אנו בוחנים את הדרשה על ההר, המחולקת ל־23 חלקים.
Matthieu traite de la prière, contrairement à Luc qui ne le mentionne pas, bien que הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.1-4 reprenne les paroles de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.9-15. Cela suggère que Jésus a réitéré cet enseignement plusieurs fois. La prière est intime pour le disciple et n'est pas une démonstration de piété. Matthieu, ici, dans le sermon sur la montagne, condamne le formalisme religieux, soulignant que les actions doivent être faites pour Dieu, non pour les hommes.
Ensuite, il offre un exemple de prière en réponse à la demande des disciples (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.1). Ne confondez pas cet exemple avec la prière sacerdotale de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 17.1-26. Chez Matthieu et Luc, ce texte ne semble pas destiné à une répétition systématique, mais plutôt comme un modèle à suivre avec nos propres mots. D'ailleurs, Matthieu et Luc utilisent différents termes. Les deux premières requêtes de cette prière concernent les intérêts de Dieu.
הבקשה הראשונה, שיתקדש שמו של אלוהים, פירושה שעל הכול לכבד את אלוהים ולירוא אותו.
הבקשה השנייה, שתבוא מלכותך, מבקשת את כינון המלכות שעליה הכריזו יוחנן המטביל, ישוע ותלמידיו, וכרוכה בחזרתם של בני האדם בתשובה.
הבקשה השלישית, תן לנו היום את לחם חוקנו, מבקשת מאלוהים לספק את המזון הנחוץ.
הבקשה הרביעית, סליחת החטאים, מבטאת אמונה בסמכותו של אלוהים לסלוח.
הבקשה החמישית, אל תביאנו לידי ניסיון, מבקשת הגנה ממצבים העלולים להוביל לחטא, ובכך מבטאת רצון לחיות בצדק.
לוקס מזכיר את חמש הנקודות הללו.