אף שאלפי אנשים נוכחים במקום (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.1), ישוע פונה ברגעים מסוימים במיוחד לתלמידיו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.1). דבריו לקהל משולבים בפניות מיוחדות לתלמידיו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.22).
צורת ביטוי זו דומה לדרשה על ההר כפי שמתי מספר אותה. ליתר דיוק, הנושא הנדון כאן תואם את הנושא של הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.25-34. כדי להאיר את קווי הדמיון הללו, כתבנו מחדש את הקטע הזה ממתי (ראו את יחידת הטקסט PER100: הדרשה על ההר (16), טרדות ודאגות).
ראוי לבחון אם לוקס בחר לשנות את מסגרת הנאום הזה, או שהמשיח ישוע אכן חזר על המסר במקומות שונים ובפני קהלים שונים.
הניתוח שלנו מראה שישוע מסר את המסר שלו בנסיבות שונות. המקומות, גודל הקהלים והתקופות שמציינים מתי ולוקס שונים זה מזה, אף שאותם המשפטים מיוחסים לישוע. לכן ברור שמתי ולוקס מדברים על אירועים נפרדים.
אנו מזהים שלושה מרכיבים עיקריים בטיעונו של המורה, המראים עד כמה הדאגה לצרכים חומריים, ובייחוד למזון וללבוש, אינה הגיונית.
הנקודה הראשונה שמציג הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.22-24 מדגישה שאין טעם לדאוג למזון או לבגדים, שכן החיים חשובים יותר. אלוהים מאכיל אפילו את העופות, ולכן ידאג עוד יותר לתלמידיו, שערכם בעיניו רב יותר.
אנו מבחינים בהבדל בין שני הטקסטים. מתי מזכיר באופן כללי "ציפור", ואילו לוקס מתייחס במפורש לעורבים. עוף זה נמנה עם בעלי החיים הטמאים לפי תורת משה (וַיִּקְרָא 11.13-19, דְּבָרִים 14.12-18). הדבר מחזק את טיעונו של לוקס.
הנקודה השנייה מדגישה שאין טעם לדאוג לצרכים החומריים, משום שהדבר אינו משנה את המצב, אלא רק מוסיף מתח (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.25-28). המשיח ישוע משתמש בהשוואה לשושן ולעשב השדה, שערכם מועט לעומת האדם. המסקנה מפורשת: אם אלוהים דואג לעשב השדה, על אחת כמה וכמה שידאג לאדם, הנחשב לשיא בריאתו.
הנקודה השלישית קובעת שלדברי המשיח ישוע, עובדי האלילים הם שמייחסים חשיבות רבה יותר לנכסים החומריים, ומזניחים בכך את ההיבטים הרוחניים, הנחשבים בעיניהם לחיוניים הרבה פחות. הוא גם קובע שמי שמבקש בראש ובראשונה את מלכות אלוהים, כלומר את הערכים הרוחניים, יקבל מאלוהים את מה שהוא באמת זקוק לו.
הוא מסיים את טיעונו בהדגשה שהעדיפות נותרת בקשת מלכות אלוהים, או הערכים הרוחניים. הוא מבהיר שבנסיבות אלה אלוהים יספק את הצרכים. כך הוא ממחיש באופן מעשי את דבריו הקודמים על המחויבות לאלוהים, המאפשרת לתלמידים ליהנות מהגנתו.