הדברים שמוסר לוקס יכולים להתרחש בזמנים שונים ובמקומות שונים, ומכאן שאין בסיפורו כרונולוגיה קפדנית. אף נראה סביר מאוד שלוקס בחר במכוון בנקודה זו בסיפור כדי לקבץ כמה הוראות. דרך פעולה זו מאפשרת לו לא רק להשמיט פרטי רקע מסוימים כדי לתמצת את סיפורו, אלא גם להעשיר ולפתח את טיעונו בנושא מלכות השמים.
כך מציג לוקס סיפורים שאינם בהכרח עוקבים אחר סדר כרונולוגי פורמלי. להפך, הוא מארגן את דבריו לפי היגיון מדויק, המובנה סביב מטרותיו התיאולוגיות. עיקרון ארגוני זה מורחב בפסקה שכותרתה «ה». לפיכך חיוני, בלימוד פרקים אלה, להביא בחשבון את כוונת המחבר בהרכבת הבשורה שלו ובבנייתה.
L’
למידע נוסף ניתן לעיין בלימוד על המשלים: PAR034 : הבן האובד, וכן PAR000 : המשלים. ניתן לקרוא גם את הנספח ANN078 : המשלים. החלטנו ללכת בעקבות מהלכו של לוקס כדי להבין היטב את טיעונו.
הבן האובד:
הבן האובד הוא האחרון בשלושת המשלים העוסקים בבשורה על פי לוקס בנושא המרכזי של החיפוש אחר מלכות השמים. לאחר שהמחיש נושא זה בדוגמת הכבשה האבודה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.3-7) ואחר כך בדוגמת המטבע האבוד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8-10), מציג לוקס כאן סיפור שבמרכזו בן למשפחה אמידה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32).
סיפור זה בולט באורכו: לוקס מקדיש לו עשרים ושניים פסוקים, ואילו הכבשה כללה חמישה פסוקים והמשל על המטבע שלושה. הבדל זה ביחס מעורר בהכרח שאלות על תפקידו המיוחד של שלישי זה.
ברור ש זה הוא לב ההרצאה בפרק 15. שלושת המשלים של פרק זה מאירים את יחסו של אלוהים אל אלה הנשארים מחוץ למלכות השמים. עם זאת, ה האחרון, בהציגו משפחה עשירה, מקל על ההבנה הכללית בכך שהוא מציע תמונה קונקרטית ונגישה.
הסיפור מציב את שני הבנים בלב ההרהור. דמות האב, המשותפת לשלושת המשלים, מתגלה שוב כרחומה, מקבלת ומלאה אהבה. לכן תשומת לב הקורא מופנית אל שני האחים, בני אותה משפחה.
המסר הקשור לבן הצעיר מובן בקלות. לאחר שתעה, הוא חוזר בתשובה, שב אל אביו ומקבל ממנו סליחה, וכך הוא חוזר למקומו הראשון. דינמיקה זו מזכירה את טוב לבו של אלוהים, המחפש תמיד את האבודים.
דמות הבן הבכור מוסיפה אולם ממד נוסף. יחסו, שהאב אינו מסכים לו, מגלה את חוסר הבנתו ואת סירובו להודות בנדיבות האב כלפי אחיו החוטא. הבן הבכור מצביע על ההבדל בין נאמנותו להתנהגות אחיו הצעיר, שהתכחש למעמדו.
Le fils aîné symbolise ainsi celui qui croit que sa propre justice et ses bonnes œuvres suffisent pour accéder au royaume des cieux. Il se pense irréprochable, mais le retour de son frère révèle les mauvais penchants de son cœur. Les deux frères ont en réalité besoin de repentance, même si l’aîné n’en a pas encore conscience. Le père court vers le fils cadet (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.20), mais il supplie également son fils aîné (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.28).
ה אינה מוסרת את תגובתו הסופית של הבן הבכור. ישוע המשיח מסתפק בהצהרה שדלת מלכות השמים נשארת פתוחה.