הימים המכונים ״למחרת״ אצל יוחנן

יוחנן מציג את ראשית שירותו הציבורי של המשיח ישוע באמצעות כמה ציוני זמן רצופים.

קטעים אלה מספקים אפוא ארבעה ציוני זמן המארגנים את סיפורו של יוחנן על ראשית שירותו של ישוע. אף שרצף אירועים זה היה כנראה ברור לקוראיו הראשונים של יוחנן, כיום הוא מעורר כמה קשיי פרשנות, בייחוד כשמבקשים להשוותו לסיפורי הבשורות הסינופטיות.

כדי להבין טוב יותר את מחשבת המחבר, יש לבחון בקפידה את סדר האירועים שהוא מספר עליהם ואת תפקידם של ביטויי הזמן שבהם הוא משתמש. בעת כתיבת בשורתו כנראה הכיר יוחנן את המסורות שכבר מסרו מתי, מרקוס ואולי גם לוקס. לפיכך אין לפרש את ההבדלים שנצפו כסתירות, אלא כתוצאה מבחירה וארגון מיוחדים של האירועים בהתאם למטרתו התאולוגית והסיפורית של יוחנן.

Il est également important de souligner que Jean ne décrit ni le baptême du Messie Jésus ni la période de la tentation dans le désert. Cette absence ouvre la possibilité que les événements rapportés en הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.19-51 ו- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1 — notamment la visite de la députation envoyée auprès de Jean le baptiste ainsi que l’appel des premiers disciples — se situent après la période des quarante jours de tentation mentionnée par les Évangiles synoptiques (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.1-11 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.12-13 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.1-13).

1- הטבילה והתגלויותיה

הבשורות הסינופטיות מספקות כמה רמזים המאפשרים לשחזר את הכרונולוגיה הכללית של האירועים שבין טבילתו של ישוע, תקופת הנסיון במדבר וקריאת התלמידים הראשונים. הבשורה על פי יוחנן משלימה אחר כך את הרצף הזה בסדרה של ציונים זמניים המתמקדים בעדותו של יוחנן המטביל ובמפגשים הראשונים בין ישוע לתלמידיו.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.21-22 indique que Jésus se présenta au baptême dans un contexte où de nombreuses personnes venaient recevoir le baptême de Jean. Le texte laisse ainsi envisager une scène publique, en présence de plusieurs témoins. Matthieu précise que Jésus vint de Galilée pour être baptisé par Jean (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.13) et souligne l'hésitation initiale de Jean le Baptiste, conscient de la supériorité spirituelle de celui qu'il recevait (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.14). Marc rapporte que ce baptême eut lieu dans le Jourdain (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.9), probablement à Béthanie située de l'autre côté du Jourdain selon les indications de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.28.

Lors du baptême, un événement exceptionnel se produisit. Les trois Évangiles synoptiques rapportent qu'une voix céleste se fit entendre après que Jésus fut sorti de l'eau (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.17 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.11 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.22). Les différences de formulation peuvent s'expliquer naturellement par deux manières complémentaires de rapporter la même proclamation divine. Matthieu conserve une formulation adressée aux témoins : « Celui-ci est mon Fils bien-aimé, en qui j'ai mis toute mon affection » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.17), tandis que Marc et Luc transmettent une parole directement adressée à Jésus : « Tu es mon Fils bien-aimé ; en toi j'ai mis toute mon affection » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.11 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.22). Il demeure possible que ces paroles aient été entendues par plusieurs personnes présentes sur les lieux.

2- הניסיון במדבר

Immédiatement après cet événement débute la période de tentation dans le désert. Marc précise que « aussitôt » l'Esprit poussa Jésus dans le désert (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.12), tandis que Matthieu indique qu'il y fut conduit pour être tenté par le diable (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.1). Luc rapporte également cette période de quarante jours (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.1-2). Ces indications conduisent à situer la tentation immédiatement après le baptême.

Cette période de quarante jours possède une forte signification biblique. Elle rappelle les quarante années d'Israël dans le désert (בְּמִדְבַּר 14.33-34), mais aussi les quarante jours de Moïse sur la montagne (שְׁמֹות 34.28) et ceux d'Élie en marche vers Horeb (1 מְלָכִים 19.8). Là où Israël avait échoué dans le désert, le Messie demeure parfaitement fidèle à la parole de Dieu. Ses réponses au tentateur s'appuient toutes sur l'Écriture, principalement sur le livre du Deutéronome (דְּבָרִים 8.3 ; דְּבָרִים 6.16 ; דְּבָרִים 6.13).

Après avoir quitté la région du Jourdain, Jésus se retire vraisemblablement dans une région désertique de Judée, propice à l'isolement et à la prière. Pendant quarante jours, il jeûne et subit les tentations du diable (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.2 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.13 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.2). Les Évangiles semblent indiquer que les tentations culminent à la fin de cette période de jeûne, lorsque la faiblesse physique devient extrême. À l'issue de cette épreuve, des anges viennent le servir (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.11 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.13). Il est probable que Jésus ait lui-même relaté plus tard cet épisode à ses disciples, aucun autre témoin humain ne pouvant être présent dans le désert.

3- השיבה וביקור המשלחת

Après cette période de retrait, Jésus revient dans la région où Jean le baptiste exerce son ministère. C'est dans ce contexte que l'Évangile selon Jean situe l'arrivée de la délégation envoyée par les autorités religieuses de Jérusalem (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.19-28). Selon cette reconstitution chronologique, Jean le baptiste avait donc déjà baptisé Jésus lorsque cette délégation vint l'interroger. La déclaration de Jean : « Au milieu de vous se tient celui que vous ne connaissez pas » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.26) prend alors tout son sens : le Messie était déjà présent au milieu du peuple, bien qu'il ne fût pas encore publiquement reconnu.

4- רצף המפגשים

Le lendemain de cette rencontre avec la délégation, Jean voit Jésus s'approcher et déclare publiquement : « Voici l'Agneau de Dieu qui enlève le péché du monde » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.29). Il témoigne alors avoir vu l'Esprit descendre sur lui lors du baptême (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.32-34).

Le lendemain encore, Jean se trouve avec deux de ses disciples lorsqu'il désigne une nouvelle fois Jésus comme « l'Agneau de Dieu » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.35-36). À la suite de ce témoignage, les deux disciples commencent à suivre Jésus (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.37). L'un d'eux est explicitement identifié comme André, le frère de Simon Pierre (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.40). L'autre disciple n'est pas nommé, mais plusieurs exégètes considèrent qu'il pourrait s'agir de l'apôtre Jean lui-même, conformément à l'habitude qu'il a dans son Évangile de ne pas se désigner directement.

André va ensuite trouver son frère Simon et lui annonce : « Nous avons trouvé le Messie » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.41). Simon est alors conduit auprès de Jésus, qui lui donne le nom de Céphas, traduit par Pierre (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.42).

למחרת מחליט ישוע ללכת לגליל (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.43). הוא פוגש את פיליפוס ופונה אליו בקריאה ישירה: ״לך אחרי״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.43). פיליפוס, שעירו Bethsaïda — afficher la définition INF105 כשל אנדרי ופטרוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.44), מצטרף מיד לקבוצת התלמידים.

Peu après, Philippe rencontre Nathanaël et lui annonce avoir trouvé celui dont Moïse et les prophètes ont parlé : Jésus de Nazareth (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.45). Nathanaël manifeste d'abord des réserves concernant Nazareth (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.46), mais accepte finalement de rencontrer Jésus. Lorsque Jésus révèle une connaissance surnaturelle à son sujet, Nathanaël reconnaît en lui le Fils de Dieu et le roi d'Israël (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.47-49).

רצף אירועים זה מוביל בסופו של דבר אל noces de Cana — afficher la définition INF122 המוזכרת בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1, שהיא סימן לתחילתם הפומבית של האותות שעשה ישוע בגליל.

1- המסגרת הנבואית

La prophétie des soixante-dix semaines de Daniel (דָּנִיֵּאל 9.24-27) permet, selon notre étude, de situer avec une relative précision la dernière « semaine » d'années évoquée par le prophète. Cette période de sept années semble se diviser en deux parties égales de trois ans et demi :

• החלק הראשון יתאים לשירותו של נביא המכין את בוא המשיח. הבשורות מזהות בבירור את הדמות הזאת עם יוחנן המטביל (יְשַׁעְיָהוּ 40.3 ; מַלְאָכִי 3.1 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.1-3).
• החלק השני יעסוק בשירותו הציבורי של המשיח עד מותו ותחייתו.

Selon cette reconstruction, le commencement du ministère du Messie aurait lieu au milieu de la soixante-dixième semaine, soit autour du mois de Tishri de l'année juive 3790. Le baptême de Jésus constituerait ainsi le point de départ officiel de son ministère public (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.21-23).

2- חגי ישראל בחודש תשרי

שלושה חגים יהודיים גדולים באים זה אחר זה דווקא בתקופה זו:

השאלה עולה אפוא מאליה: איזה חג מתאים ביותר לטבילת ישוע?

3- השערת יום כיפור

לחג Souccot — afficher la définition INF208 יש משמעות סמלית עזה. הוא נמנה, יחד עם פסח ושבועות, עם שלושת חגי העלייה לרגל הגדולים של היהדות (שְׁמֹות 23.14-17 ; דְּבָרִים 16.16). הוא חוגג בייחוד את נוכחות האלוהים בקרב עמו בעת הליכתו במדבר (וַיִּקְרָא 23.42-43). סמליות זו מתאימה במיוחד להתגלמותו של המשיח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.14).

עם זאת, כמה גורמים מובילים אותנו דווקא לשקול את חג יום כיפור.

לוקס מציין אמנם שישוע היה ״בן שלושים שנה בערך״ כשהחל את שירותו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23). אילו התקיימה הטבילה בדיוק בזמן Souccot — afficher la définition INF208, כלומר כמה ימים מאוחר יותר, ישוע היה כנראה משלים בדיוק את שנתו השלושים. אנו מניחים שהוא נולד בתחילת חג Souccot — afficher la définition INF208 בשנת 2 לפנה״ס. במקרה זה השימוש של לוקס במילה ״בערך״ נראה פחות טבעי. לעומת זאת, טבילה ביום הכיפורים, כמה ימים לפני יום הולדתו השלושים המדויק לפי הכרונולוגיה שלנו, תתאים יותר לניסוח הזהיר הזה של לוקס.

גם לבחירה ביום כיפור יש קוהרנטיות תאולוגית עזה. חג יום הסליחה הגדול הזה נסב על:

• כפרת החטאים;
• הקורבן;
• טיהור העם;
• et l'intervention du grand prêtre (וַיִּקְרָא 16.29-34).

Or le baptême de Jésus inaugure précisément le ministère de celui que Jean désignera ensuite comme « l'Agneau de Dieu qui enlève le péché du monde » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.29). Cette correspondance typologique entre la fête de l'expiation et la mission rédemptrice du Messie renforce la plausibilité de cette datation.

לפיכך אנו מציעים שטבילת ישוע התקיימה כנראה ב-10 תשרי 3790, המקביל בקירוב ל4 באוקטובר 29 לספירה.

4- היעדר התלמידים בעת הטבילה

השערה זו עשויה להסביר גם את היעדרם לכאורה של התלמידים הראשונים ברגע הטבילה עצמו. ביום כיפור שמרו המשפחות היהודיות את היום הזה בחגיגיות רבה. אפשר אפוא שכמה מתלמידיו של יוחנן המטביל נעדרו זמנית כדי להצטרף לקרוביהם.

L'Évangile selon Jean semble indirectement confirmer cette situation. Lorsque Jean désigne Jésus comme « l'Agneau de Dieu » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.35-37), ses disciples paraissent découvrir progressivement l'identité du Messie. S'ils avaient assisté personnellement au baptême et à la manifestation céleste rapportée par les synoptiques (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.16-17 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.10-11 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.21-22), les explications répétées de Jean le baptiste seraient moins nécessaires.

Selon cette reconstitution chronologique, les disciples auraient rejoint Jean le baptiste dans les jours suivants, probablement après avoir voyagé depuis la Galilée vers la région où il exerçait son ministère. Nous pensons qu'il s'agissait de Béthanie située au-delà du Jourdain, mentionnée en הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.28.

Nous ne pouvons pas dater avec précision la visite de la délégation envoyée depuis Jérusalem auprès de Jean le baptiste (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.19-28). Toutefois, plusieurs éléments nous conduisent à situer cet événement après le baptême de Jésus et après la période de tentation dans le désert.

Les Évangiles synoptiques indiquent en effet qu'immédiatement après son baptême, Jésus fut conduit dans le désert afin d'être tenté par le diable (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.1 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.12-13 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.1-13). Cette période constitue une étape fondamentale du début de son ministère public. Jésus y manifeste sa parfaite obéissance à Dieu et sa victoire sur le mal. À chacune des tentations, il répond par les Écritures, soulignant ainsi l'autorité et la puissance de la Parole de Dieu face aux attaques de Satan.

בתום המבחן הזה חוזר ישוע לאזור שבו יוחנן המטביל מנהל את שירותו. לפי השחזור הכרונולוגי שלנו, בהקשר זה מתקיים ביקור המשלחת שרק השליח יוחנן מזכיר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.19-28). בניגוד להַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.7-12, שמזכיר בפשטות את נוכחותם של pharisiens — afficher la définition INF002 וsadducéens — afficher la définition INF001 הבאים אל יוחנן, הסיפור היוחנני מתאר חקירה רשמית של ממש שניהלו נציגים דתיים ששלחו מירושלים.

לפיכך ייתכן שpharisiens — afficher la définition INF002 וsadducéens — afficher la définition INF001 שמתי מזכיר אינם בהכרח השליחים הרשמיים שיוחנן מתאר. חלקם יכלו להיות נוכחים ביוזמתם, נמשכים לחשיבותו הגוברת של שירות יוחנן המטביל, ואילו המשלחת הנזכרת בבשורה הרביעית נבעה יותר מצעד מוסדי של הרשויות הדתיות של ירושלים.

L'entretien rapporté en הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.19-28 est principalement centré sur l'identité et la mission de Jean le baptiste. Aucun détail n'est donné concernant le baptême de Jésus ou la tentation dans le désert. Cette absence s'explique naturellement si ces événements avaient déjà eu lieu au moment de cette rencontre. La déclaration de Jean : « Au milieu de vous se tient celui que vous ne connaissez pas » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.26) prend alors tout son sens, puisque Jean connaissait déjà l'identité du Messie à la suite du baptême.

Ce repère chronologique fait directement suite au témoignage rendu par Jean le baptiste devant la délégation envoyée depuis Jérusalem (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.19-28). À cette époque, la réputation de Jean ne cessait de croître dans toute la Judée. Son activité au bord du Jourdain attirait de nombreuses foules, si bien que les autorités religieuses décidèrent d'envoyer des prêtres et des lévites afin d'enquêter sur son identité et sur ses prétentions.

מטרתם הייתה כנראה לברר:

• מי היה יוחנן המטביל באמת;
• אם הוא טוען לסמכות נבואית;
• אם הוא מהווה איום דתי או מדיני;
• ובעיקר אם יכול להיות שהוא המשיח שהנביאים בישרו.

Jean répondit sans ambiguïté : « Je ne suis pas le Christ » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.20). L'entretien se déroule à Béthanie, de l'autre côté du Jourdain, où Jean baptisait (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.28). Contrairement au témoignage qu'il rend ensuite au sujet de Jésus, Jean reste ici particulièrement prudent. Face à ces autorités religieuses souvent hostiles, il se limite essentiellement à définir sa propre mission comme celle de la « voix de celui qui crie dans le désert » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.23 ; cf. יְשַׁעְיָהוּ 40.3).

הכרזת שה האלוהים

Le lendemain de cette visite officielle, Jean aperçoit Jésus qui revient probablement de la période de tentation dans le désert de Judée. Il déclare alors publiquement : « Voici l'Agneau de Dieu qui enlève le péché du monde » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.29).

Cette fois, le langage de Jean devient beaucoup plus explicite. Il ne s'adresse plus à une délégation officielle venue de Jérusalem, mais aux personnes présentes autour de lui, probablement ses propres disciples et les foules qui l'accompagnaient. Jean identifie désormais ouvertement Jésus comme celui sur lequel l'Esprit est descendu lors du baptême (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.32-34) et affirme qu'il est le Fils de Dieu (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.34).

Cette déclaration marque un tournant majeur dans le récit johannique. Le ministère de Jean le baptiste atteint son objectif : préparer la venue du Messie et le révéler publiquement à Israël (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.31).

משמעותו התאולוגית של התואר ״שה האלוהים״

לביטוי ״שה האלוהים״ משמעות תאולוגית רבה. הוא מעלה בבת אחת כמה מציאויות של הברית הישנה:

• שה הפסח (שְׁמֹות 12.1-13): ביציאת מצרים הגן דם השה על בכורי ישראל ממוות. פאולוס יזהה במפורש את המשיח כ״פסחנו״ (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 5.7).
• קורבנות החטאת: במערכת הלוויית הוקרב השה לא פעם כקורבן כפרה (וַיִּקְרָא 4.32-35).
• עבד ה' הסובל אצל ישעיהו: ״נגש והוא נענה ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל״ (יְשַׁעְיָהוּ 53.7). טקסט זה מבשר בנבואה את מי שיישא את חטאי רבים.

כך מציג יוחנן המטביל את ישוע כמי שבא לשאת ולהסיר את חטאת העולם. ההכרזה הזאת באה מיד לאחר ניצחונו של ישוע על ניסיונות המדבר, ומדגישה באופן סמלי את נאמנותו המושלמת לאלוהים לפני תחילת שירותו הציבורי.

המילה היוונית שיוחנן משתמש בה בקטעים השונים הללו היא epaurion (סטרונג 1887), המתורגמת בדרך כלל ״למחרת״ או ״ביום שלמחרתו״. אותה מילה מופיעה כמה פעמים בסיפורו של יוחנן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.29 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.35 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.43) ונראה שהיא מארגנת במכוון את התקדמות האירועים.

Dans le premier cas (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.29), le contexte indique naturellement que le « lendemain » fait suite à la visite de la délégation envoyée depuis Jérusalem (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.19-28). Rien dans le texte ne suggère que Jean aurait regroupé artificiellement plusieurs épisodes éloignés dans le temps. Au contraire, l'enchaînement narratif paraît fluide et cohérent.

תהילתו של יוחנן המטביל מסבירה כנראה את ההתערבות המאוחרת של הרשויות הדתיות. לשירותו הייתה השפעה עצומה בכל האזור. אפילו pharisiens — afficher la définition INF002 וsadducéens — afficher la définition INF001 באו אליו כדי לקבל טבילה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.7-12), אף שיוחנן הוקיע אצל רבים מהם את היעדר התשובה האמיתית. ההשפעה הגוברת הזאת הובילה ככל הנראה את Sanhédrin — afficher la définition INF003 לשלוח משלחת רשמית כדי להעריך את המצב.

מנקודת מבט זו יש להבין כנראה את המילה ״למחרת״ במשמעותה הרגילה, ״היום שלאחר מכן״, בלי שיהיה צורך לראות בה מעבר ספרותי גרידא שמשמעותו ״אחרי זה״. נראה שיוחנן מבקש להציג רצף מדויק של אירועים הקשורים לראשית שירותו הציבורי של ישוע.

1- הקשר היום הזה

״למחרת״ השני הזה בא אחרי ההכרזה הפומבית הראשונה על ישוע כעל ״שה האלוהים הנושא את חטאת העולם״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.29). לפי השחזור הכרונולוגי שלנו, האירוע הזה היה חל ביום ראשון, 18 בנובמבר 29 לספירה, אף שהתיארוך הזה נשאר השערתי.

2- הזיקה לבשורות הסינופטיות

הבשורה על פי יוחנן אינה מזכירה במפורש לא את טבילת ישוע ולא את ניסיונו במדבר. כשמיישבים את סיפורה עם סיפורי הסינופטיים, נראה עקבי למקם את המפגש הזה אחרי תקופת ארבעים ימי הניסיון (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.1-11 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.12-13 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.1-13).

לפי מסקנותינו, הטבילה התרחשה ביום חמישי, 4 באוקטובר 29 לספירה, ומיד אחריה יצא ישוע אל מדבר יהודה, שם התנסה על ידי השטן. בשובו היה חוזר לאזור שבו קיים יוחנן המטביל את שירותו, לפני ראשית קריאת התלמידים באופן רשמי.

ישוב זה מרמז שהתלמידים העתידיים פוגשים את ישוע יומיים אחרי שובו מן המדבר. הם עדיין שהו בבית עניה שמעבר לירדן, ועתה נראה שכנראה לא היו נוכחים בטבילת ישוע.

3- זהות שני התלמידים הראשונים

Ce jour-là, deux disciples de Jean le baptiste commencent à suivre Jésus (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.37). Le texte identifie l'un d'eux comme André, frère de Simon Pierre (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.40). L'autre demeure anonyme, mais une tradition ancienne l'associe à l'apôtre Jean lui-même, auteur du quatrième Évangile. Cette discrétion serait caractéristique de sa manière de se désigner tout au long de son récit comme « le disciple que Jésus aimait » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.23 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.26 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.7, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.20).

Cette rencontre marque une étape décisive : ces hommes découvrent progressivement que Jésus de Nazareth est le Messie annoncé par les prophètes. C'est par les paroles de Jean le Baptiste qu'ils prennent connaissance des événements remarquables survenus lors du baptême — la descente de l'Esprit et la voix céleste attestant de l'identité du Fils de Dieu (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.32-34).

4- שאלת השעה

Jean précise que cette rencontre eut lieu « vers la dixième heure » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.39). Deux interprétations sont possibles :

מאחר שהאפוסטולוס יוחנן נראה כמשתמש במקומות אחרים בשיטת החישוב הromain — afficher la définition INF004 — ובמיוחד כשהוא מציב את משפט ישוע ״בערך בשעה השישית״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14), כלומר בערך בשעה 6:00 בבוקר — ההשערה השנייה נשארת העקבית ביותר. אנדרי ויוחנן היו אפוא מעבירים את רוב היום עם ישוע.

5- מקום מגוריו של ישוע

Le texte révèle un détail significatif : Jésus possédait un lieu où demeurer temporairement. Lorsque les deux disciples lui demandent « Rabbi, où demeures-tu ? », il leur répond « Venez et voyez » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.38-39). Cette précision indique qu'il ne se trouvait pas simplement de passage à Béthanie, mais qu'il envisageait d'y séjourner quelque temps.

À son arrivée, probablement le vendredi précédent, Jésus aurait cherché un abri approprié — sans doute une tente ou une cabane modeste, selon les usages courants des rassemblements dans cette région du Jourdain. Sa formation de charpentier (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.3) lui aurait été utile dans ce contexte. Il est vraisemblable que chaque personne présente contribuait aux travaux nécessaires au fonctionnement de cette communauté temporaire, l'hospitalité et le partage constituant des valeurs fondamentales de ce rassemblement autour de Jean le Baptiste.

6- סיכום

Cette journée du 18 novembre 29 marque le commencement d'une aventure qui transformera le monde. Deux disciples de Jean le Baptiste, attentifs au témoignage de leur maître, osent suivre celui qu'il désigne comme l'Agneau de Dieu. En passant cette journée avec Jésus, ils acquièrent la conviction qu'il est bien le Messie attendu — une conviction qu'André s'empressera de partager avec son frère Simon dès le lendemain (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.41-42).

מיהו התלמיד האלמוני המוזכר ביוחנן 1 40 — הצגת ההגדרה INF120

לפי ניתוחינו, ביום ראשון 18 בנובמבר בשנת 29 לספירה פוגשים אנדרי ויוחנן את שמעון, אחיו של אנדרי. נראה ששלושת האנשים הללו היו תלמידים של יוחנן המטביל וכנראה נטבלו על ידו.

שמעון זוכה לתשומת לב מיוחדת, כי הוא יהפוך לתלמיד בעל השפעה בקבוצה. נראה שיוחנן מסכם כאן שיחה ארוכה יותר ומוסר לנו רק את מסקנתה. ישוע מודיע לשמעון שמעתה ייקרא כיפא.

changement de nom — afficher la définition INF121

ביום שני 19 בנובמבר, מוקדם מאוד, מחליט ישוע לצאת לגליל. מחברי הבשורות אינם מוסרים שום פירוט על השיבה הזאת לגליל. אנו סבורים שהוא חוזר לנצרת, הסמוכה לCana — afficher la définition INF088.

1- קריאת פיליפוס

בעת צאתו פוגש ישוע את פיליפוס ופונה אליו בקריאה ישירה: ״לך אחרי״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.43). יוחנן מבהיר שעירו הייתה Bethsaïda — afficher la définition INF105, כשל אנדרי ופטרוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.44). קשרים גאוגרפיים אלה מסבירים כנראה את היחסים שכבר התקיימו בין כמה מהתלמידים הראשונים.

פשטות הקריאה מדגישה גם את הסמכות המיוחדת שישוע הפעיל מראשית שירותו. בהקשר זה לניסוח ״לך אחרי״ יש שני פירושים אפשריים. הראשון, ללכת אחריו פיזית בדרך לגליל, תואם את המציאות. עם זאת, אנו סבורים שלקריאה הזאת יש ממד רוחני יותר, והיא מזמינה ללכת אחר הוראותיו של ישוע ולראות בו רב חדש.

2- משך הנסיעה

הנסיעה לנצרת נמשכת בדרך כלל חמישה עד שישה ימים. המרחק בין בית עניה שמעבר לירדן לבין הגליל חייב כמה ימי הליכה דרך בקעת הירדן או דרך שומרון.

3- המפגש עם נתנאל

« Philippe rencontra Nathanaël et lui dit : "Nous avons trouvé celui que Moïse a décrit dans la loi et dont les prophètes ont parlé : Jésus de Nazareth, fils de Joseph." » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.45)

Philippe rencontre Nathanaël seul et précise : « nous avons trouvé », car il a déjà rencontré André, Jean et Simon Pierre auparavant. Cette déclaration montre que les premiers disciples interprètent déjà la venue de Jésus à la lumière des Écritures de l'Ancien Testament (דְּבָרִים 18.15 ; יְשַׁעְיָהוּ 9.5-6 ; יְשַׁעְיָהוּ 11.1-10).

4- ספקנותו הראשונית של נתנאל

Nathanaël manifeste toutefois une certaine réserve : « Peut-il venir de Nazareth quelque chose de bon ? » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.46). Cette réaction reflète probablement la faible réputation de Nazareth à cette époque. Le village était modeste et peu mentionné dans les sources anciennes. Philippe ne cherche pas à développer une longue argumentation mais répond simplement : « Viens et vois » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.46).

העדות האישית והמפגש הישיר עם ישוע נעשים כך האמצעי העיקרי לשכנע את נתנאל.

5- גילוי ישוע

״ישוע ראה את נתנאל ניגש אליו ואמר עליו: ‘הנה ישראלי אמיתי שאין בו מרמה.’ ‘מניין אתה מכיר אותי?’ אמר לו נתנאל. ישוע השיב לו: ‘לפני שפיליפוס קרא לך, כשהיית תחת figuier — afficher la définition INF205, ראיתיך.’ נתנאל השיב: ‘רבי, אתה בן האלוהים, אתה מלך ישראל.’״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.47-49)

נראה שהדברים האלה מגלים ידיעה על־טבעית על נתנאל, והם מעוררים מיד את הצהרת אמונתו. figuier — afficher la définition INF205 היא בעלת משמעות סמלית עזה במסורת היהודית ועשויה להעלות על הדעת:

• את העיון בכתובים;
• את השלום המשיחי;
• ou encore l'attente du royaume (מִיכָה 4.4 ; זְכַרְיָה 3.10).

La référence à « un Israélite en qui il n'y a pas de ruse » contraste avec Jacob, dont le nom signifie « celui qui supplante » et qui fut caractérisé par la ruse dans ses jeunes années (בְּרֵאשִׁית 27.35-36). Nathanaël incarne ainsi l'Israélite authentique, préparé à reconnaître le Messie.

6- זהותו של נתנאל

להוציא רשימות השליחים השונות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.3 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.18 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.14), נתנאל אינו מוזכר בשם זה בבשורות הסינופטיות. הוא מוזכר רק בבשורה על פי יוחנן, בעיקר בקטע זה ובקטע המציין שעירו הייתה Cana — afficher la définition INF088 (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.2). מפרשים אחדים מזהים אותו עם בר-תלמי, המוזכר ברשימות השליחים מיד אחרי פיליפוס.

מפגש זה הוא שלב חשוב בהכרה ההדרגתית של התלמידים הראשונים בזהותו המשיחית של ישוע.

1- חישוב ״היום השלישי״

אנו מבקשים לקבוע את נקודת המוצא של שלושת הימים הללו כדי לדעת את תאריך החתונה הזאת. קבענו שישוע מתחיל את נסיעת השיבה לגליל ב-19 בנובמבר 29 לספירה. נראה שהביטוי ״היום השלישי״ קושר ישירות את noces de Cana — afficher la définition INF122 לאירועים הקודמים, אף שנקודת המוצא המדויקת של החישוב נשארת שנויה במחלוקת.

לפי הערכתנו, ההגעה לגליל (כנראה לנצרת) צפויה ביום רביעי 21 או ביום חמישי 22 בנובמבר שנת 29 לספירה. פיליפוס פוגש אז את נתנאל, כנראה ביום שישי 23 בנובמבר. המפגש בין ישוע לנתנאל מתקיים באותו יום.

לפיכך ״היום השלישי״ המוזכר בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1, אחרי המפגש הזה עם נתנאל ופיליפוס, יהיה יום ראשון, 25 בנובמבר 29 לספירה, היום שבו מתחילה החתונה בעיר Cana — afficher la définition INF088.

2- קשרי משפחה אפשריים

חתונות היו בחברה היהודית של המאה הראשונה אירוע קהילתי מרכזי. כמה סימנים מרמזים על קרבה מיוחדת בין משפחת ישוע לבין מארגני הטקס:

• Marie intervient directement lorsque le vin vient à manquer (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.3).
• Jésus et ses disciples sont invités ensemble (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.2).
• נתנאל, שעירו הייתה Cana — afficher la définition INF088 לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.2, מופיע בהקשר הסמוך של הסיפור.

על בסיס זה הציעו כמה מחברים שנתנאל עשוי להיות קשור קשר הדוק לנישואין האלה. אחרים סבורים שהכלה עשויה להיות אחת מאחיותיו של ישוע, מה שיסביר את נוכחות משפחתו. עם זאת, השערות אלה נשארות ספקולטיביות: אין שום טקסט מקראי המאשר אותן במפורש.

נוכחות כל משפחת ישוע בחתונה הזאת מרמזת על קשר עמוק יותר מהזמנה ידידותית פשוטה. סביר שנתנאל, או אחד מקרוביו, נישא לבת משפחתו של ישוע. ההשערה הסבירה ביותר, לפי ניתוחנו, היא שנתנאל נושא לאישה אחות של ישוע, כי מסורתית נערכות החתונות בכפר החתן או בבית אביו — כאן Cana — afficher la définition INF088, ולא נצרת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.2).

3- האות הראשון

Lors de ces noces, Jésus accomplit son premier signe public en changeant l'eau en vin (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.7-9). Jean conclut :

״זה היה האות הראשון שעשה ישוע בעיר Cana — afficher la définition INF088 שבגליל. הוא גילה את כבודו ותלמידיו האמינו בו.״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.11)

Ce premier miracle inaugure publiquement le ministère du Messie en Galilée et révèle progressivement sa gloire aux yeux de ses disciples. Le choix du vin comme premier signe possède une riche portée symbolique, évoquant la joie messianique et l'abondance du royaume à venir (יְשַׁעְיָהוּ 25.6 ; עָמוֹס 9.13-14).

noces de Cana — afficher la définition INF122