יוסף, אביו המאמץ של ישוע

סיפורי הבשורות מוסרים מידע מועט על כמה מגיבוריהם, ויוסף, ה״אב״ הארצי של ישוע, אינו יוצא דופן. נוכח מחסור זה בפרטים, חלק מהמאמינים הנוצרים, מתוך רצון להכיר טוב יותר את הדמויות החשובות הללו, חיברו סיפורי חיים בלתי רשמיים. נטייה זו להעשיר את הרקע ההיסטורי של דמויות מקראיות נטועה במסורת עתיקה השואפת להפיח חיים ותוכן בדמויות שבכתבי הקודש מוזכרות אחרת בקיצור נמרץ.

יוסף מופיע 19 פעמים בבשורות, אך הופעות אלה מספקות לנו מעט פרטים על חייו ועל תפקידו. כך אנו ניצבים בפני האתגר להבחין בין מה שהוכח היסטורית לבין מה שנולד מדמיון קולקטיבי או אישי.

גישה זו דורשת ניתוח ביקורתי כדי להפריד בין עובדות היסטוריות לבין פרשנויות ותוספות מאוחרות שאינן מופיעות בכתבים הקנוניים.

יוסף, כפי שהוא מוצג בבשורות, מוכר בעיקר כאביו המאמץ של ישוע. הוא מתואר כבעלה של מרים, שממנה נולד ישוע הנקרא המשיח (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 1.16). אף שהדיווח (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 1.13-25) מפרט את יחסיו עם מרים, לוקס הוא שמאיר את עינינו בעניין ההתעברות הניסית של ישוע הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.26-35.

דמויות כמו פיליפוס, שעתיד להיות שליח, ויהודים אחרים בני התקופה ראו ביוסף את אביו הביולוגי של ישוע, כפי שמעידים הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.45 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.41-42.

תפיסה זו משתקפת גם באירוע שמספר לוקס, שבו ישוע, בן 12, נמצא בבית המקדש ומפליא את הוריו, יוסף ומרים, בהבנתו ובשאלותיו למורים היהודים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.46-51).

Luc 2.46–51 (S21)

טקסטים אלה מצביעים על כך שבחיי היומיום יוסף נתפס כאביו של ישוע; הידיעה על ההתעברות הבתולית של מרים לא הוזכרה במפורש.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.54-57 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.2-3 מגלים שיוסף עסק במלאכת ה״טקטון״, המתורגמת בדרך כלל כנגר, אף שמונח זה יכול לציין גם בנאי או סתת אבנים.

מלאכה זו, שרחוקה מלהיות מכניסה, מצביעה על כך שיוסף נאלץ לעבוד קשה כדי לפרנס את משפחתו, בהקשר שבו אפילו עבדים יכלו להימצא בתנאים חומריים טובים יותר.

בסך הכול, הבשורות מציירות דיוקן של יוסף כאדם צנוע, מסור למשפחתו, שמילא תפקיד מפתח בחינוכו ובחייו של ישוע.

מלאכתו ומצבו הכלכלי משקפים את החיים הרגילים והמפרכים של תושב נצרת באותה תקופה.

יוסף, המוזכר בבשורות, נעלם מן הסיפור המקראי די מהר, במיוחד כשמדובר ברגעים החשובים של חייו הציבוריים של ישוע ושל צליבתו. היעדרות בולטת זו מרמזת שייתכן שמת לפני תחילת שירותו הציבורי של ישוע. אף שפרטי מותו אינם מפורשים בכתבי הקודש, מוות בטרם עת הוא סביר, אולי בשל תאונת עבודה, דבר שכיח באותה תקופה.

הרעיון הרווח שיוסף היה מבוגר ממרים במידה ניכרת ושמת מזקנה נשען על הכתבים האפוקריפיים — הצג את ההגדרה של INF029, שאמינותם ההיסטורית אינה ודאית. ההנחה שיכול היה לשאת את מרים כשהיה כבר זקן והיא נערה בת 12 או 13 נראית בלתי סבירה מבחינה היסטורית ותרבותית. יתרה מזו, ההשערה שאחיו ואחיותיו של ישוע נולדו מנישואים קודמים של יוסף חסרה יסודות היסטוריים קונקרטיים.

סביר יותר שיוסף היה מבוגר ממרים רק במעט. מותו המוקדם היה מכניס את משפחתו למצב כלכלי קשה ומאלץ את ישוע, כנראה נער באותה עת, לקבל עליו את תפקיד המפרנס כ״טקטון״. תקופה זו בחיי ישוע, שאינה מתוארת בבשורות, הייתה מסומנת בעבודה קשה ובעוני.

באשר למרים, שהתאלמנה צעירה, נישואים חוזרים היו נוהג שכיח ומקובל חברתית בחברה היהודית של המאה הראשונה. חוק הייבום, שקבע נישואים לאחיו של המת בנסיבות מסוימות, היה יכול לחול. עם זאת, הבשורות אינן מוסרות כל מידע על נישואים שניים אפשריים של מרים, ומשאירות שאלה זו פתוחה לפרשנות ולהשערות.

העלאת שאלת נישואיה החוזרים של מרים לאחר היעלמותו של יוסף עשויה להיראות עדינה, אך חיוני להביא בחשבון את המציאות החברתית והכלכלית של התקופה. לאלמנה צעירה עם ילדים, אובדן הבעל פירש לא פעם צלילה לעוני ולחוסר ביטחון. נישואים חוזרים, בנסיבות כאלה, נראו לא רק כפתרון בר־ביצוע אלא לעיתים כאפשרות היחידה להבטיח את הישרדות המשפחה.

חשוב לשוב אל ההקשר ההיסטורי של המאה הראשונה כדי להבין במלואו את היקפה של סוגיה זו. כתבי הברית החדשה, ובמיוחד מעשי השליחים, מראים את הצורך לדאוג לאלמנות בקהילה הנוצרית הקדומה, ומדגישים את חשיבות הסולידריות המשפחתית והקהילתית נוכח מצבים כאלה.

עם זאת, אף אחת מן הבשורות אינה מזכירה או מרמזת על נישואים חוזרים של מרים. בהיעדר מידע כזה, סביר להניח שהסולידריות המשפחתית ותמיכת הקרובים מילאו תפקיד מכריע. בנוסף, עבודת הילדים הפכה לתרומה הכרחית לכלכלת המשפחה.

לפי ניתוח זה, ישוע, בן כ־13 אז, היה צריך לקבל עליו אחריות של מבוגר ולמלא את מקומו של יוסף בפרנסת משפחתו. שלב זה בחייו, שהושמט מסיפורי הבשורות, היה מאופיין בתנאי חיים צנועים ובעבודה קשה, המשקפים את המציאות של משפחות רבות באותה תקופה.

מסורות וכתבים מסוימים, שאינם מוכרים כאמינים היסטורית, ניסו למלא את החסר בבשורות באמצעות מסירת פרטים על חייו של יוסף.

המונח ״טקטון״, שבו נעשה שימוש בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.55 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.3 ושמתורגם לעיתים קרובות כ״נגר״, יכול לציין גם סתת אבנים או בנאי. מקורות אחרים, כגון הדידכה 88.8, מרמזים שיוסף בנה מחרשות, ומציגים אותו כיזם או כבעל עסק, דימוי שעולה גם בהכתבים האפוקריפיים — הצג את ההגדרה של INF029 כמו הבשורה האפוקריפית של יעקב. עם זאת, מהימנותם של פרטים אלה נותרת מוטלת בספק.

בנוסף, המסורת, ובמיוחד הבשורה הקדומה של יעקב, מרמזת שיוסף היה מבוגר ממרים בבירור. נראה שרעיון זה נולד מן הקושי שהיה לנוצרים מסוימים בראשית ימי הכנסייה לקבל שמרים יכלה ללדת ילדים נוספים ליוסף לאחר הולדת ישוע.

כדי לפתור דילמה זו התפתחה תיאוריה שלפיה יוסף היה אלמן וכבר היו לו ילדים מנישואים קודמים. דמויות כמו אוריגנס, קלמנס איש אלכסנדריה או יוסטינוס התייחסו למסורת זו.

באותו כיוון, האחים והאחיות המוזכרים בבשורות מוגדרים לעיתים מחדש כבני דודים ובנות דודות, בניסיון לשמר את דמותה של מרים כאמו של ישוע בלבד.

חשוב לציין שהשערות אלה אינן נשענות על יסודות היסטוריים איתנים, אלא משקפות יותר את אמונותיהן וציפיותיהן של קהילות נוצריות מעטות באותה תקופה.

באשר לאלמנותה של מרים, היא מקובלת לעיתים קרובות על סמך המידע שבבשורות, אף שנסיבות מותו של יוסף וסיבתו נותרות לא ידועות. מסורות מסוימות מזכירות מוות מזקנה, אך השערה זו, כמו אחרות, חסרה הוכחות קונקרטיות כדי להיקבע בוודאות.