אנו בוחנים את הדרשה על ההר, המחולקת ל־21 חלקים.
ישוע המשיח עוסק כאן בעיקרון האמונה.
מדובר אפוא באמונה, בביטחון שאלוהים ממלא את הצרכים החומריים. מי שמתמסר לעבודת אלוהים עושה זאת על חשבון ההכנסה מעבודתו האישית. הדבר ממחיש את העיקרון הקודם: אי אפשר לשרת את אלוהים ואת הממון בו־זמנית!
למען מי שמשרת את אלוהים, ישוע המשיח משתמש בציפורים ובשושני השדה כדוגמאות המראות שאלוהים דואג לתלמידיו. מתוך הכרת הטבע האנושי, ישוע חוזר שלוש פעמים על הקריאה לא לדאוג ומזכיר את הדאגה פעם אחת.
אורח חיים זה עשוי להיראות חריג, אך ישוע המשיח מבטיח שהתלמיד האמיתי לעולם לא יחסר דבר (תְהִלִּים 37.25). נוסף על כך, ישוע המשיח מציין כאן שהדאגה משקפת אמונה בלתי מספקת. הוא יוכיח על כך את תלמידיו פעמים רבות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 8.26, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.31, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.8).
עיקרון זה תואם ישירות את הנושא הקודם בעניין הכסף, והמסר ברור: התמסרו בחריצות לקידום מלכות האלוהים. לפיכך לא תצטרכו לדאוג לצורכיכם שלכם, שכן אלוהים מבטיח לספק אותם.
ישוע המושיע אינו מותיר דבר מעורפל ועוסק בנחישות בכל ההשלכות של מחויבות תלמידיו.
מעתה התלמיד נשען על האמונה; לכן אין הוא צריך עוד לדאוג לעניינים אחרים. עליו להתמקד אך ורק בעבודתו ולהניח לאדונו לדאוג לכל השאר.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.22-34 עוסק בנושא זה במועד אחר במהלך שירותו של ישוע המשיח. ברור שהשליחים נאלצו לשאול את המורה על כך באריכות ולעיתים קרובות, שכן מאז נעוריהם היו רגילים לספק בעצמם את כל צורכיהם, וכעת היה עליהם להפקיד אחריות זו בידי אלוהים.
שינוי זה הוא אתגר משמעותי העלול לעורר חרדה.