אנו בוחנים את הדרשה על ההר, המחולקת ל־23 חלקים.
מתי מבהיר כאן את מה שהזכיר קודם בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.12. לא הסליחה שאנו סולחים היא המשחררת אותנו מחטאינו, אלא רק דמו של ישוע המשיח שנשפך (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְיוֹחָנָן הַשָּׁלִיחַ 1.7, אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 9.14 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 1.7). בהקשר זה, כיצד יש לפרש את דברי ישוע המשיח?
כדי לעסוק בנושא הזה, ברצוננו להרחיב על שלוש נקודות עיקריות.
סליחה הדדית: ישוע מדגיש שיכולתנו לסלוח לאחרים קשורה קשר מהותי לסליחה שאנו מקבלים מאלוהים. במילים אחרות, נכונותנו לסלוח לאחרים משקפת את הבנתנו ואת קבלתנו את הסליחה האלוהית.
מצב הלב: הסליחה היא עניין רוחני. הימנעות מסליחה עשויה להעיד על לב קשה או על אי־הבנה של חסד אלוהים. ישוע קורא לנו להיות בעלי לב רחום וחומל, כלבו של אלוהים.
הקשר עם אלוהים: הסליחה חיונית לשמירה על קשר הרמוני עם אלוהים. כשאנו סולחים לאחרים, אנו משקפים את אופיו של אלוהים ופתוחים לקבל במלואם את סליחתו ואת חסדו. סירוב לסלוח אינו מאפשר לנו להיות בשותפות עם אלוהים.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 11.25, וכן הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.37 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.3-4, עוסקים באותו נושא ומדגישים את חשיבותה החוזרת ונשנית של הסליחה בבשורות ואת תפקידה המרכזי בתורת ישוע המשיח.