הפתיחה של יוחנן שונה באופן ניכר מזו של לוקס. יוחנן מעלה את זיכרונותיו ולרשותו גם מסמכים. ברור שהוא רשם הערות על רגעים מרכזיים בשירותו של ישוע המשיח. הוא הכיר את הסיפורים של מתי, של מרקוס ואפילו של לוקס. לפנינו עדות, אך גם טיעון שנועד להוכיח שישוע המשיח הוא בן האלוהים, שעליו הוכרז מאז היווסד העולם.
בניגוד ללוקס, יוחנן אינו מסתפק בסיפור אירועים מחיי ישוע המשיח; יש לו מטרה מוגדרת: לשכנע שישוע המשיח הזה, שלצידו חי שלוש שנים וחצי, הוא אכן בן האלוהים שבא להושיע את האנושות. טיעונו מרחיק לכת וקובע בנחרצות שישוע המשיח הוא אלוהים עצמו. לכן אפשר לצפות שחיבור זה יגן בעקביות על קביעה זו.
יוחנן קובע בבירור שישוע הוא הדבר שנהיה בשר, הקיים מאז ומעולם, ומציג את יוחנן המטביל כמבשר, המכריז במדבר על בוא המשיח. המחבר, יוחנן, מקפיד להבחין בין התפקידים: יש האור ויש מי שמעיד על האור הזה.
בעת שיוחנן כותב שורות אלה, ישוע המשיח ויוחנן המטביל כבר אינם נוכחים. אי אפשר להתעלם מן המתחים שהיו בין תלמידי יוחנן המטביל לתלמידי ישוע המשיח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.25-29). בפנותו אל כולם, לרבות תלמידי יוחנן המטביל, יוחנן השליח מדגיש שיוחנן היה נביא גדול, אך ישוע הוא המשיח המלכותי, ולכן אחריו ראוי ללכת.
מגילות קומראן מגלות שהיהודים באותה תקופה ציפו לשתי דמויות משיחיות: משיח כוהני ומשיח מלכותי. ההבהרות שמוסיף יוחנן מקבלות כך את מלוא משמעותן.