קטע זה, הייחודי לבשורת לוקס, מדגיש את תבונתו ואת יכולותיו המרשימות של ישוע הצעיר. תאופילוס, נמען הבשורה, היה כנראה אדם מלומד, ולכן פרט זה היה משמעותי במיוחד עבורו. אם נבחן את הסיפור עצמו, יש לנו סיבה לתמוה:
כיצד ייתכן שהורים אינם בודקים מוקדם יותר אם ילדם הצעיר נמצא איתם?
בדרך חזרה לנצרת, בסוף יום המסע הראשון, כאשר כל אחד מקים את אוהלו ללינה, מגלים יוסף ומרים שישוע איננו. כדי להבין היטב את הסיפור יש להעמידו בתוך מסורת התקופה. היהודים נסעו בקבוצות למקדש בירושלים, והילדים שיחקו יחד.
באווירת אמון זו לא הייתה סיבה לדאוג להיעדר הילד. לכן נאלצו לחזור לירושלים כדי לחפש את ישוע, כנראה במהלך הלילה. העובדה שילדיהם האחרים של בני הזוג אינם מוזכרים אינה אומרת שלא ליוו את הוריהם. לדעתנו, האחים נמסרו להשגחת קרובים כדי שלא לעכב את החזרה לירושלים.
ביום השלישי הם מוצאים את ישוע במקדש.
האם עלינו להתפלא שההורים לא הבינו את הסברו של ישוע?
מה פירוש ״לעסוק בענייני אבי״?
ההורים, מרים ויוסף, יודעים שהילד יוצא דופן, אך בחיי היום־יום הוא פשוט בנם הבכור. אנו רואים שישוע הילד מבחין בין אביו המאמץ, יוסף, ובין אביו האמיתי, אלוהים. לכן ידע מהיכן בא והכיר את תוכנית האל. בסוף שנתו השתים עשרה הנער מגיע לבגרות דתית. בדיוק בתקופה זו ישוע נמצא במקדש.
לוקס גם מקפיד לציין שלאחר מכן הילד נשאר כפוף להוריו וגדל בחוכמה, בקומה ובחן לפני אלוהים. לכן צמיחתו והתפתחותו הגופנית והרוחנית דומות לאלה של ילדים אחרים.
השיחה של ישוע הילד עם אנשי הדת היהודים חשובה משום שהיא מוכיחה שידע עברית. הרי מורה תורה לא היה פותח בדיון על התורה בארמית, ובוודאי לא עם ילד גלילי. שתי נקודות בולטות: ידיעתו את העברית וידיעתו את התורה!
לאחר מכן יחלפו 18 שנים ללא כל פרט כותבינו.
האם עלינו להתפלא?
כבר הבהרנו את מטרת הכותבים האלה, ומידע על השנים ההן לא היה מוסיף דבר לביסוס טיעוניהם.
בעזרת המידע מלוקס וממתי אנו יודעים כעת שישוע המשיח לא הופיע לפתע ובדרך נס בהיסטוריה בגיל שלושים, אלא שהכול החל כחיים רגילים, בהבדל זה: האב האמיתי הוא אלוהים עצמו.
חייו של ישוע המשיח דומים לחיי יהודים אחרים בתקופתו. הוא עבד עם אביו כנגר במשך כמה שנים כדי לסייע בפרנסת המשפחה. העובדה שיוסף אינו מוזכר בבשורות לאחר אירוע זה מאפשרת לשער שמת בגיל מוקדם.
במקרה זה היה על הבן הבכור, כנראה בעזרת אחיו המבוגרים יותר, להמשיך בעבודת האב. האחריות למשפחה כולה מוטלת אפוא עליו. קשריו המקצועיים סייעו לו להכיר את השפה היוונית.
מאחר שהכפר נצרת לא יכול היה לספק די עבודה, היה צורך לפנות לעיר היוונית־רומית ציפורי, במרחק 10 ק״מ, שהייתה בתנופת פיתוח. היא עתידה להפוך לעיר החשובה ביותר בגליל ולבירת האזור.