מתי ומרקוס ממקמים את פרשת ביום שלאחר כניסתו הניצחת של המשיח ישוע לירושלים, כשישב על עיר. אנו נמצאים אפוא ביום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה, מוקדם בבוקר, בשעה שהמשיח ישוע יוצא מבית עניה עם שנים עשר שליחיו ואולי עם כמה תלמידים כדי ללכת לירושלים. בדרך הוא רואה מכוסה עלים, ומבקש לקטוף ממנו תאנה.
בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.18-19 ובהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 11.12-14 המשיח ישוע רעב, מתקרב אל העץ, אך אינו מוצא פרי. הוא מקלל אותו, וה יבש במהירות, והדבר מדהים את התלמידים. סצנה זו מעלה שתי שאלות: האם המשיח ישוע לא ידע שלא יהיה פרי, או שהוא מגלה זאת בשעה שהוא מחפש תאנה? ומדוע הוא מקלל את העץ הזה?
אין להבין את מעשהו של המשיח ישוע כמעשה שרירותי, שהרי הוא אינו עושה נס כדי להפיק דבר יוצא דופן. נסיו תמיד טעונים משמעות ונועדו לחשוף אמת. ייבושה של ה הוא אפוא נס-: הוא מעביר מסר רוחני יסודי. ה העמוסה עלים אך חסרת פרי הופכת לסמל של מראית עין דתית נטולת פוריות אמיתית. אצל מרקוס האירוע מקיף את טיהור המקדש, ומחזק את נושא ההבחנה, המשפט האלוהי והאמיתות הרוחנית.
גם ההקשר הגאוגרפי מאיר את הסצנה. הכפר בית פגי, השוכן במורד המזרחי של , נמצא בדרך המחברת בין בית עניה לירושלים. מרקוס ולוקס, אגב, מזכירים את בית פגי יחד עם בית עניה כדי להדגיש את קרבתם. המשיח ישוע ותלמידיו, השוהים סמוך לבית עניה, עוברים אפוא בהכרח באזור זה בדרכם לירושלים.
שמו של בית פגי, שפירושו „בית ה”, מחזק את הרעיון שה המוזכרת בסיפורי מתי ומרקוס עמדה באזור זה. מלבד זאת, לפי טבעה של ה, הפירות מופיעים בדרך כלל לפני העלים. לפיכך נוכחותו של עץ מכוסה עלים הייתה צריכה להעיד שהוא נושא גם . היעדר הפרי, ולאחריו ייבוש העץ, מעניקים למעשהו של המשיח ישוע משמעות סמלית, שהתלמידים יראו אותה מאושרת כבר למחרת.
מתי ומרקוס מדגישים כך את חשיבות האירוע. ה מייצגת את ישראל: הרבה עלים, אך אין פרי. הפרי האמיתי היחיד שצמח מישראל הוא המשיח ישוע עצמו, ולא יהיה אחר.