תצפית זו של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.1-2 נראית כמסקנה של עובדות שונות. אכן, קשה לערוך הבחנה זו בעת התקהלות, ובמיוחד מכיוון שנראה כי כמה ומורי תורה נגעו לליבם בשלב מסוים דברי המשיח ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.46).
לוקס מציע אפוא ניתוח תמציתי של השפעת הוראתו של המשיח ישוע על האוכלוסייה. עולה מכך מסקנה בולטת: לא האנשים שציפו להם באופן מסורתי בהתחייבות זו הם שנענים לה, אלא דווקא העם, ובמיוחד האנשים העניים והמנודים ביותר.
אכן, כשמתבוננים בכלל העובדות, מתברר בבירור שהעם, אלה שה ראו בהם חוטאים, ובמיוחד העניים והמנודים ביותר כגון גובי המסים, היה נכון יותר ללכת אחרי המשיח ישוע. לעומת זאת, הרשויות הדתיות, שבראשן עמדו לא אחת מנהיגים בעלי להט מופרז, התנגדו ללא הרף לרב.
ה האלה לא הכריזו בגלוי על עמדתם מפחד מתגובת העם; הם רטנו, וכך טיפחו בתוך קבוצתם שנאה כלפי המשיח ישוע.
בעיה זו כבר הועלתה על ידי תלמידי יוחנן המטביל, ודברי המשיח ישוע משמעותיים:
הביקורת שהשמיעו ה נגד המשיח ישוע ממחישה בבירור את המתח ואת האקלים המורעל ששלטו ביחסיהם. הרשויות הדתיות האלה, שחיפשו בלי הרף להפילו בפח ולהשמיץ את הוראתו, החזיקו כלפיו איבה סמויה.
גישה זו התבטאה בעיקר ברטינות ובהאשמות מרומזות, שחשפו התנגדות מתמשכת בתוך קבוצתם. כך, היחסים בין ישוע ל התאפיינו באי-אמון עמוק, שהזינו הפחד לאבד את סמכותם ואת השפעתם על העם.
לקראת סוף שנתו השלישית של שירותו, ניצב המשיח ישוע מול התנגדותם הגלויה של ה, המבקשים להסית את ההמון נגדו.
יוחנן המטביל, הידוע בקפדנותו ובהימנעותו מכל קשר עם אנשים בעלי שם רע, לא זכה בכל זאת להקשבה מצד ה. למרות התנהגותו ללא דופי והתרחקותו מרצון מחוגים שנחשבו טמאים, בחרו הרשויות הדתיות האלה לדחות את מסרו. סירוב זה מדגיש את סגירות לבם של ה, שנותרו אטומים גם מול דוגמה של סגפנות וחסידות כמו יוחנן.
לעומת זאת, המשיח ישוע נקט גישה שונה לחלוטין. הוא לא היסס ללכת אל המנודים והחוטאים, ובכך גילה קרבה ורחמים שלא ציפו להם ממורה דת. ואולם גם גישה פתוחה ומכילה זו לא עוררה את הסכמתם של ה.
הם, הרחק מלהיגע בליבם מגישה זו המלאה חסד, התמידו בסירובם להאמין, והוכיחו שוב את אי-יכולתם להכיר בחשיבות המסר שהופנה אליהם, בכל צורה שניתן.