PER295

שאלות הפרושים וההרודיאנים

במקדש בירושלים מנסים הצדוקים ללכוד את ישוע בשאלה על התחייה, הנוגעת לאישה שהיו לה שבעה בעלים. ישוע משיב וחושף את בורותם בכתבי הקודש ובכוחו של אלוהים: בחיים הבאים כבר אין נישאים. הוא מוכיח את התחייה מן התורה בציטוטו את שמות 3.6: אלוהים הוא אלוהי החיים ולא של המתים. יריביו מושתקים.

10 דק׳ הצדוקים תחייה חיי נצח המקדש בירושלים ויכוחים 13 פסוקים 7 ספרים

עיון

טקסטים מקראיים

מתי
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.23-33 (תנ״ך עברי מודרני)

ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃

רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃

ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃

וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃

ואחרי כלם מתה גם האשה׃

ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃

ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃

כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃

ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃

אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃

וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃

מרקוס
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.18-27 (תנ״ך עברי מודרני)

ויבאו אליו מן הצדוקים האמרים כי אין תחיה למתים וישאלהו לאמר׃

רבי כתב לנו משה כי ימות אחי איש ועזב אשה ובנים אין לו ייבם אחיו את אשתו ויקם זרע לאחיו׃

והנה שבעה אחים והראשון לקח אשה ובמותו לא השאיר אחריו זרע׃

ויקח אתה השני וימת ולא הניח זרע וכן גם השלישי׃

ויקחוה כל השבעה ולא השאירו אחריהם זרע ואחרי מות כלם מתה גם האשה׃

ועתה בתחית המתים כשיקומו למי מהם תהיה לאשה כי לשבעה היתה לאשה׃

ויאמר ישוע אליהם הלא בזאת אתם תעים באשר אינכם יודעים גם את הכתובים גם את גבורת האלהים׃

כי בעת קומם מן המתים האנשים לא ישאו נשים ולא תנשאנה אך יהיו כמלאכי השמים׃

ועל דבר המתים כי קום יקומו הלא קראתם בספר משה בסנה את אשר דבר אליו האלהים לאמר אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב׃

האלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים לכן הרביתם לתעות׃

לוקס
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.27-40 (תנ״ך עברי מודרני)

ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃

מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃

והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃

ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃

ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃

ובאחרונה מתה גם האשה׃

והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃

ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃

והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃

כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃

וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃

ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃

ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃

יוחנן
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

פרטים טכניים

שנת 33 לספירה

מקום: חצר המקדש בירושלים

תאריך: יום שלישי, 29 במרץ בשנת 33 לספירה

שיטת העבודה: ממשיכים עם מרקוס

הערה על שיטת העבודה: גם מתי ולוקס מספרים על נאום זה

מפת ירושלים וסביבתה
תרשים עמודות, יום שלישי, 29 במרץ

המשיח ישוע משוחח כעת עם .

הערות

אחרי וההרודיאנים, מתערבים . כולם מבקשים להביך את המשיח ישוע. זוהי תחרות של ממש: כל קבוצה דתית שולחת את נציגה המלומד ביותר כדי לנסות לבלבל אותו לעיני העם. הם מקווים למצוא סוף סוף את מי שיצליח להשתיק את האיש הזה מהגליל. אף אחת משאלותיהם אינה נובעת מכוונה רוחנית או חינוכית כנה; מטרתם היחידה היא ללכוד אותו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.15).

, שאינם מאמינים בתחיית המתים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.8), הכינו את שאלתם בקפידה. הם מציגים אותה בפני המורה בביטחון, נחושים להפילו בפח: אישה שהיו לה בזה אחר זה שבעה אחים לבעלים בלי שילדה ילדים, אשת מי תהיה בתחייה? ההסתברות שמצב כזה אכן יתרחש היא אפסית, אך ישוע אינו מבזה אותם. הוא מסכים להשיב להם בשלווה ומאיר לעומק את טעותם.
ישוע מזכיר להם שאי-ההבנה שלהם נובעת מבורותם בכתבי הקודש ובכוחו של אלוהים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.29).

בעולם הבא, הוא אומר, לא נושאים אישה ולא נישאים, כי המתים שיקומו יהיו דומים למלאכים, חיים לאלוהים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.35-36). אחר כך, כדי לבסס את הוראתו, הוא מצטט את , הסמכות היחידה שמכירים בה , ומזכיר את דברי אלוהים למשה: ״אנכי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב״ (שְׁמֹות 3.6). בדברים אלה מראה המשיח ישוע שאלוהים אינו אלוהי המתים אלא של החיים; האבות האלה חיים עדיין לפניו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.32).

Sa réponse, à la fois simple et puissante, réduit ses adversaires au silence. Certains maîtres de la Loi reconnaissent qu’il a bien parlé (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.39), et la foule, fascinée, admire ce Galiléen capable de tenir tête aux plus grands docteurs d’Israël. Jamais un homme du peuple n’avait parlé avec une telle autorité (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.22). Ce dialogue révèle la sagesse divine du Messie et met en lumière la foi véritable : croire en un Dieu vivant, souverain sur la vie et sur la mort (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 14.8-9).

La vie éternelle, enseignée par Jésus, n’est pas la continuation de ce monde, mais une transformation glorieuse dans la présence même de Dieu (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.25-26).