המשפחה עזבה אפוא בחיפזון ויצאה לגלות לאורך מרחק ניכר, המוערך ב־400 עד 500 קילומטרים. המסע למצרים, בהתאם ליעד הסופי, היה מצריך חודש עד חודשיים בקצב הליכה רגיל, ככל הנראה בעגלה שכבר שימשה אותם בדרכם מנצרת.
התיאור המסורתי של מרים רוכבת על חמור, אף שהחלימה מן הלידה, נראה בלתי סביר. השימוש בעגלה פשוטה שיוסף הנגר בנה הוא השערה סבירה יותר.
מתנות החכמים התגלו כבעלות ערך רב וסיפקו את האמצעים הכספיים למסע ולשהות בארץ מצרים.
ה־ הקימו רשת דרכים מתקדמת, מעין כבישים מהירים של העת העתיקה, שהקלה על הנסיעות והגבירה את בטיחותן, גם עד אלכסנדריה שבמצרים.
אולם חסרים פרטים עובדתיים על שהות זו במצרים: לא המקום המדויק, לא המקומות השונים שבהם ייתכן שהמשפחה התגוררה ולא משך השהות המדויק ידועים בוודאות.
המידע הרווח כיום על שהיות באורכים שונים בערים מצריות הוא בעיקרו השערות ומשיכה מסחרית שנועדה להביא תיירים.
מות המלך הורדוס, הסדרי ירושתו והתבססות אקלים פוליטי יציב קבעו את הזמן המתאים לשים קץ לגלות זו.
נסיעה בלילה הייתה נדירה ומסוכנת בשל שודדי דרכים, אך דחיפות המצב הניעה את המשפחה להסתכן בכך.
יוסף התייחס באחריות רבה לאזהרת המלאך. סביר שהיה מודע לאמצעי הזהירות שנקטו החכמים, ששינו את מסלולם כדי להימנע ממעבר נוסף בירושלים. לכן החלום שבישר סכנה קרובה כנראה לא הפתיע לחלוטין את יוסף ומרים.