מתי, היחיד בין כותבי הבשורות, מוסר לנו שורות אלה בעוצמה נדירה. מבטו חודר ללב אנשי הדת של דורו: שומרי התורה, בטוחים בעצמם, אך עיוורים לאור. במילותיו מגלה מתי אמת מטרידה: בשורת המלכות אינה חנפנות לחזקים, אלא קריאה דחופה לתשובה, אפילו לאלה המאמינים שהם כבר יודעים הכול על אלוהים.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.28-32
הגינוי שישוע מוציא אינו גינויו של שופט קשוח, אלא של רופא שנפגע מחוסר האמונה של חוליו. הוא אינו סוגר את הדלת; להפך, הוא משאיר אותה פתוחה לרווחה. עם זאת הוא מכריז שאחרים ייכנסו ראשונים: החוטאים השבים בתשובה, המוכסים והזונות, אותן נפשות בזויות שקיבלו בכל זאת את הרחמים בלב נשבר.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.31
מורי התורה הגאים לא יידחו, אך הם ייכנסו רק לאחר שיכירו בטעותם, בענווה של תשובה כנה.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.9-14
הם מבינים אז שהבן השני — זה שהבטיח ולא ציית — הוא הם עצמם ( על שני הבנים). הם הצהירו על דבקותם באלוהים, אך סירבו לציית לרצונו כאשר הבן עצמו עמד לפניהם.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.30
התמונה נוגעת ללב. סביב ישוע נדחק ההמון: גברים ונשים פשוטים, פניהם חרושות מן החיים, מטים אוזן. הם מבינים. הם קולטים את העדינות והעוצמה הנובעות מקולו.
ובעוד זועמים בשתיקה, העם שמח לראות את האמת מתגלה, מאירה ומשחררת. אנשי הדת הללו, הבטוחים כל כך שהם מורי הדרך של ישראל, נחשפו. הם רצו ללמד, והנה הם הנלמדים.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.37
באותה נשימת רוח מרחיב מתי את ההתגלות הזו מעבר לרגע. בפרק 13 שלו הוא אוסף שישה משלים, אבני חן יקרות המוגשות להגות המאמינים.
הזורע, הסבלני והנדיב, הזורע את הדבר על כל סוגי האדמה, טובה או רעה.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.3-23
הזיזנים בין החיטה, המזכירים שהמשפט שייך לאלוהים בלבד.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24-30
גרגיר החרדל והשאור, סמלים של מלכות שקטה אך בלתי ניתנת לעצירה, הגדלה בשתיקה.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31-33
האוצר הטמון והפנינה היקרה, דימויים לשמחתו של מי שמגלה את הטוב האמיתי ומוותר על הכול כדי לקנות אותו.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.44-46
המכמורת שהושלכה לים, האוספת דגים מכל מין עד היום שבו הצדק יפריד בין הצדיקים לרשעים.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.47-50
המשלים הללו הם כדפיקות לבה של מלכות אלוהים.
הם מלמדים שהישועה אינה מושגת בלידה, בידע או בשלמות מדומה, אלא בענווה, באמונה ובהקשבה לרב.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17
אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 10.9-10
כי בשתיקת הלב השב בתשובה מתחילה המסע האמיתי אל המלכות.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.3