בתרבות היהודית של התקופה המקראית, שינוי שם לא היה מנהג נפוץ, אך הייתה לו משמעות רוחנית או סמלית כאשר התרחש. שינויי שם נקשרו לעיתים קרובות לאירועים מכריעים או לתמורות בחייו של אדם, בדרך כלל בקשר למשימה אלוהית או לזהות רוחנית חדשה.
לדוגמה:
_ אברם הפך לאברהם, שפירושו "אב להמון", כדי לשקף את הבטחת האל שיהיה אב לעמים רבים (בְּרֵאשִׁית 17.5).
_ שרי הפכה לשרה, דבר המסמן את תפקידה כ"נסיכה" או כ"אם לגויים" (בְּרֵאשִׁית 17.15).
_ יעקב קיבל את השם ישראל לאחר שהיאבק עם מלאך, דבר המסמל את יחסיו החדשים עם האל ואת תפקידו כאבי שבטי ישראל (בְּרֵאשִׁית 32.27).
שינויי השם הללו היו אפוא יוצאי דופן ונשאו משמעות עמוקה, הקשורה לעיתים קרובות להתערבות אלוהית או לשינוי בגורל.
השם שמעון (בעברית "Shim'on" - שִׁמְעוֹן) פירושו "זה ששומע" או "נשמע". זהו שם ממקור עברי הנפוץ מאוד במסורת המקראית.
אשר לכיפא, זהו שם ארמי (Kepha - כֵּיפָא) שפירושו "סלע" או "אבן". שם זה מתורגם ליוונית "פטרוס" (Πέτρος), ובעברית הוא פטרוס. בבשורה, ישוע נותן את הכינוי הזה לשמעון, ובכך מצביע על תפקידו היסודי בכנסייה:
"אתה פטרוס, ועל הסלע הזה אבנה את כנסייתי" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.18).
בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.18 מופיעים שני המונחים היווניים "פטרוס" ו"פטרה", והם משמשים בטקסט באופן משמעותי.
"פטרוס" (Πέτρος): מונח זה, שבו נקרא שמעון (פטרוס), הוא בלשון זכר ופירושו "חצץ" או "אבן קטנה". ישוע מעניק לשמעון שם זה כדי להדגיש את תפקידו המיוחד בהתפתחות הכנסייה.
"פטרה" (πέτρα): מילה זו, בלשון נקבה, מציינת "אבן גדולה", "סלע מסיבי" או יסוד איתן. ישוע אומר: "על הפטרה הזאת אבנה את כנסייתי". כאן אפשר לפרש את "פטרה" כ המסמלת:
הצהרת האמונה של פטרוס: ("אתה המשיח, בן האלוהים החי", הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.16), או פטרוס עצמו בתפקידו היסודי.
ההבחנה בין שני המונחים חשובה, משום שהיא הובילה לפרשנויות תיאולוגיות שונות, בהן:
במסורת הקתולית נתפסת "פטרה" כהתייחסות ישירה לפטרוס עצמו, דבר המצדיק את תפקידו כראש הראשון של הכנסייה.
במסורות אחרות מזוהה "פטרה" יותר עם האמונה או עם ההתגלות של ישוע המשיח כיסוד הכנסייה.
ניגוד זה בין פטרוס לפטרה יוצר עומק עשיר בהבנת קטע זה.
חשוב לציין שהמשיח ישוע מוגדר כ הראשית של הכנסייה.
תְהִלִּים 118.22 (הברית הישנה): "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה". פסוק נבואי זה מתפרש לעיתים קרובות כמבשר את ישוע המשיח.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.42: ישוע מצטט ישירות את תְהִלִּים 118.22 ומחיל זאת על עצמו: "הלא קראתם מעולם בכתובים: אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה; מאת ה' היתה זאת והיא נפלאת בעינינו?"
מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.11: השליח פטרוס מצהיר על ישוע: "הוא האבן שנמאסה על ידיכם הבונים, והיא הייתה לראש פינה."
אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 2.20: השליח פאולוס כותב שישוע המשיח הוא של הכנסייה: "נבניתם על יסוד השליחים והנביאים, וישוע המשיח עצמו הוא ."
הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.6-7: פטרוס מצטט גם את ישעיהו 28.16 בדברו על ישוע: "הנני מניח בציון , בחירה ויקרה, והמאמין בה לא יבוש."
כל נוצרי הוא אפוא אבן הנשענת על שהוא המשיח ישוע. כך הכנסייה בנויה מאבנים חיות (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.4-5). הסלע הוא המשיח ישוע.
ניגוד זה בין פטרוס לפטרה יוצר עומק עשיר בהבנת קטע זה.