ANN024

השבת

המאמר בוחן את מקורה ואת חשיבותה של השבת, אחת מעשרת הדיברות, כיום מנוחה ופולחן במסורת היהודית, המבוסס על הבריאה האלוהית. שמירת השבת מודגשת אף בדוגמה שבה הפרתה גוררת גזר דין חמור.

14 דקות שבת מנוחה תורת משה 11 פסוקים 5 ספרים

למידע נוסף

מבוא

להבנה מעמיקה של חיי המשיח ישוע, חובה להכיר את מנהגי היהודים, את חגיהם, ואת מחזור שנתם, חודשיהם, שבועותיהם ואף ימיהם.

מנהגים טקסיים, כגון העלייה לרגל לבית המקדש בירושלים, שמירת המנוחה השבועית וניקוי הבתים בקפדנות כדי להסיר כל זכר לחמץ, עשויים להיראות לנו זרים. אף על פי כן, לטקסים אלה היה תפקיד מכריע בחיי המשיח ישוע.

כעת נבחן ביתר פירוט את יום ה. נחקור את מקורו, את האיסורים הקשורים בו ואת התפתחותו עד ימינו.

I. מקור השבת

לדעת היסטוריונים אחדים, מקורו של השבוע בן שבעת הימים בתקופת הבבלים. אלה ייחסו למספר שבע משמעות מבשרת רע והימנעו מכל פעילות ביום השביעי, הארבעה עשר, העשרים ואחד והעשרים ושמונה של כל חודש. ימים אלה, שנשמרו רק בידי המעמד השליט, היו הפסקות בפעילותם ולא ימי מנוחה. לפי פרשנותם של היסטוריונים אלה, עיקרון זה היה מקור ההשראה של ה היהודית.

ואולם, ה היהודית אינה דומה כלל למנהג המושתת על אמונות תפלות זה. אכן, לפי תורת משה, מקורה בבריאת העולם בידי (יהוה), שנמשכה שישה ימים ואחריה יום שביעי של מנוחה, כפי שמספר ספר בְּרֵאשִׁית 2.1. השבוע היהודי נבנה על עיקרון זה: שישה ימי עבודה ויום מנוחה אחד.

כאן, עם מתן המן, מופיעה לראשונה האזכרה של מנוחה שבועית כפויה, הנקראת .

טקסט זה מציין כלל שהיה חקוק בחוק היהודי של התקופה. הוא היה אחת מ-10 המצוות ש מסר למשה. זו הייתה המצווה החמישית.

I. חשיבות השבת

המצווה החמישית כוללת את ציווי ה. אסור היה להזניח את חוקי אלוהים.

אנו מבינים טוב יותר מדוע עונשה של הפרת ה היה מוות.

חשוב לא לראות ב רק יום מנוחה, אלא גם להכיר באופיו הדתי, שכן הוא יום המוקדש לאלוהים.

II. דוגמה מוחשית

בידינו תיאור של אירוע שבו אדם שהפר את חוק ה נידון למוות. אדם זה נאסר והועמד למשפט. גזר דין המוות נקבע בידי משה עצמו וביצעה אותו העדה.

עדות זו ממחישה בבירור את יישום החוק הזה, אף שזו הדוגמה היחידה המוזכרת במפורש בכתבי הקודש שלנו. הדבר מדגיש את חשיבותה ואת חומרתה של שמירת חוק ה.

III. חוק ללא הגבלת זמן

כלל זה, שאין לו הגבלת זמן, נשמר עד היום בידי יהודי ימינו.

אנו רואים שיהודים בימינו מכבדים את ה, אף שעונש המוות אינו בתוקף עוד כלפי מי שאינם שומרים אותה.

IV. ההתקפות על ישראל ביום השבת

ה נועדה בראשיתה להיות יום של שמחה ושל שיתוף עם אלוהים, יום המוקדש ל. אולם עם הזמן היא התפתחה לחוקיות קיצונית. בתקופת מלחמות החשמונאים נהגו היהודים על פי העיקרון שלא להילחם ב.

מנהג זה נוצל בידי יריביהם. כך, אנטיוכוס אפיפנס טבח אלף יהודים ובני משפחותיהם בשבת בשנת 168 לפנה״ס. מאוחר יותר, בשנת 63 לפנה״ס, ניצל פומפיוס את השבת כדי לצור על ירושלים, שכן היהודים לא השיבו מלחמה.

לאחרונה, במלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר 1973, שחלה ביום הכיפורים (יום קדוש של צום במסורת היהודית, שחל באותה שנה בשבת), פתחה קואליציה של מדינות ערב בהנהגת מצרים וסוריה בהתקפת פתע על ישראל.

ב-2023 פתח חזבאללה אף הוא בסדרת תקיפות נגד ישראל ב-30 בדצמבר, שחל בשבת (יום השבת). זאת ועוד, ב-7 באוקטובר 2023, אף הוא שבת (יום השבת), פתח חמאס מרצועת עזה בתקיפה באלימות חסרת תקדים נגד ישראל. התקפה זו סימנה את תחילתה של מלחמה שנמשכת עד היום (נכון ל-01/04/2025).

אויבי ישראל מכירים היטב את המצווה החמישית הזו ומנצלים את שמירת הטקס הזה כדי לפתוח בהתקפות נגד היהודים.

V. המשיח ישוע והשבת

בבשורות מצוין לא אחת ש מתחו ביקורת על המשיח ישוע בשל הניסים שעשה בשבת.

למשל, בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.1-6 מרפא ישוע בשבת אדם שידו משותקת. מותחים עליו ביקורת על כך, אך ישוע משיב להם בשאלה אם מותר בשבת להיטיב ולא להרע, להציל חיים ולא להרוג.

בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.1-8 תלמידי ישוע, שהיו רעבים, קוטפים שיבולי חיטה כדי לאכול בשבת. מותחים ביקורת על כך, אך ישוע משיב להם בהביאו דוגמאות מן הברית הישנה שבהן שמירת השבת פורשה בגמישות. אז הוא מצהיר שבן האדם הוא אדון השבת.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.6-11 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.10-17 מספרים שישוע ביצע ריפוי ב במהלך השבת. והסופרים עקבו אחר ישוע כדי לראות אם ירפא בשבת, דבר שהיה מאפשר להם להאשימו.

לישוע היו אפוא לא אחת חילוקי דעות עם באשר לדרך לכבד את השבת. למשל, היו קשורים כל כך לכלל של אי־עבודה עד ששכחו, ולמעשה הפרו, את מצוות קידוש השבת. לעומת זאת ישוע (ואחרים, כמו כוהני בית המקדש) יכול היה לשמור את השבת ולהקדישה ל תוך עשיית מעשים.

דוגמאות אלה מראות שלישוע הייתה פרשנות שונה של השבת מזו של . עבור ישוע השבת הייתה יום של רחמים ושל מעשי חסד, ולא יום של הגבלות חוקיות קשיחות.

הוא אף מצהיר שהוא אדון השבת בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.8 ובהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.27-28.

אנו רואים את התהום שהייתה בין פרשנות השבת של אנשי הדת של התקופה לבין זו של המשיח ישוע. הוא גם לא יחדל מלהוקיע את צביעותם בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.15 ובהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.5.

בהציבו את עצמו אדון השבת, חולל המשיח ישוע מהפכה בחוקיות הדתית של הרשויות. הוא טלטל את הפרשנות ואת ההוראה של החכמים. מעמדה זו נבעו סכסוכים רבים. הללו ראו את עצמם מגיני תורת משה; הם היו אלה שהחזיקו בידע ובכישורים.

לפיכך לא היה מקובל שאיש מן העם יתיר לעצמו לגעור בהם ולסתור אותם. בהוקיעו את אי־העקביות ואת הצביעות שלהם, תקף המשיח ישוע באופן עקיף את המוסדות המשפטיים הקיימים. הסכסוך הפך בלתי נמנע, כפי שאנו רואים בדפי הבשורות. פרסומו של המשיח ישוע רק החריף את עמדתם של הללו.

את נושא יחסו של המשיח ישוע אל התורה נבחן ביתר פירוט בנספח ANN037 : המשיח ישוע מול תורת משה. אנו רואים שהשבת כפי שנהגה במאה הראשונה הייתה שונה מאוד מהעיקרון הבסיסי: יום של שמחה ושל התקרבות לאלוהים.

סיכום

השבת היא יסוד מהותי בחיי היהודי, הנובע ישירות מתורת משה, או ליתר דיוק, מאלוהים עצמו. תורה זו, המיוחסת למשה, הוכתבה ישירות בידי אלוהים, כפי שמוזכר בשְׁמֹות 31.12-13.

המשיח ישוע היה לא אחת בעימות עם המנהיגים הדתיים של תקופתו בשל פרשנותם הנוקשה של השבת. הוא לא חדל להוקיע את צביעות מנהגיהם. אל מול האשמות אלה, , שדבקו בעמדותיהם, העדיפו להרשיע את המשיח ישוע במקום לערער על עצמם.

המערכת הדתית של אותה תקופה הייתה פרי שנים רבות של סטיות ושל התאמות של העקרונות המקוריים של תורת משה. חלק מ, שהיו המגינים הרשמיים של יישום תורה זו, הודו בכל זאת שהמשיח ישוע הוקיע בצדק סתירות לכללי היסוד שלה.

אולם המשיח ישוע לא הביע בשום שלב רצון לבטל תורה זו, כפי שמוזכר ב:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.17 (תנ״ך עברי מודרני) :
אל תחשבו כי באתי להפר את התורה או את דברי הנביאים לא באתי להפר כי אם למלאת׃
.