מחקר זה הוא אחד מרכיבי המחקר שלנו, המוקדש לקביעת כרונולוגיה של חיי ישוע המשיח על סמך נבואת שבעים השבועות של דניאל (דָּנִיֵּאל 9.24-27). יש להבינו בזיקה למחקרים האחרים בסדרה זו, שכל אחד מהם תורם נתונים משלימים היסטוריים, לוחיים ומקראיים. מכלול עבודות אלה יוצר ניתוח עקבי, שמטרתו לשחזר, בדייקנות הגדולה ביותר האפשרית, את רצף האירועים המסופרים בבשורות.
כרונולוגיית חייו של ישוע היא סוגיה מרכזית בפרשנות הברית החדשה ובהיסטוריה של היהדות במאה הראשונה. היא נמצאת בצומת של כמה תחומי דעת — היסטוריה, ניתוח טקסטואלי ואסטרונומיה עתיקה — ולפיכך היא נותרת נושא שנוי במחלוקת רבה. אמנם הבשורות מספקות מספר נקודות ציון כרונולוגיות, אך פירושן תלוי בקשר הדוק במסגרת המתודולוגית שנבחרה.
בהקשר זה תופסת נבואת שבעים השבועות מקום מיוחד. היא מציעה מבנה זמן המכוון להופעתו ולהיעלמו של “המשיח” (דָּנִיֵּאל 9.24-27 ; דָּנִיֵּאל 9.26). מחקר זה מבקש לשוב ולבחון את פירושה על ידי קישורה לנתוני הבשורות, כדי לקבוע כרונולוגיה עקבית של האירועים העיקריים בחיי ישוע.
בהתחשב בצו ארתחשסתא (עֶזְרָא 7.8-9) כנקודת מוצא, ובהתחשב באילוצי לוח השנה המאפיינים את היהדות הקדומה, מוביל מחקר זה למקם את הצליבה ב-1 באפריל 33 ואת התחייה ב-3 באפריל 33.
עם זאת, אי אפשר להעריך הצעה זו בלי עימות קפדני עם ההשערות המתחרות, ובמיוחד עם זו המציבה את הצליבה בשנת 30. הבחינה הביקורתית של תיארוך זה מדגישה את המתחים שהוא יוצר עם הסנכרונים ההיסטוריים שמוסר לוקס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-2). דיון מעמיק בוויכוח זה מובא בנספח (ANN045 : הוויכוח על תאריך מותו של ישוע).
לפיכך מטרת מחקר זה כפולה:
1- להציע שחזור כרונולוגי המבוסס על הנתונים הפנימיים של כתבי הקודש;
2- להעריך באופן ביקורתי את ההשערות העיקריות העולות מהמחקר ההיסטוריוגרפי.
מכלול הניתוח מרמז שהתיארוך לשנת 33 מציג עקביות טובה יותר בין המבנה הנבואי, סיפורי הבשורות והמסגרת ההיסטורית של המאה הראשונה.
הערה על הנספחים
הוכחות טכניות מסוימות, ובמיוחד אלו הנוגעות לחישובי לוח השנה, לכרונולוגיה של הורדוס הגדול ולוויכוח בין התאריכים 30 ו-33, פותחו בנספחים כדי להקל על גוף הטקסט. הקורא יוכל לעיין בהם לניתוח מפורט של הנקודות שנדונו.