נראית האפשרות המתאימה ביותר.
ההשערה שלנו עולה בקנה אחד עם הנתונים הזמינים כיום. ביצענו אקסטרפולציות על כמה אמירות כדי להתקרב ככל האפשר לאמת ההיסטורית.
אפשר אפוא ליישב בין הבשורות הסינופטיות לבשורת יוחנן. אין לנו שום ספק בכך, שכן מתי ויוחנן מסרו זכרונות מדויקים. מרקוס עבד בהנחיית השליח פטרוס, ואילו לוקס ערך מחקרים מעמיקים.
האמת אינה מציגה שום סתירה כאשר כל הפרטים נבחנים בדייקנות ובאובייקטיביות.
כותרת, דמות, מקום, אזכור ("לוקס 15")…
הפניה מקראית
INF146
מסמך מידע
INF146 - La réponse du Messie Jésus
La réponse du Messie Jésus
רקע
Des témoins de ses miracles l’accusent de collaborer avec le diable. Le Messie Jésus, connaissant leurs pensées, répond par une série d’arguments logiques et spirituels.
Analyse du passage
Le raisonnement logique (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.17-19)
Un royaume divisé contre lui-même ne peut subsister. Si Satan chasse ses propres démons, son royaume est voué à l’échec. Le Messie Jésus renverse l’accusation : si lui agit par Béelzébul, alors que dire des exorcismes pratiqués par les disciples juifs ?
La révélation spirituelle (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.20)
Le messie Jésus affirme qu’il chasse les démons par le doigt de Dieu, une expression qui évoque la puissance divine directe (cf. שְׁמֹות 8.19). Cela signifie que le Royaume de Dieu est déjà là, présent au milieu d’eux.
La parabole de l’homme fort (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.21-22)
Satan est comparé à un homme fort qui garde ses biens. Le Messie Jésus est le plus fort qui vient le vaincre, libérant ceux qui étaient sous son emprise. C’est une image de la victoire du Christ sur les puissances du mal.
L’appel à l’engagement (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.23)
Il n’y a pas de neutralité : être avec Jésus ou contre lui. Celui qui ne participe pas à son œuvre de rassemblement contribue à la dispersion.
Le danger du vide spirituel (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.24-26)
Une personne libérée d’un esprit impur mais qui ne remplit pas sa vie de Dieu reste vulnérable. Le retour des démons en plus grand nombre montre que la délivrance doit être suivie d’une transformation intérieure.
Enseignement principal
Ce texte est une déclaration de la souveraineté de Messie Jésus sur les forces du mal, une invitation à reconnaître la présence du Royaume, et un avertissement contre l’indifférence spirituelle.
INF087
מסמך מידע
INF087 - אגם גנוסר
אגם גנוסר
אגם גנוסר, הידוע גם בשם ים הגליל, ימת טבריה או ימת כנרת, הוא גוף מים חשוב בישראל, המוזכר כמה פעמים בבשורות. הנה כמה נקודות עיקריות לגביו:
מיקום וגאוגרפיה
מיקום: אגם גנוסר נמצא בצפון ישראל, בגליל, ליד רמת הגולן. הוא שוכן כ-200 מטרים מתחת לפני הים, ולכן הוא אחד מאגמי המים המתוקים הנמוכים בעולם. ממדים: אורך האגם כ-21 קילומטרים ורוחבו כ-13 קילומטרים, ושטחו 166 קמ״ר. עומקו המרבי כ-43 מטרים.
שמות ומשמעויות
ים הגליל: שם זה נפוץ בברית החדשה. ימת טבריה:נקראה כך על שם העיר טבריה, השוכנת על חופה המערבי. ימת כנרת: נגזר מהמילה העברית ״כנרת״ (שפירושה ״כינור״), בגלל צורת האגם הדומה לכינור עתיק.
חשיבות מקראית
שירותו של ישוע: אגם גנוסר הוא מקום מרכזי בשירותו של ישוע המשיח. ניסים ולימודים רבים של ישוע התרחשו סביב האגם הזה, ובהם ההליכה על המים (מתי 14.22-33), הרגעת הסערה (מרקוס 4.35-41) והדיג הנסי (לוקס 5.1-11). קריאת התלמידים: תלמידיו הראשונים של ישוע המשיח, כמו פטרוס, אנדריאס, יעקב ויוחנן, היו דייגים שעבדו באגם הזה. ניסים ולימודים: האגם הוא זירת ניסים ולימודים רבים של ישוע, המדגימים את כוחו על הטבע ואת יחסיו עם תלמידיו.
חשיבות היסטורית ותרבותית
כלכלה מקומית: אגם גנוסר היה מאז ומתמיד מקור פרנסה חשוב לדייגים ולחקלאים המקומיים. תיירות ועלייה לרגל: כיום האגם הוא יעד תיירותי ומקום עלייה לרגל לנוצרים מכל העולם, הנמשכים לאתרים המקראיים וליופיו הטבעי של האזור.
אקולוגיה וסביבה
מגוון ביולוגי:
האגם מהווה בית למגוון רחב של חיים ימיים ועופות נודדים, מה שהופך את האזור למערכת אקולוגית עשירה ומגוונת. אתגרים סביבתיים:
כמו גופי מים רבים אחרים, גם אגם גניסאר מתמודד עם אתגרים סביבתיים, ובכללם ניהול משאבי המים וזיהום.
ישראל יזמה פרויקט למילוי ים כנרת (המכונה גם ים הגליל או אגם טבריה) במים מותפלים. פרויקט זה נועד לשמר את מפלס המים באגם, שנפגע משנים של בצורת, גשמים לא סדירים והטיית מים.
המים המותפלים מגיעים מהים התיכון ומועברים אל האגם באמצעות צינור מיוחד. זוהי יוזמה ייחודית מסוגה שנועדה להבטיח מקור מים בר-קיימא לאזור.
לסיכום, אגם גנוסר הוא מקום בעל חשיבות רבה מבחינה גאוגרפית, היסטורית, תרבותית ומקראית, המשחק תפקיד מרכזי בסיפורים רבים בבשורות וממשיך להיות אתר חשוב לצליינים ולתיירים.
INF122
מסמך מידע
INF122 - Les noces de Cana
החתונה בקנה
Pour quelle raison le Messie Jésus entreprend-il un aller-retour entre Béthanie et Nazareth peu de temps après son retour à Béthanie aux côtés de Jean le Baptiste (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.43) ?
Les informations disponibles suggèrent qu'il était au courant d'un mariage imminent dans sa famille et qu'il avait l'intention d'y assister. Cela pourrait expliquer son départ soudain de Béthanie. Il semble qu'il connaissait la date de cet événement avant de quitter Nazareth pour se faire baptiser par Jean le Baptiste (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.13).
En conclusion, le jour suivant, Jésus prit la décision de se rendre en Galilée afin d'assister aux noces à Cana.
Les mariages à cette époque étaient considérés comme des événements communautaires importants qui incluaient de nombreux invités. Cependant, il semble financièrement difficile d'inviter tous les villages environnants.
C'est principalement pour cette raison que nous supposons que Marie et ses enfants étaient invités à ces noces. De plus, elle joue un rôle particulier lors de cet événement car c'est à elle que l'on vient d'abord signaler la pénurie de vin (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.3).
Tous ces éléments nous amènent à conclure que la famille du Messie Jésus est directement impliquée dans cette union matrimoniale.
Pourquoi devrions-nous considérer Nathanael comme étant le marié ?
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.2 indique que Nathanael est originaire de Cana. Il est présent aux noces, peut-être comme disciple de Jésus, mais probablement comme marié à une demi-sœur de Jésus. Cette hypothèse expliquerait la présence de Jésus à Cana et l'importance donnée à la conversion de Nathanael.
INF002
מסמך מידע
INF002 - הפרושים
הפרושים
הפרושים היו קבוצה דתית וחברתית חשובה ביהדות קדומה, ובמיוחד בתקופת בית המקדש השני. להלן כמה נקודות עיקריות לגביהם:
מקורות והיסטוריה
מקורות: הפרושים התגבשו כקבוצה נפרדת לאחר מרד החשמונאים, בסביבות השנים 165–160 לפנה"ס. הם נחשבו לעתים קרובות לצאצאים הרוחניים של החסידים.
תקופה: הם שגשגו עד חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. לאחר מועד זה היוו תורתם את הבסיס למה שהפך ליהדות הרבנית.
אמונות ומנהגים
כתבים קדושים: בניגוד לצדוקים, שהתמקדו אך ורק בתורה הכתובה (חמשת חומשי תורה), הפרושים האמינו בקיומה של תורה כתובה ותורה שבעל-פה. תחיית המתים: הפרושים האמינו בתחיית המתים ובנצחיות הנשמה. טקסים וחוקים: הם הדגישו את חשיבותן של המסורות בעל-פה ושל פרשנויות המותאמות לנסיבות העכשוויות.
השפעה ומורשת השפעה: לפרושים הייתה השפעה רבה על הליטורגיה ועל הפרקטיקה הדתית היהודית. תורתם שולבה במשנה, אוסף של המסורת היהודית שבעל-פה, בסביבות שנת 200 לספירה. מורשת: לאחר חורבן בית המקדש השני, תורתם של הפרושים היוותה את הבסיס ליהדות הרבנית, הממשיכה להשפיע על היהדות המודרנית.
הפרושים נזכרים לעתים קרובות בברית החדשה, ובמיוחד בבשורות ובמעשי השליחים, שם הם נמצאים לעתים קרובות בעימות עם ישוע ועם דמויות דתיות אחרות של התקופה.
הפרושים בכתבי הקודש
Ils constituent le groupe le plus représentatif du judaïsme. Ses membres, originaires du peuple, s’opposent aux compromis, avec l’envahisseur Romain, mais aussi avec l’hellénisme. Nous les voyons plus proches de la population que les sadducéens.
Ils sont cités à cent trois reprises dans le Nouveau Testament, quatre vint treize fois dans les Évangiles, neuf fois dans les Actes des apôtres et une fois dans l’épître aux Philippiens.
Leurs rapports avec le Messie Jésus apparaissent fréquemment tendus, conflictuels. Il les reprendra à certains moments avec des termes violents, comme, « malheur à vous », « hypocrites » ce qui démontre bien cette opposition. Ils n’ont pas accès aux postes de hautes responsabilités, contrôlés par les Romains, et donc réservés aux sadducéens sympathisants, mais forment le groupe le plus important du Sanhédrin.
Ils se considèrent comme les grands défenseurs de la loi de Moïse qu’ils commentent. Leur interprétation devient la règle à suivre pour le peuple. Le Messie Jésus condamnera ces dérives à diverses occasions (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.13-29).
Ils sont souvent en désaccord avec leurs collègues sadducéens sur des points de doctrine tels que la vie éternelle ou les anges. Ils ont ajouté à la Loi écrite de Moïse, des principes oraux, qui leur permettent de contourner ses prescriptions. Jésus ne manquera pas de le signaler (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.23).
Nicodème et Joseph d’Arimathée appartenaient à ce groupe politico-religieux ce qui ne les a pas empêchés de se convertir au christianisme.
INF038
מסמך מידע
INF038 - YHWH
YHWH
Le tétragramme YHWH est le nom propre de Dieu utilisé dans la Bible hébraïque. Voici quelques informations clés :
משמעות ומקור
Nom de Dieu : YHWH est considéré comme le nom le plus sacré de Dieu dans le judaïsme. Il est souvent traduit par "L'Éternel" ou "Jehovah" en français.
Origine : Le terme "tétragramme" signifie "quatre lettres" en grec, se référant aux quatre lettres hébraïques יהוה (yod, hé, waw, hé).
ההגייה
לא ידועה: ההגייה המדויקת של הטטרגרמטון אינה ידועה, משום שבמסורת היהודית נאסר לבטא שם זה כדי שלא לחללו.
תחליפים: במקומו משתמשים בתחליפים כגון "אדני" (אדון) או "השם".
שימוש
Texte Sacré :Le tétragramme apparaît fréquemment dans la Torah et d'autres écrits de la Bible hébraïque. Rituel et Prières : Dans les prières et les rituels, les Juifs utilisent généralement "Adonaï" pour remplacer YHWH lorsqu'ils lisent les textes sacrés à haute voix.
חשיבות תיאולוגית
Monothéisme :YHWH souligne l'unicité et l'exclusivité de Dieu dans la foi juive. Relation Divine :Il exprime la relation personnelle entre Dieu et le peuple d'Israël, marquant une révélation divine et une alliance.
הטטרגרמטון הוא אפוא יסוד מרכזי וקדוש בתיאולוגיה וביישום הדתי היהודי.