המשיח ישוע מברך ילדים קטנים

ציר זמן מחנוכה עד פסח

התקופה המפרידה בין חנוכה לפסח, כארבעה חודשים, נתונה לפרשנויות שונות מצד פרשני הבשורות. ראינו לנכון להציג את ההשקפה הכרונולוגית שלנו על תקופה זו. גישה זו נשענת בקפדנות על המידע שמספקים לוקס ויוחנן, תוך הקפדה לכבד את הטקסט מבלי לכופף אותו לעולם. כך ההשערה שלנו נראית טבעית ועקבית לאור נתוני הבשורות.

לאחר חג החנוכה או חג ההתחדשות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.22-23), ב-15 בדצמבר 33 לספירה, המשיח ישוע עוזב את ירושלים כדי להימלט מניסיון מעצר. הוא נסוג אז ל״עבר הירדן״, לאזור שבו הטביל יוחנן, מקום מבודד אך נגיש, שאליו עדיין באים רבים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.40-42). שם, במקלט החורף הזה, מגיע שליח מבית עניה כדי להודיע לו שאלעזר, ידידו הקרוב, חולה אנוש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.1-3). השליח הלך כיום אחד כדי לעבור את 35 עד 40 הקילומטרים המפרידים בין שני הכפרים.

אולם המשיח ישוע, להפתעת תלמידיו, אינו יוצא מיד. הוא נשאר עוד יומיים במקום שבו היה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.6). בינתיים אלעזר מת, כנראה באותו יום או זמן קצר לאחר צאת השליח, וזה מסביר מדוע המשיח ישוע יכול לומר אחר כך: ״אלעזר מת״ עוד לפני שהגיע ליהודה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.14). כשחולפים שני הימים, המשיח ישוע מודיע לתלמידיו שהם חוזרים ליהודה, חרף הסכנות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.7-10).

הקבוצה יוצאת אז לדרך. מבית עניה שבעבר הירדן, הדרך הישירה ביותר אל בית עניה שליד ירושלים עוברת דרך יריחו. זוהי ירידה ואחריה עלייה ארוכה, מסלול הומה ומתבקש. כשהוא מתקרב ליריחו, המשיח ישוע פוגש עיוור היושב על שפת הדרך: בר־טימאי. חרף גערות ההמון, האיש קורא אל המשיח ישוע, שעוצר, מבקש להביאו אליו ומשיב לו את מאור עיניו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.35-43). אחר כך עובר המשיח ישוע ביריחו, העיר ההיסטורית, ושם הוא עוצר מתחת לשקמה כדי לקרוא לזכי, ראש המוכסים, ולשהות בביתו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.1-10). פגישות אלה משתלבות באופן טבעי באותו מסע: המסע המוביל את ישוע מעבר הירדן אל בית עניה.

לאחר העצירה הזו, המשיח ישוע ממשיך בדרכו. העלייה מיריחו לבית עניה דורשת יום וחצי של הליכה בגלל ההמון הנוהר אחריו. כשהוא מגיע סוף סוף לכפר, אלעזר כבר ארבעה ימים בקבר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.17).

השליח יצא מבית עניה כשאלעזר היה עדיין בחיים, אם כי חולה אנוש, כפי שמספר הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.3. בשלב זה איש אינו יודע על מותו של אלעזר: לא השליח ולא הסובבים אותו. ובכל זאת, בעוד השליח טרם מסר את החדשה למשיח ישוע ומצבו של אלעזר נותר לא ברור לכול, המשיח ישוע מקבל את ההתגלות שידידו אלעזר אכן מת. הודעה זו מסמנת נקודת מפנה בסיפור, ומעידה על הידיעה המיוחדת שיש לישוע על גורל ידידו, עוד לפני שהגיע ליהודה.

בבית עניה פוגש המשיח ישוע את מרתא ואחר כך את מרים, ומוביל אותן לאמונה. אחר כך הוא הולך אל הקבר, וקורא לאלעזר לצאת מן המוות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.38-44). אות מרשים זה מעורר תגובה מיידית של הרשויות הדתיות, המחליטות להמית את המשיח ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.53). כדי להימלט מאיום זה, המשיח ישוע עוזב את בית עניה ונסוג לאפרים, עיר הנמצאת מצפון לירושלים, באזור ההררי הסמוך לשומרון (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.53-54).

כמה שבועות לאחר מכן, כשהפסח מתקרב, המשיח ישוע עוזב את אפרים וחוזר לבית עניה, שישה ימים לפני החג (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.1). למחרת הוא נכנס לירושלים בקריאות ההמון (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.12-15, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.28-40).