בקריאת לוקס מתקבל הרושם שיוסף, מרים וישוע חוזרים במהירות לנצרת לאחר לידת ישוע. לוקס לא ראה צורך להזכיר את השהות במצרים שמתאר מתי, כנראה כדי שלא להעמיס על סיפורו. חשוב לזכור שלשני מחברי הבשורות היו מטרות שונות; כל אחד בחר לספר עובדות המשרתות את כוונתו בלי לשקוע בפרטים שעלולים לטשטש את ההבנה.
מתי מספק אפוא מידע משלים המאיר את האירועים באור אחר. אפשר לשער ששיבת המשפחה לנצרת התרחשה אחרי הטלטלות הפוליטיות הקשורות לירושת הורדוס ולהחלטות , כנראה לאחר תקופת חום הקיץ הכבד, בסביבות אוקטובר בשנת -1. לכן אנו משערים שהגיעו לנצרת בנובמבר של אותה שנה, לאחר חודש של מסע, כך שמשך ההיעדרות הכולל היה כ־14 חודשים.
הטקסטים יוצרים רשמים שונים: שיבה מהירה לנצרת אצל לוקס, וגילוי העיר אצל מתי. קריאה שטחית עלולה להצביע על סתירות ולעורר ספקות באמיתות האירועים.
אך הסיבה לכך שלוקס משמיט בבשורתו את השהות במצרים נראית פשוטה: הוא בוחר לעבור ישירות לשיבה לנצרת, שבה התגוררה המשפחה קודם לכן, משום שפירוט השהות במצרים אינו מוסיף להצגתו. הוא פונה ללא־יהודים!
מתי, לעומתו, מדגיש את נבואת הוֹשֵׁעַ 11.1: ״וממצרים קראתי לבני״, כהוכחה נוספת למשיחיות ישוע כדי לשכנע קהל יהודי, ולכן משלב אותה בסיפורו.
לכל מחבר בשורה הייתה אסטרטגיית סיפור משלו שנועדה לשכנע קהל מסוים: מתי פנה ליהודים, ואילו לוקס פנה ליוונים וללא־יהודים.
כיצד יוכל מי שאינו יהודי להבין הפניות לנביאים שמעולם לא שמע עליהם? מחברי הבשורות הוגבלו גם באילוצים הטכניים של הפרסום בתקופתם, כגון גודל יריעות הפפירוס שעמדו לרשותם.
חיוני שלא לראות בכל בשורה תיאור ממצה, אלא חלק משלם. כך, מצירוף מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן מתקבלת תמונה מלאה של סיפור מופלא זה.