אנו בוחנים את הדרשה על ההר, המחולקת ל־23 חלקים.
הצום הוא הדוגמה השלישית שישוע מזכיר כדי לגנות את צביעותם של . כמו במקרה של מתן תרומה ושל תפילה, הוא מבקר את מי שמקיימים את טקסיהם אך ורק כדי למשוך תשומת לב. קטע זה מדגיש את חשיבות גישתו של הצם יותר מאשר את הצום עצמו: כל פעולה צריכה להיעשות בצנעה, בלי לנסות להרשים.
בשלוש הדוגמאות לצדקתם של , ישוע פועל לפי דפוס דומה. במתן צדקה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.1-4), בתפילה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.5-15) ובצום (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.16-18), הוא מגנה את הצביעות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.2, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.5, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.16), מבקר את הראוותנות הפומבית (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.1-2, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.5, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.16), מדגיש את חשיבות המעשים שבסתר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.4, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.6, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.18), ומסיים בציון העובדה שהאב רואה מעשים אלה וגומל עליהם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.4, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.6, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.8, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.18).
הקשר של אדם עם אלוהים צריך להישאר אישי ואינו עניינו של איש אחר. ישוע מעולם לא הטיל ספק בערכו של הצום, אלא גינה את הפורמליזם הדתי. בעימותים שונים עם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.14-15, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.18-20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.33-35), ברור שישוע רצה שכל פעולה תיעשה בצנעה, לא מתוך פורמליזם גרידא אלא מתוך צורך אמיתי, בין התלמיד לאלוהים, שידע לגמול לו.