משל הכבשה האבודה שנמצאה

לקבלת מידע נוסף, אנא עיינו בלימוד על המשלים: PAR031 "הכבשה האבודה" וכן PAR000 "המשלים". כבר ציינו קטע זה בPER202, אך כאן אנו מבקשים לעקוב אחר התפתחות הדברים אצל לוקס.

לוקס מציג כאן סיפורים שאינם עוקבים אחר סדר כרונולוגי פורמלי. הוא מציע טיעון בנוי לפי היגיון מדויק. נושא זה מפותח בפסקה שכותרתה: טיעון של לוקס בפרקים 13 עד 19 — הצג את ההגדרה של INF152. ראוי להתחשב במטרתו של לוקס בעת לימוד הפרקים הללו.

L’טיעון של לוקס בפרקים 13 עד 19 — הצג את ההגדרה של INF152
משלים בלוקס 14 עד 19 — הצג את ההגדרה של INF153

אפשר למקם את הנאום הזה ברגעים ובמקומות שונים, שכן דבר אינו מעיד שלוקס מקפיד על סדר כרונולוגי קפדני. סביר שבחר בנקודה זו בסיפור כדי לאסוף כמה הוראות, וכך יכול היה להשמיט את ההקשר ולהפוך את סיפורו לתמציתי יותר.

סיפורו של לוקס, בפרקים 14 עד 19, מציג הוראות שונות על מלכות השמים באמצעות שנים עשר משלים.

נותר לא ברור אם לוקס מקפיד על סדר כרונולוגי קפדני או שהוא מארגן את ההוראות לפי קריטריונים המקלים על קריאת הטקסט שלו. עם זאת נראה סביר יותר שהמחבר בחר לקבץ את שנים עשר המשלים, אף שנאמרו בתקופות שונות ובמקומות שונים.

פרק 15 בבשורה על פי לוקס יוצר תלת-פאנל:

הכבשה האבודה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.3-7)

הדרכמה — הצג את ההגדרה של INF106 האבודה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8-10)

הבן האובד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32)

שלושת המשלים הללו מבטאים את שמחת האל על הצלתו של חוטא אחד, כל אחד בגוון שונה:

הכבשה האבודה והרועה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.4-7): חיפוש חיצוני.

הדרכמה — הצג את ההגדרה של INF106 האבודה והאישה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8-10): חיפוש פנימי.

הבן האובד והאב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32): המתנה וקבלת פנים.

הקהל מורכב בעיקר מאנשים מן העם, אך כולל גם הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 ומורי התורה. תלמידי המשיח ישוע נוכחים אף הם. באופן מסורתי גידלו אנשי העם בעלי חיים כדי להפיק מהם תועלות שונות, כגון עזרה בעבודה פיזית, חלב או בשר.

במשל — הצג את ההגדרה של INF181 הראשון הזה על הכבשה האבודה מעניין לבחון את המסר הרוחני שהמשיח ישוע ביקש להעביר.

עדר הכבשים גדול, ויש בכך כדי לרמז שהוספת בעל חיים אחד או הסרתו כמעט שאינה משנה. תפיסה כזו הייתה משותפת לעם, שרובו החזיק רק כמה כבשים, ואילו עדר של כמאה ראשים העיד על שגשוג ממשי. ואולם לכל כבשה יש חשיבות מיוחדת. תמונה זו מתחזקת מכך שלמרות המספר הניכר, הבעלים מייחס לכל בעל חיים ערך מספיק כדי לצאת לחפש כבשה תועה. כך כל הכבשים נחשבות יקרות בעיני בעליהן.

המשיח ישוע אינו מספק מידע נוסף המאפשר לתפוס את מכלול מחשבתו; עם זאת, מתוך ההקשר אנו יכולים להבין שהוא מתייחס להצלת נפשות, מבלי להסתפק בעם היהודי בלבד.

ברור שהאל רוצה בהצלתם של כל בני האדם, כפי שמעידים הכתובים ב1 טימותי 2.3-4 ובהָאִגֶּרֶת הַשֵּׁנִית לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 3.9. כדי שרצון זה יתממש, האל משקיע את כל המאמצים הנדרשים כדי שאיש לא יוּדר מחסדו.

עם זאת, הבשורן לוקס מציע נקודת מבט משלימה. הוא מזכיר את קיומם של "צדיקים שאינם צריכים תשובה" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.7). אמירה זו, לכאורה, עלולה לבלבל, שכן לפי ההבנה הרוחנית כל בני האדם זקוקים לתשובה כדי להיכנס למלכות השמים. מדובר אפוא, במציאות, באנשים החושבים את עצמם צדיקים, מבלי להכיר בצורך שלהם לחזור בתשובה.

במשל — הצג את ההגדרה של INF181 זה, תשעים ותשע הכבשים, או "תשעים ותשעה צדיקים", מייצגים אפוא את אנשי הדת היהודים ובמיוחד את הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002, המשוכנעים שאינם צריכים לחזור בתשובה כדי להיכנס למלכות השמים. רעיון זה מצוי בכמה קטעים, בעיקר בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.7-9, בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.33-44 ובאִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 2.28-29. לעומת זאת הכבשה האבודה מסמלת את מי שנחשבים "אנשים בעלי חיים רעים", כלומר את אלה המכירים במצבם ובצורך שלהם בתשובה.

נקודת מבט זו אינה מופיעה בבשורה על פי מתי, המסתיימת בצורה מאופקת בשמחה הקשורה להצלה. עם זאת לוקס מציין במפורש שהכבשה האבודה נמצאת, ואילו מתי משתמש בנוסח לא ודאי: "אם יימצאנה". גוון לשוני זה מרמז על אפשרות ולא על קביעה. הוא מרמז על החופש האישי שיש לאדם הנוגע בדבר באשר להחלטתו להימצא או לא.