ANN022

בחירת השליחים

המאמר בוחן את בחירת שנים עשר השליחים בידי ישוע, ומדגיש את החשיבות הסמלית של המספר שנים עשר. הוא מפרט את הבחירה הקפדנית של השליחים ואת השפעת תפקידם בבשורות. נידונים גם השינויים בשמות בין השליחים.

8 דקות שליחים תלמידים ישוע הבשורות פסוק אחד ספר אחד

למידע נוסף

ניתן לעיין ב:

מבוא

יש להבחין בין התלמידים לבין השליחים.

קראו את הנספח ANN021: קריאת התלמידים

אנו סבורים שחשוב לשים לב להיבט זה כשבוחנים את הרכב הבשורות. חקר היווצרותה של קבוצת החברים הזאת, שהפכו לתלמידים ואחר כך, אצל חלקם, לשליחים, הוא יסודי.

קראו את הפרק: הבשורות

ישוע המשיח רצה להרכיב לו קבוצה מצומצמת של נאמנים, שייקראו השליחים. לכן ערך בחירה מתוך מספר גדול יותר של תלמידים, ובחר שנים עשר.

א. בחירת שנים עשר בידי המשיח ישוע

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.12-13 (תנ״ך עברי מודרני)

ויהי בימים ההם ויצא ההרה להתפלל ויעמד כל הלילה בתפלה לאלהים׃

ובהית הבקר אסף אליו את תלמידיו ויבחר מהם שנים עשר אשר גם קרא להם שליחים׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.16 (תנ״ך עברי מודרני)

לא אתם בחרתם בי כי אם אנכי בחרתי בכם והפקדתי אתכם ללכת ולעשות פרי ופריכם יקום והיה כל אשר תשאלו מאבי בשמי יתן לכם׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

לפי לוקס, לאחר לילה של תפילה בבדידות על הר באזור כפר נחום בחר המשיח ישוע שנים עשר אנשים מתוך מגוון רחב של תלמידים.

ברור אפוא שהמשיח ישוע עצמו בחר את השליחים. המספר שנים עשר אינו מקרי: הוא מקביל למספר שבטי ישראל. הקריטריונים של בחירה זו נותרו בלתי ידועים. בין הנבחרים נמצאים הנאמנים של השעה הראשונה, אלה שזנחו את עבודתם, את ביתם ואת חייהם הקודמים כדי ללכת אחרי האלמוני הזה שיוחנן המטביל כינה אותו "שה האלוהים".

הבחירה במספר שנים עשר ודאי אינה מקרית. אכן, כל החברה היהודית התבססה על בני יעקב, או ליתר דיוק ישראל. הם ראשית שנים עשר השבטים. כל אדם היה יכול לזהות מאיזה אבי שבט הוא יורד! שנים עשר השבטים התקיימו מלבד הלויים, שהיו משרתי המשכן.

החברה החדשה שמציע המשיח ישוע תישען על תורתם של שנים עשר, שאליהם יש להוסיף את המשיח ישוע עצמו. המהפכה בעיצומה, ואיש בשלב זה אינו יכול לצפות עד היכן תגיע.

אנו יודעים עתה שלא מותו של המורה ולא מות הקדושים של תלמידים רבים יוכלו לכבות את הלהבה שהודלקה על גדות הירדן בשנת 29.

ב. ארבע רשימות השליחים

מתי, מרקוס ולוקס מציגים לנו את רשימותיהם, ולוקס מוסיף רשימה נוספת כשיהודה איש קריות מוחלף.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.2-4 (תנ״ך עברי מודרני)

ואלה שמות שנים עשר השליחים הראשון שמעון הנקרא פטרוס ואנדרי אחיו יעקב בן זבדי ויוחנן אחיו׃

פילפוס ובר תלמי תומא ומתי המוכס יעקב בן חלפי ולבי המכנה תדי׃

שמעון הקני ויהודה איש קריות אשר גם מסר אתו׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.13-19 (תנ״ך עברי מודרני)

ויעל אל ההר ויקרא אל אשר הוא חפץ בם ויבאו אליו׃

וישם שנים עשר איש למען יהיו אתו ולמען ישלחם לקרא׃

והיה להם השלטן לרפא את התחלאים ולגרש את השדים׃

ויכנה את שמעון בשם פטרוס׃

ואת יעקב בן זבדי ואת יוחנן אחי יעקב ויכנה אתם בשם בני רגוש הוא בני רעם׃

ואת אנדרי ואת פילפוס ואת בר תלמי ואת מתי ואת תומא ואת יעקב בן חלפי ואת תדי ואת שמעון הקני׃

ואת יהודה איש קריות אשר גם מסרו׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.12-16 (תנ״ך עברי מודרני)

ויהי בימים ההם ויצא ההרה להתפלל ויעמד כל הלילה בתפלה לאלהים׃

ובהית הבקר אסף אליו את תלמידיו ויבחר מהם שנים עשר אשר גם קרא להם שליחים׃

את שמעון אשר גם קראו פטרוס ואת אנדרי אחיו את יעקב ואת יוחנן את פילפוס ואת בר תלמי׃

את מתי ואת תומא ואת יעקב בן חלפי ואת שמעון המכנה הקנא׃

את יהודה בן יעקב ואת יהודה איש קריות אשר גם היה למוסר׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

מעשי השליחים 1.13–14 (S21)

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.13-14 (תנ״ך עברי מודרני)

ויבאו העירה ויעלו אל העליה אשר היו ישבים בה פטרוס ויעקב ויוחנן ואנדרי פילפוס ותומא בר תלמי ומתי יעקב בן חלפי ושמעון הקנא ויהודה בן יעקב׃

כל אלה היו שקדים יחדו בלב אחד להתפלל ולהתחנן ועמהם הנשים ומרים אם ישוע וגם אחיו׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.26 (תנ״ך עברי מודרני)

ויפילו גורלות ויפל הגורל על מתיה ויספח אל עשתי עשר השליחים׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

הבשורות נותנות שמות שונים לחלק מהשליחים. הדבר מוסבר בכך שלשליחים היו לעיתים קרובות שם וכינוי.

שמעון נקרא גם פטרוס, וישוע המשיח כינה אותו מחדש כיפא (שפירושו סלע). יהודה בן יעקב נשא גם את השם תדי.

היה שמעון אחר שנקרא הקנאי או הזלוט. היו גם שני יעקבים, זה שהיה בן זבדי וזה שהיה בן חלפי.

מה שלא היווה בעיה לשליחים, שהכירו זה את זה היטב, מבלבל מעט יותר אותנו כיום. באותה תקופה היה מקובל שיהיו לאדם שם עברי ושם יווני.

הביטוי "בן של" היה שכיח; הוא שימש להבחנה בין אנשים, משום ששמות חזרו לעיתים קרובות.

מתי	מרקוס	לוקס 1	לוקס 2
שמעון פטרוס	שמעון פטרוס	שמעון פטרוס	פטרוס
אנדרי אחי פטרוס	יעקב בן זבדי	אנדרי אחי פטרוס	יוחנן
יעקב בן זבדי	יוחנן אחי יעקב	יעקב	יעקב
יוחנן אחי יעקב	אנדרי	יוחנן	אנדרי
פיליפוס	פיליפוס	פיליפוס	פיליפוס
ברתולמי	ברתולמי	ברתולמי	תומא
תומא	מתי	מתי	ברתולמי
מתי	תומא	תומא	מתי
יעקב בן חלפי	יעקב בן חלפי	יעקב בן חלפי	יעקב בן חלפי
לבי המכונה תדי	תדי	שמעון הקנאי	שמעון הקנאי
שמעון הקנעני	שמעון הקנעני	יהודה בן יעקב	יהודה בן יעקב
יהודה איש קריות	יהודה איש קריות	יהודה איש קריות

נבחן תחילה את אלה הנזכרים בכל פעם ב: פטרוס (הידוע גם בשמות שמעון או כיפא); אנדרי (אחי פטרוס); יעקב ויוחנן (בני זבדי, שכונו בני רעם); פיליפוס; מתי (גובה המסים); תומא; ברתולמי; יעקב (בן חלפי); שמעון (הקנעני או הקנאי); ויהודה איש קריות, פרט לרשימה האחרונה שבה הוא כבר מת. כתוצאה מכך אחד עשר תלמידים מופיעים בארבע הרשימות, פרט ליהודה איש קריות.

נותרים אפוא לבי, המכונה תדי, שאנו מוצאים אצל מתי ומרקוס, ויהודה בן יעקב, הנזכר בשתי הרשימות של לוקס. לכן אנו יכולים להסיק שלבי זה, המכונה תדי, נושא גם את השם יהודה ושהוא בנו של יעקב, אדם בלתי ידוע.

קיימת אפוא עקביות רבה בין ארבע הרשימות הללו. אנו יודעים גם שהשליחים בחרו במתתיה כדי להחליף את יהודה איש קריות.

ג. תואר השליח

קראו את הנספח ANN021: קריאות התלמידים.

עלינו להבחין היטב בין תלמיד לשליח. מספר רב של תלמידים נהרו סביב המשיח ישוע.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.1 (תנ״ך עברי מודרני)

ואחרי כן הבדיל האדון עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל כל עיר ומקום אשר בקש לבוא שמה׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

בטקסט של לוקס אנו רואים שהאדון ציין, פעמים רבות, מספר רב של תלמידים שהלכו אחריו. המונח "תלמיד", הנגזר מהלטינית "discipulus", מתייחס לתלמיד או לסטודנט. למעשה זהו הכינוי שניתן לכל אלה, גברים ונשים, שקיבלו את תורתו של המשיח ישוע והולכים אחריו.

בשלב מסוים בחר מהם שבעים ושלחם שניים שניים אל הכפרים כדי להכין את בואו. כל הנוצרים זוכים לכינוי זה: תלמיד המשיח.

המונח "שליח" שונה. מספרם מצומצם ותפקידם הוא להכריז, להטיף את הבשורה. מילה זו, המופיעה שמונים פעם בברית החדשה, נגזרת מהמילה היוונית "apostello", שפירושה לשלוח.

המשיח ישוע בחר שנים עשר תלמידים מביניהם, הנקראים לעיתים פשוט "שנים עשר". אחד נוסף יקבל אף הוא תואר זה, שאול מטרסוס, שיהפוך לשליח פאולוס.

שנים עשר מהווים קבוצה מיוחדת, משום שהם שותפים לחיי היומיום של המורה. הם מקבלים הוראה מיוחדת ויהיו עדי ראייה ישירים לשירותו של המשיח ישוע.

הכשרה זו תתגלה כחשובה בעת העברת עדותם. העם מכבד אותם ואף אינו מעז להתערב בהם, כפי שמציין ספר מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.13.

הם אפוא שנים עשר.

קראו את הנספח ANN047: מקורם של השליחים.

קראו את הנספח ANN066: חיי השליחים.

סיכום

בחנו קודם כיצד בחר המשיח ישוע אנשים שיזכו להכשרה יוצאת דופן, במובן זה שישתתפו בחיי היומיום שלו.

תהיה להם ההזדמנות להקשיב לו ולצפות בו, הן בחייו הציבוריים והן בחייו הפרטיים. הם יגלו את המורה שלהם, שלא יסתיר מהם דבר!

מעתה, כשהם נקראים שליחים, יהפכו לדוברי מורם לאחר מותו. אם יש אנשים המכירים היטב את המשיח ישוע, הרי הם בוודאי. אם יש אנשים המסוגלים לספר את חייו, הרי הם ללא ספק, והעולם של אותה תקופה הבין זאת היטב, שכן שנים עשר יתפסו מעמד מועדף בקהילה הראשונה.

אם עדות כלשהי קבילה וראויה לקבלה, הרי זו עדותם כעת.

גברים רבים, נשים ואפילו ילדים יקבלו את מסרם וישלמו בחייהם על הבחירה במורה החדש הזה, המשיח ישוע.

Le choix des apôtres. L'article explore le choix des douze apôtres par Jésus, soulignant l'importance symbolique du nombre douze. Il détaille la sélection attentive des apôtres et l'impact de leur rôle dans les évangiles. Les variations de nom parmi les apôtres sont aussi abordées. Introduction. Il faut faire la distinction entre les disciples et les Apôtres. Lire l’annexe ANN021 : L’appel des disciples Nous pensons qu’il est important de prêter attention à cet aspect, lorsqu’on examine la composition des Evangiles. L’étude de la formation de ce groupe d’amis, devenant des disciples puis pour certains d’entre eux des Apôtres, est fondamentale. Lire le chapitre : Les Évangiles Jésus le Messie a voulu se composer un groupe restreint de fidèles, qui seront appelés les Apôtres. Il fera donc une sélection, parmi un nombre plus grand de disciples, et en retiendra douze. Passage : Luc 6, versets 12 à 13. Passage : Jean 15, verset 16. Selon Luc, c’est après une nuit de prière en solitaire sur une montagne de la région de Capernaüm que le Messie Jésus a choisi, parmi un large éventail de disciples, douze individus. Il est donc évident que c’est le Messie Jésus lui-même qui a sélectionné les Apôtres. Le nombre douze n’est pas anodin, il correspond au nombre des tribus d’Israël. Les critères de ce choix demeurent inconnus. Parmi les élus, on retrouve les fidèles de la première heure, ceux qui ont abandonné leur emploi, leur domicile, leur vie antérieure pour suivre cet Inconnu que Jean le Baptiste a désigné comme « l’Agneau de Dieu ». Le choix du nombre douze n’est certainement pas fortuit. En effet, toute la société juive était fondée sur les fils de Jacob, ou plutôt d’Israël. Ils sont les prémices des douze tribus. Chaque individu était en mesure d’identifier le patriarche dont il descendait ! Les douze tribus existaient en dehors des Lévites, qui étaient les serviteurs au Tabernacle. La nouvelle société que propose le Messie Jésus s’appuiera sur l’enseignement des douze, auxquels il convient d’ajouter le Messie Jésus lui-même. La révolution est en marche, et personne à ce stade ne peut prévoir jusqu’où elle ira. Nous savons désormais que ni la mort du Maître, ni le martyre de nombreux disciples ne pourront éteindre la flamme qui a été allumée sur les rives du Jourdain en l’an 29. Matthieu, Marc et Luc nous présentent leurs listes et Luc en ajoute une autre quand Juda l’Iscariot est remplacé. Passage : Matthieu 10, versets 2 à 4. Passage : Marc 3, versets 13 à 19. Passage : Luc 6, versets 12 à 16. Actes 1.13–14 (S21) Passage : Actes 1, versets 13 à 14. Passage : Actes 1, verset 26. Les Evangiles donnent des noms différents pour certains apôtres. Cela s’explique par le fait que les apôtres avaient souvent un nom et un surnom. Simon était aussi appelé Pierre et Jésus le Messie l’a rebaptisé Céphas (qui veut dire pierre). Jude le fils de Jacques avait aussi pour nom Thaldée. Il y avait un autre Simon qu’on appelait le zélé ou le Zélote. Il y avait aussi deux Jacques, celui qui était fils de Zébédée et celui qui était fils d’Alphée. Ce qui ne posait pas de problème aux apôtres qui se connaissaient bien est un peu plus confus pour nous actuellement. A cette époque, il était habituel d’avoir un nom hébreu et un nom grec. L’expression : « fils de » était courante, elle servait à distinguer les personnes car il y avait souvent des noms répétés. Examinons d’abord la liste des apôtres qui sont nommés à chaque fois : Pierre (également connu sous les noms de Simon ou Céphas) ; André (le frère de Pierre) ; Jacques et Jean (les fils de Zébédée, surnommés Boanergès) ; Philippe ; Matthieu (le collecteur d’impôts) ; Thomas ; Barthélémy ; Jacques (fils d’Alphée) ; Simon (le Cananite ou le Zélote) ; et Juda Iscariote, à l’exception de la dernière liste où il est décédé. Par conséquent, onze disciples apparaissent dans les quatre listes, à l’exception de Judas l’Iscariot. Il reste donc Lébbée, surnommé Thadée, que nous trouvons chez Matthieu et Marc, et Jude, fils de Jacques, mentionné dans les deux listes de Luc. Nous pouvons donc conclure que ce Lébbée, surnommé Thadée, porte également le nom de Jude et qu’il est le fils de Jacques, un personnage inconnu. Il existe donc une grande cohérence entre ces quatre listes. Nous savons également que les Apôtres ont choisi Matthias pour remplacer Judas l’Iscariot. Lire l’annexe ANN021 : Les appels des Disciples. Nous devons bien faire la différence entre disciple et Apôtre. Un grand nombre de disciples gravitaient autour du Messie Jésus. Passage : Luc 10, verset 1. Dans le texte de Luc, nous observons que le Seigneur a désigné, à plusieurs reprises, un grand nombre de disciples qui le suivaient. Le terme “disciple”, dérivé du latin “discipulus”, fait référence à un élève ou un étudiant. Il s’agit en réalité de la désignation attribuée à tous ceux et celles qui ont reçu l’enseignement du Messie Jésus et qui le suivent. À un moment donné, il en a choisi soixante-dix qu’il a envoyés deux par deux dans les villages pour préparer son arrivée. Tous les chrétiens bénéficient de cette appellation : disciple du Christ. Le terme “Apôtre” est différent. Ils sont en nombre restreint et leur fonction est d’annoncer, de prêcher l’Évangile. Ce mot, qui apparaît quatre-vingts fois dans le Nouveau Testament, découle du mot grec “apostello”, qui signifie envoyer. Le Messie Jésus a choisi douze disciples parmi eux, parfois simplement appelés “les douze”. Un autre bénéficiera également de ce titre, Saul de Tarse, qui deviendra l’Apôtre Paul. Les douze forment un groupe particulier, car ils partagent le quotidien du Maître. Ils reçoivent un enseignement spécifique et seront des témoins directs du ministère du Messie Jésus. Cette formation se révélera importante lors de la transmission de leur témoignage. Le peuple les respecte et même, n’ose pas se mêler à eux, comme le mentionne le livre des Actes 5, verset 13. Ils sont donc au nombre de douze. Lire l’annexe ANN047 : L’origine des Apôtres. Lire l’annexe ANN066 : La vie des Apôtres. Conclusion. Nous avons précédemment examiné comment le Messie Jésus a sélectionné des individus qui bénéficieront d’une formation exceptionnelle, en ce sens qu’ils partageront sa vie quotidienne. Ils auront l’opportunité de l’écouter et de l’observer, tant dans sa vie publique que privée. Ils découvriront leur Maître, qui ne leur dissimulera rien ! Désormais appelés Apôtres, ils deviendront les porte-parole de leur Maître après sa mort. Si des hommes connaissent bien le Messie Jésus, ce sont assurément eux. Si des hommes sont capables de relater sa vie, ce sont indubitablement eux, et le monde de l’époque l’a bien compris, car les douze occuperont une position privilégiée au sein de l’Église primitive. Si un témoignage est recevable et acceptable, c’est bien le leur à présent. Nombre d’hommes, de femmes et même d’enfants recevront leur message et paieront de leur vie le choix de ce nouveau Maître, le Messie Jésus.