שתי שושלות היוחסין של המשיח ישוע

הנה שתי שושלות היוחסין שבבשורות, זו של מתי וזו של לוקס. הן עוררו ויכוחים ופירושים רבים.

יוסף, כמו מרים, מחזיק אפוא במסמכי משפחה המועברים מדור לדור. ייתכן שמרים קיבלה את מסמכיה בשלב מאוחר יותר מאח בכור או מאחות, ולאחר מכן הראתה אותם ללוקס.

אכן, לא מתי ולא לוקס ערכו את המחקר המדויק על שמות האבות, אלא משפחות אותה תקופה החזיקו לעתים קרובות מסמכים מסוג זה, הדומים לפנקס משפחה בצרפת של ימינו.

נבחן את ההבדלים בשמות כדי להבין מה הניע את לוקס לכתוב רשימה שנייה, אף שכבר הכיר את רשימתו של מתי.

נשוב ונעיין בשתי שושלות היוחסין כדי להשוות את רשימות השמות.

הערה 1: לוקס מציין: ”הוא היה, כפי שחשבו, בן יוסף, בן עלי“. במקרה של שושלת יוחסין של מרים, כפי שאנו משערים, יוסף הוא חתנו של עלי ולא בנו כפי שרשם לוקס. המונח בן החליף לעתים קרובות את המונח חתן, שכן לזה אין מקבילה מדויקת ביוונית. החלפנו את שמו של יוסף בשמה של מרים, שאינו נרשם בטקסט של לוקס.

הערה 2: סידרנו מחדש את רשימתו של לוקס באותו כיוון כמו זו של מתי כדי להשוות ביניהן ביתר קלות. כמו כן הסרנו את כל החלק שאחרי דוד, שמתי אינו מזכיר.

הערה 3: מתי ולוקס רושמים את אברהם, אבי המאמינים

בני דורו של יוסף הכירו את שם אביו, ואינם מופתעים מהביטוי שבו משתמש לוקס.

בבחינת שתי שושלות היוחסין הללו אפשר להבחין בדמיון. אכן, אותם שמות מוזכרים מספר פעמים, בייחוד בחלק שמאברהם עד דוד, שנותר זהה בשני המקרים.

אולם אנו נאלצים גם להודות שקיימים הבדלים חמורים, המניעים אותנו לניתוח מעמיק יותר.

מתי מביא את צאצאי שלמה, בנו השני של דוד מבת שבע, ואילו לוקס מזכיר את נתן, השלישי מארבעת בניו של דוד מבת שבע. מכאן ואילך שני הקווים נפרדים באופן טבעי.

אי אפשר שאותו אדם יהיה צאצא של שני קווים שונים, אלא אם כן באמצעות נישואין ואימוץ יחוסה של האישה. אפשרות זו קשה לקבלה, והיא מביאה אותנו לחשוב על קיומם של שני אישים שונים.

אנו יודעים שבעיני היהודים של אותה תקופה נחשבה שושלת היוחסין למדע מדויק ומוקפד. כפי שכבר ציינו, יש שעיבדו את מוצאם בהוצאות גדולות כדי להשיג מעמד טוב יותר בחברה, אך הדבר נגע בעיקר לעשירים ונשאר חריג.

אי אפשר אפוא להעלות על הדעת שמתי או לוקס טעו או ניסו התאמה כלשהי. אכן, מטרתן של שושלות יוחסין אלה היא פשוט להוכיח שישוע יכול לתבוע, מכוח מוצאו, את מעמד המשיח או מלך היהודים.

אי-דיוק, שהיה מתגלה במהרה, היה מסווג את ישוע כרמאי. כל מערך הטיעונים של סיפורו של מתי היה קורס במקרה זה.

אל לנו להזניח את העובדה שהמנהיגים הדתיים, ששלטו בארץ והתנגדו בתוקף לתורה החדשה הזו, ודאי לא החמיצו לבדוק במחקריהם את מהימנות ההצהרות הללו. אכן, גם אם מתי עדיין לא כתב את שושלת היוחסין שלו, המשיח ישוע כונה לעתים קרובות בן דוד, דבר שלא חסך מתנגדיו תמיהה הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.23.

ניסוח זה מופיע 22 פעמים בבשורות.
כיצד להסביר את ההבדלים בין המידע של מתי לבין זה של לוקס?

התשובה המתאימה ביותר, וכיום המוכרת ביותר, היא שמתי מציג לנו את שושלת היוחסין של יוסף, האב החוקי, ואילו לוקס מתאר את זו של מרים, האם הביולוגית.

כמה אנשים יש בשושלת יוחסין זו?

האם הם 42 (3X14), כפי שאומר מתי, או 41, כפי שהוא כותב?

מתי תמצת את רשימתו והדגיש שלוש קבוצות של 14 איש. אכן, יש לנו 14 שמות בתקופה שמאברהם עד דוד.

יש גם 14 שמות בתקופה שמדוד עד הגלות, אך בתקופה שאחרי הגלות ועד המשיח יש רק 13 שמות ולא 14.

אנו נאלצים אפוא להוסיף את שמה של מרים, שמתי מזכיר, כדי להגיע ל-14 שמות.

כך הכניס מתי את מרים לשושלת היוחסין שלו, שהיא לכאורה של יוסף, משום שכבר הכיר את הנסיבות יוצאות הדופן של הריונו של הילד ישוע ולא רצה להיות מובן שלא כהלכה אם יזכיר רק את יוסף.

אכן, הילד אינו יכול להיות בו בזמן בנו של יוסף ובנה של רוח הקודש.

כדי למנוע סתירה זו כולל מתי את מרים בשושלת היוחסין שלו של יוסף, אף שבתאוריה אין שום סיבה להזכירה.

נראה שהוא לא רשם את כל שמות הקו הזה, אלא רק את העיקריים בעיניו, כדי להקל על הזכירה. המספרים שנבחרו, שלוש פעמים 14 (2X7), נותרים משמעותיים ליהודי.

נשים אינן מוזכרות, ככלל, בשושלת יוחסין יהודית, אך הרשימה של מתי מהפכת כלל זה.

הוא אינו עושה זאת ללא סיבה, שכן בפעולו כך הוא מתייצב באותה עמדה כמו המשיח ישוע, שאף הוא לא היסס להפר את הכללים היהודיים של הפרדה בין גברים לנשים. הוא דיבר ישירות עם אישה בכמה הזדמנויות. מעמדן של הנשים החל להשתנות.

אין להכחיש שנשים אלה לא נהנו משם טוב במיוחד! הראשונה, תמר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 1.1), זנתה (בְּרֵאשִׁית 38.13-30). השנייה, רחב (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 1.3), הייתה זונה לשעבר (יְהוֹשֻעַ 2.1). המקרה של השלישית נראה שונה: רות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 1.5), זרה, פגאנית לשעבר (רוּת 1.4), פיתתה את בועז, והאחרונה, בת שבע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 1.4), הייתה אישה נואפת (2 שְׁמוּאֵל 11.1-5).

נשים אלה, שבאו במגע עם החוק היהודי ובעיקר עם האל האחד, השתנו וכך השתלבו בשושלתו היוקרתית של המשיח ישוע. אם נבחן את חייהם של הגברים שהוזכרו, אנו רחוקים גם כאן מאוד משלמות. נוכל לציין דוגמה: יהודה עם תמר, שאותה החזיק לזונה ועימה הוליד שני בנים תאומים, פרץ וזרח (בְּרֵאשִׁית 38.12-30).

רשימת הגברים אינה אפוא טובה מרשימת הנשים. אנו ניצבים מול מנייה של שמות, אנושית מאוד, המשקפת את טבעם החוטא של הגברים והנשים המרכיבים את האנושות.

בחירתו של מתי להזכיר ארבע נשים אלה מראה שבמבנה החדש הזה, הקהילה, אסור שיהיה, כמו בחברה היהודית של אותה תקופה, הבדל בין גבר לאישה, אלא שכולם שווים ויש להם גישה לאותה ישועה.

הסקנו, מתוך לימוד שושלות היוחסין בבשורות לוקס ומתי, שמוצאה של מרים קשור לעלי. אולם המסורת הקתולית מזכירה את חנה ויואכים כהוריה, ומעלה את השאלה: עלי או יואכים, מי הוא אביה האמיתי של מרים?

בבחינת שושלות היוחסין של מתי ולוקס הסקנו שמחברים אלה מתייחסים לשני קווים שונים, זה של יוסף וזה של מרים. דחינו את ההשערה של טעויות מצד — הצג את ההגדרה של INF231 מחברי הבשורות הללו. כך נראה שעלי הוא אביה של מרים, לפי הפירוש הישיר של הטקסט המקראי של לוקס.

חיבורים אפוקריפיים כגון הבשורה הקדומה של יעקב ובשורת הולדת מרים, אף שהם פופולריים במסורות הקתולית, האורתודוקסית ואף האסלאמית, חסרים בסיס היסטורי ונראים כפרי דמיונם של מחבריהם, שביקשו להעניק למרים היסטוריה יוצאת דופן.

סיפורים אלה, בהשפעת סיפורם של חנה ואלקנה 1 שְׁמוּאֵל 1.1, יוצרים עבור מרים ביוגרפיה ניסית ומוציאים אותה מאלמוניות. הקוראן עצמו שואב השראה מטקסטים אפוקריפיים — הצג את ההגדרה של INF029 אלה, כפי שמעידה סורת אל-עמראן.

באשר לזיהוי יואכים עם עמראן או עם גרסה של עלי, זוהי השערה שאינה מקובלת בהסכמה בין החוקרים.

לסיכום, למרות המסורות והסיפורים האפוקריפיים, חסרים לנו נתונים היסטוריים מהימנים כדי לאשר בוודאות את מוצאה של מרים. שושלת היוחסין שמציג לוקס, המזהה את עלי כאביה של מרים, נותרת המסתברת ביותר בהקשר המקראי.