יוחנן מספר שההמון ביקש לאתר את המשיח ישוע ואת תלמידיו. מצוין שהם שמו לב שהתלמידים לקחו את הסירה היחידה שהייתה זמינה, ואילו המשיח ישוע לא ליווה אותם. יוחנן מוסיף ומציין שאנשים אלה החליטו ללכת לכפר נחום, מפני שידעו שעיר זו הייתה מקום מגוריהם של המשיח ישוע ושל תלמידיו.
יוחנן קיבל כנראה את הפרטים הללו מאנשים שהגיעו לכפר נחום.
שם ההמון מוצא את ישוע. הוא אינו עונה על שאלתם: "רבי, מתי באת הנה?" ייתכן שיוחנן לא סיפר את השיחה הזאת מפני שלא ראה אותה רלוונטית לסיפורו. הוא ינאם נאום בנושא "לחם החיים" ב שלמחרת ב של כפר נחום.
כך הוא יוצר זיקה ישירה בין ה שנעשה יום קודם לבין המזון האלוהי. הטיעון מורכב ומעורר כמה שאלות השומעים.
\n ניתוח הטקסט\n
ניתן לחלק את הטקסט של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.25-50 לכמה חלקים חשובים:
פגישה עם ההמון (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.25-34)
הקשר היסטורי ותרבותי: לאחר נס , ההמון מבקש למצוא שוב את המשיח ישוע. יש לו תפיסה משיחית הקשורה לניסים חומריים.
תיאולוגיה: המשיח ישוע נוזף בהם על שהם מחפשים אותות במקום את האמת הרוחנית שהוא מביא. הוא מציג את הרעיון של "פעולה למען המזון שנשאר לעולם".
ישוע כלחם החיים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.35-40)
כריסטולוגיה : המשיח ישוע מתגלה כ"לחם החיים", הצהרה המדגישה את תפקידו הייחודי בישועה.
תיאולוגיית ההתגשמות: הוא מדגיש את הצורך להאמין בו כדי לקבל חיי נצח, דבר המדגיש את האמונה כתשובה להתגשמותו של אלוהים בישוע.
תגובת היהודים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.41-50)
סכסוך וחוסר הבנה: יהודים אחדים רוטנים נגד ישוע מפני שהם אינם מבינים איך הוא יכול לומר שירד מן השמים.
כפירה ואורתודוקסיה : פסוקים אלה מעמידים זה מול זה את האמונות האורתודוקסיות של התקופה ואת ההתגלות החדשה בישוע.
השלכות תיאולוגיות
כריסטולוגיה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.25-50 מדגיש את זהותו האלוהית של המשיח ישוע ואת תפקידו הייחודי בישועה.
סעודת האדון: קטע זה מתפרש לעתים קרובות בזיקה לסעודת האדון (האוכריסטיה), אף שהטקסט אינו מזכיר במפורש את הסקרמנט הזה.
אמונה וחוסר אמונה: הקטע מראה את החלוקה בין המאמינים בישוע המשיח לבין הדוחים אותו, נושא שחוזר בבשורה על פי יוחנן.
כדאי לבחון את תגובות ההמון, ובמיוחד את השאלות שנשאלו, כדי לנתח את השפעתו של נאום זה.
- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.25: "רבי, מתי באת הנה?"
- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.28: "מה נעשה כדי לפעול את פעולות אלוהים?"
- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.30-31: "איזה אות מופת אתה עושה אפוא", אמרו לו, "כדי שנראה ונאמין בך? מה אתה פועל? אבותינו אכלו את המן במדבר, כמו שכתוב: לחם מן השמים נתן להם לאכול."
- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.34: "אדון, תן לנו תמיד את הלחם הזה!"
- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.41-42: היהודים רטנו עליו מפני שאמר: "אני הלחם שירד מן השמים", ואמרו: "הלא זה ישוע בן יוסף, שאת אביו ואת אמו אנו מכירים? איך הוא אומר אפוא: 'מן השמים ירדתי'?"
- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.52: על כך החלו היהודים להתווכח בלהט ביניהם, ואמרו: "איך יכול זה לתת לנו את גופו לאכול?"
אנו מזהים שני סוגי שאלות: הראשונות, בעלות אופי בונה, נשאלו כנראה על ידי בני העם (נקודות 1, 2 ו-4). הקטגוריה השנייה טכנית וביקורתית יותר, וככל הנראה הועלתה על ידי אנשי דת מירושלים (נקודות 3, 5 ו-6).
רוב המנהיגים הדתיים ראו במשיח ישוע דמות המערערת על המערכת הדתית שלהם. הם יעשו הכול כדי להשחיר את פניו בעיני העם, שראה בו נביא גדול ומבורך על ידי אלוהים.
ככל שתהילתו של ישוע גברה בקרב העם, כך נעשתה עמדת ה עוינת יותר ויותר, ודבר זה הוביל לעימותים מאיימים לעתים. אף שאנשים אלה היו מיעוט קטן מאוד, הם ניסו להשפיע על כמה מבני עמם. עם זאת, נצפה שרוב רובו של ההמון תמך במשיח ישוע.
הנושא שהמשיח ישוע עוסק בו כאן מובן היום הודות לקטעים על סעודת האדון שכתב פולוס (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 11.23-34). לכן טבעי לקשור בין מות האדון לבין הלחם והיין של סעודת האדון (האוכריסטיה). עם זאת יש להכיר בקושי של אנשים אלה להבין את דברי המשיח ישוע. כתבנו נספח מיוחד כדי להסביר את הנאום הזה שמובא אצל יוחנן (ANN108 : לחם החיים).
עם זאת, תגובות הפרטים תואמות את עמדותיהם הראשוניות כלפי המשיח ישוע. אכן, מתנגדי המשיח ישוע יראו בהוראה קשה זו להבנה הזדמנות לבקר אותו ולהכריז שהוא מדבר שטויות, ואילו אוהביו ינסו להבין. כך מתברר שנאום זה יוצר פילוג ומוציא לאור את המניעים האמיתיים של כל אחד.