REP003

הקונקובינאז׳

אנו מבקשים לבחון בעיון מה אומרים הכתובים בנוגע לנישואין, לאיחוד בין איש לאישה, ובנוגע לקונקובינאז׳...

66 דק׳ 90 פסוקים 18 ספרים

למידע נוסף

מבוא

בעת ביקור בבית חולים שאלה אותנו אחות על הקונקובינאז׳. על סמך מידע שונה ועל סמך אמונות דתיות מסוימות, היא סברה שהיא חיה בחטא. השיחה הזאת, שעסקה במה שהמקרא מלמד באמת בנושא זה, היא שהניעה את עריכת המחקר הזה.

Nous souhaitons examiner avec attention ce que disent les Écritures au sujet du mariage, de l’union entre un homme et une femme, ainsi que du concubinage. Puisque la Bible se présente comme la parole de Dieu (2 טימותי 3.16), il nous paraît essentiel de rechercher son enseignement avec sérieux, sans nous limiter aux traditions humaines ou aux opinions personnelles.

מטרת המחקר הזה היא אפוא לנתח את הטקסטים המקראיים השונים הנוגעים לנישואין, למחויבות הזוג ולמיניות, כדי להבין כיצד רואים הכותבים המקראיים את יחסי הנישואין. נבקש גם לברר אם המושג המודרני של קונקובינאז׳ תואם או אינו תואם את הדגם המוצג בכתובים.

כבר מהפרקים הראשונים של המקרא מופיע האיחוד בין האיש לאישה כמוסד שאלוהים רצה בו:

בְּרֵאשִׁית 2.24 (תנ״ך עברי מודרני) :
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃

ישוע עצמו חוזר לקטע זה כשהוא מלמד על הנישואין:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.5-6 (תנ״ך עברי מודרני) :
ואמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד׃אם כן אינם עוד שנים כי אם בשר אחד לכן את אשר חבר האלהים אל יפרידנו האדם׃

הברית החדשה מזכירה גם את הצורך בהתנהגות מוסרית ביחסים בין בני אדם וביחסי מין:

אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 13.4 (תנ״ך עברי מודרני) :
האישות תיקר בכל וערש יצועכם אל יחלל את הזנים ואת המנאפים ידין אלהים׃

עם זאת, המקרא מציג גם מצבים משפחתיים מגוונים ולעיתים מורכבים: ריבוי נשים, שילוח, אלמנות, איחודים בלתי סדירים, או היעדר טקס דתי המתואר במפורש. לכן יסודות אלה מחייבים עיון קפדני בהקשר ההיסטורי, התרבותי והמקראי כדי להימנע ממסקנות נמהרות.

דרכנו אינה לגנות בני אדם, אלא להבין בנאמנות את הוראת המקרא בכללותה, בענווה ובאיזון.

I. איחוד האיש והאישה לפי המקרא

הביטוי "איחוד האיש והאישה לפי המקרא" מתייחס בעיקר להשקפה המקראית על הנישואין, כפי שהיא מתגלה בהדרגה בכתובים, מהבריאה בספר בראשית ועד להוראות ישוע והשליחים.

1- הדגם הראשוני בבראשית

המקרא מציג את האיחוד בין האיש לאישה כמוסד שאלוהים רצה בו מאז הבריאה:

בְּרֵאשִׁית 2.24 (תנ״ך עברי מודרני) :
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃

פסוק זה יסודי. הוא כולל כמה רעיונות חשובים:

  • התנתקות מבית ההורים;
  • התקשרות מתמשכת;
  • איחוד עמוק המתואר כ"בשר אחד".

בהקשר זה, איחוד הנישואין אינו רק מיני או חברתי; יש לו גם ממד רוחני וממד של ברית.

2- ישוע מאשר את הדגם הזה

ישוע חוזר ישירות לטקסט הזה כשהוא מלמד על הנישואין:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.4-6 (תנ״ך עברי מודרני) :
ויען ויאמר אליהם הלא קראתם כי עשה בראשית זכר ונקבה עשה אתם׃ואמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד׃אם כן אינם עוד שנים כי אם בשר אחד לכן את אשר חבר האלהים אל יפרידנו האדם׃

הוא מדגיש:

  • את המקור האלוהי של הנישואין;
  • את אחדות הזוג;
  • את אופיו המתמשך של האיחוד הזה.

בעיני ישוע, דגם הייחוס נשאר זה של הבריאה.

3- הנישואין בהקשר המקראי

במקרא אין תמיד תיאור של טקס דתי מוגדר לנישואין כמו במסורות המודרניות. עם זאת, כמה יסודות חוזרים באופן קבוע:

  • מחויבות פומבית;
  • ברית בין שתי משפחות;
  • נאמנות;
  • חיים משותפים;
  • יחסי מין השמורים למסגרת הנישואין.

המיניות מוצגת כקשורה לאיחוד הזה:

II. קונקובינאז׳ ואיחודים מחוץ לנישואין

אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 13.4 (תנ״ך עברי מודרני) :
האישות תיקר בכל וערש יצועכם אל יחלל את הזנים ואת המנאפים ידין אלהים׃

La notion moderne de « concubinage » n’apparaît pas directement dans les termes bibliques contemporains. Toutefois, les Écritures condamnent généralement les relations sexuelles en dehors du cadre reconnu de l’union conjugale (אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 13.4 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 7.2 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 5.3).

הברית החדשה משתמשת לעיתים קרובות במונח היווני פורנייה, המתורגם בנוסחים שונים כ:

  • ניאוף מיני;
  • טומאה;
  • זנות.

Ce terme apparaît dans de nombreux passages importants (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 15.19 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 7.21 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 15.20 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 5.1 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 5.19 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 3.5).

לדוגמה:

אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 6.18 (תנ״ך עברי מודרני) :
נוסו מן הזנות כל חטא אשר יעשה אותו האדם מחוץ לגופו הוא והזונה חטא בעצם גופו׃

או גם:

1 סלוניס 4.3 (תנ״ך עברי מודרני) :
כי רצון האלהים היא קדשתכם אשר תתרחקו מן הזנות׃

פאולוס מוסיף גם:

אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 7.2 (תנ״ך עברי מודרני) :
אך מפני הזנות תהי לכל איש אשתו ויהי לכל אשה בעלה׃

הברית החדשה מזכירה גם:

אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 13.4 (תנ״ך עברי מודרני) :
האישות תיקר בכל וערש יצועכם אל יחלל את הזנים ואת המנאפים ידין אלהים׃

ישוע עצמו מציב את איחוד הנישואין במסגרת תכניתו הראשונית של אלוהים:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.5 (תנ״ך עברי מודרני) :
ואמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד׃

ראו גם:

בְּרֵאשִׁית 2.24 (תנ״ך עברי מודרני) :
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃

הקושי טמון לעיתים קרובות בהגדרה המדויקת של מה שמהווה מבחינה מקראית נישואין תקפים:

  • simple relation sexuelle ? (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 6.16)
  • מחויבות רשמית?
  • alliance publique ? (מַלְאָכִי 2.14)
  • reconnaissance sociale ? (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.16-18)
  • ברכה דתית?

אכן, המקרא מציג לעיתים את הנישואין כברית של ממש:

מַלְאָכִי 2.14 (תנ״ך עברי מודרני) :
ואמרתם על מה על כי העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך׃

הסיפורים המקראיים מראים גם שהאיחודים זכו בדרך כלל להכרה משפחתית או קהילתית:

  • Isaac reçoit officiellement Rébecca comme épouse (בְּרֵאשִׁית 24.67) ;
  • Jacob sert Laban pour obtenir Rachel (בְּרֵאשִׁית 29.18-28) ;
  • מניחים חגיגה פומבית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1-2).

Cependant, les textes bibliques ne répondent pas toujours de manière moderne ou juridique à ces questions, ce qui explique les débats entre interprétations chrétiennes. Les formes du mariage ont d’ailleurs varié selon les périodes bibliques et les contextes culturels (דְּבָרִים 24.1-4 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.8).

כך נראה שהכתובים מדגישים יותר:

  • la fidélité (מַלְאָכִי 2.14-15 ; אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 13.4) ;
  • la stabilité et la permanence de l’union (בְּרֵאשִׁית 2.24 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.5-6) ;
  • l’engagement réel et l’alliance entre les époux (מַלְאָכִי 2.14 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 5.31) ;
  • la pureté morale (1 סלוניס 4.3-4 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 6.18) ;
  • et la responsabilité mutuelle au sein du couple (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 5.25-33 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 7.3-5),

מאשר קיומו של הליך מנהלי אוניברסלי מוגדר במדויק. אכן, המקרא אינו מתאר לעולם דגם יחיד וחובה של טקס או של רישום משפטי החל על כל התקופות ועל כל התרבויות.

III. מציאות מורכבת יותר בברית הישנה

הברית הישנה מתארת גם מצבים משפחתיים מורכבים:

  • la polygamie (Abraham : בְּרֵאשִׁית 16.1-4 ; Jacob : בְּרֵאשִׁית 29.23-30 ; David : 2 שְׁמוּאֵל 5.13 ; Salomon : 1 מְלָכִים 11.1-3) ;
  • les concubines (שֹׁפְטִים 19.1-2 ; 2 שְׁמוּאֵל 5.13) ;
  • la répudiation (דְּבָרִים 24.1-4) ;
  • les mariages arrangés (בְּרֵאשִׁית 24.1-4 ; בְּרֵאשִׁית 24.50-51) ;
  • le lévirat (דְּבָרִים 25.5-10).

עם זאת, המקרא מתאר לעיתים נוהגים אלה מבלי לאשרם בהכרח מבחינה מוסרית. סיפורים רבים אף מראים את המתחים, הסכסוכים וההשלכות הכואבות הנובעים ממצבים אלה:

  • rivalité entre Sara et Agar (בְּרֵאשִׁית 16.4-6) ;
  • conflits entre Léa et Rachel (בְּרֵאשִׁית 30.1-8) ;
  • drames familiaux dans la maison de David (2 שְׁמוּאֵל 13.1-29) ;
  • détournement du cœur de Salomon par ses nombreuses femmes étrangères (1 מְלָכִים 11.3-4).

כך נראה שכמה נוהגים שנסבלו בהיסטוריה של ישראל נבעו יותר מהתאמה לקשיות מאשר מהאידיאל הראשוני שהוצג בבריאה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.8).

IV. הדוגמה של האישה השומרונית

La rencontre entre le Messie Jésus et la Samaritaine au puits de Sychar constitue un passage particulièrement intéressant dans le cadre de cette réflexion sur le concubinage, les unions irrégulières et la conception biblique du couple (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.1-30).
Ce dialogue montre que Jésus distingue clairement une relation conjugale légitime d’une simple vie commune ou relation affective non reconnue.

1- הרקע לסיפור

בעברו בשומרון, ישוע עוצר ליד באר יעקב, סמוך לעיר סיכר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.5-6). אישה שומרונית באה לשאוב מים, וישוע פותח עמה בשיחה למרות המתחים התרבותיים שבין יהודים ל (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.7-9).

השיחה מקבלת במהירות ממד רוחני, ואז ישוע מגלה ידיעה מדויקת של מצבה הרגשי של אישה זו:

2- הבחנה חשובה בין נישואין לחיים משותפים ללא נישואין

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.16-18 (תנ״ך עברי מודרני) :
ויאמר אליה ישוע לכי וקראי לאישך ושובי הלום׃ותען האשה ותאמר אין לי איש ויאמר אליה ישוע כן דברת אין לי איש׃כי בעלים חמשה היו לך ואשר לך עתה איננו בעלך לכן אמת הדבר אשר דברת׃

קטע זה מרשים משום שישוע מכיר במפורש בשתי מציאויות שונות:

  • חמשת הגברים הקודמים נקראים "בעלים";
  • האיש שעמו היא חיה כעת "אינו" בעלה.

במילים אחרות, ישוע אינו רואה אוטומטית במגורים משותפים בלבד או ביחסי מין שווי ערך לנישואין.

הבהרה זו חשובה במחקר על הקונקובינאז׳, משום שהיא מראה שבעיני ישוע:

  • מגורים עם מישהו אינם מספיקים כדי להקים איחוד נישואין אמיתי;
  • יש הבדל בין יחסים המוכרים כנישואין לבין יחסים בלתי סדירים.

הטקסט היווני משתמש כאן במונח אנר ("בעל" או "בן זוג"), המראה שישוע מדבר אכן על מעמד הנישואין ולא סתם על בן לוויה.

3- ישוע אינו מגנה את האישה בחומרה

הסיפור מראה גם את יחסו המופלא של ישוע:

  • הוא מגלה את האמת;
  • הוא אינו מקל ראש במצב;
  • אך הוא גם אינו דוחה אישה זו.

Au contraire, il lui offre un enseignement spirituel profond concernant « l’eau vive » et l’adoration véritable (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.10-24).
Cette approche illustre l’équilibre biblique entre :

  • אמת מוסרית;
  • קריאה לתשובה;
  • חסד ורחמים.

4- מצב מורכב ככל הנראה

הטקסט אינו מבהיר מדוע היו לאישה זו חמישה בעלים:

  • מקרי מוות רצופים;
  • גירושין;
  • שילוחים;
  • או נסיבות חברתיות קשות.

בעולם העתיק, אישה הייתה תלויה לעיתים קרובות מבחינה כלכלית באיש. לכן מצבים מסוימים יכלו להיות כפויים יותר מאשר נבחרים.

עם זאת, ישוע מדגיש בכל זאת שיחסיה הנוכחיים אינם תואמים איחוד נישואין אמיתי ומוכר.

5- חשיבות הקטע הזה למחקר על הקונקובינאז׳

לכן אפשר להשתמש בסיפור זה כדי להראות כמה עקרונות מקראיים חשובים:

  1. לנישואין יש הכרה מיוחדת

המקרא מבחין בבירור בין:

  • הנישואין;
  • לבין היחסים מחוץ למסגרת זו.

(בְּרֵאשִׁית 2.24 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.4-6)

  1. חיים משותפים בלבד אינם שווי ערך אוטומטית לנישואין

ישוע מצהיר במפורש:

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.18 (תנ״ך עברי מודרני) :
כי בעלים חמשה היו לך ואשר לך עתה איננו בעלך לכן אמת הדבר אשר דברת׃

משפט זה הוא כנראה אחד הקטעים המפורשים ביותר בברית החדשה בנושא זה.

  1. החסד אינו מבטל את הדרישה המוסרית

ישוע מקבל אישה זו ברחמים, אך מבלי להגדיר מחדש את מצבה כלגיטימי.

  1. הישועה נשארת נגישה

האישה השומרונית אף הופכת לאחר מכן לעדה בפני תושבי העיר:

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.29 (תנ״ך עברי מודרני) :
באו וראו איש אשר הגיד לי כל אשר עשיתי הכי זה הוא המשיח׃

רבים מ האמינו אז בישוע בזכות עדותה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.39-42).

V. מתח פרשני בימינו

כיום קיימות כמה גישות בקרב המאמינים:

  • יש הרואים שרק האיחוד האזרחי או הדתי מהווה נישואין;
  • אחרים סבורים שמחויבות אמיתית ומתמשכת לפני אלוהים יכולה להספיק;
  • יש המדגישים בעיקר את נאמנות הזוג ויציבותו;
  • אחרים מדגישים את ההתאמה למסגרת כנסייתית מוגדרת.

לכן מחקר רציני של הנושא מחייב:

  • בחינת הטקסטים בהקשרם;
  • הבחנה בין תיאור להוראה;
  • הרהור על התפתחות המבנים החברתיים בין העולם המקראי לבין תקופתנו.

Ces trois principes constituent une base importante pour aborder honnêtement la question du mariage et du concubinage dans les Écritures. En effet, certains passages bibliques décrivent simplement des situations vécues par des personnages sans pour autant approuver tous leurs comportements. Ainsi, la présence de la polygamie, des concubines ou de certaines unions particulières dans l’Ancien Testament ne signifie pas nécessairement que ces pratiques représentent l’idéal voulu par Dieu (בְּרֵאשִׁית 16.1-4 ; 1 מְלָכִים 11.1-4).

לכן חיוני להבחין בין:

  • מה שהמקרא מספר מבחינה היסטורית;
  • לבין מה שהוא מציג כדגם או כהוראה מוסרית.

הבחנה זו מופיעה בבירור כשישוע מפנה את שומעיו לתכניתו הראשונית של אלוהים בבריאה:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.6 (תנ״ך עברי מודרני) :
אבל מראשית הבריאה זכר ונקבה עשה אתם אלהים׃

המשיח מראה כך שנוהגים מסוימים שנסבלו בהיסטוריה של ישראל נבעו לעיתים מקשיות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.8) ולא תאמו במלואם את האידיאל המקורי.

זאת ועוד, יש להביא בחשבון את התפתחות המבנים החברתיים בין התקופה המקראית לעולמנו המודרני. בחברות העתיקות נשענו הנישואין לעיתים קרובות על הסכמים משפחתיים, התחייבויות קהילתיות או בריתות המוכרות בפומבי. הטקסים הדתיים כפי שאנו מכירים אותם כיום לא תוארו תמיד במדויק בטקסטים המקראיים.

יתר על כן, המושגים העכשוויים של:

  • נישואין אזרחיים;
  • חיים משותפים ללא נישואין;
  • PACS ;
  • קונקובינאז׳ חוקי;
  • חיים משותפים ללא מחויבות רשמית;
    לא התקיימו בצורתם הנוכחית בעולם העתיק. העברה פשוטה וישירה של קטגוריות מודרניות אל הטקסטים המקראיים עלולה אפוא להוביל למסקנות בלתי מדויקות.

המחקר צריך אפוא לנסות לזהות את העקרונות המקראיים הגדולים המסגרים את האיחוד בין האיש לאישה:

  • נאמנות;
  • מחויבות מתמשכת;
  • אחריות הדדית;
  • טהרה מוסרית;
  • כיבוד הברית;
  • הגנה על המשפחה.

השליח פאולוס מזכיר בייחוד שליחסי הנישואין יש ממד עמוק וקדוש:

אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 5.32 (תנ״ך עברי מודרני) :
גדול הסוד הזה ואני מפרש אתו על המשיח ועל עדתו׃

כך, מעבר לוויכוחים המשפטיים או התרבותיים, נראה שהמקרא מציג את איחוד הנישואין כברית רצינית, פומבית ונאמנה, הנקראת לשקף את היחס בין אלוהים לעמו.

VI. האם כל איחוד שמכבד את העקרונות המקראיים יהיה מתאים?

זוהי בדיוק אחת השאלות הקשות ביותר בנושא, משום שהמקרא אינו נותן לעולם הגדרה משפטית מפורטת של הנישואין הדומה למערכות המודרניות שלנו. הכתובים מציגים בעיקר עקרונות כלליים, ואילו הצורות החברתיות של הנישואין השתנו לפי התקופות והתרבויות.

בדרך כלל קיימות שתי גישות עיקריות בקרב קוראי המקרא.

1- הגישה הסוברת שאיחוד נאמן יכול להיות נישואין מקראיים

יש הסבורים שלב הנישואין המקראיים טמון בעיקר ב:

  • מחויבות מתמשכת;
  • נאמנות;
  • חיים משותפים;
  • איחוד גופני ("בשר אחד");
  • הכרה חברתית בזוג.

מנקודת מבט זו, זוג החי יחד באופן יציב ונאמן יכול להיחשב נשוי לפני אלוהים, גם ללא טקס דתי מודרני או מסמך מנהלי עכשווי.

רעיון זה נשען בעיקר על כך ש:

  • המקרא מתאר רק לעיתים רחוקות טקסי חתונה מפורטים;
  • Adam et Ève n’ont pas eu de rite officiel décrit (בְּרֵאשִׁית 2.24) ;
  • Isaac prend Rébecca dans sa tente et elle devient sa femme (בְּרֵאשִׁית 24.67) ;
  • l’union sexuelle est présentée comme créant une forme d’unité profonde (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 6.16).

לפי קריאה זו, הבעיה העיקרית לא תהיה היעדר מעשה מנהלי, אלא דווקא:

  • היעדר מחויבות אמיתית;
  • חוסר יציבות;
  • יחסים מרובים;
  • או סירוב מכוון לקחת אחריות פומבית על האיחוד.

2- הגישה המבחינה בבירור בין חיים משותפים ללא נישואין לבין נישואין

אחרים סבורים עם זאת שהנישואין המקראיים כוללים בהכרח:

  • ברית המוכרת בפומבי;
  • מחויבות מפורשת;
  • הכרה משפחתית וחברתית;
  • לעיתים צורה של סמכות אזרחית או דתית.

הם מדגישים שבמקרא האיחודים ידועים בדרך כלל לקהילה ומוכרים על ידה. הנישואין אינם מוצגים כמגורים משותפים פרטיים בלבד.

Cette approche insiste également sur les textes appelant à éviter « l’impudicité » (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 7.2 ; אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 13.4) et considère que l’union sexuelle trouve sa place normale dans un cadre officiellement assumé.

בקריאה זו, הקונקובינאז׳ המודרני מעורר לעיתים בעיה משום שהוא עשוי להעיד על:

  • היעדר מחויבות סופית;
  • רצון להשאיר דלת יציאה פתוחה;
  • או סירוב מודע לברית הנישואין.

3- קושי חשוב: הקטגוריות המודרניות שלנו

הבעיה נובעת גם מכך שהמושג המודרני שלנו "חיים משותפים ללא נישואין" מכסה מציאויות שונות מאוד:

  • זוג יציב מזה 40 שנה עם ילדים;
  • יחסים זמניים ללא מחויבות;
  • חיים משותפים השווים לנישואין;
  • מגורים משותפים רגשיים בלבד.

והרי המקרא אינו עוסק ישירות בקטגוריות העכשוויות האלה.

4- מה שנראה מרכזי בכתובים

כשאוספים את הטקסטים המקראיים השונים, כמה יסודות נראים חיוניים:

  • נאמנות;
  • ייחודיות;
  • מחויבות מתמשכת;
  • אחריות הדדית;
  • הכרה באיחוד;
  • כנות לפני אלוהים.

כך, ויכוחים רבים עוסקים פחות בטקס עצמו ויותר במציאות המחויבות.

5- מסקנה זהירה

נראה אפוא קשה לקבוע באופן מוחלט:

  • לא שכל חיים משותפים ללא נישואין הם אוטומטית חטא;
  • ולא שהם תמיד שווים לחלוטין לנישואין המקראיים.

הכול תלוי כנראה במה שהאיחוד הזה כולל באמת:

  • מגורים משותפים בלבד ללא מחויבות;
  • או ברית אמיתית של חיים נאמנים ומוכרים.

המקרא מדגיש בעיקר את אמת הלב, את הנאמנות ואת האחריות המוסרית, ולא את ההתאמה בלבד להליך מנהלי מודרני. עם זאת, הוא מעריך מאוד גם בריתות פומביות ויציבות, מה שמסביר מדוע מאמינים רבים רואים בנישואין המוכרים רשמית את הצורה המתאימה ביותר לרוח הכתובים.

VII. אם זוג מכבד את ההוראות המקראיות, האם הוא נחשב נשוי בעיני אלוהים?

זוהי אפשרות המוגנת בידי מאמינים ותאולוגים מסוימים, אך יש להודות שהמקרא אינו מנסח לעולם מסקנה זו במפורש ובאופן ישיר. לכן אנו נאלצים להסיק מן העקרונות המקראיים ולא מהגדרה משפטית מדויקת של הנישואין.

1- החובה להיכנע לחוקים

עם זאת, נצטווינו להיכנע לחוקים — הכוונה לחוקי ארצו של האדם:

« Que toute personne soit soumise aux autorités supérieures ; car il n'y a point d'autorité qui ne vienne de Dieu, et les autorités qui existent ont été instituées de Dieu. »
— אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 13.1

« Soyez soumis, à cause du Seigneur, à toute autorité établie parmi les hommes. »
— הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.13

בתחום זה הנישואין הם חלק מהחוק ועתיקים, על כך, מעשרות שנים רבות. הם חוגגים, בלי כל בלבול אפשרי, ברית בין איש לאישה, בהתאם לתכנית המקורית:

« C'est pourquoi l'homme quittera son père et sa mère, et s'attachera à sa femme, et ils deviendront une seule chair. »
— בְּרֵאשִׁית 2.24

« N'avez-vous pas lu que le Créateur, au commencement, fit l'homme et la femme et qu'il dit : C'est pourquoi l'homme quittera son père et sa mère, et s'attachera à sa femme, et les deux deviendront une seule chair ? »
— הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.4-5

הנישואין מציגים כך בבירור את העקרונות שציינו: מחויבות פומבית, נאמנות בלעדית, איחוד מתמשך בין איש לאישה.

2- הנישואין: הברית היחידה המחייבת במלואה

כתוצאה מכך, גם אם הסדרים חקיקתיים ומנהליים אחרים עשויים להיראות מתאימים, ברור שהנישואין הם הברית היחידה המחייבת את הזוג במלואו — לפני אלוהים, לפני בני אדם ולפני החוק.

השליח פאולוס מזכיר אגב את חשיבות המחויבות הרשמית והשם הטוב:

« Recherchez ce qui est bien, non seulement devant le Seigneur, mais aussi devant les hommes. »
— אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 8.21

3- הצורות האחרות של איחוד

הצורות האחרות המוכרות בחוק הצרפתי — חיים משותפים ללא נישואין, קונקובינאז׳, PACS — נותרות התאמות שנועדו לסדר אופנים אחרים של ברית המתרחקים מההוראות המקראיות. הן אינן כוללות לא את המחויבות החגיגית ולא את ממד הברית הבלעדית והסופית שהמקרא קושר לנישואין.

סיכום

מחקר זה מראה שהמקרא מדגיש לפני הכול את מציאות המחויבות בין האיש לאישה ולא צורה מנהלית יחידה ואוניברסלית. המבנים המשפטיים המודרניים — נישואין אזרחיים, PACS, קונקובינאז׳ — לא התקיימו בצורתם הנוכחית בתקופה המקראית. הדרך להפוך איחוד לרשמי השתנתה אגב כך באופן ניכר במשך המאות והיא ממשיכה להשתנות לפי התרבויות והחקיקות.

1- העקרונות המקראיים היסודיים

בנסיבות אלה, השאלה המהותית טמונה פחות במעמד המנהלי עצמו ויותר בכיבוד העקרונות המקראיים היסודיים:

  • נאמנות וייחודיות — מחויבות השמורה לאדם אחד בלבד;
  • קביעות — ברית שנועדה לכל החיים;
  • אחריות הדדית — תמיכה הדדית בכל תחומי הקיום;
  • כנות לפני אלוהים — לב ישר וכוונה טהורה;
  • הכרה פומבית — איחוד שנלקחה עליו אחריות לפני בני אדם.

Les Écritures mettent l'accent sur la vérité du cœur et sur la fidélité à l'alliance (בְּרֵאשִׁית 2.24 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.5-6). Jésus lui-même a reproché aux chefs religieux de son époque d'avoir multiplié les règles humaines au détriment de l'esprit de la Loi (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 7.6-13).

2- הנישואין: צורת האיחוד המתאימה ביותר לכתובים

עם זאת, יש להודות שהנישואין נשארים כיום צורת האיחוד הברורה ביותר, המוכרת ביותר בפומבי, וזו שהכי פחות נותנת מקום לבלבול.

המונח "קונקובינאז׳" מכסה מציאויות מגוונות מאוד: יחסים בלתי יציבים, הסדרים זמניים, אך גם מחויבויות כנות ומתמשכות. עמימות זו הופכת אותו קשה להתאמה לדרישה המקראית של בהירות ועדות פומבית. כמו כן, ה-PACS הוא לפני הכול מסגרת משפטית אזרחית, שנועדה בתחילה למצבים שונים מהנישואין המסורתיים, ואינו מבטיח כיבוד של העקרונות הכתובים.

3- הציות לחוקים: חובה מקראית

המקרא מעודד אותנו במפורש לכבד את החוקים שקבעו השלטונות:

« Que toute personne soit soumise aux autorités supérieures ; car il n'y a point d'autorité qui ne vienne de Dieu. »
— אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 13.1

« Soyez soumis, à cause du Seigneur, à toute autorité établie parmi les hommes. »
— הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.13

En France, le mariage est l'institution légale qui consacre officiellement l'union d'un homme et d'une femme dans un cadre public, solennel et engageant. Les autres formes d'union — union libre, concubinage, PACS — ont été conçues pour répondre à d'autres situations et s'adressent à d'autres catégories de personnes. Elles s'éloignent des objectifs fixés par les Écritures : une alliance exclusive, définitive et publique entre un homme et une femme (בְּרֵאשִׁית 2.24 ; אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 13.4).

4- הנישואין: הדרך שיש להעדיף

כך, בהתחשב בחובה הכפולה הזאת — לכבד את העקרונות האלוהיים ולהיכנע לחוקי הארץ — הנישואין מופיעים כאפשרות היחידה המתאימה במלואה לקריטריונים המקראיים.

לכן אנו מעודדים בחום זוגות נוצרים לבחור בדרך הנישואין. לא מתוך חוקיות או קונפורמיזם חברתי, אלא משום שברית זו משקפת בצורה הטובה ביותר את תכנית אלוהים לאיש ולאישה. הנישואין מציעים מסגרת ברורה, פומבית וחגיגית המכבדת את אלוהים, מגינה על הזוג ומעידה לפני בני אדם על יופי המחויבות הנאמנה.

השליח פאולוס מרומם אגב את הנישואין לדרגת סוד קדוש, דמות האיחוד בין המשיח לקהילה:

« C'est pourquoi l'homme quittera son père et sa mère, et s'attachera à sa femme, et les deux deviendront une seule chair. Ce mystère est grand ; je dis cela par rapport à Christ et à l'Église. »
— אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 5.31-32

בבחירה בנישואין, הזוג הנוצרי אינו מסתפק בקיום פורמליות: הוא עושה מעשה אמונה, עדות גלויה למחויבותו לפני אלוהים ולפני בני אדם.

5- הזמנה מלאת רצון טוב

מחקר זה אינו מתיימר לגנות את החיים במצבים שונים, ואף לא להכריע סופית בנושא שהדעות בו נותרות חלוקות בעולם הנוצרי. כל מסלול ייחודי, ואלוהים יודע את הלבבות.

עם זאת, למי שמבקשים לכבד את אלוהים בחיי הזוגיות שלהם, הנישואין נשארים הדרך הבטוחה, הקריאה והמתאימה ביותר לכתובים. זו דרך של ברכה שאנו מעודדים ללכת בה בשמחה ובביטחון.

Car au-delà des cadres juridiques, Dieu regarde avant tout le cœur : la sincérité, la fidélité et la vérité de l'engagement humain (1 שְׁמוּאֵל 16.7).