הפרושים
הפרושים היו קבוצה דתית וחברתית חשובה ביהדות העתיקה, במיוחד בתקופת בית המקדש השני. להלן כמה נקודות מרכזיות אודותיהם:
מקורות והיסטוריה
מקורות: הפרושים התגבשו כקבוצה נפרדת לאחר מרד החשמונאים, בסביבות השנים 165–160 לפנה"ס. הם נחשבו לעתים קרובות לצאצאים הרוחניים של החסידים.
תקופה: הם שגשגו עד לחורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. לאחר מכן, תורתם היוותה את הבסיס למה שהפך ליהדות הרבנית.
אמונות ומנהגים
כתבים קדושים: בניגוד לצדוקים, שהתמקדו אך ורק בתורה הכתובה (חמשת חומשי תורה), הפרושים האמינו בקיומה של תורה כתובה ותורה שבעל-פה.
תחיית המתים: הפרושים האמינו בתחיית המתים ובנצחיות הנשמה.
טקסים וחוקים: הם הדגישו את חשיבותן של המסורות בעל-פה ושל פרשנויות המותאמות לנסיבות העכשוויות.
השפעה ומורשת
השפעה: לפרושים הייתה השפעה רבה על הליטורגיה ועל הפרקטיקה הדתית היהודית. תורתם שולבה במשנה, אוסף של המסורת היהודית שבעל-פה, בסביבות שנת 200 לספירה.
מורשת: לאחר חורבן בית המקדש השני, תורתם של הפרושים היוותה את הבסיס ליהדות הרבנית, הממשיכה להשפיע על היהדות המודרנית.
הפרושים מוזכרים לעתים קרובות בברית החדשה, ובפרט בבשורות וב"מעשי השליחים", שם הם נמצאים לעתים קרובות בסכסוך עם ישו ועם דמויות דתיות אחרות של אותה תקופה.
הפרושים בתנ"ך
Ils constituent le groupe le plus représentatif du judaïsme. Ses membres, originaires du peuple, s’opposent aux compromis, avec l’envahisseur Romain, mais aussi avec l’hellénisme. Nous les voyons plus proches de la population que les sadducéens.
Ils sont cités à cent trois reprises dans le Nouveau Testament, quatre vint treize fois dans les Évangiles, neuf fois dans les Actes des apôtres et une fois dans l’épître aux Philippiens.
Leurs rapports avec le Messie Jésus apparaissent fréquemment tendus, conflictuels. Il les reprendra à certains moments avec des termes violents, comme, « malheur à vous », « hypocrites » ce qui démontre bien cette opposition. Ils n’ont pas accès aux postes de hautes responsabilités, contrôlés par les Romains, et donc réservés aux sadducéens sympathisants, mais forment le groupe le plus important du Sanhédrin.
Ils se considèrent comme les grands défenseurs de la loi de Moïse qu’ils commentent. Leur interprétation devient la règle à suivre pour le peuple. Le Messie Jésus condamnera ces dérives à diverses occasions (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.13-29).
Ils sont souvent en désaccord avec leurs collègues sadducéens sur des points de doctrine tels que la vie éternelle ou les anges. Ils ont ajouté à la Loi écrite de Moïse, des principes oraux, qui leur permettent de contourner ses prescriptions. Jésus ne manquera pas de le signaler (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.23).
Nicodème et Joseph d’Arimathée appartenaient à ce groupe politico-religieux ce qui ne les a pas empêchés de se convertir au christianisme.
