לאחר שנודע לחכמים מהורדוס כי בית לחם היא מקום הולדתו המשוער של המלך הילד, ודאי חשו תמיהה מסוימת. הם ציפו למצוא צאצא של שליט מוקף הדר מלכותי, ולא זקן שכוחותיו דועכים. תדהמתם עוד עתידה הייתה לגדול.
בשמים שב וזרח הכוכב שבעקבותיו הלכו, הנחה אותם וחיזק את אמונתם שעליהם להמשיך במסע. כשהגיעו לבסוף ליעדם, גילו לא ארמון אלא בית צנוע שבו מצאה המשפחה מחסה, ותדהמתם הייתה רבה.
כיצד יכול מלך להתגורר בבית צנוע כל כך? אולם ההבנה שהם עומדים לפני מלכם האירה את עיניהם. הם הגישו את מתנותיהם, כרעו, ובמחווה מפתיעה עוד יותר העניקו לו כבוד אלוהי. בעיני יהודי, רק האלוהות ראויה להערצה כזאת! לאחר שככל הנראה שהו כמה לילות במחנה שהקימו סמוך לבית לחם, הוזהרו בחלום שלא לשוב אל הורדוס.
לכן יצאו שוב לדרכם לאחר שהודיעו ליוסף ולמרים, והלכו בדרך עקיפה, כשמחשבותיהם מלאות מראות בלתי נשכחים העולים על כל דמיון. סביר שביקשו בהמשך לדעת מה עלה בגורלו של מלך זה שזה עתה נולד.
הם כנראה המשיכו להתבונן בכוכב, שכל ימי חייהם הזכיר להם הרפתקה שאין דומה לה.
המפתיע ביותר הוא שדווקא זרים, ולא אנשי הדת היהודים, הבינו את משמעותן האמיתית של הנבואות שהתגשמו!