משל הכבשה האבודה

לקריאה נוספת בנושא זה ניתן לעיין בפריקופה PER243 : משל הכבשה האבודה שנמצאה, וכן בלימוד PAR031 : הכבשה האבודה שנמצאה.

אנו נמצאים בבית בכפר נחום, שבו ממשיך המשיח ישוע ללמד את שליחיו, את תלמידיו ואת בני משפחותיהם הנוכחים. הנושאים השונים שנידונו מובאים מפי מתי ופטרוס, שותפו של מרקוס בכתיבת הבשורה השנייה, שהיו נוכחים. במקרה זה מרקוס אינו מזכיר את המשל — הצג את ההגדרה של INF181 הזה, אך לוקס מביא אותו. החדר נראה גדול דיו להכיל את כל הנוכחים. פגישה זו התקיימה לפני 3 באוקטובר 32 לספירה, התאריך שבו הקבוצה עוזבת סופית את הגליל. לא מצוין אם ההוראות הללו ניתנו בפגישה אחת או בכמה התכנסויות.

אנו רואים לכידות חזקה סביב המורה ובידוד הולך וגובר של הקבוצה. הודעתו על מותו גרמה ככל הנראה למבוכה בקרב הקרובים אליו, ובכך יצרה צורך מוגבר להתכנס. המשיח ישוע מודע לכך שבעוד ימים אחדים יצא עם שליחיו ולא יראה עוד, כנראה, את רוב קרוביו. לפיכך הוא משתדל להקנות להם את מרב ההוראות כדי להכין אותם להעדרו.

בנוגע לנושא מאה הכבשים, ראוי לציין כי הסיפוק האלוהי כאשר נפש תועה חוזרת בתשובה מהווה מקור — הצג את ההגדרה של INF043 עידוד לכל הקבוצה.

הקטעים בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.10-14 ובהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.3-7 מציגים משל — הצג את ההגדרה של INF181 דומה: זה של הכבשה האבודה. במתי, המשיח ישוע מדגיש את ערכם של ה״קטנים״ ואת רצון האב שבשמים שלא לאבד אף אחד מהם. הוא מבליט את הרעיון שאלוהים מחפש באופן פעיל את התועים ושמח בשובם. לוקס, מצדו, מרחיב יותר את שמחת הרועה כשהוא מוצא את הכבשה האבודה, ומדגיש את החגיגה בשמים על חוטא החוזר בתשובה.

ההבדל העיקרי הוא בכיוון המסר: מתי משלב אותו בנאום על ענווה ועל דאגה לחלשים ביותר, ואילו לוקס משבץ אותו בסדרת משלים על הרחמים האלוהיים ועל התשובה.

הבחירה בכבשה במשל — הצג את ההגדרה של INF181 זה אינה מקרית, שכן אין לה אמצעי הגנה והיא טרף קל לחיות טרף. הדבר מדגיש את צורכה בהגנת הרועה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.11, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.14 ויְחֶזְקֵאל 34.23).

המשל — הצג את ההגדרה של INF181 על הכבשים בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.10-14 מבליט את הרעיון שאלוהים אינו רוצה לאבד אף אחד מ״קטניו״ ושהוא מחפש באופן פעיל את התועים. דימוי זה של הרועה השומר על כבשיו ניתן לקשר לשליחותו של המשיח ישוע, המציג את עצמו כרועה הטוב בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.11-18.

על רקע מותו הקרב של המורה, המשל — הצג את ההגדרה של INF181 הזה מקבל ממד עמוק עוד יותר: המשיח ישוע, כרועה, יודע שיהיה עליו לעזוב פיזית את תלמידיו, אך הוא מבטיח להם שלא יינטשו. הוא מכין את תלמידיו לפרידה זו בהבטיחו להם את רוח הקודש כמדריך וכמנחם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.16-18).

כך אפשר לראות במשל — הצג את ההגדרה של INF181 על הכבשים האבודות הקדמה לדאגתו של המשיח ישוע לתלמידיו לאחר לכתו. הוא אינו משאיר אותם לבדם, אלא ממשיך לחפש אותם ולהדריכם רוחנית, כרועה השומר על עדרו.