הדברים שמוסר לוקס יכולים להתרחש בזמנים שונים ובמקומות שונים, ומכאן שאין בסיפורו כרונולוגיה קפדנית. אף נראה סביר מאוד שלוקס בחר במכוון בנקודה זו בסיפור כדי לקבץ כמה הוראות. דרך פעולה זו מאפשרת לו לא רק להשמיט פרטי רקע מסוימים כדי לתמצת את סיפורו, אלא גם להעשיר ולפתח את טיעונו בנושא מלכות השמים.
כך מציג לוקס סיפורים שאינם בהכרח עוקבים אחר סדר כרונולוגי פורמלי. להפך, הוא מארגן את דבריו לפי היגיון מדויק, המובנה סביב מטרותיו התיאולוגיות. עיקרון ארגוני זה מורחב בפסקה שכותרתה «ה». לפיכך חיוני, בלימוד פרקים אלה, להביא בחשבון את כוונת המחבר בהרכבת הבשורה שלו ובבנייתה.
L’
לקבלת מידע נוסף, אנא עיינו בלימוד על המשלים PAR035 : המנהל הבלתי נאמן וכן בPAR000 : המשלים. תוכלו לקרוא גם את הנספח ANN078 : המשלים. החלטנו לעקוב אחר מהלכו של לוקס כדי להבין היטב את טיעונו.
כך יש לנו בסיפורו של לוקס שורה שלמה של הוראות בנושא מלכות השמים, בצורת .
קטע זה מופנה בעיקר אל תלמידי המשיח ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.1)
ה על המנהל הבלתי נאמן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.1-13) היא אחת המעורפלות ביותר בבשורה, דווקא משום שנראה שהיא משבחת התנהגות לא ישרה. הנה כיצד אפשר להבין את הפרדוקס ולהפיק ממנו לקחים רוחניים ותיאולוגיים.
הסיפור בקצרה
מנהל מואשם בכך שהוא מבזבז את רכוש אדוניו. לפני שיפוטר הוא פועל במהירות: הוא מקטין את חובות חייבי אדוניו, בתקווה לרכוש בכך ידידים שיקבלו אותו כשיישאר בלי עבודה. באופן מפתיע, אדוניו משבח את פיקחותו.
הפרדוקס המרכזי
מדוע נראה שהמשיח ישוע משבח אדם לא ישר?
השבח מופנה לפיקחות ולא לחוסר היושר. האדון מעריץ את ערמת המנהל, לא את עוולו. המשיח ישוע מדגיש ש״בני העולם הזה פיקחים מבני האור בדורם״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.8), דבר המזמין להרהר בחכמה מעשית בענייני הרוח.
ייתכן שהמנהל אינו גונב מאדוניו. יש מפרשים הסבורים שהוא פשוט מוותר על העמלה שלו עצמו מן החובות, מה שהיה חוקי ונדיב. נראה שפירוש זה שגוי, שכן הקטנת החובות נראית גבוהה מאוד, 50% במקרה הראשון ו-20% בשני, והעמלה שלו הייתה גבוהה מדי בהרבה.
המשיח ישוע משתמש בדוגמה מזעזעת כדי לעורר מחשבה. כמו במשלים אחרים, הוא נוקט דמות דו-משמעית כדי להמחיש אמת עמוקה יותר: הדחיפות להתכונן לעתיד ה בעזרת האמצעים הזמינים, אף שאינם מושלמים.
לקחים רוחניים
שימוש בנכסים חומריים למטרות רוחניות: ״עשו לכם אוהבים בממון העוול״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.9) פירושו: השתמשו בכסף כדי לעשות טוב, כדי שנדיבותכם תלווה אתכם לנצח.
נאמנות בדברים קטנים: המשיח ישוע ממשיך בעידוד לנאמנות בניהול הנכסים הארציים, כמבחן לקבלת הנכסים השמימיים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.10-12).
בחירה בין אלוהים לממון: ה מגיעה לשיאה בקביעה שאיש אינו יכול לעבוד שני אדונים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.13), ומעלה את שאלת הלב: במה או במי אנו דבקים באמת?
קריאה לימודית
זו ניתנת להשוואה לסיפורים אחרים שבהם מוערכות ערמה או יוזמה (כמו ה על עשר הבתולות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1-13) או זו על האוצר הטמון (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.44)). היא מזמינה להרהר בחכמה הרוחנית, בניהול המשאבים ובהכנה לפגישה עם אלוהים.
פירוש:
הפרק נפתח בהלשנה, המוזכרת במפורש בבשורה על פי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.1. הלשנה זו מביאה את האדון להתייחס ברצינות לטענות נגד מנהלו ולדרוש ממנו דין וחשבון על ניהולו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.2). ההאשמה היא שהמנהל בזבז את רכוש אדוניו. נוכח זאת, המנהל אינו חולק על העובדות המיוחסות לו. במקום לנסות להגן על עצמו, הוא מעדיף לתכנן אסטרטגיה להבטחת עתידו, מתוך צפייה לפיטוריו הקרובים.
תפקידו הראשוני של מנהל זה היה לנהל את רכוש אדוניו בעת היעדרו. שתי עמדות שונות עולות אז בסיפור לגביו. תחילה הוא מופיע כמי שמבזבז משאבים שאינם שלו. אף שהטקסט אינו מפרט באיזו דרך הוא מבזבז, קל להבין שהוא פוגע במעסיקו בעליל, דבר המכעיס כמה עדים. אלה מגיעים עד כדי להלשין עליו לאדון.
לאחר מכן אנו רואים את אותו מנהל פועל שלא ביושר כדי לנסות לחלץ את עצמו מהמצב. הוא מעלים שוב נכסים מאדוניו בהקטינו את החובות שנטלו החייבים. דווקא פעולה זו תודגש בהוראתו של המשיח ישוע. המנהל, בהקשר זה, אינו מנסה להצטדק בפני אדוניו ואף לא לנהל משא ומתן. הוא נוקט יוזמה לפעול ומנצל את סמכותו כדי לכפות הקטנות בחובות החייבים. אגב, גם אלה אינם נראים ישרים ממנו, והם מקבלים ללא היסוס את הקטנת מה שהם חייבים.
במעשי תחבולה אלה המנהל מבטיח לעצמו את הכרת התודה וההוקרה של אנשים אלה, שיהיו חייבים לו. גם אם התנהגותו אינה ישרה, הוא מגלה אינטליגנציה מסוימת: הוא צופה ומכין את עתידו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.3-4). המשיח ישוע מדגיש אז שהוא משבח את פיקחות המנהל ולא את הונאתו, ומטעים את יכולתו להתמודד עם המשבר בתושייה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.8).
עמדתו של המנהל הלא ישר, כפי שהיא מוצגת ב, מעניקה לתלמיד לקח יקר. ישוע אינו משבח את חוסר היושר של האיש, אלא את יכולתו לצפות את העתיד ולפעול בתבונה כדי להיערך אליו. אכן, אין מדובר כאן בצבירת עושר חומרי, אלא רק בהשגת האמצעים הדרושים לחיות לאחר פיטוריו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.3).
הקבלה זו מזמינה את התלמיד להפנות את תשומת לבו לא אל הדאגות המיידיות או הזמניות, אלא אל העתיד ה הממתין לו במלכות השמים. הנכסים החומריים, אף שהם נחוצים, נשארים בעלי חשיבות פחותה נוכח הסיכוי לחיי נצח. לכן חיוני לבחור היטב את המטרות, כי מטרות העולם מתגלות כבלתי מתיישבות עם המטרות הרוחניות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.13).
ה מדגישה ניגוד ברור בין שני סוגים של חתירה להצלחה: מצד אחד, אלה שכמו ה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.14-17) חותרים להצלחה לפי אמות המידה של העולם הזה; מצד שני, אלה השואפים להיכנס למלכות השמים, כפי שמדגימה ההוראה בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.13-14. שני כיוונים אלה אינם מתיישבים זה עם זה מיסודם ומובילים ליעדים שונים לחלוטין.
נוכח מציאות זו נדרש מכל אחד לבחור בחירה מכרעת עוד בחיים אלה לגבי הדרך שהוא רוצה ללכת בה. אי אפשר ללכת בשתי הדרכים בו-זמנית, כי הן סותרות זו את זו. בחירה זו אינה רשות: הימנעות מבחירה פירושה למעשה להיכנס לדרך הרחבה והקלה, זו שאינה מובילה למלכות השמים. לפיכך הדרך הצרה והקשה, דרך המלכות, דורשת החלטה אישית ומודעת. דרך זו דורשת מחויבות ברורה, כי אי אפשר ללכת בה בלי בחירה מכוונת.