לפי תורת משה (וַיִּקְרָא 12.3), בני הזוג היו מחויבים למול את הילד ביום השמיני ללידתו. שלושים ושלושה ימים לאחר המילה, כלומר ביום הארבעים לאחר הלידה, בהתאם למצווה שב־וַיִּקְרָא 12.1-8, הציגו את בנם הבכור במקדש והקריבו קורבן לטיהור מרים.
משום שמצבם הכלכלי הצנוע לא אפשר להם להקריב שה, הקריבו את הקורבן המותר לעניים ביותר: שתי תורים או שני בני יונה.
מנחה צנועה זו מלמדת שהאירוע התרחש לפני ביקור החכמים, שהביאו מתנות יקרות ערך. לכן המשפחה נשארה בבית לחם לפחות חודש וחצי. לנוכח ההוצאות הנוספות, ייתכן שיוסף נאלץ למצוא עבודה במקום, אולי בעזרת כליו שלו, כדי לפרנס את משפחתו. מתנות החכמים בוודאי הקלו בהמשך על מצבם הכלכלי.