_23 La mise sur la croix a donc lieu vers 9 h selon le texte de Marc. L’imprécision de la mesure permet d’intercaler le temps de déplacement pour aller jusqu’au mont Golgotha. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.20-41 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.31-56 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.26-49 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.17-30.
_24 כל חברי האלה יכולים עתה להשתתף בחגיגת הפסח המשפחתית, ברוח רגועה לאחר מה שהם רואים כניצחון מזהיר. אך האירועים לא יתפתחו כפי שדמיינו!
_25 D’environ midi à 15 h, il y a des ténèbres sur la région de Jérusalem. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
Parmi les événements qui accompagnent la crucifixion du Messie Jésus, l’apparition de ténèbres en plein jour constitue l’un des signes les plus remarquables rapportés par les Évangiles. Les trois auteurs synoptiques mentionnent ce phénomène de manière concordante : « Depuis la sixième heure jusqu’à la neuvième heure, il y eut des ténèbres sur toute la terre » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44-45).
בספירת השעות היהודית, השעה השישית מקבילה בערך לצהריים והשעה התשיעית לשלוש אחר הצהריים. כך, בעוד השמש הייתה אמורה להיות בשיאה, חושך בלתי רגיל מכסה את הארץ במשך שלוש שעות בערך. הניגוד המרשים הזה בין הרגע המואר ביותר ביום לבין הופעת החושך לא יכול היה שלא להותיר רושם עמוק על עדי האירוע.
D’un point de vue théologique, ces ténèbres semblent revêtir une portée symbolique majeure. Dans les Écritures, l’obscurité est fréquemment associée au jugement divin, à la détresse ou à une intervention exceptionnelle de Dieu dans l’histoire des hommes (שְׁמֹות 10.21-23 ; יוֹאֵל 2.10 ; עָמוֹס 8.9). Le prophète Amos avait notamment annoncé : « En ce jour-là, je ferai coucher le soleil à midi, et j’obscurcirai la terre en plein jour » (עָמוֹס 8.9). Sans affirmer avec certitude que cette prophétie visait directement la crucifixion, la similitude demeure frappante.
Ces ténèbres peuvent également être comprises comme une manifestation de la gravité exceptionnelle du moment. Selon la foi chrétienne, Jésus porte alors les péchés du monde et accomplit l’œuvre rédemptrice annoncée par les prophètes (יְשַׁעְיָהוּ 53.4-6 ; הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.24). Certains commentateurs ont ainsi vu dans cette obscurité un signe cosmique soulignant l’importance universelle de la mort du Messie.
Il est également possible d’y discerner une forme de pudeur divine. Alors que le Fils de Dieu est exposé à l’humiliation publique, battu, insulté et crucifié, les ténèbres semblent voiler partiellement cette scène d’ignominie. Sans que les textes bibliques ne l’affirment explicitement, cette interprétation illustre la manière dont Dieu pourrait avoir marqué son désaccord face à la violence exercée contre son Serviteur juste (יְשַׁעְיָהוּ 52.13-14 ; יְשַׁעְיָהוּ 53.3).
Vers la neuvième heure, Jésus pousse un grand cri. Luc rapporte ses dernières paroles : « Père, je remets mon esprit entre tes mains » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.46). Matthieu et Marc conservent également le souvenir de ce cri puissant précédant immédiatement sa mort (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.50 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.37). Pour les témoins présents, ce cri a sans doute d’abord été perçu comme l’expression ultime de souffrances extrêmes. Ce n’est qu’après le retour de la lumière et la constatation du décès qu’ils ont pleinement compris que le Messie venait de rendre son dernier souffle.
La neuvième heure correspondait également au moment de la prière du soir et du sacrifice perpétuel au Temple (שְׁמֹות 29.39 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.1). Habituellement signalée par les sonneries rituelles, cette heure rythmait la vie religieuse de Jérusalem. Pourtant, ce 14 Nisan se distingue de tous les autres. Au moment même où l’agneau pascal était célébré dans la mémoire collective d’Israël, Jésus achevait son sacrifice sur la croix (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.29 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 5.7).
התופעות שבאו אחר כך מחזקות עוד את אופיו יוצא הדופן של היום הזה: פרוכת המקדש נקרעת מלמעלה למטה, הארץ רועדת והסלעים נבקעים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.51 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.38 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.45). נוכח כל האותות האלה, ה ה שהופקד על הפיקוח על ההוצאה להורג נרגש עמוקות. מתי מוסר את הצהרתו: "אמנם זה היה בן אלוהים" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.54). לוקס מדגיש מצדו שהוא שיבח את אלוהים בהכירו בחפותו של ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.47).
Ainsi, les ténèbres de midi apparaissent comme bien davantage qu’un simple phénomène atmosphérique. Elles constituent un signe solennel accompagnant l’un des événements centraux du récit biblique : la mort du Messie Jésus. Alors que la lumière du monde est rejetée par les hommes (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.4-5 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.12), la création elle-même semble témoigner de l’importance de cet instant unique dans l’histoire du salut.