_17 ההופעה לפני ה אמורה הייתה להתקיים אחרי הזריחה, בשעה 6:38. אולם זה לא קרה, כי ברגע שהתרנגול קורא, הרב מובל, לפי פירושנו לטקסט של לוקס, אל פילטוס מיד לאחר גזר הדין של ה, שחיכה אפוא לעלות השחר כדי להכריז עליו. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.66-71, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.1-2.
_18 La première comparution devant Ponce Pilate commence vers 6 h 45. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1-5, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.2-14, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.1-5, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28-38.
_19 Nous situons la comparution devant Hérode Antipas vers 7 h 30. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.6-12.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
כשפילטוס מבין שהמשיח ישוע הוא גלילי, הוא מנצל מיד את ההזדמנות להיפטר מהעניין הרגיש הזה. לכן הוא שולח אותו אל הורדוס אנטיפס, טטרארך הגליל, ששהה בירושלים לכבוד החג, באכסנייה בחדרי המלכות שבנה אביו, הורדוס הגדול, בעבר. אנטיפס, שהיה שאפתן, קיווה להיות יום אחד למלך, וניצל את החגים הגדולים כדי להפגין את נוכחותו הפוליטית בבירה.
C’est ce même Hérode Antipas qui avait fait mettre à mort Jean le Baptiste (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.17-28). Depuis, il avait entendu parler d’un autre prophète puissant, le Messie Jésus, et certains bruits lui avaient même laissé croire que Jean aurait pu ressusciter en lui (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.7-9). Hérode est fasciné par le spectaculaire. Il aime les prodiges, les signes extraordinaires, les démonstrations de puissance. Il espère donc que le Messie Jésus accomplira un miracle devant lui, comme un divertissement royal.
Mais il se trompe profondément sur la nature du Fils de Dieu. Le Messie Jésus n’est pas un faiseur de prodiges venu satisfaire la curiosité des puissants. Il est le Messie venu accomplir le plan de salut du Père (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17). C’est pourquoi, face aux nombreuses questions d’Hérode, Jésus ne prononce pas un seul mot (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.9). Son silence est un jugement. Il refuse de se prêter au jeu d’un souverain superficiel, immoral et meurtrier.
L’entrevue tourne donc rapidement court. Hérode, vexé par ce silence, aurait en temps normal fait fouetter l’insolent. Mais il n’ose pas aller trop loin, car Jésus lui a été envoyé par Pilate. Il se contente donc, avec ses soldats, de tourner Jésus en dérision, de le revêtir d’un manteau éclatant, peut‑être une parodie de manteau royal, et de le renvoyer à Pilate (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.11).
Pourtant, un événement inattendu se produit : Pilate et Hérode deviennent amis ce jour‑là (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.12). Jusque‑là, ils étaient en froid, probablement à cause de tensions politiques entre la Judée et la Galilée. Mais le renvoi de Jésus d’un tribunal à l’autre crée un rapprochement. Ironiquement, c’est le Messie Jésus, silencieux, humilié, rejeté, qui devient l’instrument involontaire de cette réconciliation.
לוקס מציג ניגוד בולט במיוחד.
מצד אחד, הורדוס מופיע כאדם קל דעת וסקרן, אך עיוור לחלוטין מבחינה רוחנית, ואינו מסוגל להכיר בישוע את המשיח האמיתי.
מצד שני, ישוע שותק אך ריבון לחלוטין, והולך מרצונו אל הצלב מבלי להתרשם מן הכוח האנושי.
לבסוף, פילטוס והורדוס מתאחדים, לא מתוך דאגה לצדק, אלא מתוך שותפותם בדחיית בן האלוהים.
Au cœur de ces jeux politiques, le Messie Jésus demeure le véritable Roi, celui dont le royaume n’est pas de ce monde (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.36). Son silence devant Hérode n’est pas une faiblesse, mais une affirmation de sa mission : il marche vers la croix pour accomplir l’amour du Père envers l’humanité (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17).