PER282

קללת התאנה העקרה

ביום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה, בדרך מבית עניה לירושלים, המשיח ישוע מקלל תאנה מכוסה עלים אך חסרת פרי, והיא יבשה מיד. מעשה זה, המסופר אצל מתי ומרקוס, הוא נס-משל המסמל את ישראל: הרבה מראית עין דתית, אך אין פוריות אמיתית. האירוע מסגר אצל מרקוס את טיהור המקדש, ובכך הוא מבשר את המשפט האלוהי על אדיקות עקרה.

5 דקות תאנה עקרה קללת התאנה נס-משל ישוע בית פגי 4 פסוקים 2 ספרים

עיון

ניתן לעיין ב:

טקסטים מקראיים

מתי

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.18-19 (תנ״ך עברי מודרני)

ובבקר שב אל העיר והוא רעב׃

וירא תאנה אחת על הדרך ויקרב אליה ולא מצא בה מאומה מלבד העלים ויאמר אליה מעתה לא יהיה ממך פרי עד עולם ותיבש התאנה פתאם׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

מרקוס

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 11.12-14 (תנ״ך עברי מודרני)

ויהי ממחרת בצאתם מבית היני וירעב׃

וירא תאנה מרחוק ולא עלים ויבא לראות הימצא בה פרי ויקרב אליה ולא מצא בה כי אם עלים לבד כי לא היתה עת תאנים׃

ויען ויאמר אליה מעתה איש אל יאכל פרי ממך עד עולם וישמעו תלמידיו׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

לוקס

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

יוחנן

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

פרטים טכניים

מקום: בסמוך לבית פגי

תאריך: יום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה, בבוקר

שיטת העבודה: אנו ממשיכים עם מרקוס

הערה על שיטת העבודה: גם מתי מספר על אותו אירוע

למחרת בבוקר חוזרים המשיח ישוע ותלמידיו לירושלים, ובדרך הם עוברים על פני .

הערות

מתי ומרקוס ממקמים את פרשת ביום שלאחר כניסתו הניצחת של המשיח ישוע לירושלים, כשישב על עיר. אנו נמצאים אפוא ביום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה, מוקדם בבוקר, בשעה שהמשיח ישוע יוצא מבית עניה עם שנים עשר שליחיו ואולי עם כמה תלמידים כדי ללכת לירושלים. בדרך הוא רואה מכוסה עלים, ומבקש לקטוף ממנו תאנה.

בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.18-19 ובהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 11.12-14 המשיח ישוע רעב, מתקרב אל העץ, אך אינו מוצא פרי. הוא מקלל אותו, וה יבש במהירות, והדבר מדהים את התלמידים. סצנה זו מעלה שתי שאלות: האם המשיח ישוע לא ידע שלא יהיה פרי, או שהוא מגלה זאת בשעה שהוא מחפש תאנה? ומדוע הוא מקלל את העץ הזה?

אין להבין את מעשהו של המשיח ישוע כמעשה שרירותי, שהרי הוא אינו עושה נס כדי להפיק דבר יוצא דופן. נסיו תמיד טעונים משמעות ונועדו לחשוף אמת. ייבושה של ה הוא אפוא נס-: הוא מעביר מסר רוחני יסודי. ה העמוסה עלים אך חסרת פרי הופכת לסמל של מראית עין דתית נטולת פוריות אמיתית. אצל מרקוס האירוע מקיף את טיהור המקדש, ומחזק את נושא ההבחנה, המשפט האלוהי והאמיתות הרוחנית.

גם ההקשר הגאוגרפי מאיר את הסצנה. הכפר בית פגי, השוכן במורד המזרחי של , נמצא בדרך המחברת בין בית עניה לירושלים. מרקוס ולוקס, אגב, מזכירים את בית פגי יחד עם בית עניה כדי להדגיש את קרבתם. המשיח ישוע ותלמידיו, השוהים סמוך לבית עניה, עוברים אפוא בהכרח באזור זה בדרכם לירושלים.

שמו של בית פגי, שפירושו „בית ה”, מחזק את הרעיון שה המוזכרת בסיפורי מתי ומרקוס עמדה באזור זה. מלבד זאת, לפי טבעה של ה, הפירות מופיעים בדרך כלל לפני העלים. לפיכך נוכחותו של עץ מכוסה עלים הייתה צריכה להעיד שהוא נושא גם . היעדר הפרי, ולאחריו ייבוש העץ, מעניקים למעשהו של המשיח ישוע משמעות סמלית, שהתלמידים יראו אותה מאושרת כבר למחרת.

מתי ומרקוס מדגישים כך את חשיבות האירוע. ה מייצגת את ישראל: הרבה עלים, אך אין פרי. הפרי האמיתי היחיד שצמח מישראל הוא המשיח ישוע עצמו, ולא יהיה אחר.

Malédiction du figuier stérile. Le lundi 28 mars de l'an 33, sur la route de Béthanie à Jérusalem, le Messie Jésus maudit un figuier couvert de feuilles mais sans fruit, qui se dessèche aussitôt. Cet acte, rapporté par Matthieu et Marc, est un miracle-parabole symbolisant Israël : beaucoup d'apparence religieuse, mais aucune fécondité réelle. Encadrant la purification du Temple chez Marc, cet épisode annonce le jugement divin sur une piété stérile. Commentaires. Matthieu et Marc situent l’épisode du figuier le lendemain de l’entrée triomphale du Messie Jésus à Jérusalem, lorsqu’il est assis sur un ânon. Nous sommes donc le lundi 28 mars de l'an 33, tôt le matin, au moment où le Messie Jésus quitte Béthanie avec ses douze apôtres et surement quelques disciples pour se rendre à Jérusalem. En chemin, il aperçoit un figuier couvert de feuilles et souhaite y cueillir une figue. Dans Matthieu 21, versets 18 à 19 et Marc 11, versets 12 à 14, le Messie Jésus a faim, s’approche de l’arbre, mais ne trouve aucun fruit. Il le maudit, et le figuier se dessèche rapidement, ce qui étonne les disciples. Cette scène soulève deux questions : le Messie Jésus ignorait‑il qu’il n’y aurait pas de fruit, ou le découvre‑t‑il en y cherchant une figue ? Et pourquoi maudit‑il cet arbre ? Le geste du Messie Jésus ne doit pas être compris comme un acte arbitraire, car il n’accomplit jamais un miracle pour produire de l’exceptionnel. Ses miracles ont toujours un sens et visent à révéler une vérité. Le dessèchement du figuier constitue ainsi un miracle‑parabole : il transmet un message spirituel essentiel. Le figuier chargé de feuilles mais sans fruit devient le symbole d’une apparence religieuse dépourvue de véritable fécondité. Chez Marc, l’épisode entoure la purification du Temple, renforçant ce thème du discernement, du jugement divin et de l’authenticité spirituelle. Le contexte géographique éclaire aussi la scène. Le village de Bethphagé, situé sur le versant Est du mont des Oliviers, se trouve sur la route reliant Béthanie à Jérusalem. Marc et Luc associent d’ailleurs Bethphagé à Béthanie pour souligner leur proximité. Le Messie Jésus et ses disciples, installés près de Béthanie, passent donc nécessairement par ce secteur pour se rendre à Jérusalem. Le nom de Bethphagé, qui signifie « maison des figues », renforce l’idée que le figuier mentionné dans les récits de Matthieu et Marc se trouvait dans cette région. D’autre part, selon la nature du figuier, les fruits apparaissent normalement avant les feuilles. Ainsi, la présence d’un arbre couvert de feuilles aurait dû indiquer qu’il portait également des figues. L’absence de fruit, suivie du dessèchement de l’arbre, confère au geste du Messie Jésus une portée symbolique qui sera confirmée visuellement par les disciples dès le lendemain. Matthieu et Marc mettent ainsi en lumière l’importance de cet événement. Le figuier représente Israël : beaucoup de feuilles, mais pas de fruit. Le seul véritable fruit issu d’Israël est le Messie Jésus lui‑même, et il n’y en aura pas d’autre.