כפי שצוין קודם, הקבוצה עוזבת את הגליל סופית ביום ראשון 3 באוקטובר שנת 32 לספירה. לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.9-10, הוא לא יגיע בתחילת החג אלא יתעכב. משפחת המשיח ישוע עלתה אף היא לירושלים לרגל החגיגה הזאת, והיא נמצאת שם כבר שלושה-ארבעה ימים. יתר על כן, ידוע שהמשיח ישוע ותלמידיו יישארו באזור ירושלים שישה חודשים, עד חג הפסח ב-1 באפריל שנת 33 לספירה.
בנוגע למסע:
אם נלך בעקבות מתי ומרקוס, נקבל את הרושם שישוע המשיח ותלמידיו ירדו בדרך הרגילה העוברת לאורך הירדן והגיעו לבית עניה שמעבר לירדן, לפני שעלו לירושלים לחג.
אולם לוקס משבץ במהלך המסע הזה סצנות המתרחשות בשומרון. נראה אפוא שישוע המשיח ותלמידיו העדיפו את הדרך הישירה ביותר, כלומר דרך שומרון. כך הם לוקחים סיכון שיתקבלו שלא יפה ואף יותקפו בידי , שלא החמיצו הזדמנות להסדיר חשבונות עם היהודים שעברו בשטחם.
לפיכך נלך אחר מהלך האירועים שמציע לוקס, עם מסע דרך שומרון, ונמקם את המידע של מתי ומרקוס אחרי הגעתם לירושלים. יוחנן אינו מדבר על המסע.
ישוע המשיח ותלמידיו הולכים בדרך העוברת בשומרון כדי להגיע לירושלים. לאחר מכן תלך הקבוצה לנוח בבית עניה, הנמצאת מעבר לירדן.
הניתוחים שלנו מובילים אותנו להניח יציאה מן הגליל ביום ראשון, 3 באוקטובר שנת 32 לספירה, לעלייה לרגל של , שתתחיל ביום חמישי, 7 באוקטובר שנת 32 לספירה. סביר שיגיעו בליל שישי כדי לא לעבור על דיני . אנו יודעים שהקבוצה תהיה נוכחת ברחבת המקדש בערך באמצע החג, כנראה ביום שבת, 9 באוקטובר שנת 32 לספירה.
תאריך זה מוצע בגלל התוכחות שהופנו אל ישוע המשיח על שריפא אדם ביום (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.22-24). אנו מניחים גם שהנאום המצוטט בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.16-24 יכול היה להתקיים למחרת, ביום ראשון, 10 באוקטובר שנת 32 לספירה, ברחבת המקדש. לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.28, ישוע המשיח לימד בפומבי במקדש, ונראה שניצל כל הזדמנות להעביר את מסריו.
לפי הקטע בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.37, היום האחרון של החג, הידוע כהושענא רבה, החל ביום רביעי, 13 באוקטובר, מסומן בטקס משמעותי הקשור במים. בהזדמנות זו נושא ישוע את נאומו החשוב על המים, שננתח בפריקופה הבאה.
ישוע המשיח ותלמידיו שמרו את דיני בכך שנשארו במקום בליל שישי. לפי מחקרנו, הם עברו לבית עניה, בצדו השני של הירדן, החל מיום ראשון, והמרחק הוא כארבע עד חמש שעות הליכה. נקודה זו מתבהרת בקטעים בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.1 ובהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.1.
טקס המים בהושענא רבה
לא ברור אם אחיו ואחיותיו של ישוע הלכו לבית עניה או בחרו להישאר במקום. סביר שרצו לראות את המקום שבו טבל יוחנן המטביל. היחסים בין משפחת ישוע לקהילת יוחנן המטביל נותרו לא ידועים. הם נכחו ביום האחרון של החג, הושענא רבה, והאזינו לנאום החשוב על המים שנשא אחיהם. השפעתו המשמעותית של ישוע על ההמון, וכן תגובתן העוינת של הרשויות הדתיות, נצפו בבירור. סביר שאירוע זה השפיע השפעה ניכרת על חייהם ותרם לבואם לאמונה.
הבשורות של מתי ושל מרקוס מוסרות מעט פרטים על החגיגה הזאת, בניגוד לבשורת יוחנן. לפי מתי ומרקוס חזר ישוע המשיח לבית עניה שמעבר לירדן, המקום שבו טבל אותו יוחנן המטביל שלוש שנים קודם לכן. למקום היה ערך סמלי בשל הזיכרונות הקשורים ליוחנן המטביל, והוא נתן לישוע המשיח ולתלמידיו הזדמנות לנוח הרחק מן .
לפי המידע שמוסר יוחנן, התנהגות התושבים המקומיים שונה מזו של אנשי הגליל. רצונם הטוב של אנשי הגליל עומד בניגוד ליחס של אנשי יהודה. נראה שההבדלים האלה מושפעים מנוכחות הרשויות הדתיות ומהפחד שהן מעוררות בקרב האוכלוסייה.
לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.21-24, נראה שישוע המשיח ביצע ריפוי ביום , ליתר דיוק בשבת 9 באוקטובר, מה שעורר מחלוקת. ויכוח כזה אינו חדש, שכן הבשורות מזכירות גם ריפויים אחרים שבוצעו ביום .
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.1-6: המשיח ישוע מרפא איש בעל יד יבשה ב, מה שמעורר את זעמם של .
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.10-17: הוא מרפא אישה כפופה זה שמונה עשרה שנים, ומעורר את התמרמרותו של ראש .
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 9.1-16: המשיח ישוע מרפא עיוור מלידה, מה שגורר מחלוקת על שמירת ה.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.1-6: הוא מרפא אדם הלוקה בהידרופסיה בעודו מוזמן לבית אחד מראשי .
בעיה זו נמשכת, והרשויות הנוגעות בדבר לא ישנו את עמדתן.
לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.25, ההמון ידע ש מבקשים לעצור את ישוע המשיח. הוא אף ציפה שייתפס וייאסר. יתרה מזו, לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.19-20, נראה שחלק מההמון רצה גם הוא במותו של ישוע המשיח. מלבד זאת, לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.31-32, רבים מן ההמון האמינו בישוע המשיח, והדבר הרגיז את , ששלחו שומרים לתפוס אותו, אך ללא הצלחה. פסוקים אלה ממחישים בבירור את הידרדרות היחסים בין ישוע המשיח לבין הרשויות, ומצביעים על אווירה מתוחה במיוחד.