PER247

משל העשיר ואלעזר

המאמר מנתח את משל העשיר ואלעזר בבשורה על פי לוקס. משל זה מיוחד בהזכרת שם, אלעזר, והוא בוחן את שאלת הצדק האלוהי ואת השלכות הבחירות הארציות על העולם הבא. לוקס מארגן את הסיפור סביב הוראות תיאולוגיות על מלכות השמיים, ומעורר מחשבה מעמיקה על הישועה ועל החמלה.

10 דק׳ משל אלעזר עשיר לוקס 16.19-31 מלכות השמיים 8 פסוקים 3 ספרים

עיון

טקסטים מקראיים

מתי
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר
מרקוס
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר
לוקס
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.19-31 (תנ״ך עברי מודרני)

איש עשיר היה והוא לבוש ארגמן ושש ויתעגג וישמח יום יום׃

ואיש אביון ושמו לעזר משכב פתח שער ביתו והוא מלא אבעבעות׃

ויתאו לשבע מן הפרורים הנפלים מעל שלחן העשיר וגם הכלבים באו וילקו אבעבעותיו׃

ויהי כאשר מת האביון ויובל על ידי המלאכים אל חיק אברהם וימת גם העשיר ויקבר׃

ובהיותו במכאבות בשאול וישא את עיניו וירא את אברהם מרחוק ואת לעזר בחיקו׃

ויצעק ויאמר אבי אברהם חנני ושלח נא את לעזר ויטבל את קצה אצבעו במים למען קרר את לשוני כי עניתי במוקד הזה׃

ויאמר אברהם בני זכר כי לקחת טובך בחייך וגם לעזר לקח את הרעות ועתה הוא ינחם ואתה תצטער׃

ומלבד כל זאת שוחה גדולה מפסקת בינינו וביניכם לבלתי יוכלו עבור החפצים ללכת מפה אליכם ולבלתי יעברו משם אלינו׃

ויאמר אם כן אבי שאל אני מאתך כי תשלח אתו אל בית אבי׃

כי יש לי חמשה אחים למען יעיד בהם פן יבאו גם הם אל מקום המעצבה הזה׃

ויאמר אברהם יש להם משה והנביאים אליהם ישמעון׃

ויאמר לא כן אבי אברהם אך אם ילך אליהם אחד מן המתים אז ישובו׃

ויאמר אליו אם לא ישמעו אל משה ואל הנביאים גם כי יקום אחד מן המתים לא יאמינו׃

יוחנן
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

פרטים טכניים

שנת 32

מקום: בדרך לבית עניה, מעבר לירדן.

תאריך: לפני ב-15 בדצמבר שנת 32 לספירה

שיטת עבודה: אנו ממשיכים עם לוקס

הערה על שיטת העבודה: רק לוקס מציין זה

מסע לבית עניה

לוקס, בדברו על מלכות השמיים, מספר מופלא של המשיח ישוע, העוסק בחיים שאחרי המוות הגופני.

משל העשיר ואלעזר

אלעזר והעשיר הרשע

הערות

הדברים שמוסר לוקס יכולים להתרחש בזמנים שונים ובמקומות שונים, ומכאן שאין בסיפורו כרונולוגיה קפדנית. אף נראה סביר מאוד שלוקס בחר במכוון בנקודה זו בסיפור כדי לקבץ כמה הוראות. דרך פעולה זו מאפשרת לו לא רק להשמיט פרטי רקע מסוימים כדי לתמצת את סיפורו, אלא גם להעשיר ולפתח את טיעונו בנושא מלכות השמים.

כך מציג לוקס סיפורים שאינם בהכרח עוקבים אחר סדר כרונולוגי פורמלי. להפך, הוא מארגן את דבריו לפי היגיון מדויק, המובנה סביב מטרותיו התיאולוגיות. עיקרון ארגוני זה מורחב בפסקה שכותרתה «ה». לפיכך חיוני, בלימוד פרקים אלה, להביא בחשבון את כוונת המחבר בהרכבת הבשורה שלו ובבנייתה.

L’

למידע נוסף יש לעיין בלימוד על המשלים PAR036 : העשיר ואלעזר העני וכן בPAR000 : המשלים. אפשר לקרוא גם את הנספח ANN078 : המשלים. החלטנו ללכת בעקבות התפתחות הדברים אצל לוקס כדי להבין היטב את טיעונו.

הסיפור שמציע לוקס מוסר סדרה של הוראות בנושא מלכות השמיים באמצעות הצורה המיוחדת של . אף שהקטע הזה מתוך הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.19-31, נתפס לעתים קרובות כ, יש הרואים בו בכל זאת סיפור אמיתי שנגלה בידי המשיח ישוע. גורם בולט אחד מזין את הוויכוח הפרשני הזה: זהו היחיד שבו דמות, במקרה זה אלעזר, נקראת במפורש בשמה.

תיאור העולם הבא מרשים במיוחד: יש בו חיק אברהם, ייסוריו של העשיר ושיחה בין שתי הדמויות לאחר המוות. פרטים כאלה אינם רגילים במשלים, הנשענים בדרך כלל על דימויים סמליים שמקורם בחיי היומיום: הזורע, הרועה, המלך, הסעודה… כאן ניכר הטון בחגיגיותו ובממדו הדרמטי, ואילו המסר הכללי נשאר צלול: הבחירות שנעשות על הארץ גוררות תוצאות נצחיות.

ואולם קריאת זה עלולה להותיר מבוכה. אפשר היה לחשוב שאלעזר ניצל בגלל עניותו וסבלו, ואילו העשיר אבד בגלל שגשוגו. הדבר מעלה שאלה חשובה: האם סבל ארצי יכול להוביל לישועה, ולהפך, האם שפע חומרי יכול להוביל לאבדון?

ואז עולה השאלה: האם העשיר נידון רק משום שלא עשה שימוש טוב בעושרו? הטקסט אינו מספק את כל הפרטים הדרושים להכרעה בשאלה זו. עם זאת, השם אלעזר, שפירושו ״אלוהים עוזר״, מרמז שהוא נשען על אלוהים בשתיקת מצבו. באשר לאיש האמיד, הוא מכיר את הכתובים ומזהה את אברהם בפנותו אליו בתואר ״אבי״. יש להדגיש שלא העושר עצמו מוטל בספק, אלא השימוש שנעשה בו.

זהו, אגב, היבט שאפשר למצוא גם ב הקודם על המנהל הלא ישר: הלה גילה תבונה בשימוש בנכסים הארציים שהופקדו בידיו.

Dans les Evangiles, c’est le seul moment où le Messie Jésus révèle ce qui advient dans le royaume des cieux. Un point mérite d’être relevé : Lazare ne voit pas le riche dans sa détresse, alors que ce dernier peut contempler Lazare dans le royaume des cieux (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.23). Cela amène à s’interroger : les perdus auront-ils une vision du royaume des cieux, ce qui accroîtrait leur tourment ? Ou bien faut-il lire dans ces propos du Maître une métaphore destinée à mettre en scène le dialogue entre le riche et Abraham ?

לבסוף, מה שנראה חשוב ביותר ב הזה הוא הדיאלוג בין העשיר לאברהם. הדמות המרכזית נשארת העשיר: כל הסיפור נועד להאיר את תוצאות יחסו, דרך חייו, אנוכיותו, מותו ובעיקר מצבו הסופי.

יש להדגיש כי כאשר המשיח ישוע פונה אל שומעיו, הוא מודע לחלוטין למציאות הדרמטית המאיימת על חלק גדול מהם. מודעות זו לאבדון האפשרי אינה מופשטת: היא ממוקדת בלב דאגותיו בהוראותיו ובאזהרותיו. המשיח ישוע אינו ניגש לשאלת הישועה מנקודת מבט תיאורטית גרידא או מרוחקת, אלא במעורבות אישית וברגישות עמוקה למצבם הרוחני של השומעים אותו.

Cette attitude du Messie Jésus se manifeste à travers une compassion authentique, maintes fois attestée dans le récit des Evangiles. A plusieurs reprises, il est dit qu’il fut ému de compassion devant la foule ou face à la souffrance d’individus, comme le rapportent les textes : « Voyant les foules, il fut ému de compassion pour elles » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.36), « Voyant une grande foule, il fut rempli de compassion pour elle » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.14), ou encore, « Il eut compassion d’eux, parce qu’ils étaient comme des brebis qui n’ont pas de berger » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.34). De même, le récit souligne sa bienveillance envers une veuve en deuil (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.13) et sa sollicitude à l’égard de deux aveugles (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.34).

כך, הדיאלוג המוזכר בקטע זה אינו מצטמצם לדיון אינטלקטואלי בלבד: הוא נובע מרצונו הכן של המשיח ישוע למנוע פורענות ולהביע את משאלתו לישועתו של כל אחד משומעיו. חמלתו, הנוכחת תמיד בדבריו ובמעשיו, נותנת להוראתו ממד מוחשי ועמוק, ומטרתה של הוראה זו היא בראש ובראשונה לעורר, לעודד לתשובה ולהציע תקווה אמיתית.