תאריך הולדתו של ישוע המשיח

על פי פירושנו לשבעים השבועות, כלומר 490 שנה, שהכריז עליהן הנביא דניאל, ובנקודת מוצא של צו המלך ארתחשסתא המתואר בעֶזְרָא 7.1-28, אנו מגיעים לתאריך 3 באפריל 33 לספירה. תאריך זה מתאים לאחת משתי האפשרויות שהבשורות מספקות לתחיית ישוע המשיח, והוא מתיישב עם ניתוח הנבואה של דָּנִיֵּאל 9.24-27.

אם נחזור 3.5 שנים אחורה מתאריך זה, משך המתאים למחצית הראשונה של השבוע הנבואי האחרון, אנו מציבים את טבילת המשיח בחודש אוקטובר 29, המתאים לחודש תשרי 3790 בלוח העברי. כרונולוגיה זו מתיישבת עם המבנה הזמני שמתאר דניאל, ומאושרת על ידי משך הזמן הנבואי שמזכיר השליח יוחנן בחזוֹן יוֹחָנָן 11.3, המדבר על תקופה של 1,260 יום, השווה לשלוש שנים וחצי.

העדות של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23 מציינת שישוע היה “כבן שלושים” כשהחל את שירותו. אם נחזור שלושים שנה אחורה מהשנה 29, נקבל תאריך לידה באוקטובר של שנת 2 לפנה״ס, המתיישב עם נקודות הציון שמספקות הבשורות ועם ההקשר ההיסטורי של תקופת הורדוס הגדול (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1).

זאת ועוד, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.3 מציין שהמבשר ערך מחקר קפדני כדי לכתוב תיאור מסודר של האירועים. אף שלא היה בין השליחים ולא עד ראייה ישיר לשירותו הארצי של ישוע המשיח, לוקס היה בן לוויה בדרכיו של פאולוס, מחבר שלוש עשרה איגרות בברית החדשה (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 4.14, 2 טימותי 4.11). מעמדו המיוחד בקהילות הנוצריות הראשונות איפשר לו גישה לעדי ראייה ולמנהיגי הקהילה המתהווה, מה שמחזק את מהימנותה ההיסטורית של עדותו.

כך, בשילוב הנתונים הנבואיים של דניאל, הציונים הכרונולוגיים של הבשורות ונקודות הציון ההיסטוריות הידועות, אנו מציעים הערכה עקבית ומנומקת של תאריך הולדתו של ישוע המשיח: אוקטובר 2 לפנה״ס.

דניאל מזכיר תקופה של 7 שנים, המתאפיינת באירוע מרכזי באמצע התקופה (דָּנִיֵּאל 9.27). השליח יוחנן, בחזוֹן יוֹחָנָן 11.1-3, מספק פרטים נוספים על תקופה זו. לדבריו, החלק הראשון מוקדש לנביאים, ואילו השני קשור באנטי-משיח — הצג את ההגדרה של INF265.

על פי ניתוחנו, ישנן שתי תקופות המכונות “השבוע ה-70”: התקופה הראשונה קשורה ליוחנן המטביל ולישוע המשיח, ואילו התקופה השנייה נוגעת לשני נביאים, ואחריהם בא אנטי-משיח — הצג את ההגדרה של INF265. תקופות אלה מתוארות כדומות. למידע מפורט ראו את פרק 5: הנביא דניאל שלנו, וכן את הנספח ANN067: התיאוריות של אנדרסון ושל דני.

בעזרת נתונים אלה ניתן לתארך את תחילת שירותו של ישוע המשיח בקירוב סביב תשרי 29 (אפריל 33 לספירה - תקופה של 3.5 שנים). חודש תשרי כולל שלושה חגים חשובים:

• ראש השנה (ראש השנה היהודי — הצג את ההגדרה של INF275) בשנת 3790: 1 בתשרי 3790, המקביל ל-25 בספטמבר 29.
• יום כיפור (יום הכפרה הגדול) בשנת 3790: 10 בתשרי 3790, המקביל ל-4 באוקטובר 29.
• סוכות — הצג את ההגדרה של INF208 (חג הסוכות) בשנת 3790: 15 בתשרי 3790, המקביל ל-9 באוקטובר 29.

ראש השנה, שיש לו אופי חילוני, אפשר להוציאו מניתוח זה משום שאינו כולל עלייה לרגל לירושלים. לעומת זאת, סוכות — הצג את ההגדרה של INF208, בהיותו אחד משלושת החגים העיקריים ביהדות, נראה מועמד סביר יותר לאירועים משמעותיים, כגון לידתו או טבילתו של המשיח.

על פי כתבי לוקס, המציינים שישוע היה כבן 30 בעת טבילתו, אפשר למקם אירוע זה סביב יום כיפור בשנת 29, ואת לידתו בחג סוכות — הצג את ההגדרה של INF208. פרשנות זו מתאימה לרעיון שסוכות — הצג את ההגדרה של INF208 מסמל את נוכחות האל עלי אדמות.

שירותו של ישוע המשיח מתחיל בטבילתו.

נציג תחילה שתי השערות: שלושים השנים שמציין הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23 מדויקות, בהפרש של ימים ספורים, ואנו נמצאים בחג יהודי חשוב, המסביר את המחסור במקומות לינה באזור ירושלים. אנו חושבים על חג הסוכות (סוכות — הצג את ההגדרה של INF208).

כבר ציינו שחג זה, סוכות — הצג את ההגדרה של INF208 (סוכות), מיוחד, משום שיחד עם פסח ושבועות הוא אחד משלושת החגים העיקריים ביהדות שחייבו עלייה לרגל לירושלים.

המחסור במקומות לינה באזור ירושלים מוסבר רק בנוכחותם של עולי רגל רבים. אכן, מפקד האוכלוסין של קיריניוס, שנוהל בידי המלך הורדוס, אינו יכול לגרום לתנועת אוכלוסין כזו.

באותה תקופה רוב רובם של האנשים נולדו, חיו, נישאו, עבדו ומתו בכפרם או בסביבתו.

מלבד זאת, תנועות האוכלוסין המעטות שנצפו במאה ה-1, שהונעו על ידי עוני, כוונו יותר לגליל, שהיה ארץ שופעת יותר מיהודה.

ים הגליל — הצג את ההגדרה של INF087, העשיר בדגים, סיפק את כל המזון הדרוש לאוכלוסייה המקומית. בואם של העובדים החדשים הללו הביא לניצול יתר, עד כי בימי ישוע דגו השליחים כל הלילה בלי לתפוס דבר!

ישוע המשיח היה כבן 30, לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23, בתחילת שירותו באוקטובר 29. שירות זה נמשך 3.5 שנים, כפי שמאשרים נתוניו של השליח יוחנן. החישוב פשוט: מתאריך מותו, 1 באפריל 33, בניכוי 30 השנים הללו ו-3.5 שנות השירות, אנו מגיעים לשנת 2 לפנה״ס.

33 – 30 = שנת 3

3 – 3.5 = שנת -1.5 לפנה״ס

-1.5 – 1 = שנת -2.5 לפנה״ס (שנת 0 אינה קיימת בלוח שלנו)

אם ישוע המשיח נולד באוקטובר של שנת 2 לפנה״ס, עלינו להביא תחילה בחשבון את היעדר שנת האפס כדי לחשב את גילו בשנת 33.

נעבור על החישובים:

משנת 2 לפנה״ס עד שנת 1 לפנה״ס: שנה אחת

משנת 1 לפנה״ס עד שנת 1 לספירה: שנה אחת (מאחר שאין שנת אפס)

משנת 1 לספירה עד שנת 33 לספירה: 32 שנים

בסכימת התקופות הללו נקבל 1 + 1 + 32 = 34 שנים.

ישוע המשיח חי בשנתו ה-34; הוא היה בן 34 באוקטובר 33, אך באפריל 33, כלומר 6 חודשים קודם לכן, הוא רק בן 33.5.

באשר לנתון של לוקס, “כבן 30”, אנו מבינים אותו כבשנתו השלושים, ולכן לא היה בן 31 ומעלה; במקרה כזה היה לוקס כותב: כבן 31 או 32.

לוקס אינו מחפש את הסמל אלא את הדיוק ההיסטורי, כדי שתיאורו יהיה אמין ומקובל, וזה בדיוק מה שהוא מצהיר בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.3.

לפי חישובנו אנו מגיעים לחג הסוכות בשנת 2 לפנה״ס. חג זה, הנמשך 7 ימים, מתחיל ב-15 בתשרי. היהודים חוגגים את עזרת האל השוכן בקרב עמו.

תאריכנו נמצא אפוא בין 15 בתשרי ל-22 בתשרי, בין 11 באוקטובר 2 לפנה״ס ל-18 באוקטובר 2 לפנה״ס.

אנו מודעים היטב לכך שהיסטוריונים רבים טוענים שמותו של המלך הורדוס הגדול אירע בשנת 4 לפנה״ס. דברי מתי מעוררים בעיה ממשית.

אנו מזמינים אתכם לקרוא את הנספח ANN011: תאריך מותו של המלך הורדוס הגדול, כדי להבין טוב יותר שמותו של מלך זה עשוי להיות מוצב בשנת 4 לפנה״ס אך גם בשנת 1 לפנה״ס.

אנו מציינים גם שלוקס מאשר, בעקיפין, את דברי מתי.
אפשר להבחין בקלות שלידתו של ישוע המשיח בשנת 2 לפנה״ס הייתה מובנת מאליה לכמה מאבות הכנסייה וכן להיסטוריונים וסופרים קדומים. נחזור לעדויות אלה בפירוט רב יותר.

כך, התאמה היסטורית זו, אף שהיא עשויה להפתיע רבים כיום, הייתה ודאות עבור רבים במאות הראשונות של ההיסטוריה הנוצרית.

לפי נתוני הבשורות, לידתו של ישוע המשיח עשויה להתאים לתחילת חג הסוכות, כלומר 15 בתשרי 3760. ממירי התאריכים שלנו מציינים יום זה כשבת, 11 בספטמבר של שנת -1, המקבילה לשנת -2 בלוח הגרגוריאני (ללא שנת 0). כדי לקבוע תאריך זה יש למקם תחילה את חג הפסח אחרי שיוויון האביב, ואז להוסיף שישה חודשים.

ה-14 בניסן של השנה המתאימה חל ביום רביעי, 17 במרץ של שנת -1. מאחר שתאריך זה קודם לשיוויון של 21 במרץ, מתווסף ללוח היהודי באותה שנה חודש נוסף (אדר ב׳), והוא מציב את 14 בניסן ב-16 באפריל -2. כך, שישה חודשים לאחר מכן, חג הסוכות מתחיל ב-11 באוקטובר -2.

למידע נוסף ראו את הנספח ANN014: הלוח היהודי.

בהתחשב בהפרש של חודש מהלוח האסטרונומי, אנו משערים שישוע המשיח נולד ב-15 בחשוון 3760, מה שיתאים ל-15 בתשרי כפי שנקבע על ידי הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003. אנו סבורים שהלידה התרחשה ב-12 באוקטובר 2 לפנה״ס.

אף שבחירה זו שרירותית, סביר שעייפות המסע גרמה ללידתה של מרים כמה ימים לאחר הגעתם, בתחילת החג, סביב 12 באוקטובר.

אפשר להתפלא שלוקס טורח להשאיר לנו פרט שנראה חסר חשיבות: “ממשמרת אביה”!

זכריה שירת בכהונתו כשהמלאך גבריאל גילה לו שאשתו אלישבע תלד לו בן. עלינו להודות שלוקס ערך מחקר מעמיק מאוד, שקוראיו יכלו לבדוק בקלות.

אנו יודעים אפוא שזכריה השתייך למשמרת אביה, השמינית בסדר שקבע המלך דוד (1 דִּבְרֵי הַיָּמִים 24.1-19).

סדר המשמרות הללו קבוע היטב ולא היה שום טעם לשנותו. עזרא אף טרח לחדשו לאחר השיבה מהגלות (עֶזְרָא 6.18).

ברצוננו להדגיש את העובדה הבאה:

כלל זה של תורת משה אינו משפיע, לדעתנו, על סדר משמרות הכוהנים שקבע דוד. נראה פשוט שהלוויים שאינם בתורנות באים לתגבר את המקדש בשלושת החגים הללו. עודף הכוהנים באותה עת מתגלה כמועיל מאוד, בשל המון עולי הרגל הרב.

טענו שהנתונים של דָּנִיֵּאל 9.24 ושל הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23 הביאו אותנו לקבוע תאריך להולדת ישוע: 12 באוקטובר 2 לפנה״ס.

המלאך גבריאל מודיע לנו שברגע שמרים הרתה, אלישבע הייתה בחודשה השישי. יש אפוא הפרש של 6 חודשים בין שתי הלידות.

אנו 6 חודשים לפני 12 באוקטובר 2 לפנה״ס, כלומר ב-12 באפריל 2 לפנה״ס.

כשהמקדש נהרס בידי המצביא טיטוס, ב-9 באב 3830, כלומר ב-4 באוגוסט 70, הייתה זו משמרת יהויריב, הראשונה בסדרו של דוד, שהייתה בתורנות. ההיסטוריה, זו של העולם, שמרה את הזיכרון הזה!

משמרת אביה היא השמינית. יש 24 משמרות הנמשכות זו אחר זו באופן סדיר. לכן אפשר לחזור אחורה בזמן כדי לראות, בתאריך מדויק, איזו משמרת הייתה בתורנות.

נדלג על החישובים ונגיע לתוצאה הבאה: זכריה מסיים את שירותו ב-5 ביולי 3 לפנה״ס.

אם אלישבע הרתה זמן קצר אחרי שובו של זכריה, בהיריון של 40 שבועות אנו אכן מגיעים לתחילת אפריל. הדבר מראה לנו שהתאריך 12 באפריל 2 לפנה״ס מתיישב עם שירותו של זכריה.

אפשר לתארך את לידת יוחנן לאפריל 2 לפנה״ס, שישה חודשים לפני ישוע ב-12 באוקטובר 2 לפנה״ס. כמובן, הוכחה זו אינה ראיה מוחלטת אלא רק אישוש, וביתר שאת מאחר ששירותו של זכריה היה פעמיים בשנה.

לידת ישוע בחג הסוכות ב-12 באוקטובר 2 לפנה״ס, המחייבת את לידת יוחנן המטביל סביב 12 באפריל, שישה חודשים קודם, מתגלה כמציאותית לחלוטין.

חוקרים והיסטוריונים בני זמננו רבים מטילים ספק בתאריך הולדת ישוע בשנת 2 לפנה״ס. אי-ודאות זו נובעת בעיקר מכתביו של ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס, שבסוף המאה הראשונה סיפק מידע על המלך הורדוס הגדול, ומרמז על מות אפשרי בשנת 4 לפנה״ס.

עם זאת, כתביו של יוספוס פלביוס אינם בהכרח עומדים בסתירה לבשורות. אכן, לפי תיאורו, מותו של הורדוס הגדול עשוי להיות מתוארך גם לשנת 1 לפנה״ס. בחנו אפשרות זו בנספח ANN011: מותו של המלך הורדוס הגדול. פער זה בתאריכים המוצעים למותו של הורדוס משפיע ישירות על ההשערות בדבר הולדת ישוע, מה שמסביר את הפירושים השונים הקיימים.

חיוני להכיר בכך שדחיית הולדת ישוע בשנתיים או בשלוש מעמידה בספק לא רק את ההיבט ההיסטורי אלא גם את דיוק כתבי דניאל ולוקס. עם זאת, יש להודות שפירוש המקורות ההיסטוריים עלול להיות מושפע מאמונות אישיות ותרבותיות.

בלימוד הבשורות אנו מבחינים שהאירועים המרכזיים בחייו של ישוע המשיח חופפים לעיתים קרובות לחגים יהודיים. הקשר הזה בין מקורות הטקסים הללו לאירועי חייו מפתיע.

מות האדון, שמיקמנו ב-1 באפריל 33, חופף לחגיגת חג הפסח היהודי. דמיון זה סמלי: כשם שקרבן הפסח נשחט, כך מותו של ישוע מתפרש כקרבן.

הולדתו, שאנו מציבים ב-12 באוקטובר 2 לפנה״ס, מתאימה לחג הסוכות. חג זה חוגג את נוכחות האל וברכתו בקרב עמו, ואפשר לראות בכך סמל לבואו של בן האל לעולם.

טבילתו, המתוארכת לדעתנו ל-4 באוקטובר 29, מציינת את תחילת שירותו. רגע זה יתאים באופן סמלי לחג יום כיפור, יום הכפרה הגדול.

למידע נוסף ראו את הנספח ANN043: חיי ישוע המשיח והחגים היהודיים.

תצפיות אלה מרמזות שאפשר לפרש את האירועים הגדולים בחיי ישוע כמעניקים משמעות חדשה לחגים המסורתיים הללו. אף שהמשמעות המקורית של החגיגות הללו נותרת ללא שינוי, נראה שהן רוכשות ממד נוסף, כאילו סימנו כניסה לעידן חדש.

ברצוננו להפנות את תשומת לבכם לפסוק בספר יוחנן, שיש שפירשו אותו כמיקום מותו של ישוע המשיח בסביבות שנתו ה-50.

בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.57-58 אומרים היהודים לישוע: “עדיין לא מלאו לך 50 שנה, ואברהם ראית!” על כך משיב ישוע: “אמן אמן אני אומר לכם, בטרם היה אברהם, אני הוא.”

הגיל 50 המוזכר כאן אינו נבחר באקראי. בהקשר של המקדש הוא מתאים לגיל הפרישה, כפי שמציין בְּמִדְבַּר 8.25-26: “ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד…”

עם זאת, אזכור 50 השנים בפי ההפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 בשיחה עם ישוע אין לקבלו כפשוטו כציון גילו. זוהי דרך להדגיש את הבלתי אפשרי, כפי שתפסו זאת ההפרושים — הצג את ההגדרה של INF002, שישוע יוכל לראות את אברהם. לכן, לא נכון להסתמך על פסוק זה כדי להסיק את גילו האמיתי של ישוע המשיח. פרשנות זו, אגב, נסתרת על ידי לוקס, המציין שהיה בשנתו ה-34 בעת הצליבה.

התיאור בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-2 קובע במדויק את תחילת שירותו של יוחנן המטביל:
“בשנת החמש עשרה למלכות הקיסר טיבריוס… היה דבר האלוהים אל יוחנן בן זכריה במדבר.”
לוקס מספק כאן נקודת ציון היסטורית מפורטת באופן יוצא דופן, המזכירה בעת ובעונה אחת את השלטונות הרומיים והיהודיים שכיהנו.

במחקר זה נבחן את הנתונים המשלימים הללו שמעניק לוקס, אשר נראים — רק לכאורה — כסותרים כמה מהפרטים שמוסר מתי. שאלות אלה נובעות מכך שמחברי הבשורות לא ראו צורך לספק נקודות ציון היסטוריות ממצות. זאת ועוד, ההיסטוריה החילונית לא תמיד שמרה עקבות של אירועים שזעזעו בכל זאת את העולם.

מטרתנו אפוא אינה לקבוע סופית את הכרונולוגיה של העובדות, אלא להראות שקיים פתרון עקבי וסביר, מבלי לשנות את הנתונים המוגבלים שברשותנו.
היעדר עקבות היסטוריים אינו ראיה להיעדר אירוע.

1. מפקד האוכלוסין של קיריניוס

בנוגע למפקד האוכלוסין שמזכיר לוקס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2), לא נחזור כאן להוכחות שהוצגו בנספח ANN009: מפקדי האוכלוסין של קיריניוס.

לוקס מזכיר במפורש שני מפקדי אוכלוסין, מה שהופך את עדותו לאמינה מבחינה היסטורית. דיוק זה פותח אפשרות של הולדת ישוע בשנת 2 לפנה״ס, העולה בקנה אחד עם נתוני הבשורות.

בשאלת מותו של הורדוס הגדול אנו מפנים לנספח ANN011: מותו של המלך הורדוס הגדול.

אם שנת 4 לפנה״ס נותרת סבירה, שנת 1 לפנה״ס נותרת ברת הגנה באותה מידה.

לשני התאריכים הללו השלכות שונות, אך אף אחד מהם אינו סותר באופן מכריע את הבשורות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1-20).

מצב ידיעותינו כיום אינו מאפשר להכריע סופית.

3. מלכות טיבריוס ותיארוך שירותו של יוחנן

לוקס נותן לנו נקודת ציון היסטורית מדויקת מאוד: השנה החמש עשרה למלכות טיבריוס.

טיבריוס הוכרז רשמית כקיסר בשנת 14 לספירה.

השנה החמש עשרה מתאימה אפוא ל-28/29 לספירה, בהתאם לדרך ספירת השנים.

אולם נראה שלוקס מביא בחשבון את שלטונו המשותף של טיבריוס, שנקבע בידי אוגוסטוס:

• בשנת 12 לספירה קיבל טיבריוס את Imperium Majus, הסמכות העליונה על המחוזות;
• בשנת 13 לספירה קיבל את סמכות הטריבון לכל ימי חייו.

במחוזות נחשב טיבריוס אפוא לריבון כבר משנת 12.

בספירה לפי שיטה זו, השנה החמש עשרה מתאימה ל-26 לספירה, המתיישבת בצורה מושלמת עם הכרונולוגיה הנבואית של דָּנִיֵּאל 9.24-27.

• השלכות כרונולוגיות:
• תחילת שירותו של יוחנן: מרץ/אפריל 26 לספירה
• טבילת ישוע: אוקטובר 29 לספירה, כלומר 3.5 שנים מאוחר יותר, באמצע השבוע הנבואי האחרון
• מות המשיח: 3 באפריל 33 לספירה, בסוף 70 השבועות
• משך שירותו של ישוע: 3.5 שנים, בהתאם לחזוֹן יוֹחָנָן 11.3 (1,260 יום)

עקביות פנימית זו מראה שלוקס לא טעה כלל: הוא פשוט משתמש בשיטת חישוב אחרת, אך מוכחת היסטורית.

4. הדמויות האחרות שמזכיר לוקס

לוקס מזכיר כמה בעלי תפקידים מדיניים ודתיים, שנוכחותם בו-זמנית היא נקודת ציון היסטורית הניתנת לאימות:

• פונטיוס פילטוס, נציב יהודה בשנים 26 עד 36
• הורדוס אנטיפס, טטרארך הגליל מ-4 לפנה״ס עד 39
• פיליפוס, טטרארך איטוריאה וטרכונית מ-1 לפנה״ס (או 4 לפנה״ס) עד 34
• ליסניוס, טטרארך אביליני (מעט מתועד, אך ללא סתירה ידועה)
• חנן (כוהן גדול בשנים 6 עד 15) וקיפא (כוהן גדול בשנים 18 עד 36)
  • חנן כבר לא כיהן, אך שמר על תואר כבוד שהעם הכיר בו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.13)

כל הדמויות הללו אכן כיהנו בשנת 26, מה שמאשר את מהימנות עדותו של לוקס.

הטעות הקלה ביותר הייתה פוגעת באמינות דבריו בעיני בני דורו, ודבר כזה מעולם לא קרה.

סיכום

העיון הקפדני בנתוני לוקס, בהשוואה לנבואות דניאל ולנקודות הציון ההיסטוריות הידועות, מראה ש:

• הכרונולוגיה של לוקס מדויקת,
• היא תואמת את מתי,
• היא מתיישבת עם המבנה הנבואי של דָּנִיֵּאל 9.24-27,
• היא מאפשרת למקם את הולדת ישוע באוקטובר 2 לפנה״ס,
• והיא מאשרת את העקביות הפנימית של הבשורות.