מות המלך הורדוס הגדול

בספרו תולדות העם היהודי בתקופת ישוע המשיח, שראה אור ב-1890, מציע אמיל שירר לתארך את מות המלך הורדוס לשנת 4 לפנה״ס. תיאוריה זו, שהפכה בהדרגה לדעת הרוב בעולם האקדמי, נשענת בעיקר על פרשנות של כמה רמזים שמסר ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס בחיבוריו קדמוניות היהודים ומלחמת היהודים.

על פי שחזור זה שלושה גורמים עיקריים מובילים לקבלת שנת 4 לפנה״ס:

• הורדוס מלך שלושים ושבע שנים אחרי מינויו בידי הסנאט הרומי;
• הוא מלך גם שלושים וארבע שנים אחרי מותו של אנטיגונוס;
• ליקוי ירח אירע זמן קצר לפני מותו.

בשילוב נתונים אלה עם ההיסטוריה הרומית הידועה, היסטוריונים אחדים מזהים ליקוי זה עם זה של 13 במרץ 4 לפנה״ס, ומכאן שמות הורדוס אירע כמה שבועות אחר כך, לפני חג הפסח.

לשחזור זה עקביות פנימית מסוימת, והיא מסבירה מדוע אומץ ברבים. ואולם חשוב לציין שיוספוס פלביוס אינו מוסר מעולם תאריך מוחלט למות הורדוס. המסקנות המודרניות נשענות אפוא על שורה של הסקות כרונולוגיות ועל בחירת ליקוי ירח אחד מבין כמה אפשריים.

אנו נמצאים אפוא בתחום השחזור ההיסטורי יותר מאשר בתחום הוודאות המוחלטת. טקסטים עתיקים משתמשים לעיתים קרובות בשיטות חישוב שונות משלנו, בעיקר לשנות מלוכה, העשויות לכלול שלטון משותף, שנים חלקיות או שיטות ספירה המשתנות לפי אזורים וסופרים.

יתר על כן, פרטים מסוימים בתיאורו של יוספוס מעוררים קשיים כשמחילים אותם על ליקוי 13 במרץ 4 לפנה״ס. ההיסטוריון מספר, בין ליקוי זה לחג הפסח, רצף ניכר של אירועים: החמרה במחלת הורדוס, הוצאה להורג של כמה מתנגדים, נסיעות מדיניות, מות המלך, ארגון הלוויה מפוארת, תקופת אבל וחגיגת הפסח. חוקרים אחדים סבורים שהמרווח הקצר יחסית בין ליקוי מרץ 4 ובין הפסח משאיר מעט זמן להתרחשותם המלאה של אירועים אלה.

הערות אלה אינן מבטלות בהכרח את ההשערה על שנת 4 לפנה״ס, אך הן מראות שהיא נותרת פרשנות שנויה במחלוקת של המקורות הקיימים. לפיכך לגיטימי לבחון אם תיארוך אחר, ובעיקר זה של שנת 1 לפנה״ס, יכול גם הוא להתאים למידע שמסר יוספוס פלביוס ולנתונים המקראיים.

שאלת תאריך מותו של המלך הורדוס אינה פרט כרונולוגי גרידא נטול חשיבות. תיארוך זה משפיע ישירות על פירוש סיפורי לידתו של המשיח ישוע, וכן על כל הכרונולוגיה של שירותו הציבורי.

האוונגליונים של מתי ושל לוקס קובעים בבירור שישוע נולד בחיי הורדוס הגדול (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.5). נקודה זו אינה משתמעת לשתי פנים בטקסטים המקראיים.

והנה, אם הורדוס מת בשנת 4 לפנה״ס, יש בהכרח למקם את לידת ישוע לפני תאריך זה, בדרך כלל בסביבות השנים 5 או 6 לפנה״ס. מסקנה זו מקובלת כיום ברבים על החוקרים המאמצים את הכרונולוגיה של שירר.

ואולם שחזור זה מעורר כמה קשיים כשמעמידים אותו מול שאר הרמזים הכרונולוגיים באוונגליונים.

לוקס מציין אכן שישוע ״היה כבן שלושים כשהחל בשירותו״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23). אותו מחבר מציב את תחילת שירותו של יוחנן המטביל ב״שנת החמש עשרה לשלטונו של טיבריוס קיסר״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1), המובנת בדרך כלל כמצויה בין השנים 26 ו-27 לספירה בהתחשב בשלטון המשותף.

אם נוסיף אחר כך את משך שירותו הציבורי הסביר של ישוע, המוערך לרוב בכשלוש שנים בגלל חגי הפסח השונים המוזכרים בבשורת יוחנן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.13; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.4; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.55), נגיע באופן טבעי לצליבה בסביבות שנת 33.

במסגרת זו, לידה בשנת 5 או 6 לפנה״ס מביאה לגילו של ישוע גבוה בהרבה מ״כבן שלושים״ בעת טבילתו. כמובן, הביטוי שבו משתמש לוקס נותר משוער ואינו נתון מתמטי מוחלט. עם זאת הפער נעשה גדול דיו כדי לעורר שאלות מוצדקות.

קושי זה בולט אף יותר כשמקשרים נתונים אלה לנבואת שבעים השבועות של דניאל (דָּנִיֵּאל 9.24-27). על פי הפרשנות הכרונולוגית שאנו מפתחים במחקר זה, נבואה זו מובילה למות המשיח באביב שנת 33, אחרי שירות של כשלוש וחצי שנים.

כך התיארוך המסורתי של מות הורדוס לשנת 4 לפנה״ס יוצר כמה מתחים כרונולוגיים:

• עם דברי לוקס על גילו של ישוע;
• עם משך שירותו הסביר;
• ועם העקביות הכללית של הכרונולוגיה הנבואית של דניאל.

קשיים אלה אינם מעידים מאליהם ששנת 4 בלתי אפשרית. אולם הם מראים שהשערה זו אינה נקייה מבעיות, ושעדיין לגיטימי לבחון אם תיארוך אחר, ובעיקר זה של שנת 1 לפנה״ס, יוכל להציע התאמה טובה יותר בין הנתונים ההיסטוריים והמקראיים.

כמעט כל הוויכוח על תאריך מות הורדוס נשען על כתבי ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס (שאינו מקראי). הוא מקורנו ההיסטורי העיקרי על סוף מלכותו של הורדוס הגדול ועל האירועים המדיניים של אותה תקופה.

ואולם חשוב להזכיר שיוספוס אינו נותן מעולם תאריך מפורש למות הורדוס לפי לוחנו המודרני. ההיסטוריון מספק רק שורה של רמזים כרונולוגיים שהחוקרים מנסים אחר כך לשחזר.

בין המידע הזה קובע יוספוס בעיקר:

• שהורדוס מת שלושים ושבע שנים אחרי שהוכרז למלך בידי הרומאים — הצג את ההגדרה של INF004;
• שהוא מת שלושים וארבע שנים אחרי כיבוש ירושלים והיעלמותו של אנטיגונוס;
• שליקוי ירח אירע זמן קצר לפני מותו;
• שצום דתי נשמר אז;
• שאחרי מותו באה תקופת אבל ממושכת לפני חג הפסח.

מרכיבים אלה הם נקודות ציון יקרות ערך, אך כולם דורשים פרשנות.

ואכן, כמה שאלות נותרות פתוחות:

• מאיזה רגע מדויק מתחיל יוספוס למנות את מלכות הורדוס?
• האם שנות המלוכה נמנות לפי השיטה היהודית, הרומית או הכוללנית?
• האם יש למקם את מות אנטיגונוס בדיוק בשנת 37 לפנה״ס או מעט מאוחר יותר?
• איזה ליקוי ירח יש לבחור?
• האם התקיימו תקופות של שלטון משותף בין הורדוס לבניו?

קשיים אלה מראים שהכרונולוגיה של הורדוס אינה נשענת על נתון פשוט ובלתי ניתן לערעור, אלא על שחזור היסטורי מורכב.

זיהוי ליקוי הירח הוא בין הנקודות השנויות ביותר במחלוקת. רוב החוקרים בוחרים בליקוי החלקי של 13 במרץ 4 לפנה״ס, משום שהוא קודם מיד לפסח באותה שנה. ואולם חוקרים אחרים סבורים שהליקוי המלא של 10 בינואר 1 לפנה״ס מתאים יותר לתיאורו של יוספוס.

ואכן, בין הליקוי לחג הפסח מתאר יוספוס מספר רב של אירועים:

• החמרה במחלת הורדוס;
• נסיעת המלך אל המעיינות החמים של קלירהו;
• חזרה ליריחו;
• הוצאתו להורג של אנטיפטרוס;
• ארגון הלוויה המלכותית;
• תקופת אבל רשמית;
• הפרות סדר מדיניות;
• ואחר כך חגיגת הפסח.

המרווח הקצר יחסית בין ליקוי 13 במרץ 4 ובין הפסח משאיר מעט זמן לכל האירועים הללו. לעומת זאת, ליקוי 10 בינואר 1 מציע מרווח ארוך בהרבה, שחוקרים אחדים רואים אותו כתואם יותר את תיאורו של יוספוס.

יש גם להזכיר שכרונולוגיות עתיקות כוללות לעיתים קרובות אי-דיוקים של כמה חודשים ואף של כמה שנים. היסטוריוני העת העתיקה לא עבדו לפי אמות המידה הכרונולוגיות המודרניות, ושיטות התיארוך נבדלו מאוד לפי אזורים וסופרים.

בנסיבות אלה נראה מוגזם להציג את התאריך 4 לפנה״ס כוודאות מוחלטת. שחזור זה נותר סביר, אך הוא עדיין מבוסס על פרשנות מסוימת של הנתונים הקיימים. לפיכך אי אפשר לפסול מראש את ההשערה על מות הורדוס בשנת 1 לפנה״ס, והיא ראויה לבחינה רצינית.

תיארוך מות הורדוס לשנת 4 לפנה״ס נותר כיום דעת הרוב בעולם האקדמי. ואולם כמה גורמים מראים ששחזור זה נשען על יסודות פחות יציבים משנראה לעיתים.

ליקוי 13 במרץ 4 לפנה״ס

הטיעון המרכזי בעד שנת 4 נשען על זיהוי ליקוי הירח שמזכיר יוספוס פלביוס עם זה של 13 במרץ 4 לפנה״ס. אלא שליקוי זה מעורר כמה קשיים.

ראשית, זהו ליקוי חלקי צנוע יחסית. חוקרים אחדים סבורים שתופעה מוגבלת כל כך אינה מתיישבת בנקל עם החשיבות שיוספוס נראה כמייחס לה בתיאורו.

שנית, ליקוי זה אירע רק כמה שבועות לפני חג הפסח. הזמן העומד לרשות האירועים נראה אז קצר במיוחד כדי לאפשר את התרחשותם של כל האירועים שההיסטוריון מספר עליהם:

• החמרה במחלת הורדוס;
• נסיעתו אל מעיינות קלירהו;
• חזרתו ליריחו;
• הוצאתו להורג של אנטיפטרוס;
• ההכנות להלוויה;
• תקופת האבל הרשמית;
• הפרות הסדר המדיניות;
• ואחר כך בוא הפסח.

מומחים אחדים סבורים אפוא שכרונולוגיה זו נראית דחוסה מאוד אם בוחרים בליקוי מרץ שנת 4.

שאלת מותו של אנטיגונוס

השחזור המסורתי מניח בדרך כלל שאנטיגונוס מת בשנת 37 לפנה״ס. ואולם יוספוס אינו מציין תאריך זה במפורש.

והנה, המצור על ירושלים נמשך כמה חודשים, ולכידתו של אנטיגונוס אינה מחייבת את הוצאתו המיידית להורג. המקורות העתיקים מציינים שאנטיגונוס נשלח לאנטיוכיה לפני שהומת לבסוף בהחלטה רומית.

חוקרים אחדים סבורים אפוא שמותו אירע מאוחר יותר, אולי בשנת 36 לפנה״ס. על פי השערה זו, ״שלושים וארבע השנים״ שיוספוס מזכיר היו מובילות באופן טבעי אל השנים 2 או 1 ולא אל שנת 4.

הבעיות הקשורות לשלטון בני הורדוס

טיעון נוסף שמזכירים לעיתים קרובות נוגע לעשר שנות שלטונו של ארכלאוס לפני הדחתו בשנת 6 לספירה. חישוב זה נראה כמוביל ישירות למות הורדוס בשנת 4.

ואולם מסקנה זו מניחה ששלטון ארכלאוס מתחיל בדיוק במות אביו ושלא התקיים קודם לכן שלטון משותף. והנה, הנהגים המדיניים המזרחיים והרומיים התירו לעיתים קרובות תקופות מעבר או שלטון משותף בין שליט מזדקן ליורשיו.

יתר על כן, מערכות החישוב העתיקות של שנות מלוכה השתמשו לעיתים בשיטות כוללניות או מעוגלות, והספירות פחות מדויקות משלנו.

שחזור היסטוריוגרפי, לא ודאות מוחלטת

כל ההערות הללו אינן נועדו להוכיח ששנת 4 לפנה״ס בלתי אפשרית. השערה זו נותרת ניתנת להגנה מבחינה היסטורית וממשיכה להיות מאומצת בידי חוקרים רבים.

עם זאת נראה חשוב להודות שהיא נשענת על כמה בחירות פרשניות:

• הבחירה בליקוי 13 במרץ 4 לפנה״ס;
• דרך מסוימת לספור את שנות המלוכה;
• תיארוך מדויק של מות אנטיגונוס;
• והיעדר שלטון משותף משמעותי.

אנו עומדים אפוא לא מול ודאות היסטורית שאין עליה עוררין, אלא מול שחזור כרונולוגי סביר בין אחרים. בנסיבות אלה ההשערה החלופית על מות הורדוס בשנת 1 לפנה״ס ראויה להיבחן ברצינות ולא להידחות כבלתי אפשרית.

נוכח הקשיים שמעוררת הכרונולוגיה המסורתית, חוקרים אחדים הציעו שחזור אחר המציב את מות הורדוס בשנת 1 לפנה״ס. השערה זו, אף שהיא דעת מיעוט, נשענת גם היא על טיעונים היסטוריים, אסטרונומיים וכרונולוגיים רציניים.

ליקוי 10 בינואר 1 לפנה״ס

אחד הטיעונים המרכזיים בעד תיארוך זה נוגע לליקוי הירח של 10 בינואר 1 לפנה״ס. בניגוד לליקוי 13 במרץ 4, זהו ליקוי מלא שנראה היטב במיוחד באזור.

ובעיקר, ליקוי זה קודם לחג הפסח בכשלושה חודשים. מרווח זה נראה מתיישב הרבה יותר עם רצף האירועים שמספר יוספוס פלביוס:

• הידרדרות מצבו הבריאותי של הורדוס;
• נסיעה אל קלירהו;
• חזרה ליריחו;
• הוצאתו להורג של אנטיפטרוס;
• ארגון הלוויה המלכותית;
• תקופת אבל;
• הפרות סדר הקשורות לירושה;
• ואחר כך חגיגת הפסח.

היסטוריונים אחדים סבורים אפוא שכרונולוגיה זו מתיישבת באופן טבעי יותר עם ליקוי ינואר שנת 1 מאשר עם ליקוי מרץ שנת 4.

עקביות טובה יותר עם האוונגליונים

השערה זו מאפשרת גם ליישב ביתר קלות את הרמזים שמוסרים מתי ולוקס.

מתי קובע שישוע נולד ״בימי המלך הורדוס״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1) ומספר אחר כך על ביקור המגים ועל טבח ילדי בית לחם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.16). מות הורדוס בשנת 1 משאיר יותר זמן להתרחשות אירועים אלה אחרי לידת ישוע.

לוקס מצדו מציין שישוע היה ״כבן שלושים״ כשהחל בשירותו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23). אם מקבלים לידה בסביבות שנת 2 לפנה״ס וצליבה באביב שנת 33, רמז זה נעשה עקבי יותר.

הוויכוחים סביב מפקד האוכלוסין של קווירינוס

אחת הנקודות שמתווכחים עליהן לעיתים קרובות נוגעת למפקד שלוקס מזכיר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2). חוקרים אחדים התומכים בלידת ישוע בסביבות שנת 2 שוקלים את ההשערה על משימה מינהלית קודמת של קווירינוס בסוריה לפני מושלותו המעוגנת רשמית בשנת 6 לספירה.

שאלה זו נותרת שנויה במחלוקת בין ההיסטוריונים. ואולם היעדרה הנוכחי של הוכחה חותכת אינו מאפשר לקבוע בוודאות שלוקס טעה. הארכיונים העתיקים בנוגע לממשל הרומי בתקופה זו נותרים מקוטעים, וכמה מרכיבים בכרונולוגיה המזרחית של תחילת המאה הראשונה עדיין שנויים במחלוקת.

השערת מיעוט, אך ניתנת להגנה

התאריך 1 לפנה״ס מוגן כיום בידי כמה חוקרים בני זמננו, ובהם:

• א׳ פילמר;
• ארנסט מרטין;
• אנדרו שטיינמן;
• Gérard Gertoux, עבודת הדוקטורט של Gerard Gertoux;
• וכן מומחים אחרים לכרונולוגיות מקראיות ועתיקות.

עצם קיומם מראה שהוויכוח נותר פתוח בחוגים אקדמיים מסוימים ושאין הסכמה מוחלטת בשאלה זו.

מוגזם אפוא להציג את שנת 4 לפנה״ס כאמת שנקבעה סופית. הנתונים ההיסטוריים עדיין מאפשרים כמה שחזורים סבירים, ובהם ההשערה על מות הורדוס בשנת 1 לפנה״ס נראית כאפשרות עקבית ומנומקת ברצינות.

מן הגורמים שנבחנו לעיל נראה אפשרי להציע שחזור כרונולוגי עקבי המשלב גם את הנתונים המקראיים, גם את רמזיו של יוספוס פלביוס וגם את התצפיות האסטרונומיות.

על פי השערה זו מות הורדוס הגדול יוצב בראשית שנת 1 לפנה״ס, אחרי הליקוי המלא של 10 בינואר שנת 1 ולפני חג הפסח שנחגג באביב שלאחר מכן.

את הכרונולוגיה המוצעת אפשר אז לסכם כך:

• 10 בינואר 1 לפנה״ס: ליקוי ירח מלא שיוספוס פלביוס מזכיר בעקיפין;
• סוף ינואר 1 לפנה״ס: מות הורדוס הגדול;
• אביב 1 לפנה״ס: הלוויה מלכותית וחגיגת הפסח;
• סתיו 2 לפנה״ס: לידתו הסבירה של המשיח ישוע;
• סתיו 29 לספירה: טבילת ישוע ותחילת שירותו הציבורי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-23);
• 1ᵉʳ avril 33 apr. J.-C. : crucifixion du Messie Jésus, au moment de la Pâque (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31).

לשחזור זה כמה יתרונות:

• הוא מאפשר לשמור על הרמזים הכרונולוגיים של מתי ושל לוקס בלי להידרש לפרש מחדש בעוצמה את דבריהם;
• הוא שומר על עקביות נבואת שבעים השבועות של דניאל (דָּנִיֵּאל 9.24-27);
• הוא מציע מרווח מציאותי יותר בין ליקוי הירח לחג הפסח שיוספוס מזכיר;
• הוא מביא בחשבון את אי-הוודאויות האמיתיות בשיטות החישוב העתיקות של שנות מלוכה.

עם זאת יש להזכיר שכרונולוגיה זו נותרת שחזור היסטורי. המקורות העתיקים נותרים מקוטעים וכמה נקודות ממשיכות להיות שנויות במחלוקת בין החוקרים. מטרתנו אפוא אינה לטעון שאנו מסירים סופית כל קושי, אלא להראות שתיארוך לשנת 1 לפנה״ס נותר אפשרי מבחינה היסטורית וראוי להיבחן ברצינות.

בנסיבות אלה נראה מוגזם מבחינה מתודולוגית להציג את התאריך 4 לפנה״ס כוודאות מוחלטת המחייבת בהכרח לפרש מחדש את הרמזים המקראיים. קיומה של השערה חלופית אמינה מזמין דווקא לזהירות רבה יותר בטענות ההיסטוריות על סוף מלכות הורדוס הגדול.