המאמר בוחן את המפגש בין חנה הנביאה לישוע במקדש, מדגיש את זיהויה את המשיח ואת ההשפעה הרוחנית של עדותה על באי המקדש, בהקשר לציפיות המשיחיות היהודיות.
ניתן לעיין ב:
ותהי שם חנה אשה נביאה בת פנואל משבט אשר והיא באה בימים וחיתה עם בעלה שבע שנים אחרי בתוליה׃
והיא אלמנה כארבע ושמנים שנה ולא משה מן המקדש ובצום ובתחנונים עבדה את האלהים לילה ויום׃
ותקם בשעה ההיא ותגש להדות ליהוה ותדבר עליו באזני כל המחכים לגאלה בירושלים׃
מקום: המקדש בירושלים
תאריך: 21 בנובמבר -2 לפנה״ס (כנראה כמה ימים לאחר הקורבן)
שיטת עבודה: אנו ממשיכים עם לוקס
הערה על שיטת העבודה: רק לוקס מספר לנו על מפגש זה
מפגש נוסף במקדש בירושלים
כך תיעד לוקס שתי עדויות, כאשר עדות האישה מאשרת את דברי שמעון. אנו רואים שהיו יהודים שציפו לגאולה הזאת. רבים קיוו שהמלך החדש יגרש את הפולש ה־ מישראל, אך לשני העדים הללו הייתה תפיסה שונה לחלוטין, רוחנית יותר.
יש לציין שכתבי הנביאים אפשרו לאנשים אלה להבין שההבטחה לבואו של מלך, המשיח, מתגשמת לנגד עיניהם. כל העדויות הללו היו עידוד למרים וליוסף. חנה הכריזה בפומבי ששמו של המשיח הוא ישוע מנצרת, כך שכל היהודים שבאו למקדש שמעו את מסרה. שמעון מצידו אישר אף הוא את הבשורה הזאת.